Krishnamurti Subtitles
האם אנו מודעים לכך שאנו מחולקים?
Brockwood Park - 17 May 1976
The Transformation of Man 1
| 0:14 | ק: על מה נדבר? |
| 0:20 | מה אתם חושבים הדבר |
| החשוב ביותר | |
| 0:24 | ששלושתינו יכולים לדבר עליו? |
| 0:28 | ש: ובכן, דבר אחד, |
| היה לי רעיון לאחרונה | |
| 0:31 | בראשי |
| 0:34 | והוא עלה לי מהשיחה הקודמת |
| 0:38 | ישנה הרגשה, |
| שאתה חותר לכך | |
| 0:42 | שהחיים באים קודם |
| לא מחשבה או עבודה | |
| 0:49 | משהו כזה, במילים אחרות, |
| שאני מוצא בעצמי | |
| 0:52 | ואני מוצא שרוב האנשים |
| 0:55 | לכודים בעובדה ש |
| 0:57 | אתה יודע, אמרת פעם |
| שאנחנו חיים חיים יד-שניה. | |
| 1:00 | אם נוכל לדבר על זה, |
| אני חושב | |
| 1:04 | ה"משומשות" של חיינו. |
| 1:07 | ק: מה אתם אומרים? |
| ב: ובכן, ביחס לזה | |
| 1:12 | אני אולי הייתי רוצה לדבר על |
| השאלה של השלמות. | |
| 1:18 | ק: האם נדבר על זה קודם, |
| ואז נכלול את שלך. | |
| 1:21 | ש: כמובן. אני חושב |
| שזה חלק מזה. | |
| 1:24 | אני רואה שה"משומשות" |
| היא לא שלמות. | |
| 1:27 | ק: אכן. |
| 1:29 | אני תוהה איך נוכל לגשת |
| לשאלה הזו | |
| 1:36 | בידיעה שרוב האנשים |
| הינם חלוקים | |
| 1:42 | מפורקים ולא שלמים. |
| 1:46 | איך נוכל להתמודד או |
| לגשת לשאלה זו? | |
| 1:56 | ש: דרך מודעות ישירה |
| על החלוקה. | |
| 1:59 | ק: לא, אני הייתי רוצה |
| - אני רק שואל בגלל ש | |
| 2:05 | האם אנו דנים בזה |
| באופן תיאורטי? | |
| 2:08 | ש: לא. |
| 2:10 | ק: מילולי, או לוקחים את עצמנו |
| 2:14 | - אתה, שלושתינו, |
| לוקחים את עצמנו כפי שאנחנו | |
| 2:19 | ובוחנים למה אנו מתכוונים |
| כשאנו אומרים שאנחנו חלוקים. | |
| 2:23 | ואז להתקדם משם, |
| מהו השלם | |
| 2:27 | לא באופן תיאורטי או מילולי. |
| 2:31 | אז אני חושב שיש לזה חיוניות, |
| יש לזה משמעות מסוימת. | |
| 2:34 | ש: ובכן, אם אנו רואים |
| את החלוקה | |
| 2:37 | השלמות היא שם. |
| 2:39 | ק: אה, לא, אל תשער כלום. |
| ש: בסדר. | |
| 2:42 | ב: זה מהר מידי. |
| ק: אז הלכנו לתיאוריה. | |
| 2:45 | ש: אוקיי, נכון. |
| 2:50 | ק: אנחנו שוחחנו |
| 2:52 | עם הרבה סטודנטים פה, |
| על השאלה הזאת. | |
| 2:56 | ד"ר בוהם היה שם גם. |
| 3:00 | והאם אנו נוכל אי פעם |
| להיות ערים לעצמנו בכלל. | |
| 3:13 | או שאנו ערים רק |
| לחלקים | |
| 3:19 | לא למכלול של החלקים. |
| 3:24 | אני לא יודע האם אני |
| מסביר זאת היטב. | |
| 3:27 | ש: קדימה. |
| 3:31 | ק: האם האדם יכול להיות ער, |
| מודע, להכיר | |
| 3:36 | את החלקים השונים |
| 3:42 | לבחון אותם אחד אחד |
| 3:47 | ומיהו הבוחן |
| 3:50 | האם הוא לא חלק בעצמו |
| 3:54 | שלקח על עצמו סמכות? |
| 3:59 | אז כאשר אנחנו מדברים על |
| להיות ערים לחלקים | |
| 4:08 | חברתית, מוראלית, אתית, |
| דתית, עסקית, אמנותית | |
| 4:13 | הפעילות כולה היא מחולקת. |
| 4:15 | האם אדם יכול, האם הוא ער |
| לתנועה הזו | |
| 4:20 | של החלקים האלה |
| 4:25 | או שאתה לוקח חלק אחד |
| ובוחן אותו | |
| 4:29 | או שאתה אומר "כן, אני ער לזה" |
| ולא לרבים. | |
| 4:34 | אתה עוקב אחרי מה |
| שאני אומר? | |
| 4:36 | ש: אני עוקב. אני חושב |
| שאני בעיקר ער ל | |
| 4:42 | כשאני חושב על מה שאתה |
| אומר, נראה שאני ער ל | |
| 4:45 | משהו כמו הרבה חלקים. |
| ק: כן? | |
| 4:48 | אחד אחד, מפוזר כזה, |
| כמו מכונת יריה. | |
| 4:54 | ק: כן. אז אתה באמת |
| ער ל"אחד אחד". | |
| 4:57 | ש: נכון, ולכוד בתנועה |
| של החלקים. | |
| 5:01 | ק: אחד אחד. |
| באמת? | |
| 5:05 | אתה בטוח שזה ככה? |
| 5:11 | ש: כן, אני חושב, זה נראה |
| שזה כך | |
| 5:15 | ובכן, ואז לפעמים אתה יכול |
| לקחת צעד אחורה | |
| 5:18 | או נראה שאתה לוקח |
| צעד אחורה | |
| 5:20 | או נראה שאני לוקח צעד אחורה, |
| ואני ער לחלקים הרבים. | |
| 5:25 | ק: לא, מתי שד"ר בוהם שאל: "האם |
| נוכל לשוחח יחד | |
| 5:29 | על השאלה של השלמות" |
| 5:33 | מה שמרמז על קדושה, בריאות |
| שפיות וכל זה | |
| 5:40 | אני תוהה מאיזה מקור |
| הוא שואל את השאלה. | |
| 5:46 | ש: כן. אתה מתכוון האם הוא בא |
| מעמדה חלוקה | |
| 5:49 | או שהוא בא מעמדה שלמה. |
| 5:51 | ק: לא, לא. |
| 5:52 | אם הוא שואל מעמדה שלמה, |
| אז אין שאלה בכלל. | |
| 6:01 | אז, הייתי רוצה, |
| אם אוכל לשאול | |
| 6:06 | האם אנו ערים לחלקים |
| כשלם | |
| 6:12 | אוסף של חלקים |
| 6:16 | או שאנו ערים לחלק אחד |
| כל פעם? | |
| 6:22 | מה אתה אומר, אדוני? |
| 6:24 | ב: באופן כללי, הדבר מציג |
| את עצמו | |
| 6:27 | בהתחלה כחלק אחד ראשי |
| 6:29 | ק: חלק אחד כל פעם. |
| ב: עם רקע | |
| 6:32 | של כל החלקים האחרים |
| שאולי נמצאים בתוכו במעורפל. | |
| 6:37 | אני מתכוון, בהתחלה |
| 6:39 | נראה שהחלק האחד הזה |
| נוטה להיות מודגש. | |
| 6:42 | או להיות עליון בתודעה. |
| 6:46 | ש: האם החלק האחד הזה |
| מתחלק גם | |
| 6:50 | להרבה חלקים קטנים |
| במהירות? | |
| 6:53 | יש לי רעיון ואז הרעיון |
| הזה נמצא בניגוד לרעיון אחר | |
| 6:58 | אז אני מיד מוצא את עצמי |
| עם שני חלקים | |
| 7:02 | ואז יש לי רעיון אחר |
| 7:05 | שהוא חזרה של הרעיון |
| הראשון | |
| 7:08 | אז אני לכוד בתנועה של |
| חלקים יותר מאשר | |
| 7:12 | הגישה שלי מחולקת, |
| היחסים שלי מחולקים | |
| 7:18 | מה שמניע אותי |
| זו ההרגשה של חלוקה. | |
| 7:23 | אין לי כל מרכז כשאני |
| מחולק. אני לא | |
| 7:28 | ק: אני לא בטוח לגבי זה. |
| ש: זאת השאלה. | |
| 7:32 | ק: אני בכלל לא בטוח |
| 7:34 | שאין מרכז כשאתה מחולק. |
| 7:37 | ב: אני חושב |
| שבוודאות יש מרכז. | |
| 7:38 | זהו החלק הראשי שאתה |
| ער לו. | |
| 7:41 | ק: נכון מאוד. |
| 7:43 | ש: אז בואו נשוחח על זה עוד. |
| 7:48 | ב: ובכן, אני רק חושב |
| שיש מרכז | |
| 7:51 | שאתה יכול לחוש |
| בכל מקום | |
| 7:54 | נגיד כאן או כאן |
| 7:57 | שנראה שהוא המרכז |
| של הכל | |
| 8:00 | שהוא מחובר להכל |
| נכון? | |
| 8:04 | ש: אני מבין למה אתה מתכוון, |
| אבל אני מרגיש ש | |
| 8:07 | מתי שהחלוקה מתקיימת |
| 8:09 | זה כאילו שהמרכז מחפש |
| את עצמו | |
| 8:11 | זה מרגיש שזה לא מרכז. |
| 8:13 | ק: האם אתה ער לחלוקה? |
| 8:16 | לא "החלוקה מתקיימת". |
| 8:18 | ש: לא, אני לא. |
| 8:20 | ק: אז למה אנו ערים? |
| 8:24 | ש: אני חושב - זאת שאלה מצוינת - |
| כי אני חושב | |
| 8:29 | שכשיש חלוקה למה אנו ערים |
| 8:32 | זה כמו להישאב אל תוך עוד חלקים. |
| 8:36 | ישנה איזושהי תנועה של עוד |
| חלוקה | |
| 8:39 | עוד חלוקה, שהיא מה שאנו |
| ערים לו. | |
| 8:43 | מה שדיברת עליו במונחים |
| של הנאה. | |
| 8:47 | זה כאילו ההנאה מושכת |
| אותנו לעוד חלקים | |
| 8:51 | זה יגרום לי להנאה, |
| זה יגרום לי להנאה | |
| 8:54 | וזה ההרגשה הזאת של חלקים חלקים. |
| 8:56 | ק: לפני שאנו נדון בשאלה |
| של הנאה | |
| 9:00 | האם אנו ערים, בפועל |
