Krishnamurti Subtitles

חיים בדרך מכאנית מובילים לאי-סדר

Brockwood Park - 18 May 1976

The Transformation of Man 2



0:13 ק: האם נמשיך מהיכן
שהפסקנו אתמול?
  
0:17 או שאתם רוצים להתחיל
משהו חדש?
  
0:22 ב: חשבתי שהיתה נקודה
שלא הובהרה לחלוטין
  
0:26 כששוחחנו אתמול.
 
0:29 והיא שאנו קיבלנו ש
 
0:35 ביטחון, ביטחון פסיכולוגי
הוא טעות, שהוא אשליה
  
0:39 אבל באופן כללי אני לא
חושב שהבהרנו
  
0:42 בבירור למה
זאת אשליה.
  
0:45 רוב האנשים מרגישים ש
 
0:47 ביטחון פסיכולוגי
הינו דבר בר קיימא
  
0:49 ונחוץ לחלוטין
וכאשר זה נמנע
  
0:51 או מתי שאדם
מרגיש פחד, או
  
0:53 מרגיש צער, או אפילו
מוטרד כל כך
  
0:56 מוטרד מבחינה פסיכולוגית
באופן שדורש טיפול
  
1:00 הוא חש שהביטחון הפסיכולוגי
 
1:02 הוא נחוץ לפני שהוא בכלל מתחיל
 
1:05 לעשות משהו.
ק: כן, נכון.
  
1:06 ב: ואני חושב שזה לא ברור
למה אדם יכול לומר
  
1:10 שזה באמת
 
1:12 לא חשוב כמו ביטחון פיזי.
 
1:16 ק: כן. לא, אני חושב שהבהרנו
זאת, הלא כן?
  
1:19 אבל בואו נלך על זה.
ב: כן.
  
1:22 ק: האם יש בכלל דבר
כזה ביטחון פסיכולוגי?
  
1:28 ב: אני לא חושב שדנו בזה
עד הסוף בפעם האחרונה.
  
1:30 ק: כמובן. אף אחד לא מקבל זאת.
אבל אנו חוקרים את זה
  
1:35 אנו נכנסים לשורש הבעיה.
 
1:39 ש: אבל אמרנו משהו אפילו עמוק
יותר אתמול.
  
1:42 וזה ש - לפחות כמו שסיכמתי זאת
בראשי
  
1:46 וזה שאנחנו חשים ש
 
1:49 - תקן אותי אם אתה חושב
שאני טועה
  
1:50 שההתניה
 
1:55 ההתניה מכינה את הקרקע
 
1:59 בשביל החשיבות של
הביטחון הפסיכולוגי
  
2:02 וזה בתגובה יוצר חוסר-ביטחון.
 
2:07 וזוהי ההתניה שהופכת
 
2:09 את הביטחון הפסיכולוגי
למוקד החשיבות?
  
2:12 האם תסכים לזה?
 
2:13 ק: אני חושב ששנינו מתכוונים
למשהו שונה.
  
2:16 ש: למה אתה מתכוון?
 
2:21 ק: ראשית כל, אדוני
 
2:23 אנחנו לוקחים כמובן מאליו
שיש ביטחון פסיכולוגי.
  
2:30 ש: אוקיי. טוב, אנחנו חושבים
שאנחנו יכולים להשיג זאת.
  
2:34 ק: אנחנו חשים שיש.
ש: נכון. נכון.
  
2:39 ב: כן, אני חושב שאם אמרת
למישהו שהיה מרגיש
  
2:41 מאוד מוטרד נפשית
 
2:43 שאין ביטחון פסיכולוגי
 
2:44 הוא היה מרגיש גרוע יותר.
ק: מתמוטט. כמובן.
  
2:49 ש: נכון.
 
2:50 ק: אנחנו מדברים על
אנשים שפוים, אנשים רציונליים.
  
2:55 ש: אוקיי.
 
2:56 ק: אנחנו שואלים האם יש
 
2:59 ביטחון פסיכולוגי בכלל
 
3:02 קביעות, יציבות
 
3:06 תחושה של ביסוס,
השתרשות עמוקה
  
3:11 קיום פסיכולוגי.
 
3:14 ש: אולי אם נוכל לומר עוד
 
3:17 מה יהיה ביטחון פסיכולוגי?
 
3:19 ק: אחרי הכל, אני מאמין.
אני מאמין במשהו.
  
3:24 זו יכולה להיות האמונה
הכי טיפשית שיש
  
3:27 ש: נכון.
 
3:29 ק: אמונה ניורוטית.
אני מאמין בה.
  
3:32 ש: נכון.
 
3:34 ק: וזה נותן לך תחושה חזקה
 
3:36 של קיום, חיות,
חיים ויציבות.
  
3:42 ב: אני חושב שאתה יכול
לחשוב על שתי דוגמאות, האחת
  
3:44 אם אני מאמין ש
 
3:46 אני יגיע לגן-עדן
 
3:47 ולהיות לגמרי בטוח בזה
 
3:49 אז אני יכול להיות
בטוח מבפנים
  
3:51 לא משנה מה קורה.
ש: זה יגרום לך להרגיש טוב.
  
3:53 ב: הייתי אומר, אני לא
לדאוג, כי כל זה
  
3:55 צרה זמנית ואז אני בטוח
שבמשך הזמן
  
3:58 הכל יהיה בסדר. אתה מבין?
 
4:00 ק: זאת כל הגישה האסיאתית,
פחות או יותר.
  
4:03 ב: או אם אני חושב שאני קומוניסט
אז אני אומר
  
4:05 במשך הזמן הקומוניזם הולך
לפתור הכל ו
  
4:08 אנחנו חווים כרגע
הרבה צרות
  
4:10 אבל, הכל ישתלם ו
 
4:11 זה יסתדר, ובסוף
זה יהיה בסדר גמור.
  
4:14 ש: נכון.
ב: אם אני יכול להיות בטוח בזה
  
4:16 אז אני אחוש מאוד בטוח
מבפנים
  
4:19 אפילו אם התנאים קשים.
 
4:22 ש: אוקיי, בסדר.
ק: אז אנו שואלים
  
4:26 למרות שלאדם יש את
האמונות החזקות הללו
  
4:30 שנותנות לו תחושת ביטחון
 
4:33 קביעות, בין אם יש דבר כזה
במציאות
  
4:40 ש: זה בלתי אפשרי.
 
4:42 בשאלה היא, האם זה אפשרי?
ק: האם זה אפשרי?
  
4:47 אני יכול להאמין באלוהים וזה נותן
לי תחושה חזקה של
  
4:55 ארעיות של העולם
 
4:57 אבל לפחות יש נצח
במקום אחר.
  
5:00 ש: כן. אבל אני רוצה לשאול את
דוויד משהו. אתה חושב ש
  
5:06 לדוגמא, תיקח מדען,
אדם
  
5:08 שהולך למעבדה שלו כל יום
 
5:10 או קח רופא,
הוא מקבל ביטחון.
  
5:15 הוא לוקח ביטחון מ
 
5:18 מה"שגרה" של חייו.
 
5:20 ק: מהידע שלו.
 
5:21 ש: כן, מהידע שלו.
אם הוא ממשיך כך, הוא מרגיש
  
5:25 אצל המדען, איפה הוא
מקבל את הביטחון?
  
5:28 ב: הוא יוצר אמונה שהוא לומד
את החוקים הנצחיים של הטבע
  
5:32 ומקבל משהו שבאמת יש
לו משמעות.
  
5:35 גם מקבל מעמד
 
5:37 בחברה ונעשה בטוח,
נעשה ידוע
  
5:41 ומכובד ובטוח
מבחינה פיננסית.
  
5:45 ש: הוא מאמין שהדברים האלה
יתנו לו את הדבר.
  
5:49 האמא מאמינה שהילד יביא
לה ביטחון.
  
5:53 ק: האם אין לך ביטחון פסיכולוגי?
 
5:57 ש: כן, בסדר. נכון.
זאת נקודה טובה.
  
6:00 אני מקבל ביטחון מהידע שלי
 
6:04 מהשיגרה שלי,
מהמטופלים שלי
  
6:07 מלראות את המטופלים שלי,
מהמעמד שלי.
  
6:09 ב: אבל ישנו קונפליקט בכך
 
6:11 בגלל שאם אני חושב על זה קצת
 
6:13 אני מטיל בזה ספק, ושואל.
 
6:15 אני אומר, זה לא נראה
כל כך בטוח
  
6:17 הכל יכול לקרות. יכולה להיות
מלחמה, יכול להיות
  
6:20 משבר כלכלי,
יכול להיות שיטפון.
  
6:23 ק: יכולים פתאום להיות אנשים
שפוים בעולם! (צחוק)
  
6:27 ש: אתה חושב שיש סיכוי?
 
6:32 ב: אז אני אומר שישנו קונפליקט
 
6:34 ובלבול בביטחון שלי
בגלל שאני לא בטוח בזה.
  
6:39 ש: אתה לא בטוח בזה.
 
6:40 ב: אבל אם הייתה לי אמונה
מוחלטת באלוהים ובגן-עדן
  
6:45 ק: זה כל כך ברור.
 
6:47 ש: זה ברור.
אני מסכים איתך
  
6:48 אבל אני חושב שזה צריך להיות
 
6:50 במילים אחרות, זה צריך להיות
מורגש לגמרי.
  
6:53 ק: אדוני, אתה, ד"ר שיינברג,
אתה הקורבן.
  
6:58 ש: אני יהיה הקורבן.
 
6:59 ק: לרגע זה. אין לך אמונה חזקה?
 
7:03 ש: נכון, ובכן,
לא הייתי אומר
  
7:05 ק: אין לך תחושה של
 
7:07 קביעות היכן שהוא בתוכך?
 
