Krishnamurti Subtitles home


BR76CTM0 - הקדמה לסדרה "שינוי האדם"



0:09 ש: אדוני, היינו רוצים לדעת עליך כמה שאפשר לפני שנתחיל בדיאלוגים האלה. התוכל בבקשה לומר לנו היכן אנחנו, ומי אתה ואיך הגעת לקחת חלק עם מר קרישנמורטי בתורתו.
0:28 ב: אנחנו כאן בברוקווד פארק בהמפשיר, אנגליה שמי דוויד בוהם, אני פרופסור לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת לונדון. בקשר לאיך הגעתי לקחת חלק אני חושב שהכי טוב להתחיל בלומר כמה מילים על עבודתי בלימודיי בתחום הפיזיקה התיאורטית תמיד התעניינתי במה שנקרא השאלות העמוקות יותר טבעו של הזמן, המרחב והחומר סיבתיות, ומה עומד מאחורי זה, מה האוניברסלי. ובאופן כללי מצאתי ש למעט מאוד פיזיקאים יש עיניין בזה למרות שאני הקדשתי לכך את מיטב זמני. כשהגענו לבריסטול ב1957 הייתה ספרייה ציבורית טובה מאוד שם ואישתי ואני נהגנו ללכת לשם ו והתעניינו בספרים על פילוסופיה ועל דת ולקחנו ספר מאת מר קרישנמורטי שנקרא "החופש הראשון והאחרון", וקראתי אותו. מצאתי שהוא מעניין להפליא במיוחד משום שהוא דן בצופה ובנצפה. זאת שאלה משמעותית מאוד בפיזיקה תיאורטית ובפיזיקת הקוונטים הייסנברג הביא את הנושא של ההשפעה של הצופה על החלקיק הנצפה. וגם שאלות רבות אחרות הועלו שם ומצאתי שכל זה מאוד מעניין. אני קורא כל מה שאני יכול למצוא מאת קרישנמורטי ואז כתבתי מכתב להוצאה לאור על מנת לשאול היכן הוא ולבסוף עזרו לי ליצור קשר עם עמותת קרישנמורטי שבאנגליה והם אמרו שהוא בא לדבר זה היה בסביבות 1960 או 61' שכחתי בידיוק מתי אז עשיתי סידור להגיע. לאחר מכן בזמן שהקשבתי לשיחות שלחתי עוד מכתב לעמותה ושאלתי אם אני יכול להיפגש איתו עם מר קרישנמורטי והם קבעו זמן. אז נפגשנו ודיברנו. אני חושב שבאותו זמן סיפרתי לו על רעיונותי בפיזיקה והוא העריך את הכוונה, ואת רוח הדברים. ואז כל פעם אחרי זה, כל שנה כשקרישנמורטי הגיע ללונדון קבענו להיפגש פעם או פעמיים אחר כך התחלתי לנסוע לזאנן שבשוויץ ושם נפגשנו לעיתים קרובות יותר. ולבסוף, בסביבות 66' 67' היתה תוכנית להקים בית ספר שקרישנמורטי ביקש ממני להשתתף בה ובהדרגה הבית ספר הוקם כאן בברוקווד פארק ואני הייתי נוהג לבוא באופן קבוע. אני חבר, ממונה של העמותה שאחראית לבית הספר וגם הגעתי לשוחח עם אנשים ולקחת חלק באופן כללי. היינו משוחחים על השאלות שאתה תראה שעולות עוד מעט. אז, זה בקצרה מסביר איך הגעתי לכאן.
3:36 ש: ואתה ד"ר שיינברג. היינו רוצים לדעת עליך.