| 9:03 | מתוך מרכז, |
| שאומר "אני מחולק"? | |
| 9:13 | זאת השאלה, הלא כן? |
| 9:15 | ב: כן. |
| ש: זאת השאלה. | |
| 9:18 | ב: אנחנו ערים גם למרכז |
| וגם דרך המרכז | |
| 9:21 | ק: בדיוק. |
| 9:23 | ב: המרכז הזה נראה שהוא, |
| כמו שאמרת, החלק | |
| 9:27 | ששולט, |
| או מנסה לשלוט. | |
| 9:30 | ק: המרכז הזה הוא |
| הגורם השולט. | |
| 9:32 | ב: כן, במילים אחרות |
| 9:34 | ק: שהוא בעצמו חלק. |
| 9:36 | ב: כן, אני מתכוון המרכז הזה הוא |
| 9:39 | ובכן, נראה שהוא המרכז של |
| הקיום שלך | |
| 9:41 | כלומר המרכז של האגו או ה"עצמי" |
| 9:46 | שמישהו יכול לחשוב שהוא השלם. |
| 9:48 | ק: אכן, אכן. |
| 9:50 | ב: בגלל שהוא בניגוד להכל. |
| במילים אחרות | |
| 9:55 | ק: האם תאמר |
| 9:57 | להיות עם מרכז הוא |
| הסיבה לחלוקה? | |
| 10:01 | ב: הייתי אומר את זה |
| אך במבט ראשון | |
| 10:03 | זה נראה שונה במקצת. |
| 10:05 | ש: במבט ראשון |
| - אני חושב שזה חשוב. | |
| 10:07 | ההבדל בין - במבט ראשון זה |
| לא נראה כך. | |
| 10:11 | ב: במבט ראשון נראה ש |
| 10:12 | המרכז הוא מה שמארגן |
| 10:14 | הכל למשהו שלם. |
| ק: כן. | |
| 10:16 | ב: האדם חושב שהוא |
| רוצה מרכז | |
| 10:19 | כדי להביא הכל לכדי שלמות, |
| על מנת להפסיק את החלוקה. | |
| 10:22 | ק: כן, מנסה להביא חיבור |
| 10:25 | מנסה ליצור שלמות |
| וכל זה. | |
| 10:27 | ש: נכון, אם אתה מרגיש |
| את החלוקה | |
| 10:29 | אז אתה מתמרכז |
| כאן ואומר | |
| 10:31 | "אני יכול לראות את |
| כל חלוקות" | |
| 10:33 | - אבל עדיין מרכז. |
| 10:34 | ק: לא, אבל אני שואל האם |
| מתי שיש מרכז | |
| 10:39 | האם זה לא תורם |
| לחלוקה? | |
| 10:41 | ש: את זה אני רואה, אני רואה |
| מה אתה אומר. | |
| 10:44 | אבל אני מנסה לקחת |
| את זה מ | |
| 10:45 | מהי החוויה כאשר |
| ישנה חלוקה? | |
| 10:49 | לא נראה שיש שם מרכז |
| ק: סתירה. | |
| 10:54 | ש: נכון. אבל זה לא מרגיש |
| כמו מרכז. | |
| 10:58 | ק: לא. סתירה. |
| מתי שיש חלקים | |
| 11:01 | אני ער לחלקים |
| 11:03 | בגלל הסתירה ביניהם. |
| ש: נכון. | |
| 11:06 | ק: בגלל גורמים מנוגדים. |
| 11:09 | ב: אתה מתכוון כשאתה אומר |
| סתירה לקונפליקט גם | |
| 11:12 | ק: קונפליקט. מתוך הסתירה |
| ישנו קונפליקט. | |
| 11:16 | אז אני ער לכך שישנם חלקים. |
| 11:19 | אני עובד בתוך סביבה |
| של חלקים. | |
| 11:23 | ש: נכון. אבל אז, כן, אז |
| אני לא ער לעובדה | |
| 11:28 | שיש לי למעשה מרכז. |
| 11:32 | שם נמצאת הונאה עצמית, |
| בדיוק שם. | |
| 11:36 | ק: לא - אתה לא חושב, |
| אם אוכל להציע | |
| 11:43 | שהיכן שקיים קונפליקט |
| 11:47 | רק אז אתה ער לקונפליקט, |
| לסתירה. | |
| 11:55 | כלומר, מישהו מודע רק |
| כשיש קונפליקט. | |
| 12:02 | נכון? |
| 12:04 | ואז המודעות הבאה, |
| התנועה הבאה היא | |
| 12:11 | הקונפליקט שמתעורר מתוך |
| החלוקה | |
| 12:18 | אלמנטים מנוגדים |
| 12:20 | רצונות מנוגדים, משאלות מנוגדות, |
| מחשבות מנוגדות. | |
| 12:25 | ב: אבל האם אתה אומר ש |
| 12:27 | אלה מתנגדים קודם |
| לפני שמישהו מודע | |
| 12:31 | ואז אתה פתאום ער לזה |
| דרך האי-נעימות | |
| 12:34 | או הכאב של ההתנגדות |
| שהקונפליקט הוא לא נעים? | |
| 12:38 | ק: כן, הקונפליקט הוא לא נעים |
| ולכן האדם מודע | |
| 12:42 | ב: שמשהו לא בסדר. |
| ק: לא בסדר. כן. | |
| 12:46 | ב: משהו לא בסדר, |
| לא קצת לא בסדר | |
| 12:49 | אלא לגמרי לא בסדר |
| 12:51 | ק: כמובן. |
| 12:54 | אדוני, אחרי הכל, |
| מודעות עצמית | |
| 12:59 | אתה ער לעצמך בלבד |
| 13:01 | מתי שישנו כאב, |
| או הנאה גדולה | |
| 13:06 | אחרת אתה לא |
| ער לעצמך. | |
| 13:11 | אז החלוקה עם הקונפליקט שלה |
| מביאים את התחושה של | |
| 13:23 | אני מודע, אני בקונפליקט |
| - אחרת אין מודעות. | |
| 13:29 | ש: כן אתה אומר שהחלוקה |
| בפני עצמה | |
| 13:35 | מולידה את המרכז. |
| ק: מולידה את המרכז. | |
| 13:38 | ש: והמרכז הוליד את החלוקה, |
| אז זה כמו | |
| 13:41 | ק: כן, לפה ולפה. |
| ש: נכון. | |
| 13:44 | ב: האם אתה אומר שהמחשבה |
| בעצמה, לפני שיש מרכז | |
| 13:47 | מולידה קונפליקט? או שישנה |
| מחשבה לפני המרכז? | |
| 13:52 | ק: או, מחשבה לפני המרכז. |
| 13:56 | ב: כן. |
| 13:57 | נקודת מבט אחת היא להגיד |
| שהמרכז והמחשבה | |
| 14:00 | הם תמיד בדו-קיום |
| ואחד מוליד את השני. | |
| 14:02 | ק: אחד מוליד את השני, אכן. |
| 14:04 | ב: נקודת מבט אחרת אומרת |
| שיכולה להיות מחשבה קודם | |
| 14:06 | וזה גורם לקונפליקט |
| ואז זה יוצר את המרכז. | |
| 14:11 | ק: בואו נכנס לעיניין הזה קצת. |
| ב: כן. | |
| 14:13 | ש: (צחוק) |
| 14:15 | זה טוב. |
| 14:19 | ק: האם מחשבה מתקיימת |
| לפני קונפליקט? | |
| 14:23 | ב: לפני מרכז. |
| ק: לפני המרכז. | |
| 14:25 | מישהו ער למרכז רק |
| כאשר ישנו קונפליקט. | |
| 14:30 | ב: כן, בגלל שזה בא |
| ככל הנראה | |
| 14:32 | כדי לנסות ליצור שלמות |
| שוב פעם | |
| 14:34 | לקחת שליטה על הכל. |
| 14:36 | ק: המרכז מנסה לקחת שליטה, |
| או מנסה לגרום לשלמות. | |
| 14:41 | ב: כדי לחבר את כל |
| הגורמים ביחד. | |
| 14:43 | ק: אך המרכז עצמו |
| גם חלק. | |
| 14:46 | ב: כן, אבל הוא לא יודע |
| את זה. | |
| 14:48 | ק: כמובן, הוא לא יודע |
| אך הוא חושב שהוא יכול להביא | |
| 14:51 | את כל החלקים ביחד, |
| ליצור מהם שלם. | |
| 14:54 | אז ד"ר בוהם שואל שאלה |
| שהיא | |
| 14:58 | האם המחשבה התקיימה |
| לפני המרכז | |
| 15:02 | או שהמרכז התקיים |
| לפני המחשבה? | |
| 15:05 | ב: או שניהם יחד? |
| ק: או שניהם יחד. | |
| 15:09 | ש: נכון. |
| 15:10 | הם גם שואל, האם |
| המחשבה יוצרת את המרכז? | |
| 15:13 | ק: מחשבה יוצרת את המרכז..? |
| 15:14 | ש: זאת תהיה הפעולה, |
| היצירה עצמה | |
| 15:17 | סוג של תופעת לוואי |
| של המחשבה. | |
| 15:20 | במילים אחרות, האם הגוף |
| - הוא היציר של המחשבה | |
| 15:26 | הסיבה למרכז? |
| 15:30 | שאני חושב שנושא אותה |
| בגלל שאז | |
| 15:32 | ק: כן, בוא נהיה ברורים |
| על הנקודה הזו גם. | |
| 15:35 | אנחנו שואלים, האם מחשבה |
| יצרה את המרכז? | |
| 15:41 | ב: כן, והאם היתה סוג |
| של מחשבה לפני המרכז? | |
| 15:44 | ק: כן. מחשבה לפני המרכז. |
| בדיוק. | |
| 15:47 | ב: שנכנסה למעין סתירה. |
| 15:49 | ק: כן, מחשבה יצרה את המרכז |
| 15:52 | או המרכז התקיים לפני המחשבה |
| 15:55 | ב: אחרת המרכז היה |
| 15:57 | - זוהי נקודת מבט נפוצה |
| 15:59 | אנשים חושבים שהמרכז |
| הוא ה"אני" שבא קודם. | |
| 16:02 | ק: ה"אני" זה קודם. |
| 16:03 | ב: ואז התחלתי לחשוב, |
| נכון? | |
| 16:06 | ק: לא, אני חושב מחשבה |
| התקיימה לפני המרכז. | |
| 16:10 | ש: כן, אז אנו צריכים |
| לשאול את השאלה | |
| 16:13 | אולי לא בדקה זו |
| 16:16 | של למה ישנה מחשבה, |
| מהי מחשבה? | |
| 16:20 | ק: או, זה עניין אחר. |