7:10 ש: אני חושב שכן.
ק: פסיכולוגית?
  
7:12 ש: כן, יש לי. יש לי תחושת
קביעות לגבי הכוונה שלי.
  
7:17 ק: כוונה, הידע שלך.
ש: העבודה שלי. הידע שלי
  
7:22 ק: סטטוס.
 
7:23 ש: הסטטוס שלי, המשכיות של
העיניין שלי, אתה יודע למה אני מתכוון?
  
7:30 ק: כן.
 
7:33 ש: ישנה תחושה של ביטחון
 
7:35 בתחושה שאני יכול לעזור
למישהו.
  
7:36 ק: כן.
ש: ואני יכול לעשות את עבודתי. בסדר?
  
7:40 ק: שנותן לך ביטחון,
ביטחון פסיכולוגי.
  
7:42 ש: יש בזה משהו שהוא בטוח.
 
7:45 למה אני מתכוון שאני אומר
ביטחון?
  
7:47 אני אומר שאני לא יהיה בודד.
 
7:50 ק: לא, לא. מרגיש בטוח
 
7:53 שיש לך משהו
שאי אפשר להרוס.
  
7:56 ש: שאומר מה
- לא, אני לא מרגיש את זה ככה.
  
7:59 אני מרגיש את זה
יותר במובן של
  
8:01 מה שהולך לקרות במשך הזמן
 
8:04 האם אני יצטרך להיות תלוי ב
 
8:07 איך אני יבלה את זמני,
האם אני
  
8:10 הולך להיות בודד,
האם תהיה ריקנות?
  
8:12 ק: לא, אדוני.
ש: כל זה לא ביטחון?
  
8:14 ק: כפי שד"ר בוהם הראה
 
8:17 אם לאדם יש אמונה
בגלגול נשמות
  
8:21 כמו לכל המזרח הרחוק
 
8:24 אז זה לא משנה מה קורה
 
8:26 בחיים הבאים יהיה לך
סיכוי טוב יותר.
  
8:29 אתה יכול להיות אומלל בחיים האלה
אבל בחיים הבאים אתה תהיה שמח.
  
8:36 זה נותן תחושה חזקה של
 
8:39 "זה לא חשוב, אבל
זה חשוב".
  
8:41 ש: נכון.
 
8:43 ק: וזה נותן לי תחושת
נחמה גדולה
  
8:50 כביכול, "ובכן, זה עולם
בר-חלוף בין כה וכה
  
8:55 ובסוף אני יגיע לשם
אל משהו ניצחי".
  
8:58 זה אנושי
 
9:00 ש: זה המזרח הרחוק
 
9:02 אבל אני חושב שבעולם המערבי
אין לך את זה.
  
9:04 ק: או, כן יש לך.
ש: אם התמקדות אחרת.
  
9:06 ק: כמובן.
 
9:08 ב: זה שונה אבל תמיד
היה החיפוש אחר ביטחון.
  
9:10 ש: נכון, נכון. אבל מה אתם
חושבים, מהו ביטחון?
  
9:14 נעשית מדען, הלכת למעבדה.
 
9:18 קראת ספרים כל הזמן. נכון?
 
9:21 אף פעם לא הלכת למעבדה
 
9:23 אבל היתה לך מעבדה משלך.
 
9:25 למה לעזעזל אתה קורא ביטחון?
 
9:26 ק: ביטחון?
 
9:28 ש: כן, אבל איך הוא
קורא לביטחון שלו?
  
9:31 ידע?
 
9:33 ק: בעלות על משהו
 
9:35 משהו שאתה יכול לדבוק בו
שהוא לא ניתן להריסה.
  
9:39 זה עלול להיהרס בסוף
אבל כרגע
  
9:42 עכשיו זה שם כדי
לאחוז בזה.
  
9:46 ב: אתה יכול לחוש
שזה קבוע.
  
9:48 בעבר, אנשים היו
נוהגים לצבור זהב
  
9:51 בגלל שזהב הוא הסמל של
הבר-קיימא, הם מרגישים.
  
9:54 ש: עדיין יש לנו אנשים
שצוברים זהב
  
9:56 יש לנו אנשי עסקים,
יש להם כסף.
  
9:58 ב: אתה מרגיש שזה באמת שם.
ק: שם.
  
10:01 ב: זה לעולם לא יעלם,
לעולם לא יכחד
  
10:05 ואתה יכול לבנות על זה.
 
10:08 ש: אז זה משהו
שאני יכול להסתמך עליו.
  
10:11 ק: לבנות עליו, לאחוז בו.
לדבוק בו.
  
10:15 ש: להאמין בו, ה"אני".
ק: בדיוק.
  
10:17 אני יודע שאני רופא.
אני יכול להתלות בזה.
  
10:24 ק: ידע, ניסיון.
ש: ניסיון.
  
10:28 ק: ובצד השני, מסורת.
 
10:30 ש: מסורת, אני יודע שאם אני
יעשה ככה עם מטופל
  
10:33 אני יקבל
את התוצאה הזו.
  
10:35 אני עלול לא לקבל תוצאות טובות
אבל אני יקבל את התוצאה הזו.
  
10:38 ק: אז, אני חושב שזה די ברור.
 
10:41 ב: כן, זה ברור מספיק
שיש לנו את זה
  
10:43 שזה חלק מהחברה שלנו.
 
10:45 ק: חלק מההתנייה שלנו.
ב: אנחנו רוצים
  
10:48 משהו בטוח ולתמיד.
לפחות אנחנו חושבים כך.
  
10:55 ש: אני חושב שהנקודה של
קרישנג'י על המזרח הרחוק
  
10:59 ישנה, אני חושב, הרגשה במערב
של רצון לחיי נצח.
  
11:03 ק: זה אותו דבר.
ש: אותו דבר.
  
11:06 ב: האם תאמר שככל ש
 
11:08 המחשבה יכולה לצפות לעתיד
היא רוצה
  
11:10 היא רוצה לצפות להכל
 
11:12 שיהיה בסדר בעתיד ככל שאפשר.
 
11:14 ש: לזה התכוונתי כשאמרתי בדידות.
 
11:16 אם אני לא חייב להיות בבדידות
 
11:18 ב: במילים אחרות שציפיה
של מה שהולך לקרות
  
11:20 היא כבר הרגשה בהווה.
אם אתה יכול לצפות
  
11:24 שמשהו רע עלול לקרות,
אתה כבר עכשיו מרגיש רע.
  
11:28 ק: זה נכון.
 
11:29 ב: לפיכך אתה תרצה
להיפטר מזה.
  
11:31 ש: אז אתה מצפה
שזה לא יקרה.
  
11:33 ב: שהכל יהיה טוב.
ש: נכון.
  
11:35 ב: אני הייתי אומר שהביטחון
יהיה הציפיה
  
11:38 שהכל יהיה טוב בעתיד.
 
11:39 ק: טוב. הכל יהיה בסדר.
 
11:41 ש: זה ימשך.
ב: זה יהיה טוב יותר.
  
11:43 אם זה לא כל כך טוב עכשיו
זה ישתפר בוודאות.
  
11:46 ש: ואז הביטחון נוצר?
 
11:50 ק: כן, נוצר, נעשה טוב יותר
 
11:54 ש: חשבתי על מה שאמרת
באותו יום
  
11:56 על הברהמן.
 
11:58 כל אחד יכול להיות ברהמן,
ואז זה נותן לו ביטחון.
  
12:03 ק: זוהי, אמונה מוקרנת לעתיד
 
12:08 רעיון מוקרן לעתיד,
רעיון מנחם ומשביע רצון.
  
12:16 ש: נכון. אני רואה מטופלים כל הזמן.
האמונה שלהם לגבי העתיד היא
  
12:20 "אני יהיה - אני ימצא מישהו
 
12:24 לאהוב אותי". אני רואה
מטופלים שאומרים
  
12:27 "אני יהפוך לראש המחלקה
 
12:29 אני יהפוך לרופא המפורסם ביותר
יום אחד, אני ייעשה"
  
12:33 וכל החיים שלו מתנהלים ככה.
 
12:37 כי זה גם מתמקד בלהיות
 
12:39 שחקן הטניס הכי טוב, הטוב ביותר
ק: כמובן, כמובן.
  
12:42 ב: זה נראה שזה מתמקד
בציפיה שהחיים הולכים להיות
  
12:46 טובים, האם תאמר זאת?
ק: כן, החיים יהיו טובים.
  
12:50 ב: נראה לי, שלא היית מעלה
את השאלה
  
12:52 אלמלא היה לך ניסיון
שהחיים הם לא כל כך טובים.
  
12:56 זאת תגובה ליותר מידי ניסיון
 
13:01 של אכזבה, של סבל.
 
13:04 ק: האם תאמר שאנו לא
 
13:09 מודעים לכל התנועה של המחשבה?
 
13:13 ב: לא, אני מתכוון, אני חושב
שרוב האנשים היו אומרים
  
13:16 שזה טיבעי מאוד,
היו לי
  
13:18 הרבה חוויות של סבל
 
13:21 של אכזבה של סכנה,
וזה לא נעים ו
  
13:25 אני הייתי רוצה
להיות יכול לצפות
  
13:27 שהכל הולך להיות טוב.
 
13:29 ק: כן.
 
13:32 ב: במבט ראשון זה נראה
שזה טיבעי למדי.
  
13:35 אבל אתה אומר עכשיו
שזה לא
  
13:37 יש משהו לא בסדר בזה.
 
13:39 ק: אנחנו אומרים שאין דבר
כזה ביטחון פסיכולוגי.
  
13:44 אנו הגדרנו למה אנחנו
מתכוונים במילה ביטחון.
  
13:47 ש: כן.
 
13:47 ק: אנחנו לא צריכים
לדוש בזה עוד ועוד.
  