3:41 ש: אני פסיכיאטר קליני בעיר ניו-יורק. אני קראתי וחשבתי לראשונה על מה שקרישנמורטי אמר
3:54 מוקדם בשנים 1949, 48', כשהייתי
4:01 בואו נראה בן כמה הייתי? הייתי בערך בן 18 או 19 אז. ודרך השפעה של כמה השתלשלות אירועים אני מניח שהעיקרי שבהם היה אבא שלי שהיה נוהג לקרוא באותו זמן ספרים של קרישנמורטי. אז התחלתי להיות מאוד מעוניין בתיאוריות הפסיכואנליטיות של קרן הורנאי ואז בתיאוריות של הרולד קלמן שהיו דומות בקווי הדימיון ביניהן. נראה לי שבאותו זמן אפילו שהיה משהו שם שהיה עיניין בשאלה שהצופה הוא הנצפה. מהמשמעות של זה, או ההרגשה של זה אני יכול לומר הייתה רק סוג של מודעות אינטואיטיבית שנראה שזה היה הכיוון שרציתי ללכת אליו. אז הלכתי לקולג', הלכתי לבית ספר לרפואה למדתי פסיכיאטריה, למדתי נוירולוגיה למדתי פסיכואנליזה. היה לי ניסיון בתחומים רבים. וכל הזמן הזה קראתי ספרים של מר קרישנמורטי ואני עדיין חושב על זה עדיין מנסה להבין את ההבדל בין מה שהוא אמר לבין מה שהפסיכיאטריה המערבית או הפסיכולוגיה המערבית הייתה מדברת עליו. אבל רק ב5 או 6 שנים האחרונות כשהתחלתי ממש להרגיש ש הבנתי איך אוכל להשתמש בזה בעבודתי. ומרבית הגירוי לזה נוצר בפגישותיי עם ד"ר בוהם ששינה את החשיבה שלי והתחלתי לחוש שיש משהו מסוים לגבי הדרך שבה אנו חושבים בפסיכיאטריה שהיא, כל התיאוריות עוסקות בחלוקה וביחסים בין חלוקה ולרובם אין כל הבנה לגבי פעולה הוליסטית או להוליזם שמוליד את החלוקה. אז לעיתים קרובות מאוד זה נראה לי, זה היה נראה לי שרוב התיאוריות שיש לנו מנתחים ומפרקים דברים לחלקים קטנים שמשתתפים בבעיות עצמן שהמטופלים שלנו מציגים לנו. ושוב, אני מרגיש דימיון למה שד"ר בוהם אמר שלמעשה לעולם לא התעמקנו בפסיכיאטריה והעבודה של מר קרישנמורטי עזרה לי להבין זאת שהיחס בין הצופה והנצפה במצבים של רופא-מטופל הוא מאוד חשוב והתיאוריות שאנחנו יוצרים הם חלק מהבעיה שלנו שכאנשים חלוקים התיאוריות המחולקות מייצגות חלוקה ואז קוראים לזה הדבר שאנו צריכים לטפל בו. נראה שישנה בעיה מהותית שאני מרגיש שתבוא לידי ביטוי בדיאלוגים האלה מאחר שדיברתי עם מר קרישנמורטי הרבה פעמים וזה מראה על הדרך של איך נוכל לפתור את הבעיה הזאת של החלוקה.
7:23 ש: מר קרישנמורטי כיצד הצופה יוכל להשתתף בדיאלוגים האלה? איך הוא יוכל לקבל תועלת רבה ככל האפשר מהחוויה?
7:36 ק: אני חושב שזה תלוי עד כמה רציני אתה. כמה רציני במובן כמה לעומק אתה רוצה ללכת אל תוך השאלות האלה שאחרי הכל הם החיים שלך. אנחנו לא דנים בתיאוריות בהשערות מופשטות אלא אנו עוסקים בקיים חיי היומיום של כל בן אנוש בין אם הוא חי בהודו, או כאן או באמריקה, או בכל מקום אחר. אנו עוסקים בעובדות קיימות של פחד, הנאה, צער, מוות ואם יש משהו מקודש בחיים. משום שאם לא נמצא משהו אמיתי משהו שהוא אמת לחיים אין הרבה משמעות. אז, אם אתה באמת רציני לגשת לנושא בדקדקנות ו עם דאגה, עם עירנות אז תוכל לקבל המון. אבל עליך להיות רציני, רציני באמת. אתה חייב לעשות זאת כל חייך כל יום בחייך ואז אם אתה אם תקשיב לזה, תקשיב עם דאגה, עם עירנות עם תחושת אהבה, לא להסכים או לא להסכים זה כל אחד יכול אבל אם באמת אכפת לך למצוא כיצד לחיות נכון מהי מערכת יחסים נכונה בין בני אדם אז יהיה לך הרבה במשותף אני חושב עם כל מה שנדון בו או שנדבר עליו בחמשת הימים הבאים.