| האם נכנס לזה? | |
| 16:23 | ב: זה יכול להיות סיפור ארוך |
| 16:25 | ש: כן, אני לא חושב שזה |
| לעת עתה. | |
| 16:27 | אבל אנו חייבים להגיע לזה. |
| ק: לא | |
| 16:28 | ש: בואו נשאר עם מה שהתחלנו. |
| 16:32 | ק: כן, התחלנו בשאלה |
| 16:36 | הנוכל לדבר על השלמות של החיים? |
| 16:40 | איך האדם יכול להיות ער ל |
| 16:44 | לשלמות הזאת |
| אם הוא מחולק? | |
| 16:49 | זאת השאלה הבאה. |
| 16:51 | אתה לא יכול להיות ער |
| לשלם | |
| 16:54 | אם אני רק מסתכל |
| דרך חריץ קטן. | |
| 16:58 | ש: נכון. אבל מצד שני, בפועל |
| אתה הוא השלם. | |
| 17:04 | ק: אה! זאת תיאוריה. |
| 17:08 | ש: כן? זה היכן |
| 17:09 | ב: השערה, כן. |
| ק: כמובן | |
| 17:11 | מתי שאתה מחולק |
| 17:12 | איך אתה יכול לשער |
| שאתה הוא השלם? | |
| 17:16 | ש: ובכן, זה דבר יפה |
| זאת בעיה מפני ש | |
| 17:23 | איך אני יודע שאני מחולק? |
| 17:25 | ק: זה מה שאנחנו שואלים. |
| ש: כן. | |
| 17:27 | ק: מתי שאתה ער לכך שאתה מחולק? |
| 17:31 | רק כאשר יש קונפליקט. |
| 17:33 | ש: נכון, זה נכון. |
| 17:36 | ק: מתי שישנם שני |
| רצונות מנוגדים | |
| 17:38 | אלמנטים מנוגדים של תנועה |
| 17:43 | אז ישנו קונפליקט |
| 17:45 | אז יש לך כאב |
| או מה שלא יהיה | |
| 17:47 | ואז אתה מודע. |
| 17:51 | ש: נכון, אבל ברגעים הללו |
| 17:52 | קורה לפעמים שאתה לא רוצה |
| 17:54 | לשחרר את הקונפליקט, |
| אתה מרגיש את החלוקה | |
| 17:57 | ק: לא, זה עניין אחר. |
| ש: נכון. | |
| 18:00 | ק: מה שאנו שואלים הוא |
| 18:02 | האם החלק יכול להתמוסס מעצמו |
| 18:10 | ורק אז זה אפשרי לראות את השלם. |
| 18:14 | אתה לא יכול להיות מחולק, |
| ואז לייחל לשלם. | |
| 18:17 | ש: נכון. |
| 18:19 | כל מה שאתה יודע |
| זה החלוקה שבך. | |
| 18:21 | ק: זה כל מה שאנו יודעים. |
| 18:23 | לכן בואו נדבק בזה |
| 18:25 | ולא נלך סחור סחור ונגיד |
| 18:29 | "בואו נדבר על השלם" |
| וכל השאר. | |
| 18:34 | ב: ההשערה ש |
| 18:35 | ישנו שלם יכולה להיות |
| כנראה הגיונית | |
| 18:38 | אך כל עוד אתה מחולק |
| אתה לעולם לא תראה זאת. | |
| 18:41 | זאת תהיה בגדר השערה. |
| 18:44 | ש: נכון, נכון. |
| 18:45 | ב: אתה יכול לחשוב שחווית |
| את זה פעם | |
| 18:47 | אבל זו גם השערה |
| 18:48 | כי זה עבר כבר |
| 18:50 | ק: לחלוטין. נכון. |
| 18:53 | ש: אני תוהה אם אין |
| כאב נוראי | |
| 18:56 | או משהו שנמשך |
| 18:58 | כשאני ער לכך שאני מחולק. |
| 19:02 | זאת הבדידות איכשהו |
| 19:04 | ק: תראה אדוני, אתה יכול |
| להיות ער לחלקים? | |
| 19:08 | שאתה אמריקאי |
| 19:09 | שאני הינדו, אתה יהודי, קומוניסט |
| 19:14 | אתה פשוט חי במצב הזה. |
| 19:18 | אתה לא אומר, "טוב, אני |
| יודע שאני הינדו". | |
| 19:23 | זה רק כשאתה מאותגר |
| 19:27 | זה רק כאשר, נגיד "מה אתה?", |
| אז אתה אומר | |
| 19:31 | "כן, אני הודי", או הינדו |
| או ערבי. | |
| 19:35 | ב: מתי שהמדינה מאותגרת, |
| אז אתה צריך לצאת למלחמה. | |
| 19:39 | ק: כמובן. |
| ש: נכון. | |
| 19:45 | אז אתה אומר שאני חי |
| לגמרי בתגובתיות. | |
| 19:49 | ק: לא, אתה חי לגמרי |
| בסוג של - מה? | |
| 19:54 | תוהו ובוהו, בלבול. |
| 19:56 | ש: מחתיכה אחת לחתיכה הבאה |
| 19:58 | מתגובה אחת לתגובה אחרת. |
| 20:01 | ק: שכר או עונש, |
| בתנועה הזו. | |
| 20:06 | אז, האם אנו נוכל להיות ערים, |
| ממש עכשיו | |
| 20:12 | עכשיו! |
| - לחלקים השונים? | |
| 20:20 | שאני הינדו, |
| שאני יהודי | |
| 20:22 | שאני ערבי |
| שאני קומוניסט | |
| 20:24 | שאני קתולי, שאני איש עסקים, |
| שאני נשוי | |
| 20:27 | יש לי מחויבויות, |
| אני אמן, אני מדען | |
| 20:32 | אתה מבין? - כל החלוקה |
| החברתית הזאת. | |
| 20:37 | ש: נכון. |
| 20:38 | ק: וגם חלוקה פסיכולוגית. |
| 20:41 | ש: נכון. עם זה בידיוק |
| אני התחלתי. | |
| 20:44 | ההרגשה הזאת שאני חלק, |
| ההרגשה ש | |
| 20:49 | ששם אני שוקע, |
| ה"להיות חלק" הזה | |
| 20:52 | ק: שאנו קוראים לו |
| אינדיבידואל | |
| 20:54 | ש: שאני קורא לו חשוב! |
| לא רק אינדיבידואל. | |
| 20:57 | ק: אתה קורא לזה חשוב. |
| ש: נכון. שאני צריך לעבוד. | |
| 21:02 | ק: אכן. |
| ש: שזה משמעותי. | |
| 21:05 | ק: אז האם אני יכולים עכשיו |
| כשאנו מדברים יחד | |
| 21:11 | להיות ערים לזה "שאני כך"? |
| 21:17 | אני חלק ולכן |
| 21:20 | יוצר עוד חלקים, |
| עוד קונפליקט | |
| 21:24 | עוד אומללות, עוד בלבול |
| עוד יגון | |
| 21:26 | בגלל שכשיש קונפליקט |
| 21:28 | זה משפיע על הכל. |
| ש: נכון. | |
| 21:31 | ק: האם אתה יכול להיות ער לזה |
| בזמן שאנחנו מדברים? | |
| 21:39 | ש: אני יכול להיות ער לזה |
| בזמן שאנו משוחחים קצת. | |
| 21:42 | ק: אהה, לא קצת. |
| ש: זאת הבעיה. | |
| 21:46 | למה אני לא יכול להיות ער לזה? |
| 21:51 | ק: לא אדוני. אתה ער לזה |
| רק כשאתה בקונפליקט. | |
| 21:55 | אני בתוכך קונפליקט עכשיו. |
| ש: נכון. | |
| 21:59 | ב: האם זה אפשרי להיות ער |
| לזה בלי קונפליקט? | |
| 22:02 | ק: זה הדבר הבא, כן. |
| זה דורש משהו אחר | |
| 22:07 | ב: איך נשקול את הגישה |
| האחרת הזאת? | |
| 22:10 | ק: אכן גישה אחרת. |
| 22:13 | ב: אני חשבתי כשהסתכלתי על |
| נקודה אחת ש | |
| 22:16 | החשיבות של החלקים האלה היא |
| 22:18 | כשאני מזהה את עצמי ואומר |
| "אני זה" | |
| 22:20 | "אני זה", אני מתכוון |
| השלם שבי. | |
| 22:23 | במילים אחרות, השלם שבי עשיר |
| או עני | |
| 22:26 | אמריקאי, או מה שלא יהיה |
| 22:28 | ולכן זה כל כך חשוב |
| כי זה השלם. | |
| 22:32 | אני חושב שהבעיה היא ש |
| 22:34 | החלק טוען שהוא השלם |
| 22:37 | והופך עצמו למאוד חשוב. |
| 22:40 | ש: נכון, תופס את כל החיים. |
| אלו החיים. | |
| 22:43 | ב: ואז באה סתירה |
| 22:45 | ואז בא חלק אחר ואומר שהוא השלם. |
| 22:48 | ק: תראו מה קורה |
| 22:52 | בצפון אירלנד, |
| העולם הערבי | |
| 22:55 | העולם המזרח תיכוני, |
| המוסלמים וההינדו | |
| 22:59 | כל העולם הזה |
| מחולק בצורה כזאת | |
| 23:03 | מבחוץ ומבפנים. |
| 23:06 | ש: אני ואתה. |
| 23:07 | ק: אני ואתה, אנחנו והם, |
| וכל השאר. | |
| 23:12 | ב: אבל אני מתכוון שזה |
| ההבדל מלהגיד | |
| 23:14 | יש לנו הרבה עצמים שונים |
| 23:16 | בחדר, והם מופרדים וכך הלאה |
| 23:19 | ושאנחנו יכולים להסתדר איתם. |
| ק: זה עניין אחר לגמרי. | |
| 23:22 | ב: אין בעיה שם. אך אם אנו אומרים |
| 23:24 | "אני זה, אני לגמרי זה" |
| 23:26 | אז אני גם אומר "אני כזה בשלמותי |
| וכזה בשלמותי" | |
| 23:29 | ש: אתה מביא משהו אחר לפה |
| 23:31 | זה בידיוק כך |
| 23:33 | ואז אנו מתחילים להאמין |
| בחלקים האלה. | |
| 23:36 | כי אנו מסתכלים על עצמים ואומרים |
| 23:39 | "הם דברים נפרדים, |
| לכן אני דבר נפרד". | |
| 23:42 | ק: אני בספק לגבי זה, אדוני. |
| 23:44 | נגיד, לדוגמה, הערבים והישראלים |
| 23:48 | האם הם ערים לכך שהם |