13:49 ש: לא, אני חושב שהבנו.
ב: כן, אבל האם ברור ש
  
13:52 אתה מבין, התקוות הללו
הם באמת לשווא
  
13:54 זה צריך להיות ברור
הלא כן?
  
13:56 ש: זאת שאלה טובה.
אתה מתכוון האם זה
  
13:59 קרישנג'י, הוא מעלה
 
14:02 שאלה טובה, כל העיניין
שאתה אומר
  
14:04 האם זה בעל משמעות לחפש
אחר ביטחון. האם יש דבר כזה?
  
14:09 ק: אדוני, יש מוות
בסוף של הכל.
  
14:12 ב: כן.
 
14:15 ק: אתה רוצה להיות בטוח
 
14:16 לעשר שנים הבאות, זה הכל,
או חמש עשרה שנה.
  
14:20 אחרי זה, זה לא משנה.
 
14:23 או אם זה כן משנה
אז אתה מאמין במשהו.
  
14:26 שיש אלוהים
 
14:27 אתה תשב ליד אלוהים
לצד ימינו
  
14:29 או מה שלא יהיה
שאתה מאמין בו.
  
14:33 אז אני מנסה להבין.
 
14:38 לא רק שאין נצח
מבחינה פסיכולוגית
  
14:42 מה שאומר - אין מחר
מבחינה פסיכולוגית.
  
14:45 ב: זה עדיין לא קרה.
ק: כמובן, כמובן.
  
14:49 ב: אנחנו יכולים לומר
אמפירית
  
14:51 אנחנו יודעים שהתקוות
לביטחון הן שקריות
  
14:54 משום שדבר ראשון
אתה אומר יש מוות, שנית
  
14:56 אתה לא יכול לבנות על כלום,
מבחינה חומרית הכל משתנה.
  
15:00 ק: הכל זורם.
 
15:02 ב: מנטלית הכל בראש שלך
 
15:04 משתנה כל הזמן. אתה
לא יכול לבנות על הרגשות שלך
  
15:07 אתה לא יכול לבנות על
 
15:08 הנאה ממשהו מסוים
שאתה נהנה ממנו עכשיו
  
15:11 אתה לא יכול לבנות על להיות בריא,
אתה לא יכול לבנות על כסף.
  
15:16 ק: ואתה לא יכול לסמוך על אשתך,
אתה לא יכול לסמוך על כלום.
  
15:20 ש: נכון.
ב: אז זוהי עובדה.
  
15:22 אבל אני אומר שאתה מציע
משהו עמוק יותר.
  
15:24 ק: כן.
 
15:26 ב: אנחנו לא מבססים את עצמנו
רק על האבחנה הזאת.
  
15:28 ק: לא, זה מאוד שיטחי.
 
15:31 ש: כן, אני איתך.
 
15:36 ק: אז אם אין ביטחון אמיתי,
בסיסי, עמוק
  
15:42 אז האם יש מחר,
מבחינה פסיכולוגית?
  
15:51 ואז אתה לוקח משם
את כל התקוות.
  
15:55 אם אין מחר אתה לוקח
משם את כל התקוות.
  
16:00 ב: למה אתה מתכוון מחר,
האם המחר
  
16:02 הוא זה שהדברים יהיו
יותר טובים בו?
  
16:05 ק: יותר טוב, הצלחה גדולה יותר,
הבנה טובה יותר, יותר
  
16:12 ב: יותר אהבה.
 
16:13 ק: יותר אהבה, אתה יודע,
כל העסק הזה.
  
16:18 ש: זאת קפיצה מהירה מעט.
 
16:23 אני חושב חושב שקפצתם פה
 
16:27 משום שכשאני שומע אתכם, אני שומע
אתכם אומרים שאין ביטחון.
  
16:33 ק: אבל זה כך.
ש: זה כך.
  
16:35 אבל בשבילי להגיד,
באמת להגיד
  
16:39 "תראה, אני יודע
שאין ביטחון".
  
16:43 ק: למה אתה לא אומר זאת?
 
16:45 ש: לזה אני מגיע.
למה אני לא אומר זאת?
  
16:48 ב: ובכן, קודם כל האם זו לא
עובדה ש
  
16:52 עובדה שרואים אותה
שאין
  
16:54 שום דבר שתוכל להסתמך
עליו פסיכולוגית?
  
16:57 ש: נכון. אבל אתה מבין, אני חושב
שישנה פעולה כאן.
  
17:00 קרישנג'י אומר
"למה אתה לא אומר זאת?".
  
17:03 למה אתה לא אומר אין ביטחון?
למה אני לא?
  
17:12 ק: אני יכול? אפשר?
 
17:18 האם אתה משתמש בהיגיון
כשאתה שומע את הדברים שאמרנו?
  
17:24 אומר "כן", כרעיון.
או בפועל?
  
17:32 ש: אני בפועל אומר שזה כך,
ואז אני אומר
  
17:35 אני ימשיך לעשות זאת,
אני ימשיך.
  
17:37 ק: לא, לא.
אנחנו שואלים
  
17:42 מתי שאתה שומע
שאין ביטחון
  
17:44 האם זה רעיון מופשט?
 
17:48 או עובדה בפועל,
כמו השולחן הזה
  
17:51 כמו היד שלך,
או כמו הפרחים האלה?
  
17:57 ש: אני חושב שזה רעיון.
ק: בידיוק.
  
18:00 ב: למה שזה יהפוך לרעיון?
ק: בידיוק. למה?
  
18:03 ש: זאת השאלה אני חושב,
למה זה הופך לרעיון?
  
18:08 ק: האם זה חלק מההשכלה שלך?
 
18:11 ש: כן. חלק מההתנייה שלי.
 
18:13 ק: חלק מהסירוב
לראות דברים כפי שהם.
  
18:19 ש: זה נכון. כי זה נע.
זה מרגיש שזה זז שם.
  
18:25 אתה מרגיש את זה?
 
18:27 ב: נראה שאם אתה רואה
שאין ביטחון
  
18:32 אז ה"אני",
אני מתכוון, נראה ש
  
18:36 קודם כל,
בואו ננסה לסדר זאת
  
18:39 ישנו משהו שנמצא שם
 
18:41 שמנסה להגן על עצמו,
בואו נגיד ש
  
18:44 נראה שזו עובדה שה"אני" שם.
 
18:47 אתה מבין לאן אני חותר?
 
18:49 ק: כמובן.
 
18:50 ב: ואם ה"אני" שם
הוא דורש ביטחון
  
18:53 ולכן זה יוצר התנגדות
 
18:55 לקבל זאת כעובדה, ומכניס
את זה אל תוך רעיון בלבד.
  
19:00 אם אתה מבין.
זה נראה ש
  
19:04 העובדה שה"אני" שם
 
19:08 היא מוסכמת. העובדה
שניראית לעין.
  
19:13 ש: נכון. אבל למה
הוא לא מקבל את זה?
  
19:17 למה אתה חושב שהוא לא קיבל?
מה קורה?
  
19:20 ק: האם זה הסירוב שלך
לראות דברים כפי שהם?
  
19:25 האם זה שהאדם מסרב לראות
 
19:28 שהוא טיפש?
לא אתה, אני מתכוון, אדם טיפש.
  
19:34 להכיר בזאת שאני טיפש זה כבר -
אתה מבין?
  
19:39 ש: כן, כן. זה כמו,
אתה אומר לי
  
19:41 "אתה מסרב להכיר בעובדה
 
19:43 שאתה טיפש"
- בואו נאמר שזה אני
  
19:46 - זה אומר שאני חייב
 
19:50 לעשות משהו, אני מרגיש.
ק: לא.
  
19:52 ש: משהו קרה לי.
 
19:54 ק: עדיין לא. פעולה באה
דרך התפיסה
  
19:59 לא דרך יצירת רעיונות.
 
20:03 ש: אני שמח שאתה נכנס לזה.
 
20:08 ב: האם זה לא נראה שכל עוד
יש תחושה של "אני"
  
20:11 ה"אני" חייב להגיד שהוא מושלם,
ניצחי. אתה מבין?
  
20:15 ק: כמובן, כמובן.
 
20:18 ש: מה אתה חושב שזה?
מה עושה את זה כל כך קשה לומר
  
20:23 זה מה שהתכוונת
 
20:23 מתי שדיברת על ההרס שביצירה?
 
20:26 ק: כן.
 
20:27 ש: במילים אחרות, האם
יש פה משהו
  
20:29 בנוגע להריסה שאני לא.
 
20:31 ק: אתה חייב להשמיד את זה.
 
20:33 ש: אתה חייב להשמיד את זה.
עכשיו מה גורם לזה להיות קשה כל כך?
  
20:38 אני מתכוון, תשמיד את הצורך לביטחון
למה אני לא יכול לעשות זאת?
  
20:42 ק: לא, לא. זה לא "איך"
אתה יכול לעשות זאת.
  
20:44 אתה מבין, אתה כבר נכנס
 
20:46 אל תחום הפעולה.
 
20:48 ש: זה מה שאני חושב
שהוא קריטי.
  
20:50 ק: אבל אני לא.
אני אומר קודם תראה את זה.
  
20:56 ודרך התפיסה הזו,
הפעולה היא בילתי נמנעת.
  
21:01 ש: כן. זה הכרחי.
 
21:05 בסדר, עכשיו. לראות חוסר-ביטחון.
אתה רואה חוסר-ביטחון?
  
21:12 אתה רואה זאת בפועל?
 
21:16 ק: מה?
 
21:17 ש: חוסר-ביטחון.
ק: הא, לא. האם אתה רואה בפועל
  
21:24 ש: שאין ביטחון.
 
21:26 ק: לא, שאתה דבק במשהו
 
21:31 אמונה וכל השאר
 
21:33 מה שנותן לך ביטחון.
ש: אוקיי.
  
21:39 ק: אני דבק בבית הזה.
 
21:44 אני בטוח.
 
21:47 זה נותן לי תחושה של
"הבית שלי, אבא שלי"
  
21:51 זה נותן לי גאווה, זה
נותן לי תחושת בעלות
  
21:56 זה נותן לי תחושה
של משהו פיזי
  
21:58 ולכן בא ביטחון פסיכולוגי.
 
22:00 ש: נכון, ומקום ללכת אליו.
 
22:02 ק: מקום ללכת אליו. אבל אני
יכול ללכת לשם ולההרג
  
22:09 ואיבדתי הכל.
 
22:13 יכולה להיות רעידת אדמה
והכל הלך.
  
22:19 אתה רואה זאת בפועל?
 
22:26 ש: אני בפועל
 
22:32 ק: אדוני, לך לעני.
הוא אומר, בטח
  
22:37 אין לי ביטחון,
אבל הוא רוצה בזה.
  
22:42 הוא אומר, "טוב, תן לי עבודה טובה,
בירה, עבודה קבועה
  
22:50 ובית, ואישה טובה וילדים;
זה הביטחון שלי".
  
22:54 ש: נכון.
 
22:56 ק: מתי שהוא מקבל מהלומה
הוא מרגיש אבוד.
  
23:00 אבל יש לו את האיגוד מאחוריו.
 
23:02 ש: נכון. אבל הוא חושב
שהוא בטוח.
  
23:05 ק: בטוח. והתנועה הזו של הביטחון
 
23:11 נכנסת אל תוך הפן הפסיכולוגי.
 
23:14 אישתי, אני מאמין באלוהים,
אני לא מאמין באלוהים.
  
23:17 אני קומוניסט טוב
 
23:19 יהיה לי - אתה מבין?
כל הדבר הזה.
  
23:23 אתה רואה את זה?
 
23:32 אתה רואה, הראות,
או התפיסה של זה
  
23:37 זוהי פעולה טוטאלית
בקשר לביטחון.
  
23:41 ש: אני יכול לראות זאת,
זאת הפעולה הפעולה הטוטאלית.
  
23:44 ק: לא, זה רעיון עדיין.
 
23:46 ש: כן, אתה צודק.
אני מתחיל לראות
  
23:55 שהאמונה,
שכל המבנה הזה
  
24:02 מתחיל להיות כל הדרך
שדרכה אני רואה הכל בעולם.
  
24:09 אני מתחיל לראות אותה, את אישתי,
או אני מתחיל לראות את האנשים
  
24:15 הם מתאימים למבנה.
 
24:18 ק: אתה רואה אותם, אישתך, דרך
תדמית שיש לך עליהם.
  
24:24 ש: נכון. ולתפקיד שהם ממלאים.
 
24:26 ב: היחסים שלהם אליי, כן.
ק: כן.
  
24:29 ש: זה נכון. זה התועלת
שהם ממלאים.
  
24:33 ק: התמונה, התדמית, המסקנה
היא הביטחון.
  
24:37 ש: זה נכון.
 
24:39 ב: כן, אבל אתה רואה, למה
זה מציג את עצמו כדבר אמיתי?
  
24:42 אתה מבין, יש
אני רואה את זה כמחשבה
  
24:48 תהליך של מחשבה שמניע את
עצמו, בהמשכיות.
  
24:52 ק: אתה שואל
 
24:54 למה התדמית הזו, המסקנה הזו
ה
  
24:57 כל השאר, נעשה אמיתי כל כך?
 
25:01 ב: כן. זה נראה שזה קיים שם.
 
25:03 ושהכל הוא על סמך זה.
 
25:06 ק: יותר אמיתי מגולות,
מההרים.
  
25:09 ב: מהכל, כן.
ש: אמיתי יותר מהכל.
  
25:11 ק: למה?
 
25:21 ש: אני חושב שזה קשה
לומר למה
  
25:26 אלא שזה נראה ש
כי זה ייתן לי ביטחון.
  
25:30 ק: לא, לא. הלכנו הרבה יותר
רחוק מזה.
  
25:32 ב: בגלל, שנגיד בצורה
מופשטת כרעיון
  
25:36 אני רואה את כל הדבר הזה
כחוסר ביטחון בכלל
  
25:39 אני מתכוון, פשוט תסתכל על זה
בהיגיון ובאופן מופשט.
  
25:42 ש: זה שם את העגלה לפני הסוס.
 
25:44 ב: לא, אני רק אומר שאם
אם זה היה נושא פשוט יותר
  
25:48 והיו נותנים לך הוכחות כמו כאן,
אתה כבר היית מקבל את זה.
  
25:52 ש: נכון.
 
25:54 ב: אבל כשזה מגיע לזה,
שום הוכחה לא עובדת.
  
25:57 ש: נכון. שום דבר לא עובד.
 
25:59 ב: בגלל שזה נראה..
אתה אומר את כל זה
  
26:01 אבל אני פה מוצגת לי פה
מציאות מוצקה
  
26:04 של עצמי והביטחון שלי,
שנראה שמונע
  
26:07 יש תגובה מסוימת שאומרת:
 
26:09 אוקיי, זה נשמע מתקבל על הדעת
 
26:10 אבל במציאות, זה רק מילים.
הדבר האמיתי זה אני. אתה מבין?
  
26:15 ש: אבל יש יותר מזה.
למה יש לזה חוזק כזה?
  
26:21 אני מתכוון למה זה לוקח
חשיבות גדולה כל כך.
  
26:24 ב: ובכן, אולי. אבל אני אומר
שזה נראה שהדבר האמיתי הוא אני
  
26:30 שהוא כולו חשוב.
 
26:34 ש: אין שאלה בקשר לזה.
אני, אני, אני הוא החשוב.
  
26:37 ק: שזה רעיון בעצם.
 
26:39 ב: אבל זה לא אנחנו יכולים
לומר באופן מופשט שזה רעיון.
  
26:42 השאלה היא, איך אתה פורץ
אל התהליך הזה?
  
26:46 ק: לא. אני חושב שאנחנו כן
יכולים לפרוץ אל תוך זה
  
26:48 או דרך זה,
או ללכת מעבר לזה
  
26:55 רק דרך תפיסה.
 
26:59 ב: כן.
 
27:01 בגלל שאחרת כל מחשבה שמעורבת
בזה לכן
  
27:05 ש: בגלל שאני הולך לעבור את זה
 
27:07 בגלל שזה יגרום לי להרגיש
יותר טוב. נכון.
  
27:09 ב: הבעיה היא שכל זה
ממה שדיברנו עליו
  
27:12 הוא בעולם הרעיוני.
יכולים להיות רעיונות נכונים
  
27:14 אבל הם לא יפרצו דרך זה.
ש: נכון.
  
27:17 ב: כי הדבר הזה שולט
בכל תהליך החשיבה.
  
27:19 ש: זה נכון. אתה יכול אפילו
לשאול למה אנחנו כאן.
  
27:22 אנחנו כאן בגלל
 
27:23 ק: לא אדוני. תראה, אם אני מרגיש
 
27:28 שהביטחון שלי נימצא בתדמית
מסוימת שיש לי
  
27:32 תמונה, סמל, מסקנה
 
27:35 אידיאל וכולי, אני
 
27:38 ישים את זה לא כרעיון
מופשט אלא אוריד את זה לקרקע.
  
27:45 אתה מבין, זה ככה.
 
27:48 אני מאמין במשהו.
 
27:54 בפועל. עכשיו אני אומר
למה אני מאמין.
  
27:58 ב: ובכן, האם עשית זאת
בפועל?
  
28:00 ק: לא, לא עשיתי זאת כי
אין לי אמונות. אין לי תמונה
  
28:03 אני לא נכנס לכל
המשחקים האלה.
  
28:07 אני אמרתי "אם".
ש: אם, נכון.
  
28:10 ק: לאחר מכן אביא את הרעיון
המופשט למציאות שניתן לראות אותה.
  
28:24 ש: לראות את האמונה שלי, כן?
ק: תראה את זה.
  
28:27 ש: לראות את האמונה שלי. נכון.
 
28:31 לראות את ה"אני" הפעולה.
 
28:36 ק: כן, אם אתה רוצה
לנסח את זה ככה.
  
28:39 אדוני, חכה דקה.
קח משהו פשוט
  
28:42 יש לך מסקנה לגבי משהו?
 
28:44 מסקנה, רעיון?
 
28:47 ש: כן.
ק: אה?
  
28:48 ש: כן, אני חושב שכן.
ק: עכשיו, חכה דקה.
  
28:50 איך זה נוצר?
ש: ובכן, דרך
  
28:55 ק: קח משהו פשוט, לא מסובך,
קח משהו פשוט.
  
29:00 הרעיון שאני אנגלי.
 
29:05 ב: הבעיה היא שאנחנו כנראה
 
29:06 לא מרגישים שאנו דבקים
לרעיונות הללו.
  
29:09 ק: בסדר.
 
29:12 ש: בואו ניקח משהו
שאמיתי לגבי:
  
29:15 קח את הרעיון שאני רופא.
 
29:19 ק: רעיון.
 
29:19 ש: זה רעיון. זאת מסקנה
שמבוססת על ההכשרה שלי
  
29:26 מבוססת על ניסיון, מבוססת
על ההנאה מהעבודה.
  
29:32 ק: שמה זה אומר? רופא אומר,
המסקנה אומרת
  
29:36 הוא מסוגל לפעילויות מסוימות.
 
29:39 ש: נכון, אוקיי. בואו ניקח את זה
באופן קונקרטי.
  
29:41 ק: קונקרטית. נעבוד על זה.
 
29:43 ש: אז עכשיו יש לי את העובדה,
עובדה קונקרטית,
  
29:45 שהייתה לי ההכשרה הזו.
 