| 23:51 | אני ערבי, אני רוצה להלחם |
| 23:54 | במישהו אחר שהוא לא? |
| 23:58 | או יש לי רעיון |
| אתה מבין? - רעיון. | |
| 24:03 | ב: למה אתה מתכוון? |
| רעיון שאני ערבי? | |
| 24:05 | ק: כן. |
| 24:06 | ב: אך הרעיון הוא שזה |
| חשוב מאוד גם. | |
| 24:09 | אני לגמרי ערבי. |
| 24:11 | ק: כן, אני לגמרי ערבי. |
| 24:13 | ב: זה חשוב לגמרי. זוהי |
| הצורה של הרעיון, הלא כן? | |
| 24:16 | ק: כן. |
| 24:17 | ב: ועכשיו למישהו אחר |
| יש את הרעיון | |
| 24:19 | אני יהודי, זה |
| נורא חשוב | |
| 24:21 | לפיכך עליהם להרוס אחד את השני. |
| 24:24 | ק: בלתי אפשר ל |
| אכן. | |
| 24:28 | ואני חושב שהפוליטיקאים |
| 24:30 | אנשי הדת, |
| מעודדים את כל זה. | |
| 24:34 | ב: אבל הם גם נשלטים |
| על ידי חלקים | |
| 24:36 | ק: בגלל שהם מחולקים בעצמם. |
| 24:40 | אתה מבין, זוהי הנקודה. |
| 24:42 | אנשים שהם בעלי הכוח, |
| שהם גם מחולקים | |
| 24:45 | משאירים את החלוקה על כנה. |
| 24:48 | ש: נכון. הדרך היחידה להגיע לכוח |
| היא שאתה מחולק. | |
| 24:51 | ק: כמובן! |
| 24:54 | ב: הוא אומר "זה נורא חשוב |
| שאני יהיה פוליטיקאי | |
| 24:57 | מצליח וכולי" |
| ק: כמובן. | |
| 25:02 | ש: התנועה הזו אל תוך |
| חלוקה כמעט | |
| 25:08 | נראה שזה נגרם על ידי משהו. |
| 25:14 | זה נראה שזה |
| 25:17 | ק: האם זה מה שאתה שואל |
| 25:19 | מהי הסיבה לחלוקה הזאת? |
| 25:23 | ש: נכון. |
| 25:25 | מהי הסיבה של החלוקה, |
| מה יוצר אותה? | |
| 25:28 | ק: זה מאוד פשוט. |
| ש: מה שואב אותנו אליה? | |
| 25:32 | ק: לא, מה מביא לידי חלוקה? |
| 25:40 | ש: עכשיו, אתה יודע |
| 25:44 | מה מביא אותה, |
| מתי שהאמא והילד | |
| 25:47 | מתי שהילד מופרד מהאמא. נכון? |
| 25:51 | ק: ביולוגית. |
| ש: לא, פסיכולוגית. | |
| 25:53 | ק: ביולוגית, כמו גם |
| 25:55 | ש: הילד מתחיל להיות |
| מסוגל ללכת | |
| 25:57 | והילד יכול ללכת משם ואז |
| 25:59 | הוא חוזר, ואז הוא חוזר |
| 26:02 | והוא מסתכל אחורה, |
| ואומר "היא עדיין שם?" | |
| 26:05 | זז משם בהדרגה. |
| 26:07 | עכשיו האמא שלא מסוגלת |
| לתת לו ללכת אומרת | |
| 26:10 | "היי, בוא הנה!" |
| 26:12 | זה מפחיד את הילד פחד מוות |
| 26:14 | כי הוא חושב שהוא |
| לא יכול לעשות זאת. | |
| 26:16 | אם היא אומרת שאני לא יכול |
| לעשות את זה אז אני לא יכול. | |
| 26:19 | ק: אכן. |
| 26:20 | לא, אנו שואלים משהו מאוד חשוב, |
| שהוא | |
| 26:24 | מהי הסיבה לחלוקה הזאת? |
| 26:27 | ש: כן. בגלל זה הגעתי לזה |
| 26:30 | - ישנה סיבה שם |
| 26:32 | זה מתחיל ב"אני חייב להיאחז במשהו". |
| 26:36 | ק: לא. רק תראה את זה, אדוני. |
| 26:38 | מה הביא לחלוקה |
| אצלך? | |
| 26:46 | ש: התגובה המיידית שלי היא |
| להיאחז במשהו. | |
| 26:50 | ק: לא, יותר עמוק מזה. |
| 26:52 | הרבה יותר. תראה. |
| 26:54 | בואו נלך לאט. |
| לא תגובות מיידיות. | |
| 26:59 | מה מביא לקונפליקט |
| שמראה ש | |
| 27:03 | אני מחולק, ואז אני שואל |
| את השאלה | |
| 27:06 | מה מביא את החלוקה הזאת? |
| 27:09 | מהי הסיבה לזה? |
| 27:20 | ב: האם אתה אומר |
| שישנו קונפליקט | |
| 27:22 | ושם קורה משהו |
| 27:24 | שגורם לחלוקה |
| בתוך הקונפליקט? | |
| 27:27 | ש: לא, הוא אומר שהחלוקה |
| גורמת לקונפליקט. | |
| 27:30 | ב: היא הסיבה לקונפליקט. |
| 27:31 | אז מהי הסיבה לחלוקה? |
| 27:33 | נכון. זה חשוב. |
| 27:36 | ק: למה אתה ואני והרוב המוחלט |
| של העולם מחולקים? | |
| 27:42 | מה המקור של זה? |
| 27:46 | ב: נראה שאנו לא נמצא |
| את הסיבה על ידי | |
| 27:48 | הליכה אחורה בזמן |
| לתקרית מסוימת. | |
| 27:51 | ש: אני לא מחפש בגנטיקה |
| 27:53 | אני מחפש ברגע זה. |
| 27:57 | אני מגיע ל |
| 28:03 | זה נראה שזה עושה |
| 28:05 | ישנו משהו ממקד או |
| 28:08 | אחיזה במשהו בתוך |
| התנועה שלי. | |
| 28:11 | ק: אדוני, תביט בזה |
| לא מתוך | |
| 28:16 | נקודת המבט של ד"ר שיינברג, |
| רק תביט בזה. | |
| 28:20 | תשים את זה על השולחן ותביט |
| על זה באובייקטיביות. | |
| 28:25 | מה מביא לחלוקה הזאת? |
| 28:29 | ש: פחד. |
| ק: לא, לא, הרבה יותר. | |
| 28:34 | ב: אולי החלוקה |
| יוצרת פחד. | |
| 28:36 | ק: בדיוק, בדיוק. |
| 28:43 | למה אני הינדו? |
| 28:46 | אם אני, אני לא הינדו |
| 28:48 | אני לא הודי, |
| אין לי לאום | |
| 28:50 | אבל נגיד שאני קורא |
| לעצמי הינדו. | |
| 28:53 | מה עושה אותי הינדו? |
| 28:56 | ש: ובכן, התנייה עושה אותך |
| הינדו. | |
| 29:01 | ק: שהיא, מהו הרקע |
| 29:04 | מהי התחושה |
| 29:09 | או מה זה שגורם לי להגיד |
| "אני הינדו"? | |
| 29:13 | שזוהי חלוקה, |
| בוודאי. | |
| 29:17 | מה עושה זאת? |
| 29:19 | אבא שלי, סבא שלי, |
| דורות דורות | |
| 29:23 | אחרי עשרת אלפים או |
| חמשת אלפים שנה, אמר | |
| 29:26 | "אתה ברהמן". ואני אומר "בסדר, |
| אני ברהמן". | |
| 29:31 | ש: אתה לא אומר "בסדר |
| אני ברהמן". | |
| 29:33 | אתה אומר "אני ברהמן". |
| 29:35 | ק: אני ברהמן. |
| 29:36 | ש: נכון. זה אכן נכון. |
| אתה אומר "אני ברהמן" | |
| 29:39 | בגלל שזה כאילו אתה |
| הם יוצרים אותך ככה. | |
| 29:42 | ק: אני ברהמן כמו שאתה תגיד |
| "אני נוצרי". | |
| 29:44 | ש: נכון. |
| 29:46 | ק: שזה מה? |
| 29:48 | ש: זוהי מסורת, התנייה, |
| סוציולוגיה, היסטוריה | |
| 29:55 | תרבות, אקלים, הכל. |
| 29:57 | ק: אבל מאחורי זה, מה זה? |
| 30:00 | ש: מאחורי זה הוא ה |
| ק: לא, לא בלי תיאוריה. | |
| 30:04 | תראה את זה בעצמך. |
| 30:10 | ש: זה נותן לי מקום |
| 30:12 | זהות, אני יודע מי אני אז, |
| יש לי נישה משלי. | |
| 30:18 | ק: מי יצר את הנישה הזאת? |
| 30:21 | ש: אני יצרתי אותה והם |
| עזרו לי ליצור אותה. | |
| 30:23 | במילים אחרות, אני משתף פעולה |
| בכל זה | |
| 30:25 | ק: אתה לא משתף פעולה בזה. |
| אתה זה. | |
| 30:28 | ש: אני זה! נכון, אבל אני מתכוון |
| - נכון | |
| 30:31 | הדבר הזה מזיז אותי אל תוך החור. |
| 30:35 | ק: אז מה יצר אותך, |
| הסבא רבא רבא | |
| 30:40 | דורות דורות אחורה |
| 30:44 | יצרו את הסביבה הזו, התרבות הזו, |
| המבנה כולו | |
| 30:50 | של הקיום האנושי, |
| עם כל אומללות שבו | |
| 30:54 | ועם כל הבלאגן |
| שהוא נמצא בו | |
| 30:56 | מי, מה הביא לזה? |
| 30:59 | שזה החלוקה, עם כל |
| הקונפליקט וכל ה | |
| 31:02 | ש: אותה פעולה אז היא גם עכשיו |
| 31:05 | ק: עכשיו. זה כל מה שאני שואל. |
| 31:07 | ש: כן. אותה הפעולה שיוצרת את |
| האדם עכשיו, ברגע זה. | |
| 31:09 | ק: הבבלים, המצרים, |
| התרבויות העתיקות | |
| 31:12 | אנחנו בידיוק אותם קופים עכשיו. |
| 31:15 | ש: נכון. |
| 31:22 | לשם חתרתי בהתחלה. |
| 31:25 | כל זה נותן לי את |
| הקיום ה"יד-שניה". | |
| 31:28 | ק: כן, תמשיך. |
| בואו נכנס לזה. | |
| 31:33 | בואו נמצא למה האדם |
| הוליד | |
| 31:37 | או הביא למצב הזה |
| 31:43 | ושאנו מקבלים אותו |
| - אתה מבין? | |
| 31:46 | בשמחה ו או לא ברצון. |
| ש: אוהבים את זה. אוהבים. | |
| 31:50 | ק: אני מוכן להרוג מישהו |
| כי הוא קומוניסט | |
| 31:54 | או סוציאליסט, |
| או מי שלא יהיה. | |
| 31:57 | בידיוק מה שקורה בצפון אירלנד, |
| במזרח התיכון. | |
| 32:02 | ש: ובכן, בכל מקום, אתה יודע, |
| רופאים, עורכי דין | |
| 32:05 | ק: כמובן, כמובן. |
| אותה בעיה. | |
| 32:33 | ש: התחושה שלי היא שזה עוצר אותי, |
| זה סוגר אותי | |
| 32:41 | זה ממשיך את התנועה, |
| אתה יודע | |
| 32:45 | זה כמו, העץ לא נכנס פנימה. |
| 32:49 | אם אני יודע מי אני |
| אז אני לא מסתכל על העץ. | |
| 32:53 | ק: כן אדוני, אבל אתה |
| לא עונה על השאלה שלי. | |
| 32:58 | ש: יש לי כמה תשובות, אבל |
| 33:03 | ק: האם זה הרצון לביטחון |
| 33:09 | ביטחון פיזי כמו גם ביטחון |
| פסיכולוגי? | |
| 33:14 | ש: אפשר לומר כן. |
| 33:17 | ק: אם אני שייך למשהו |
| 33:21 | לארגון מסוים, |
| לקבוצה מסוימת | |
| 33:24 | לכת מסוימת, לאיזה |
| קהילה אידיאולוגית | |
| 33:29 | אני בטוח שם. |
| 33:31 | ב: זה לא ברור בגלל שאתה |
| יכול להרגיש בטוח אך | |
| 33:34 | ק: אני מרגיש בטוח שם. |
| אבל זה יכול לא להיות ביטחון. | |
| 33:37 | ב: כן, אבל למה אני לא רואה |
| שאני לא באמת בטוח? | |
| 33:40 | ק: כי אני כל כך - מה? |
| 33:43 | זה מגיע, תכנסו לזה, |
| זה מגיע. | |
| 33:49 | ש: אני לא רואה את זה. |
| ק: תראה. אני מצטרף לקהילה | |
| 33:53 | ש: כן. אני דוקטור. |
| ק: כן, אתה דוקטור. | |
| 33:55 | ש: יש לי את כל הרעיונות הללו. |
| 33:58 | ק: אתה רופא, יש לך מעמד |
| מיוחד בחברה. | |
| 34:02 | ש: נכון. ויש לי רעיונות רבים |
| לגבי איך דברים מתנהלים. | |
| 34:05 | ק: יש לך מעמד מיוחד בחברה |
| 34:07 | ושם אתה בטוח לחלוטין - בטוח. |
| 34:10 | ש: נכון. |
| 34:11 | ק: אתה יכול לעסוק לא ביושר |
| וכולי | |
| 34:13 | אבל אתה מאוד מוגן |
| 34:16 | על ידי רופאים אחרים, |
| הארגונים האחרים | |
| 34:19 | קבוצה של רופאים |
| - אתה מבין? | |
| 34:21 | ש: נכון. |
| ק: אתה מרגיש בטוח. | |
| 34:24 | ב: אבל זה הכרחי שאני לא |
| 34:26 | יחקור לעומק מידי כדי להרגיש |
| בטוח, הלא כן? | |
| 34:29 | במילים אחרות, אני חייב להפסיק |
| את החקירה שלי בנקודה מסוימת. | |
| 34:33 | ק: אני רופא - נגמר. |
| 34:34 | ב: אני לא שואל הרבה שאלות על זה |
| 34:36 | אבל אם התחלתי לשאול שאלות |
| 34:38 | ק: אז אתה בחוץ! |
| 34:40 | ב: אז אנשים אומרים "אל תשאל שאלות" |
| זה | |
| 34:43 | ק: אם אני מתחיל לשאול שאלות |
| על הקהילה שלי | |
| 34:47 | והיחס שלי לקהילה הזאת |
| 34:49 | היחס שלי לעולם |
| 34:51 | היחסים שלי לשכן שלי |
| 34:52 | אני גמור. |
| - אני מחוץ לקהילה. | |
| 34:55 | אני אבוד. |
| 34:57 | ש: זה נכון. |
| 34:59 | ק: אז כדי להרגיש בטוח, מוגן, |
| אני משתייך. | |
| 35:06 | ש: אני תלוי. |
| ק: אני תלוי. | |
| 35:08 | ש: נכון. |
| 35:10 | ב: אני תלוי לגמרי במידת מה. |
| 35:13 | אם אין לי את זה אני מרגיש |
| שכל העניין שוקע. | |
| 35:16 | ש: זה טוב. |
| 35:19 | אתה מבין, לא רק שאני |
| תלוי אלא | |
| 35:22 | כל בעיה שעכשיו תהיה לי |
| 35:25 | היא על סמך התלות הזאת. |
| 35:28 | אני לא יודע מהאוויר על המטופל, |
| אני רק יודע על | |
| 35:32 | איך המטופל לא מתאים |
| למערכת שלי. | |
| 35:35 | ק: אכן, אכן. |
| ש: אז זהו הקונפליקט. | |
| 35:37 | ק: (צחוק) |
| הוא הקורבן שלך. | |
| 35:40 | ש: זה נכון, הקורבן שלי. |
| 35:43 | (צחוק). הוא אוהב את זה |
| 35:46 | ב: אבל זה לא ברור למה |
| אני צריך להמשיך ככה. | |
| 35:51 | כל עוד אני לא שואל שאלות |
| אני יכול להרגיש בנוח | |
| 35:54 | אבל אני מרגיש לא בנוח |
| ואני שואל | |
| 35:56 | שאלות, מאוד לא נוח |
| באופן עמוק | |
| 35:59 | בגלל שכל המצב שלי מאותגר. |
| 36:02 | אבל אז אני מסתכל על זה |
| באופן יותר רחב | |
| 36:05 | אני רואה שלכל העניין אין בסיס |
| 36:07 | העניין כולו מסוכן. |
| 36:09 | במילים אחרות |
| 36:10 | כל הקהילה הזאת היא בלאגן, |
| היא עלולה להתמוטט. | |
| 36:14 | או אפילו אם כל זה לא מתמוטט |
| 36:18 | אתה מבין, אתה לא יכול לסמוך על |
| 36:20 | התחום האקדמאי יותר |
| 36:22 | הם אולי לא יעבירו כסף |
| לאוניברסיטאות | |
| 36:25 | ק: אכן (צחוק). |
| 36:26 | ב: הכל משתנה כל כך מהר |
| 36:28 | שאתה לא יודע |
| איפה אתה נמצא. | |
| 36:30 | אז למה שאני ימשיך ככה |
| בלי לשאול שאלות? | |
| 36:35 | ק: למה אני לא שואל שאלות? |
| בגלל פחד. | |
| 36:38 | ב: פחד, אבל הפחד הזה |
| הוא מהחלוקה. | |
| 36:40 | ק: כמובן. אז האם |
| 36:45 | ההתחלה של החלוקה מתרחשת |
| 36:49 | מתי שהאדם מחפש ביטחון? |
| 36:55 | ש: אבל למה |
| 36:56 | ק: גם פיזי כמו גם |
| פסיכולוגי. | |
| 37:00 | בראש ובראשונה פסיכולוגי, |
| ואז בטחון פיזי. | |
| 37:05 | ב: אבל האם הנטייה לחפש |
| 37:07 | ביטחון פיזי היא לא תכונה |
| מולדת של האורגניזם? | |
| 37:09 | ק: כן, זה נכון, אני חייב |
| שיהיה לי אוכל, ביגוד, קורת גג. | |
| 37:14 | זה נחוץ לחלוטין. |
| ש: נכון. | |
| 37:21 | ק: ומתי שזה מאוים |
| - נניח שהטלתי ספק | |
| 37:26 | בכל השיטה הקומוניסטית |
| 37:30 | בזמן שאני חי ברוסיה |
| 37:35 | אני לא בן-אדם. |
| 37:38 | ש: אבל בואו נלך לאט |
| יותר כאן. | |
| 37:42 | אני מציע כאן ש |
| 37:45 | תוך כדי הצורך שלי |
| בביטחון פיזי | |
| 37:47 | חייב שתהיה לי חלוקה מסוימת. |
| 37:51 | ק: לא, אדוני. |
| 37:53 | חלוקה ביולוגית(פיזית) מתרחשת |
| 37:57 | חוסר הביטחון מתרחש כאשר פסיכולוגית |
| אני רוצה ביטחון. | |
| 38:04 | אני לא יודע אם אני ברור דיו. |
| חכה דקה. | |
| 38:09 | אם אני לא שייך פסיכולוגית לקבוצה |
| 38:18 | אז אני מחוץ לקבוצה. |
| 38:23 | ש: ואז אני חסר ביטחון. |
| ק: אני חסר ביטחון. | |
| 38:28 | ובגלל שהקבוצה נותנת לי ביטחון, |
| ביטחון פיזי | |
| 38:38 | אני מקבל כל מה שנותנים לי, |
| מה שאומרים לי. | |
| 38:41 | ש: נכון. |
| ק: אבל ברגע שאני מתנגד | |
| 38:44 | פסיכולוגית |
| למבנה כולו | |
| 38:47 | של החברה או הקהילה, |
| אני אבוד. | |
| 38:52 | זוהי עובדה ברורה. |
| 38:53 | ש: נכון. |
| ב: כן. | |
| 38:56 | ש: אז אתה מציע ש |
| 38:58 | החוסר ביטחון הבסיסי |
| שאנו חיים בו | |
| 39:02 | הינו מותנה |
| 39:07 | התגובה לזה, |
| התשובה לכך | |
| 39:10 | היא חלוקה מותנת. |
| 39:12 | ק: חלקית. |
| ש: חלקית. | |
| 39:15 | ושהתנועה של החלוקה |
| היא ההתנייה. | |
| 39:19 | ק: אדוני, תראה. |
| 39:22 | אם לא הייתה חלוקה, |
| היסטורית | |
| 39:25 | גאוגרפית, לאומית |
| 39:29 | אין לאומים, היינו חיים |
| בביטחון מושלם. | |
| 39:33 | כולנו נהיה מוגנים, לכולנו |
| 39:35 | יהיה אוכל, לכולנו יהיה |
| אתה מבין? | |
| 39:38 | בתים, לא יהיו מלחמות, |
| הכל יהיה אחד. | |
| 39:44 | הוא אחי. |