29:47 אני מקבל הנאה מהעבודה.
 
29:49 אני מקבל סוג של משוב
 
29:51 יש לי קהילה שלמה למשוב.
 
29:53 ספרים שקראתי, חיבורים,
עמדות.
  
29:56 ק: זוז, זוז.
 
29:57 ש: אוקיי. כל זה.
עכשיו. זאת האמונה שלי.
  
30:01 האמונה שאני רופא מבוססת
על כל זה, על הרעיון הזה.
  
30:07 בסדר. עכשיו, אני כל הזמן
פועל להמשיך את זה.
  
30:11 ק: כן, אדוני, זה מובן.
ש: אוקיי.
  
30:13 ק: ולכן יש לך מסקנה.
 
30:16 יש לך רעיון שאתה רופא.
 
30:18 ש: נכון.
 
30:19 ק: בגלל שזה מבוסס על ידע,
ניסיון, פעילות יומיומית.
  
30:23 ש: נכון, נכון.
ק: הנאה וכל השאר.
  
30:25 ש: נכון.
ק: אז מה אמיתי בזה?
  
30:29 מה נכון בזה? אמיתי?
ש: למה אתה מתכוון?
  
30:34 ק: אקטואלי, בפועל.
 
30:37 ש: טוב, זאת שאלה טובה
מה בפועל?
  
30:40 ק: לא, חכה, זה נורא פשוט.
מה אקטואלי בזה? ההכשרה שלך.
  
30:43 ש: נכון.
 
30:45 ק: הידע שלך.
 
30:47 הפעילות היומית שלך.
 
30:49 זה הכל. כל השאר מסקנה.
 
30:53 ב: אבל מהו השאר?
 
30:55 ק: השאר: אני הרבה יותר טוב
ממישהו אחר.
  
31:00 ב: או הדבר הזה הולך להעסיק
אותי בדרך טובה.
  
31:05 ק: אני לעולם לא יהיה בודד.
ש: נכון. אני יודע מה יקרה
  
31:09 יקרה "איקס" בגלל
שיש לי את הידע הזה.
  
31:11 ק: כן. ככה?
 
31:13 ב: טוב, זה חלק מזה.
ק: כמובן, הרבה יותר.
  
31:16 ש: כן, תמשיך. אני רוצה
לשמוע מה שאתה
  
31:19 ב: אבל אין שם סוג של פחד
שאם אין לי את זה
  
31:24 אז המצב יהיה רע למדי.
 
31:28 ש: נכון. אוקיי.
ב: והפחד הזה נראה שמניע
  
31:33 ק: כמובן. ואם המטופלים
לא חוזרים?
  
31:37 ב: אז אין לי כסף.
ק: פחד.
  
31:39 ש: ואז אין פעילות.
ק: אז בדידות. חזרה.
  
31:43 ש: חזרה שוב. נכון.
ק: אז, תהיה עסוק.
  
31:47 ש: תהיה עסוק בלעשות את זה,
להשלים את הרעיון. אוקיי?
  
31:52 ק: תהיה עסוק.
ש: נכון.
  
31:54 זה מאוד חשוב!
 
31:57 אתה מתאר לעצמך כמה חשוב
זה לאנשים, לכל
  
31:59 לכל האנשים, להיות עסוקים?
ק: כמובן.
  
32:04 ש: אתה תופס את עצם העיניין?
ק: כמובן.
  
32:07 ש: כמה חשוב לאנשים
להיות מועסקים.
  
32:11 אני יכול לראות אותם מתרוצצים.
 
32:13 ק: עקרת בית מועסקת.
ב: בידיוק.
  
32:18 ק: תיקח את העיסוק הזה,
היא אומרת, בבקשה
  
32:21 ב: מה אני אעשה?
 
32:22 ש: יש לנו זאת בתור עובדה.
מאחר ששמנו
  
32:24 ציוד חשמלי בתוך הבתים
 
32:26 הנשים משתגעות
 
32:27 אין להן מה לעשות עם הזמן שלהן.
 
32:30 ק: אבל, לא. התוצאה של זה,
הזנחה של הילדים שלהן.
  
32:34 אל תדבר איתי על זה!
 
32:36 ש: (צחוק) נכון.
אוקיי. בואו נמשיך.
  
32:39 עכשיו יש לנו את העובדה הזו.
עסוק.
  
32:41 ק: עסוק. עכשיו
 
32:45 האם העיסוק הזה הוא
רעיון מופשט, או מציאות?
  
32:51 ש: זאת מציאות.
ק: איזה?
  
32:53 ש: בפועל. אני עסוק בפועל.
ק: לא.
  
33:02 ב: מה זה?
 
33:08 ק: אתה עסוק בפועל.
 
33:10 ש: כן.
ק: יום יום.
  
33:11 ש: יום יום.
 
33:15 ב: למה אתה מתכוון בלהיות
עסוק? אתה מבין
  
33:18 ש: למה אתה מתכוון?
 
33:20 ב: אני יכול לומר שאני בפועל
עושה את כל הפעולות. זה ברור.
  
33:23 אני רואה מטופלים כרופא.
 
33:25 ש: אתה הולך לעשות את הדבר שלך.
 
33:27 ב: אני עושה את הדבר שלי,
מקבל את התועלת וכולי.
  
33:31 "עסוק" זה נראה לי
 
33:32 שיש לזה משמעות פסיכולוגית,
יותר מזה
  
33:35 שהשכל שלי הוא בתוך הדבר הזה
יחסית בצורה הרמונית.
  
33:41 היה פעם משהו שראיתי בטלוויזיה
 
33:43 של אישה שהיתה נורא מוטרדת
 
33:45 וזה הראה במכשיר
שקורא אותות במוח
  
33:47 מתי שהיא היתה עסוקה בלעשות
חיבור בחשבון
  
33:50 המכשיר הראה שהכל חלק.
 
33:52 היא הפסיקה לעשות חיבור
והוא התחיל להשתולל.
  
33:57 לכן, היא הייתה מוכרחת
לעשות משהו
  
34:00 כדי שהמוח שלה יעבוד נורמלי.
 
34:03 ק: שמה זה אומר?
 
34:05 ש: תמשיך.
ב: מה זה אומר?
  
34:08 ק: תהליך מכני.
ש: נכון.
  
34:13 ב: זה נראה שהמוח
מתחיל לקפוץ
  
34:15 לכל הכיוונים אם אין
לו את הדבר הזה.
  
34:17 ק: בקביעות
ב: תוכן.
  
34:22 ק: אז הורדת את עצמך
לכדי מכונה.
  
34:26 ש: אל תגיד את זה! (צחוק)
 
34:31 לא, זה לא הוגן.
אבל זה נכון.
  
34:34 אני מרגיש שיש משהו מכני
ק: תגובות.
  
34:38 ש: או כן, מחויבות.
ק: כמובן.
  
34:41 ב: אבל למה המוח
 
34:43 מתחיל להשתגע
כשהוא לא עסוק?
  
34:45 ש: נכון.
 
34:48 ב: המוח מתחיל לקפוץ סביב במרץ
כשהוא לא עסוק.
  
34:52 זה נראה כחוויה נפוצה.
 
34:53 ק: בגלל שבעיסוק יש ביטחון.
 
34:56 ב: יש סדר.
ק: סדר.
  
34:58 ש: בעיסוק ישנו סוג של
סדר מכני.
  
34:59 ק: סדר מכני.
 
35:01 ב: אז אנו חשים ביטחון
למעשה
  
35:02 אנו רוצים סדר.
זה נכון?
  
35:04 ק: בידיוק.
ב: אנחנו רוצים סדר במוח.
  
35:08 אנחנו רוצים להיות יכולים להקרין
סדר לעתיד, לתמיד.
  
35:11 ק: בידיוק.
ש: בידיוק.
  
35:13 האם אתה אומר שאתה יכול
להשיג זאת על ידי סדר מכני?
  
35:15 ב: אבל אז אנחנו נעשים
לא שבעי רצון מזה, אתה אומר
  
35:18 "נמאס לי, משעמם לי,
נמאס לי מהחיים המכניים האלה
  
35:21 אני רוצה יותר מעניין".
 
35:22 ק: פה נכנסים כל הגורואים! (צחוק)
 
35:25 ב: ואז הדבר מתחיל להשתולל שוב.
 
35:28 הסדר המכני לא יספק את זה
 
35:29 כי זה עובד לזמן קצר.
 
35:31 ש: אני לא אוהב את הדבר
שמשהו חומק פה.
  
35:34 אתה אומר שאנו הולכים כאילו
מדבר אחד לאחר.
  
35:37 אני מחפש סיפוק ואחר כך
אני לא מסופק.
  
35:41 ב: אני מחפש סדר רגיל
שהוא טוב.
  
35:45 ואני חושב שעל ידי העבודה
שלי בתור דוקטור אני מקבל זאת.
  
35:48 ש: כן.
 
35:50 ב: אבל אחרי זמן מסוים
אני מרגיש שזה
  
35:52 חוזר על עצמו,
אני משתעמם.
  
35:54 ש: אוקיי. אבל נגיד
שזה לא קורה.
  
35:56 נניח שיש אנשים שמסופקים
מסדר מכני.
  
35:59 ב: הם לא באמת.
אז הם נעשים אטומים.
  
36:01 ק: אכן. מכניים; אז
הם לא
  
36:05 ואתה עוצר את המכניזם
 
36:07 והמוח משתולל.
ש: נכון.
  
36:08 ב: אז הם יכולים לחוש אטומים
ואז הם ירצו
  
36:12 קצת בידור
 
36:13 או משהו יותר מעניין ומרגש.
 
36:17 ולכן ישנה סתירה
 
36:20 ישנו קונפליקט ובלבול
 
36:24 בכל זה.
 