| אני זה הוא, והוא זה אני. | |
| 39:49 | אבל החלוקה הזו |
| מונעת מזה לקרות. | |
| 39:54 | ש: נכון. אז אתה מציע |
| אפילו יותר מזה | |
| 39:57 | אתה מציע שאנחנו נעזור |
| אחד לשני. | |
| 40:03 | ק: באופן טבעי אני יעזור |
| - כמובן! | |
| 40:07 | ב: אנחנו הולכים במעגלים למרות |
| שעדיין, בגלל שאתה אומר | |
| 40:10 | ק: אני לא הולך במעגלים |
| 40:12 | אני רוצה לחזור למשהו |
| שהוא | |
| 40:16 | אם לא היו לאומים |
| 40:20 | לא יהיו קבוצות אידיאולוגיות, |
| וכך הלאה | |
| 40:27 | אנחנו נהיה |
| 40:29 | אני מתכוון, יהיה לנו |
| כל מה שנרצה | |
| 40:31 | במקום לבזבז על ייצור נשק |
| 40:34 | וכל השאר, חינוך ראוי, כל זה. |
| 40:37 | זה נמנע מאיתנו בגלל ש |
| 40:42 | אני הינדו, אתה ערבי, |
| הוא רוסי | |
| 40:45 | אתה מבין? - כל זה נמנע מאיתנו |
| אנחנו שואלים | |
| 40:50 | למה החלוקה הזאת |
| מתרחשת? | |
| 40:55 | מה המקור שלה? |
| 41:06 | ק: האם זה ידע? |
| 41:13 | כן, אדוני! |
| 41:20 | ש: זה ידע, |
| אתה חושב | |
| 41:23 | ק: האם זה ידע? |
| אני בטוח שכן (צחוק) | |
| 41:26 | אבל אני שם את זה |
| בתור שאלה. | |
| 41:32 | ש: בהחלט נראה כך |
| 41:34 | ק: לא, לא - תסתכלו על זה. |
| בואו נברר את זה. | |
| 41:41 | ש: למה אתה מתכוון ידע? |
| 41:43 | על מה אתה מדבר? |
| 41:45 | ק: המילה "לדעת". |
| 41:51 | האם אני "יודע" אותך? |
| 41:54 | או |
| 41:57 | "ידעתי" אותך. |
| 42:04 | אני לעולם לא יוכל לאמר |
| 42:05 | "אני יודע אותך" - הלכה למעשה. |
| 42:11 | זאת תהיה שערוריה |
| להגיד "אני יודע אותך". | |
| 42:20 | "ידעתי" אותך. |
| 42:26 | בגלל שאתה בינתיים |
| משתנה, יש לך | |
| 42:29 | כל זה - אתה מבין? |
| ישנה | |
| 42:31 | תנועה גדולה שמתרחשת |
| בתוכך. | |
| 42:36 | ק: ולהגיד "אני יודע אותך", פירושו |
| 42:38 | אני מיודע או באינטימיות |
| 42:41 | עם התנועה הזאת שמתרחשת |
| בתוכך. | |
| 42:45 | זאת תהיה חוצפה מצידי להגיד |
| "אני יודע אותך" | |
| 42:49 | ש: זה נכון. |
| בגלל שלא רק זה | |
| 42:51 | זה יהיה לשלול את ההשפעה |
| שלך עליי | |
| 42:53 | מה שגורם לי, |
| שהוא שינוי | |
| 42:55 | מ"לדעת" אותך, |
| מלהיות איתך | |
| 42:57 | ק: אז הידיעה, "לדעת", היא העבר. |
| 43:03 | האם תאמר כך |
| 43:04 | ב: כן, אני אומר מה שאנו |
| יודעים זה העבר. | |
| 43:06 | ק: ידע זה העבר. |
| ב: אני מתכוון שהסכנה היא | |
| 43:09 | אנו קוראים לזה ההווה. |
| האם זה כך? | |
| 43:12 | הסכנה היא שאנו מכנים ידע |
| הווה. | |
| 43:15 | ק: זה בידיוק זה. |
| ב:במילים אחרות, אם אנו אומרים | |
| 43:17 | העבר זה העבר, אז |
| 43:20 | האם תאמר שהוא לא צריך להתחלק? |
| 43:25 | ק: מה? סליחה. |
| ב:אם היינו אומרים, אם הכרנו בזה | |
| 43:28 | או קיבלנו שהעבר הוא העבר |
| זה נגמר | |
| 43:31 | לפיכך מה שאנו יודעים |
| זה העבר | |
| 43:33 | ואז זה לא יגרום לחלוקה. |
| 43:35 | ק: זה לא, אכן כן. |
| ב: אך אם נגיד מה שאנו יודעים | |
| 43:38 | שזה ההווה עכשיו |
| 43:40 | אז אנו מביאים לחלוקה. |
| 43:42 | ק: אכן כן. |
| 43:44 | ב: בגלל שאנו כופים את הידע |
| החלקי הזה על השלם. | |
| 43:49 | ק: אז האם תאמר |
| 43:51 | ידע הוא אחד הגורמים לחלוקה? |
| 43:59 | אדוני, האימרה הזאת נוראה |
| - אתה עוקב? | |
| 44:01 | זאת גלולה גדולה לבלוע! |
| 44:03 | ב: אבל גם אתה רומז שישנם |
| עוד גורמים. | |
| 44:05 | ק: כן. (צחוק) |
| 44:08 | וזה יכול להיות הגורם היחידי. |
| 44:12 | ק: אבל אני חושב שאנו |
| צריכים להביט בזה | |
| 44:13 | באופן זה, אנשים קיוו |
| 44:15 | דרך הידע להתגבר על |
| החלוקה | |
| 44:17 | ק: כמובן. |
| 44:18 | ב: ליצור מערכת של ידע |
| 44:20 | שתחבר את כל החלקים יחד. |
| 44:21 | ק: כמו בברונובסקי |
| "עלייתו של האדם | |
| 44:24 | דרך ידע", שם דגש על הידע, |
| ידע ידע ידע | |
| 44:30 | האם זה לא אחד מהגורמים המשמעותיים |
| או אולי | |
| 44:35 | הגורם לחלוקה? |
| 44:39 | "הניסיון שלי אומר לי |
| שאני הינדו | |
| 44:44 | הניסיון אומר לי אני יודע |
| מה זה אלוהים." | |
| 44:49 | ב: האם עדיף שנאמר |
| 44:51 | שבילבול לגבי התפקיד של הידע |
| 44:53 | הוא מה שגרם לחלוקה? |
| 44:55 | במילים אחרות, |
| הידע עצמו | |
| 44:56 | אם אתה אומר ידע |
| זה תמיד הסיבה | |
| 44:59 | ק: לא, אני אמרתי, |
| התחלנו בשאלה | |
| 45:02 | ב: בואו נעשה את זה ברור. |
| 45:03 | ק: כמובן. אדוני, זה מה שאמרנו |
| אתמול בשיחה שלנו | |
| 45:06 | אמנות שמה דברים במקומם הנכון. |
| 45:09 | אז אני שם את הידע במקומו הנכון. |
| 45:13 | ב: כן, אז אנחנו לא מבולבלים |
| לגבי זה יותר. | |
| 45:15 | ק: כמובן. |
| ש: נכון, נכון. | |
| 45:17 | אתה יודע, אני בידיוק |
| הולך לתת | |
| 45:19 | דוגמא מעניינת |
| 45:21 | מטופלת שלי לימדה אותי |
| משהו באותו יום | |
| 45:23 | היא אמרה, יש לי את ההרגשה |
| שכרופא | |
| 45:27 | הדרך שאתה פועל, |
| ישנה קבוצה של רופאים | |
| 45:30 | שראו סוגים מסוימים |
| של מטופלים | |
| 45:32 | ואם הם עושים "איקס" עליהם |
| 45:34 | הם יושפעו בצורה מסוימת |
| 45:36 | והם מגיעים לתוצאות. |
| 45:38 | ואומרת: |
| "אתה לא מדבר איתי, | |
| 45:39 | אתה עושה לי את זה |
| בתקווה שתשיג את המטרה הזו." | |
| 45:44 | ק: אכן. |
| ש: זה מה שאתה אומר. | |
| 45:48 | ק: לא, טיפה יותר מזה. |
| 45:50 | אנחנו אומרים, גם |
| ד"ר בוהם ואני | |
| 45:53 | אנו אומרים, |
| לידע יש מקום. | |
| 45:58 | ש: בואו נדבר על זה. |
| 45:59 | ק: כמו לנהוג במכונית, |
| ללמוד שפה וכך הלאה. | |
| 46:02 | ב: אפשר לומר, למה זה |
| לא חלוקה? | |
| 46:05 | נעשה את זה ברור |
| 46:06 | במילים אחרות, אם אנו |
| נוהגים במכונית בעזרת ידע | |
| 46:09 | זה לא נחשב לחלוקה. |
| 46:10 | ק: אבל אם נעשה שימוש |
| בידע בתחום הפסיכולוגי | |
| 46:14 | ב: האדם צריך לראות את |
| ההבדל יותר בבירור. | |
| 46:17 | המכונית עצמה, כפי שאני חושב, |
| היא חלק, חלק מוגבל | |
| 46:20 | ולכן ניתן לטפל בו |
| בעזרת ידע. | |
| 46:22 | ש: אתה אומר, זה חלק |
| מוגבל מהחיים. | |
| 46:25 | ב: מהחיים. אבל מתי שאתה |
| אומר "אני ככה וככה" | |
| 46:27 | אני מתכוון פה לכל כולי |
| 46:29 | לכן אני מיישם חלק על |
| השלם. | |
| 46:31 | אני מנסה לכסות את השלם |
| על ידי החלק. | |
| 46:33 | ק: כשידע טוען שהוא מבין |
| את השלם | |
| 46:37 | ב: כן. |
| 46:38 | ק: אז מתחיל הבלאגן. |
| ב: אבל זה מורכב | |
| 46:40 | בגלל שאני לא בפירוש |
| אומר | |
| 46:42 | שאני מבין את השלם, |
| אבל זה משתמע מהדברים | |
| 46:44 | "אני, הכל זה ככה, |
| או אני ככה". | |
| 46:48 | ק: נכון. |
| 46:49 | ב: זה מרמז שהשלם |
| הוא כזה. | |
| 46:50 | כל כולי, כל החיים, |
| כל העולם | |
| 46:53 | ש: מה שקרישנג'י אומר, |
| כמו "אני יודע אותך" | |
| 46:57 | כך אנו מתמודדים |
| עם עצמנו. | |
| 46:59 | אנו אומרים "אני יודע |