36:26 קח את האישה הזאת
שיכולה לעשות
  
36:29 שהכל יהיה בסדר על ידי
חישובים בחשבון
  
36:31 אבל אתה לא יכול להמשיך
לעשות חישובים בחשבון! (צחוק)
  
36:37 אני מתכוון מתישהו היא
תצטרך לעצור
  
36:39 מלעשות חישובים.
ש: נכון.
  
36:41 ב: אז המוח שלה יתחיל
להשתולל שוב.
  
36:43 ק: הוא שואל על מה שמפריע לו.
 
36:47 הוא מרגיש שהוא לא
נכנס מספיק לעומק.
  
36:51 מה מטריד אותו?
 
36:53 ש: אתה צודק.
ק: מה מטריד אותך?
  
36:56 ש: ובכן, זאת התחושה,
שאנשים יגידו ש
  
37:01 ק: לא, אתה אומר, אתה.
ש: אני יגיד, נגיד
  
37:04 אני יכול להשיג את הסדר הזה,
המכני הזה, ובאמת אני יכול.
  
37:09 ק: כן, אתה יכול.
 
37:10 ש: מהעיסוק שלי במשהו
שאני אוהב.
  
37:13 ק: תמשיך הלאה.
 
37:14 ש: אני יכול.
אני יכול לעשות משהו שאני אוהב
  
37:18 וזה נעשה משעמם, נגיד,
או שזה מתחיל לחזור על עצמו
  
37:21 אבל אז אני ימצא חלקים
חדשים בזה.
  
37:24 ואז אני יעשה את זה
עוד קצת
  
37:26 כי זה נותן לי הנאה.
 
37:28 אני מקבל סיפוק מזה.
 
37:30 אז אני ממשיך לעשות עוד מזה.
זה כמו תהליך צבירה.
  
37:34 ק: לא, אתה נע מתהליך מכני אחד
 
37:38 נעשה משועמם, ועובר לתהליך
מכני אחר
  
37:41 משתעמם ממנו וממשיך.
 
37:43 ואת קורה לזה חיים!
ש: זה נכון. בידיוק!
  
37:47 לזה אני קורה חיים.
 
37:49 ב: הבעיה בזה, אפילו אם
אני מקבל את כל זה
  
37:52 היא שאני עכשיו מנסה לוודא
שאני ימשיך לעשות את זה
  
37:55 כי אני תמיד יכול לצפות את העתיד
 
37:57 כשאני לא אוכל לעשות את זה יותר
אתה מבין?
  
37:59 אני יהיה מבוגר מידי לעבודה הזו
 
38:02 או שאני יכשל.
אני יאבד את העבודה
  
38:04 במילים אחרות, עדיין יש
לי חוסר ביטחון בסדר הזה.
  
38:09 ק: בעיקרון, בעיקרון
זהו אי-סדר מכני.
  
38:17 ש: שמחופש לסדר.
ק: סדר.
  
38:26 עכשיו, חכה דקה.
 
38:27 אני רואה את זה?
 
38:32 או שזה עדיין רעיון מופשט?
 
38:40 בגלל ש, אתה יודע, רעיון
 
38:42 כמו שד"ר בוהם יגיד לך,
רעיון משמעו "התבוננות"
  
38:49 זה השורש, התבוננות.
אתה רואה את זה?
  
38:58 ש: אני רואה את זה, כן.
אני מרגיש שאני
  
39:05 אני חושב שאני רואה או, לא.
אני רואה את זה.
  
39:10 מה שאני רואה בפועל,
אני רואה זאת
  
39:14 כתנועה שממשיכה
לעשות את זה
  
39:17 דומה מאוד לתיאוריה של פיאז'ה
 
39:20 ישנה הטמעה,
התאמה
  
39:23 ואז ישנה הראיה
של מה שלא מתאים
  
39:25 וממשיך משם. ואז יש
עוד הטמעה
  
39:27 והתאמה והמשך משם.
 
39:30 הפסיכולוג, פיאז'ה,
הפסיכולוג הצרפתי
  
39:33 מתאר זאת כמוח אנושי נורמאלי.
 
39:36 ק: כן, כן.
ש: אתה יודע את זה.
  
39:40 ק: אני לא צריך לקרוא פיאז'ה,
אני יכול לראות את זה.
  
39:43 ב: ואז הנקודה היא
 
39:46 האם אתה מונע לזה בגלל
 
39:49 שאתה פוחד מהאי יציבות של המוח?
 
39:52 זה אומר להיות עסוק בזה.
 
39:55 ואז זה מתברר כאי-סדר.
 
39:58 אם אתה עושה משהו
 
39:59 בגלל שאתה מנסה לברוח
מחוסר יציבות
  
40:01 של המוח, זה כבר הפרעה.
 
40:05 ש: כן, כן.
 
40:06 ב: במילים אחרות, זאת
תהיה הסתרה של ההפרעה בלבד.
  
40:09 ש: כן. ואז אתה מציע שזוהי
 
40:13 ההפרעה הטיבעית של המוח.
 
40:14 אתה מציע שזה הפרעה טיבעית?
 
40:16 ב: לא, אני אומר שנראה
שהמוח משובש.
  
40:19 נראה שזאת עובדה. נכון?
 
40:21 שהמוח ללא עיסוק
 
40:23 נוטה להגיע לבילבול.
 
40:25 ש: בלי המכניקה
אנחנו מקבלים את זה.
  
40:28 זה מה שידוע לנו,
בלי המכניקה.
  
40:29 ק: אז המוח פוחד מזה.
 
40:31 ב: ובכן, זה מסוכן בפועל
בגלל שהאדם מרגיש ש
  
40:34 אם הוא ממשיך לעשות את זה,
אתה לא יודע מה יקרה.
  
40:36 ק: כמובן שזה מסוכן.
 
40:38 ב: הכוונה שאני עלול לעשות
כל מיני דברים מטורפים.
  
40:41 ק: כן. כל הנוירוטיקה,
אתה מכיר את כל העסק הזה.
  
40:45 ב: אני מרגיש שהסכנה העיקרית
באה מבפנים.
  
40:49 ק: בהחלט.
 
40:55 עכשיו, מתי שאתה רואה זאת,
מתבונן בזה
  
41:00 יש פעולה,
שהיא לא מחולקת.
  
41:08 ב: האדם יכול להרגיש
שאתה לא יודע
  
41:11 האם ההפרעה הזאת יכולה להיפסק.
אם היית בטוח
  
41:16 שזה יכול להיפסק,
שהדת
  
41:18 שאלוהים יטפל בזה,
או משהו
  
41:21 אז יהיה לך ביטחון.
ק: אכן.
  
41:23 ב: שאלוהים ייתן לך
נחת לנצח.
  
41:28 ש: אתה לא מרגיש זאת
 
41:30 אתה לא מרגיש שאתה יכול
לבנות על משהו.
  
41:32 ב: שום דבר לא יכול
לשלוט בהפרעה הזו.
  
41:34 זה באמת נראה שזה העיניין
 
41:36 שאין משהו שיכול לשלוט
בהפרעה הזו.
  
41:39 אתה יכול לקחת כדורים,
או לעשות דברים שונים
  
41:42 אבל זה תמיד שם ברקע.
 
41:44 ש: נכון.
ק: נכון.
  
41:47 ב: אני לא יודע האם עלינו לומר,
שאלה אחת היא
  
41:49 למה יש לנו את ההפרעה?
 
41:53 אם זה בנוי בתוך
המבנה
  
41:55 של המוח, רואים זאת
כטבע האדם
  
41:57 אז אין דרך לצאת מזה.
 
42:00 ק: לא, אדוני. אני חושב
שההפרעה מתעוררת
  
42:05 קודם כל כשאנחנו,
תהליכים מכניים פועלים.
  
42:10 ובתוך התהליכים המכניים
המוח מרגיש בטוח
  
42:15 ומתי שהתהליך המכני
 
42:17 מופסק,
המוח נעשה לא בטוח.
  
42:21 ש: אז זה עושה זאת שוב.
 
42:23 ק: שוב, ושוב, ושוב.
 
42:25 ש: המוח לעולם לא נשאר
אם חוסר הביטחון הזה.
  
42:27 ק: לא, לא.
 
42:29 כשהוא רואה את התהליך
זה עדיין מכניות
  
42:36 ומכך נובעת ההפרעה.
 
42:39 ב: השאלה היא למה המוח
נלכד במכניות הזאת?
  
42:42 במילים אחרות,
זה נראה במצב של
  
42:45 המוח נלכד בתהליך מכני.
 
42:47 ק: כי זה הכי בטוח,
הדרך הבטוחה ביותר לחיות.
  
42:50 ב: ובכן, זה נראה כך.
אבל למעשה זה מאוד
  
42:53 ק: לא נראה. זה כך
נכון לאותו זמן.
  
42:55 ב: באותו הזמן, אבל
בטווח הארוך זה לא.
  
42:57 ק: אה, בטווח הארוך
 
42:58 ש: האם אתה אומר שאנחנו
מוגבלים בזמן
  
43:04 ק: מותנים להיות מוגבלים בזמן,
מותנים על ידי המסורת
  
43:09 על ידי החינוך, החברה שאנו
חיים בה וכולי
  
43:13 לפעול בצורה מכנית.
ש: אנחנו לוקחים את הדרך הקלה.
  
43:16 ק: הדרך הקלה.
 
43:18 ב: אבל זו סוג של טעות להגיד
 
43:21 נגיד שבהתחלה
 
43:22 הדרך המכנית מראה סימנים
שהיא בטוחה יותר
  
43:27 ובהתחלה
 
43:28 המוח עושה טעות
ואומר "זה בטוח יותר"
  
43:31 אבל אחר כך,
הוא לא מצליח
  
43:34 לראות שהוא עשה טעות
 
43:36 הוא דבק בטעות הזאת.
 