| זאת על עצמי" | |
| 47:01 | במקום להיות פתוח |
| למקרה החדש. | |
| 47:04 | או אפילו להיות ערים |
| לחלוקה. | |
| 47:06 | ב: כן, בקשר אליך לא צריך לומר |
| אני יודע הכל | |
| 47:09 | בגלל שאתה לא חלק מוגבל |
| כמו מכונה | |
| 47:11 | זה מה שמשתמע. |
| 47:13 | המכונה היא מוגבלת |
| ואנו יכולים לדעת כל | |
| 47:15 | מה שרלוונטי לגביה, |
| או כמעט הכל בכל אופן | |
| 47:17 | לפעמים היא מתקלקלת. |
| 47:19 | ק: נכון, נכון. |
| 47:21 | ב: אבל כשזה ביחס |
| לאדם אחר זה | |
| 47:23 | הרבה מעבר למה שאנו |
| באמת יכולים לדעת. | |
| 47:28 | חוויות העבר לא אומרות |
| לך על המהות. | |
| 47:34 | ק: האם אתה אומר, |
| ד"ר בוהם, ש | |
| 47:37 | מתי שידע גולש החוצה |
| 47:42 | אל התחום הפסיכולוגי |
| 47:46 | ב: ובכן, גם בתחום אחר |
| 47:47 | שאני קורא לו השלם |
| באופן כללי. | |
| 47:49 | לפעמים זה גולש לתחום |
| הפילוסופי | |
| 47:52 | כשהאדם מנסה ליצור |
| נקודת מבט מטאפיזית | |
| 47:54 | על היקום כולו. |
| ק: כמובן | |
| 47:56 | זה תיאורטי באופן מובהק |
| 48:00 | ואין לזה כל משמעות |
| אליי באופן אישי. | |
| 48:03 | ב: אבל אני מתכוון זו אחת |
| הדרכים שזה קורה בהם. | |
| 48:07 | זה הופך להיות לא בסדר. |
| חלק מהאנשים מרגישים זאת | |
| 48:10 | מתי שדנים בנושאים מטאפיזיים |
| 48:12 | על היקום כולו |
| וזה לא פסיכולוגי | |
| 48:14 | אולי כן אבל |
| 48:16 | המניעים מאחורי זה |
| הם פסיכולוגיים | |
| 48:19 | אבל כמה אנשים |
| עלולים להרגיש | |
| 48:21 | שהם יוצרים תיאוריה על |
| היקום | |
| 48:22 | ולא דנים בפסיכולוגיה. |
| 48:24 | אני חושב שזה עיניין של |
| הבנת השפה. | |
| 48:26 | ק: שפה, אכן. |
| 48:28 | ש: ובכן, אתם רואים |
| 48:29 | מה שאתם אומרים, |
| או מה שהוא אומר | |
| 48:32 | אפשר להרחיב זאת לדרך |
| שבה אנשים | |
| 48:34 | יש להם דעות מטאפיזיות |
| על אנשים אחרים | |
| 48:36 | "אני יודע שכל האנשים האחרים |
| אי אפשר לסמוך עליהם". | |
| 48:40 | ק: אכן. |
| ב: יש לך דעות מטאפיזיות | |
| 48:42 | על עצמך כשאתה אומר, |
| אני אדם כזה וכזה. | |
| 48:44 | ש: נכון, יש לי דעה |
| מטאפיזית שהחיים הם | |
| 48:47 | חסרי תקווה ואני חייב |
| להיות תלוי בזה | |
| 48:49 | ק: לא, כל מה שאנחנו יכולים |
| להגיד זה שאנו מחולקים | |
| 48:54 | זאת עובדה - ואני מודע |
| לחלקים הללו | |
| 48:59 | לשכל המחולק |
| 49:01 | יש מודעות |
| לשכל המחולק | |
| 49:03 | בגלל הקונפליקט. |
| 49:07 | ש: נכון מאוד. |
| 49:10 | ב: אתה אמרת קודם, |
| שאנו צריכים גישה | |
| 49:13 | שבה אנו לא נהיה |
| מודעים רק בגלל זה. | |
| 49:15 | ק: כן. זה נכון. |
| ב: האם הגענו לשם? | |
| 49:17 | ק: מגיעים כן. אז משם, |
| קונפליקט. | |
| 49:20 | אני אומר, מהו המקור |
| לקונפליקט? | |
| 49:25 | המקור לחלוקה, |
| כמובן. | |
| 49:27 | עכשיו, מה מביא |
| לחלוקה? | |
| 49:30 | מה הסיבה לכך? |
| מאחורי זה. | |
| 49:36 | אמרנו, ייתכן וזה ידע. |
| 49:40 | ידע, פסיכולוגית |
| אני משתמש בידע. | |
| 49:47 | "אני 'יודע' את עצמי" |
| 49:49 | מתי שבפועל אני לא יודע, |
| כי אני משתנה, זז. | |
| 49:55 | או שאני משתמש בידע |
| לסיפוקים האישיים שלי. | |
| 50:02 | למעמד שלי, |
| להצלחה שלי | |
| 50:04 | על מנת להיות אדם |
| דגול בעולם. | |
| 50:09 | אני מלומד גדול |
| 50:12 | קראתי מיליון ספרים |
| ואני יכול לספר לך הכל על זה. | |
| 50:19 | זה נותן לי מעמד, |
| יוקרה, סטטוס. | |
| 50:26 | אז האם זה זה? |
| 50:29 | חלוקה מתרחשת כאשר |
| ישנה השתוקקות | |
| 50:34 | לביטחון, |
| ביטחון פסיכולוגי | |
| 50:37 | שמונע ביטחון פיזי. |
| 50:42 | ש: נכון. |
| 50:45 | ק: אתה אומר, נכון. ולפיכך |
| 50:48 | ביטחון יכול להיות |
| אחד הגורמים. | |
| 50:51 | ביטחון בידע |
| שנמצא בשימוש לא נכון. | |
| 50:56 | ב: אתה יכול להגיד |
| שנעשתה טעות מסוימת | |
| 50:59 | האדם מרגיש לא בטוח פיזית, |
| והוא חושב | |
| 51:03 | מה אני יעשה, |
| והוא עושה טעות | |
| 51:06 | באופן הזה שהוא מנסה |
| להשיג | |
| 51:09 | הרגשה פסיכולוגית של |
| ביטחון על ידי ידע. | |
| 51:15 | ק: על ידי ידע, כן. |
| ש: על ידי ידיעה. | |
| 51:20 | ב: כן. |
| ש: על ידי חזרה עצמית | |
| 51:24 | על ידי תלות בכל |
| המבנים הללו. | |
| 51:27 | ק: האדם מרגיש בטוח |
| כשיש לו אידיאל. | |
| 51:30 | ש: נכון. זה כל כך נכון. |
| 51:32 | ב: אתם רואים, אבל |
| אני תמיד שואל | |
| 51:35 | למה האדם עושה את הטעות הזאת. |
| המילים אחרות, אם המחשבה | |
| 51:39 | או אם השכל היה צלול לחלוטין |
| 51:41 | הוא לעולם לא היה עושה את זה |
| הלא כן? | |
| 51:45 | ש: אם השכל היה צלול לחלוטין |
| 51:47 | אבל הרגע אמרנו |
| 51:48 | שישנו חוסר ביטחון פיזי |
| זוהי עובדה. | |
| 51:53 | ב: אבל זה לא מרמז שאתה |
| צריך להשלות את עצמך. | |
| 51:56 | ק: אכן כן. |
| 51:58 | ש: אבל זה רומז |
| שהיצור החי | |
| 52:00 | לא, נכון, אבל זה מרמז |
| שזה צריך להיות מסופק. | |
| 52:04 | ב: כן, אבל האשליה |
| לא יכולה לספק זאת. | |
| 52:07 | ש: נכון. זה עצם העיניין. |
| 52:10 | ק: תמשיך, אתה רואה |
| 52:11 | ש: אני מתכוון שישנה |
| עובדה פיזית | |
| 52:14 | של חוסר הוודאות התמידי שלי. |
| 52:18 | העובדה הפיזית |
| של שינוי תמידי. | |
| 52:20 | ק: שנוצר על ידי חלוקה |
| פסיכולוגית. | |
| 52:27 | ש: החוסר הוודאות הפיזי שלי? |
| 52:29 | ק: כמובן. |
| אני עלול לאבד את העבודה | |
| 52:34 | אני עלול לאבד את כספי. |
| 52:36 | ב: עכשיו, בואו נבחן את זה |
| 52:38 | מחר אני עלול להישאר |
| בלי כסף. | |
| 52:40 | אתה מבין, זו |
| יכולה להיות מציאות, עכשיו | |
| 52:42 | אבל השאלה היא |
| מה קורה. | |
| 52:45 | מה אתה תגיד |
| 52:46 | אם האדם היה צלול, |
| מה הייתה התגובה שלו? | |
| 52:49 | ק: אתה לעולם לא היית |
| נמצא במקום הזה. | |
| 52:52 | ב: הוא לא יגיע לשם |
| מלכתחילה. | |
| 52:55 | אבל נניח שהוא מוצא את |
| עצמו בלי כסף. | |
| 52:58 | ק: הוא יעשה משהו. |
| 52:59 | ב: הוא יעשה משהו. השכל |
| שלו לא יתפרק לחתיכות. | |
| 53:02 | ק: ילך במעגלים נוראיים. |
| 53:04 | ש: הוא לא יהיה חייב שיהיה לו |
| את כל הכסף שהוא חייב שיהיה לו. | |
| 53:07 | ב: אבל חוץ מזה הוא לא ילך |
| לבלבול העמוק הזה. | |
| 53:09 | ק: לא, לחלוטין. |
| 53:11 | ש: אני מתכוון שהבעיה |
| 99 אחוז מהזמן היא | |
| 53:14 | שכולנו חושבים |
| שאנו צריכים עוד | |
| 53:16 | יש לנו את האידיאל |
| של מה שצריך להיות לנו. | |
| 53:18 | ק: לא, אדוני, אנחנו |
| מנסים לדבוק | |
| 53:21 | לנקודה אחת, שהיא |
| 53:22 | מהו הגורם לחלוקה הזאת? |
| 53:26 | ק: אמרנו שידע גולש |
| 53:30 | לתחום שהוא לא צריך |
| להיכנס אליו. | |
| 53:33 | ב: אבל למה הוא עושה כך? |
| 53:34 | ק: למה הוא עושה זאת? |
| זה מאוד פשוט. | |
| 53:37 | ב: למה? |
| 53:39 | ק: יש לנו עוד 5, |
| 6 דקות. | |
| 53:41 | זה מאוד פשוט. |
| 53:47 | תמשיך, אדוני. |
| 53:49 | ש: ההרגשה שלי, לפי מה שאמרנו, |
| זה עושה זאת | |
| 53:59 | זה נעשה תוך אשליה של ביטחון. |
| 54:01 | הוא חושב שישנה |
| 54:03 | המחשבה יוצרת את האשליה |
| שישנו ביטחון שם. | |
| 54:06 | ב: כן, אבל למה האינטלקט |
| לא מראה | |
| 54:08 | שאין ביטחון, |
| זה לא ברור. | |
| 54:10 | ש: למה האינטלקט לא מראה זאת? |
| 54:13 | ק: האם השכל המחולק |
| יכול להיות אינטליגנטי? | |
| 54:16 | ב: ובכן, הוא מתנגד לאינטליגנציה. |
| 54:18 | ק: הוא יכול להתיימר |
| להיות אינטליגנטי. | |
| 54:21 | ב: כן. אבל האם אתה אומר |
| שברגע | |
| 54:23 | שהשכל מתחלק אז האינטליגנציה |
| נעלמת? | |
| 54:25 | ק: כן. |
| ב: אבל עכשיו | |
| 54:27 | ש: הוא אמר "כן". |
| 54:29 | ב: אבל עכשיו אתה יוצר |
| בעיה רצינית | |
| 54:34 | כי אתה אומר גם |
| 54:36 | שישנו סוף לחלוקה. |
| 54:37 | ק: נכון. |
| 54:39 | ב: במבט ראשון זה נראה |
| כמו סתירה. | |
| 54:42 | זה ברור? |
| ק: זה נראה ככה אבל זה לא. | |
| 54:45 | ש: כל מה שאני יודע זה חלוקה. |
| זה מה שיש לי. | |
| 54:49 | ק: בואו נישאר בזה ונראה האם |
| זה יכול להיגמר. ניגש לזה. | |
| 54:53 | ש: אני |
| 54:54 | ב: אבל אם אתה אומר שהשכל |
| המחולק לא יכול | |
| 54:58 | האינטלקט לא יכול לפעול שם. |
| 55:01 | ק: לא. |
| ש: אני מרגיש שתשובה אחת | |
| 55:03 | לשאלה שלך היא, |
| דיברנו על כך | |
| 55:07 | במונחים של התנייה. |
| אני מרגיש שאני קורבן | |
| 55:11 | או שאני לכוד על ידי ההצעה הזו. |
| 55:17 | אתה מציע לי, אתה אומר |
| תראה, בחור | |
| 55:21 | אני חושב שזה יעזור לך, |
| פה נמצא חלק, בו איתי. | |
| 55:26 | ואני מרגיש שמחשבה עושה את זה, |
| אתה יודע. אמא שלי או | |
| 55:30 | אבא שלי אומר "תראה, זה טוב |
| להיות רופא" | |
| 55:33 | או האיש הזה אומר שזה טוב |
| לעשות את זה. | |
| 55:36 | ק: האם ביטחון פסיכולוגי |
| יותר חשוב | |
| 55:38 | מביטחון פיזי? |
| 55:43 | ש: זאת שאלה מעניינת. |
| ק: תמשיך, אל תעשה מזה | |
| 55:47 | יש לנו חמש דקות |
| - לך על זה. | |
| 55:49 | ש: לא, ובכן, דבר אחד |
| 55:51 | אנחנו משוכנעים איכשהו, |
| אני חושב שהחברה | |
| 55:53 | ק: לא, אני שואל - אל תברח מהשאלה |
| אני שואל | |
| 55:57 | האם ביטחון פסיכולוגי |
| 55:59 | הרבה יותר חשוב מביטחון פיזי |
| 56:02 | ביטחון ביולוגי? |
| ש: זה לא אבל מרגיש כאילו כן. | |
| 56:05 | ק: לא, לא, אל תזוז משם. |
| 56:07 | אני שואל אותך. |
| תצמד לזה. תצמד אליך. | |
| 56:10 | ב: אתה שואל, מהי העובדה |
| 56:12 | ק: מהי העובדה. |
| 56:13 | ש: אני אגיד כן, |
| שביטחון פסיכולוגי נראה | |
| 56:17 | ק: לא, עכשיו לא |
| ב: מה נכון בפועל? | |
| 56:20 | ש: נכון בפועל, לא. ביטחון |
| פיזי הוא יותר חשוב. | |
| 56:25 | ק: ביולוגי - אתה בטוח? |
| 56:30 | ש: לא. אני הפכתי את זה. |
| 56:32 | אני חושב שביטחון פסיכולוגי |
| הוא מה שאני דואג לו יותר. | |
| 56:37 | ק: ביטחון פסיכולוגי. |
| 56:39 | ש: הוא מה שאני דואג |
| לו יותר. | |
| 56:41 | ק: שמונע ביטחון פיזי. |
| 56:43 | ש: נכון. אני שוכח |
| מהביטחון הפיזי. | |
| 56:46 | ק: לא, לא. |
| 56:48 | בגלל שאני מחפש ביטחון |
| פסיכולוגי ברעיונות | |
| 56:52 | בידע, בתמונות, בתדמיות |
| 56:56 | במסקנות, |
| וכל השאר | |
| 56:59 | שמונעים ממני שיהיה לי |
| 57:02 | ביטחון פיזי, ביולוגי |
| בשבילי | |
| 57:04 | בשביל בני, לילדים שלי, |
| לאחים שלי. | |
| 57:07 | לא יכול להיות לי את זה. |
| 57:10 | בגלל שביטחון פסיכולוגי אומר |
| אני הינדו | |
| 57:14 | איזה מישהו ארור בפינה קטנה. |
| 57:21 | ש: אין שאלה. אני מרגיש |
| שפסיכולוגי | |
| 57:24 | ק: אז, האם אנו יכולים להשתחרר |
| מההשתוקקות לביטחון פסיכולוגי? | |
| 57:36 | ש: נכון. |
| זאת השאלה. | |
| 57:39 | ק: כמובן שזאת השאלה. |
| 57:41 | ש: זה עצם העיניין. |
| 57:46 | ק: אתמול בלילה הקשבתי לכמה |
| אנשים על מגרידג' | |
| 57:51 | אחד מהם ניהל, |
| הוא היה יושב הראש | |
| 57:57 | והם דיברו על אירלנד, כמה דברים. |
| 58:02 | כל אחד היה לגמרי משוכנע, |
| אתה יודע. | |
| 58:06 | ש: בידיוק. אני יושב בפגישות |
| כל שבוע. | |
| 58:10 | כל אחד חושב שהטריטוריה |
| שלו היא החשובה ביותר. | |
| 58:14 | ק: אז, נתנו |
| 58:17 | האדם נתן חשיבות גדולה יותר |
| 58:21 | לביטחון פסיכולוגי מאשר לפיזי, |
| ביטחון ביולוגי. | |
| 58:25 | ב: כן, אבל זה לא ברור למה הוא |
| צריך להשלות את עצמו כך. | |
| 58:29 | ק: הוא השלה את עצמו |
| 58:30 | למה? התשובה היא שם. |
| למה? | |
| 58:36 | יש לנו שתי דקות עוד. |
| אנחנו נצטרך לעצור | |
| 58:39 | ש: תדמיות, כוח |
| 58:40 | ק: לא, אדוני, יותר מזה. |
| למה הוא נתן כל כך הרבה חשיבות? | |
| 58:45 | ש: נראה שהוא חושב - אנחנו, |
| לא הוא - נראה שאנחנו חושבים | |
| 58:50 | שם נמצא הביטחון, |
| שזה הכי חשוב. | |
| 58:53 | ק: לא. תסתכל על זה עוד. |
| 59:02 | ה"אני" הוא הדבר החשוב ביותר. |
| 59:07 | ש: נכון. זה אותו דבר. |
| 59:10 | ק: לא, לא - אני! |
| 59:14 | המעמד שלי, האושר שלי |
| 59:15 | הכסף שלי, הבית שלי, |
| האישה שלי - אני. | |
| 59:19 | ש: אני. |
| 59:21 | ב: כן. והאם זה לא שכל אדם |
| 59:23 | מרגיש שהוא המהות של השלם. |
| 59:25 | ה"אני" הוא המהות של השלם. |
| 59:27 | אני מרגיש שאם ה"אני" היה |
| נעלם | |
| 59:28 | לכל השאר לא תהיה משמעות. |
| 59:30 | ק: זה כל העיניין! |
| 59:32 | ה"אני" נותן ביטחון מושלם, |
| פסיכולוגית. | |
| 59:36 | ב: זה נראה כל כך חשוב. |
| ק: כמובן. | |
| 59:38 | ש: כל כך חשוב. |
| ק: כן, בגלל שאנשים אומרים | |
| 59:40 | אם אני עצוב אז לכל העולם |
| אין משמעות. נכון? | |
| 59:43 | ש: זה לא רק זה, |
| אבל זה | |
| 59:47 | אני כן עצוב אם ה"אני" |
| לא חשוב. | |
| 59:50 | ק: לא, אני לא |
| 59:52 | אנחנו אומרים ה"אני" |
| 59:56 | בתוך ה"אני" ישנו הביטחון |
| הגדול ביותר. | |
| 1:00:00 | ש: נכון. זה מה שאנחנו חושבים. |
| 1:00:03 | ב: לא, לא אנחנו חושבים, זה ככה. |
| 1:00:06 | ב: למה אתה מתכוון, זה ככה? |
| 1:00:07 | ק: בעולם מה שקורה. |
| ב: זה מה שקורה. | |
| 1:00:10 | אבל זה אשליה, מה שקורה, |
| נכון? | |
| 1:00:12 | ק: אנחנו נגיע לזה בהמשך. |
| ב: כן. | |
| 1:00:14 | ש: אני חושב שזו נקודה מצוינת. |
| שזה כך שה"אני" הוא | |
| 1:00:18 | אני אוהב את הגישה |
| לזה | |
| 1:00:20 | - ה"אני" הוא מה שחשוב. |
| 1:00:22 | זה כל מה שיש! |
| ק: זה הכל, פסיכולוגית. | |
| 1:00:25 | ש: פסיכולוגית. |
| 1:00:28 | ק: אני, המדינה שלי; אני, האלוהים שלי; |
| אני, הבית שלי, וכך הלאה | |
| 1:00:31 | ש: זה מאוד קשה לתת לזה |
| לחלחל, אתה יודע | |
| 1:00:33 | ק: אז, עכשיו 12, |
| עדיף שנעצור. | |
| 1:00:35 | ש: (צחוק) לפחות הבנו |
| את הנקודה שלך. | |
| 1:00:37 | ב: נכון. |