43:39 בהתחלה אתה יכול לקרוא לזה
 
43:40 טעות תמימה להגיד
 
43:42 "זה נראה בטוח יותר
אז אני ימשיך כך".
  
43:44 אבל אחרי זמן מה
 
43:45 אתה מקבל הוכחות שזה
לא כל כך בטוח
  
43:47 אבל המוח מתחיל לדחות את זה,
להתרחק מזה.
  
43:52 ש: ובכן, אני חושב שאתה יכול
לעלות את הבעיה האם אין
  
43:57 עובדות מסוימות בגידול ילדים.
 
43:59 אני מתכוון שכשהאמא מרגישה
 
44:01 שהתינוק בוכה והיא תוקעת
פיטמה בפה שלו
  
44:06 זה מלמד את התינוק
 
44:07 שישתוק ויקח
את הדרך הקלה החוצה.
  
44:09 ק: תינוק מיסכן. (צחוק)
 
44:11 אלה רק האימהות שלא
רוצות ילדים
  
44:15 שתוקעות את הפיטמות שלהן.
 
44:18 ב: אני התכוונתי שזה חלק
מההתנייה שמסבירה
  
44:22 איך זה מופץ.
אבל זה לא מסביר
  
44:27 למה המוח לא רואה בשלב מסוים
שזה לא נכון.
  
44:32 ש: למה הוא לא רואה
בשלב מסוים שהוא טועה?
  
44:36 ב: במילים אחרות, הוא ממשיך
בתהליך המכני
  
44:39 במקום לראות שהוא טועה.
 
44:41 ק: אתה שואל,
למה הוא לא רואה ש
  
44:45 התהליך המכני הוא במהותו הפרעה.
 
44:48 ב: זאת הפרעה ומצב מסוכן.
 
44:50 ק: מסוכן.
 
44:51 ב: זאת אשליה מוחלטת.
הביטחון שלו הוא אשליה מוחלטת.
  
44:56 ש: למה אין איזשהו סוג של משוב?
במילים אחרות
  
45:00 אני עושה משהו
ומסתבר שזה טעות.
  
45:04 בנקודה מסוימת אני
צריך להבין את זה.
  
45:06 לדוגמה, אני ראיתי שחיי
הם מכניים.
  
45:10 ק: עכשיו, חכה. אתה רואה זאת?
ש: אבל אני לא.
  
45:13 ק: חכה. למה זה מכני?
 
45:20 ש: ובכן, זה מכני כי זה
הולך
  
45:23 ככה, זה הכל פעולה ותגובה.
 
45:28 ק: למה זה מכני?
 
45:32 ש: זה חוזר על עצמו.
 
45:33 ק: כן, שזה אומר שזה מכני.
ש: שזה מכני.
  
45:39 אני רוצה שזה יהיה קל.
זה גם מכני. אני רוצה שיהיה קל.
  
45:45 אני מרגיש שזה נותן לי
את מירב הביטחון, להשאיר זאת מכני.
  
45:51 יש לי גבולות. אני יודע שזה כמו
שאתה אומר יש לי בית
  
45:55 יש לי חיים מכניים,
זה נותן לי ביטחון
  
45:59 זה מכני כי זה חוזר על עצמו.
 
46:02 ק: אבל לא ענית לי על השאלה.
 
46:04 ש: אני יודע שלא!
זה מכני.
  
46:10 אני לא בטוח מהי שאלתך.
השאלה שלך היא למה
  
46:13 ק: זה נעשה מכני.
ש: למה זה נעשה מכני?
  
46:16 ב: למה זה ממשיך להיות מכני?
 
46:18 ק: למה זה נעשה וממשיך
להיות מכני?
  
46:21 ש: אני חושב שזה נשאר מכני,
זה הדבר שהתחלנו בו.
  
46:27 ק: אה, לא, אתה לא
אם תלך על זה עד הסוף.
  
46:31 למה זה נשאר מכני?
 
46:33 ש: אני לא רואה שזה מכני.
 
46:37 ק: מה גרם לנו לקבל
את דרך החיים המכנית הזאת?
  
46:46 ש: אני לא בטוח שאני יכול לענות.
 
46:48 ההגשה היא שאני אראה את האי ביטחון,
אני אראה.
  
46:53 ק: לא, תסתכל. לא היית מפחד
אם לא היה
  
46:58 ש: אני יראה את החוסר וודאות.
 
47:00 ק: לא, לא. אם התהליך המכני
 
47:04 של החיים של אדם מסוים
מפסיק פתאום
  
47:07 האם לא תפחד?
ש: כן.
  
47:09 ב: האם לא תהיה איזה שהיא
סכנה ממשית?
  
47:12 ק: זה, כמובן. יש סכנה
בכל שדברים עלולים
  
47:16 ב: להתפרק לחתיכות.
ק: לחתיכות.
  
47:21 ש: ובכן, זה יותר עמוק מזה.
ק: חכה! תבדוק את זה, קדימה.
  
47:24 ש: זה לא רק שיש סכנה
 
47:27 ממשית שאני ירגיש פחד ממנה.
 
47:29 זה מרגיש כאילו הדברים
מקבלים צורה
  
47:32 נוראה מרגע לרגע.
 
47:35 ק: לא. תראה.
האם סדר טוטאלי
  
47:45 יעניק לזה ביטחון מושלם?
הלא כן?
  
47:50 סדר טוטאלי.
ש: נכון.
  
47:55 ק: המוח רוצה סדר טוטאלי.
ש: נכון.
  
47:58 ק: אחרת הוא לא יכול
לתפקד בצורה נאותה.
  
48:00 לכן הוא מקבל את המכניות
 
48:05 ומקווה שזה לא יוביל לאסון.
 
48:09 ש: נכון.
 
48:10 ק: מקווה שימצא סדר בדברים.
 
48:12 ב: האם תאמר ש
 
48:13 אולי בהתחלה המוח קיבל את זה
 
48:15 פשוט באי ידיעה
 
48:17 שהמכניזם הזה יגרום להפרעה
 
48:20 ונכנס לזה מתוך תמימות?
 
48:22 ק: כן.
 
48:23 ב: אבל לאחר מכן
ק: לכוד במלכודת.
  
48:25 ב: זה נמצא במילכוד.
 
48:26 ואיכשהו שומר על ההפרעה
 
48:28 הוא לא רוצה לצאת ממנה.
 
48:31 ק: בגלל שהוא פוחד מהפרעה
יותר גדולה.
  
48:33 ב: כן. הוא אומר
 
48:34 "כל מה שבניתי הולך ללכת לאבדון".
במילים אחרות
  
48:37 אני לא באותו מצב
 
48:39 כמו שהייתי כאשר נכנסתי
למלכודת בגלל ש
  
48:41 עכשיו בניתי ארמונות.
 
48:43 אני מרגיש שהמבנה יתפרק.
 
48:46 ש: זה נכון.
שמעתי אדם אחד
  
48:47 - כמעט קפצתי מהכסא שלי
 
48:49 שמעתי אדם אחד
אומר לאדם אחר
  
48:51 לאחד מהקולגות שלו,
הוא אומר
  
48:52 "הרגע הוצאתי לאור
את הספר ה-13 שלי".
  
48:55 הוא אמר זאת בידיוק ככה!
 
48:59 (צחוק) הדרך שהוא
אמר את זה היתה נואשת.
  
49:02 ק: לא אדוני, מה שאני מנסה
 
49:04 המוח צריך את הסדר הזה
 
49:08 אחרת הוא לא יכול לתפקד.
 
49:10 הוא מוצא סדר בתהליכים מכניים
 
49:13 בגלל שהוא חונך מהילדות
 
49:16 תעשה מה שאומרים לך, וכו'.
 
49:20 ישנה התנייה שקוראת מיד
 
49:23 לחיות חיים מכניים.
 
49:26 ש: נכון.
 
49:28 ב: וגם הפחד המושרה
מלעזוב
  
49:30 את המכניזם באותו זמן.
 
49:31 ק: כמובן.
 
49:32 ב: אני מתכוון שאתה חושב
כל הזמן שבלי זה
  
49:35 הכל יתפרק, במיוחד המוח.
 
49:39 ק: מוח, כן.
ואז הם עוזבים את
  
49:43 העסקים המכניים
ומצטרפים לקהילות
  
49:48 אתה יודע, כל התהליך הזה,
שגם הוא מכני.
  
49:51 ש: נכון, נכון.
 
49:54 ק: מה שאומר שהמוח
חייב שיהיה לו סדר.
  
50:03 ומוצא סדר בצורה מכנית.
 
50:08 עכשיו, האם אני רואה,
אתה רואה בפועל
  
50:14 הדרך המכנית לחיים
מובילה להפרעה?
  
50:22 שהיא מסורת.
 
50:26 אני אני חי לגמרי בעבר,
שזה מאוד מסודר
  
50:37 אני חושב שזה מאוד מסודר,
ומה קורה?
  
50:46 אני כבר מת
 
50:49 ואני לא רואה כלום.
ש: אני חוזר על עצמי כל הזמן.
  
50:54 ק: אז בבקשה אל תפריע
לי במסורת שלי.
  
50:59 הקומוניסטים אומרים ככה
 
51:00 הקתולים אומרים ככה
- אתה מבין?
  
51:02 אותו דבר!
וכל בן אנוש
  
51:05 אומר, "בבקשה, מצאתי משהו
 
51:07 שנותן לי סדר: אמונה, תקווה,
זו או אחרת
  
51:12 ותעזוב אותי בשקט."
ש: נכון.
  
51:16 ק: והחיים לא יעזבו
אותם בשקט.
  
51:22 אז הוא מתחיל לפחד
 
51:23 ויוצר עוד הרגל מכני.
 
51:30 עכשיו, אתה רואה
את כל זה?
  
51:40 ולפיכך פעולה מיידית
 
51:43 שוברת את כל זה
ולכן נוצר סדר.
  
51:47 המוח שאומר,
"סוף סוף יש לי סדר
  
51:51 שהוא לא מתכלה לחלוטין."
 
51:58 ב: ובכן, אני חושב שזה לא
נובע מהדברים שאמרת
  
52:01 שזה יקרה.
ק: כמובן.
  
52:02 ב: במילים אחרות,
אתה אומר את זה.
  
52:04 ק: אני אומר את זה.
 
52:06 ב: אבל זה לא ממשיך
בצורה לוגית.
  
52:10 ק: זה כן ימשיך בצורה הגיונית
אם תיכנס לזה.
  
52:12 ב: אבל אם ניכנס לזה.
נוכל להגיע לנקודה
  
52:14 לאן זה באמת מוביל?
 
52:18 ק: אני חושב שאנו רק
יכולים להיכנס לזה
  
52:21 אם אתה רואה את הביטחון המכני
 
52:28 שהמוח פיתח, נדבק בו וטיפח אותו.
 
52:33 ש: אני יכול לספר לכם משהו
 
52:35 בזמן שאתם מדברים,
אני מוצא את עצמי
  
52:39 למרות שאני רואה את זה
בצורה מסוימת, אני רואה כך
  
52:44 אל תהיה חסר סבלנות כל כך מהר!
אני רואה זאת כך
  
52:48 אני רואה את המכניות.
 
52:52 נכון? ואני מבין שאני רואה
 
52:54 ועברתי במוחי במהירות
 
52:57 על סוגים שונים של מחלפים
 
53:00 בין אנשים.
ודרך הדיבור ביניהם
  
53:02 הדרך שבה אני מדבר
אליהם במסיבה
  
53:05 ומסיבת קוקטיילים, וזה
על כל מה שדיברנו קודם.
  
53:09 ק: אכן, אכן.
 
53:10 ש: אתה יכול לראות שהם
אומרים לך מי הם
  
53:12 במונחים של העבר.
 
53:15 ק: מה הם יהיו.
ש: מה הם יהיו.
  
53:17 האיש הזה שתיארתי לכם
שאמר
  
53:19 "עשיתי את הספר ה-13 שלי"
 
53:21 הוא אמר זאת ככה.
זה מאוד חשוב
  
53:24 שאני יקבל את המידע הזה.
 
53:26 ואני רואה את המבנה המפורט הזה.
 
53:30 האיש הזה שם לעצמו לראש
 
53:31 שאני יחשוב את זה עליו
 
53:32 ואז הוא ילך
 
53:33 לאוניברסיטה שלו והוא יחשב ככה.
 
53:36 הוא תמיד חי כך והמבנה כולו
מורכב.
  
53:41 ק: אתה עושה ככה?
 
53:56 ש: מתי הפסקת להכות
את אשתך! (צחוק)
  
54:06 כמובן שאני עושה ככה.
 
54:07 אני עושה את זה עכשיו!
אני רואה
  
54:09 את המבנה כולו עכשיו,
כל זה, כן!
  
54:11 ק: אבל את רואה שאמרנו אתמול
 
54:16 פעולה מחולקת היא פעולה מכנית.
 
54:19 ש: זה נכון.
זה שם, קרישנג'י.
  
54:21 זה שם, ככה אנחנו.
 
54:24 ק: ולפיכך פעולה פוליטית
לא תוכל לפתור שום בעיה
  
54:30 בעיות אנושיות, או המדען,
כחלק.
  
54:36 ש: אתה מבין מה אמרת?
 
54:37 בוא באמת נסתכל על מה שאתה אומר.
 
54:39 ככה זה.
ככה החיים הם!
  
54:42 ק: נכון.
 
54:43 ש: נכון? זה ככה.
שנים ושנים ושנים.
  
54:48 ק: לפיכך, למה אתה
לא משנה את זה?
  
54:54 ש: בידיוק.
אבל זה ככה.
  
54:57 אנחנו חיים במונחים
של המבנים שלנו.
  
54:59 אנחנו חיים במונחים
של ההיסטוריה שלנו.
  
55:01 אנחנו חיים במונחים
של המכניזם שלנו.
  
55:03 אנחנו חיים שמונחים
של הצורה שלנו.
  
55:05 זאת הצורה שבה אנו חיים!
 
55:06 ק: כמו שאמרנו באוהיי
 
55:09 כשהעבר פוגש בהווה
 
55:11 ונגמר שם, דבר אחר
לגמרי קורה.
  
55:21 ש: כן. אבל העבר לא פוגש
את ההווה לעיתים קרובות כל כך.
  
55:27 ק: זה קורה עכשיו!
 
55:29 ש: עכשיו זה בא, עכשיו.
אנחנו רואים זאת עכשיו.
  
55:34 ק: לפיכך התוכל לעצור שם?
ש: אנחנו צריכים לראות זאת בצורה טוטאלית.
  
55:38 ק: לא. העובדה, עובדה פשוטה.
 
55:43 העבר פוגש את ההווה.
זאת עובדה.
  
55:48 ב: איך העבר פוגש את ההווה?
בואו ניכנס לזה.
  
55:51 ק: יש לנו 4 דקות.
 
55:52 ש: איך אתה אומר שהעבר
פוגש את ההווה?
  
55:58 יש לנו 2 דקות עכשיו! (צחוק)
 
56:06 ב: ובכן, אני חושב שהעבר
כשהוא פוגש בהווה הוא מפסיק
  
56:13 העבר באופן כללי פעיל בהווה
אל תוך העתיד.
  
56:20 עכשיו, כשהעבר פוגש בהווה אז
 
56:24 העבר מספיק את פעולתו.
 
56:30 ומה שזה אומר זה ש
 
56:32 המחשבה מפסיקה לפעול
ולכן הסדר מגיע.
  
56:35 ש: אתה חושב שהעבר
פוגש את ההווה
  
56:37 או ההווה פוגש את העבר?
 
56:39 ק: לא. איך אתה פוגש אותי?
ש: אני פוגש אותך בהווה.
  
56:45 ק: לא. איך אתה פוגש אותי?
 
56:50 עם כל הזכרונות שלי,
כל התדמיות
  
56:54 המוניטין, המילים, התמונות,
הסמל, כל זה
  
56:59 עם זה שהוא העבר, אתה פוגש
אותי עכשיו.
  
57:02 ש: זה נכון. אני בא אליך
עם נוחות
  
57:05 ק: לא, לא. העבר פוגש
את ההווה.
  
57:11 ב: האם אתה אומר שהעבר
ש: נכון, תמשיך.
  
57:15 ב: שהעבר צריך להפסיק
לפגוש את ההווה?
  
57:17 ש: לא. הוא לא אומר את זה.
אתה לא יכול להגיד ככה!
  
57:20 ק: אני אומר משהו,
הוא צודק
  
57:22 ש: (צחוק) אני יודע
אבל תן לו להגיד את זה.
  
57:25 ק: מה שאני מנסה לומר זה
שהעבר פוגש בהווה.
  
57:29 ש: ואז?
 
57:30 ק: האם הוא יכול להסתיים שם?
לא להמשיך.
  
57:34 ש: הוא יכול? אבל האם
זו השאלה הנכונה?
  
57:38 מהו העבר שפוגש בהווה?
מהי הפעולה הזאת?
  
57:44 ק: אני פוגש אותך עם תמונה.
ש: למה שאני אפסיק?
  
57:49 ק: אני יראה לך.
 
57:52 אני פוגש אותך עם העבר,
עם זכרונות
  
57:57 אבל יכול להיות ששינית
את כל זה בינתיים.
  
58:04 אז אני לעולם לא פוגש אותך.
 
58:06 אני פוגש אותך עם העבר.
ש: נכון. זאת עובדה.
  
58:09 ק: זאת עובדה. עכשיו אם אין
את התנועה הזו
  
58:16 ש: אבל יש לי אותה.
ק: כמובן, יש לך.
  
58:20 אבל אני אומר שזו הפרעה.
אני לא יכול לפגוש אותך אז.
  
58:24 ש: נכון. איך אתה יודע זאת?
 
58:29 ק: אני רק יודע, אני לא יודע את זה.
אני רק יודע את העובדה ש
  
58:34 מתי שהעבר פוגש בהווה וממשיך
 
58:39 זה אחד הגורמים
 
58:41 לתנועת זמן, שיעבוד,
כל הפחד הזה, וכו'.
  
58:47 מתי שיש את העבר שפוגש בהווה,
ואומר כן
  
58:52 אני ער לזה באופן מלא
 
58:56 לגמרי ער לתנועה הזאת,
זה מפסיק.
  
59:04 אז אני פוגש אותך כאילו
 
59:06 בפעם הראשונה,
יש משהו רענן
  
59:09 זה כמו פרח חדש שיוצא.
 
59:18 ש: כן.
 
59:24 ק: אני חושב
-נמשיך מחר.
  
59:29 אנחנו לא באמת נגענו ב
 
59:32 שורש של כל זה
 
59:39 השורש, הסיבה לשורש
 
59:42 של כל ההפרעה הזאת,
האי-סדר הזה
  
59:46 סבל, חרדה
-אתה מבין?
  
59:50 ב: למה שהמוח יהיה
בבילבול המטורף הזה?
  
59:53 ק: אני יודע, מטורף.
 
59:59 אתה, שאתה רופא, אנליסט וכל זה
 
1:00:02 אתה חייב לשאול את השאלה
הבסיסית הזאת - למה?
  
1:00:07 למה בני אדם חיים ככה?
 
1:00:09 ש: נכון. למה הם?
אני שואל את זה כל הזמן.
  
1:00:14 למה בני האדם חולים?
 
1:00:18 ק: עבר הזמן.
ב: נכון. (צחוק)