Krishnamurti Subtitles

האם אני יכול להשתנות לחלוטין מהשורש?

Brockwood Park - 18 May 1976

The Transformation of Man 3



0:10 ק: נתחיל מהיכן שהפסקנו?
 
0:16 אנו שאלנו, הלא כן
 
0:19 למה בני אדם חיים ככה?
 
0:25 ש: מהו השורש?
 
0:27 ק: הבלאגן, הבלבול
 
0:32 הצער מאחורי כל זה,
קונפליקט, אלימות
  
0:39 וכל כך הרבה אנשים
מציעים פתרונות שונים
  
0:44 דרכים לפתור את הבעיות
 
0:49 הגורואים מהמזרח
 
0:54 והכמרים בכל העולם
 
0:56 והספרים החדשים, חדשים
 
0:58 כולם מציעים פתרון חדש,
שיטה חדשה
  
1:02 דרך חדשה לפתירת הבעיות.
 
1:05 ואני בטוח שזה התרחש
כבר מזה מיליון שנים.
  
1:09 "תעשה כך, ואתה תהיה בסדר.
 
1:11 תעשה כך ואתה תהיה בסדר".
 
1:12 אבל נראה ששום דבר לא הצליח
 
1:17 לגרום לאדם לחיות בתוך סדר
בשמחה
  
1:20 בחוכמה, בלי כל ה
 
1:24 פעילות הכאוטית שמתרחשת.
 
1:29 למה בני האדם, המלומדים,
מה שנקרא
  
1:36 שיש להם את כל הידע המדעי
 
1:40 ידע ביולוגי, סוציולוגי
 
1:42 הכל עכשיו פתוח לכל אדם.
 
1:47 למה אנו בני האדם חיים כך,
בתוך האומללות המזעזעת הזאת?
  
1:56 חלק מהם מודעים,
חלקם
  
1:58 לא מודעים,
חלקם אומרים
  
2:01 "טוב, זה בסדר
 
2:02 זה רק כמה שנים
ואז אני אמות.
  
2:05 זה עסק טוב אבל זה לא משנה".
 
2:09 אז, למה? מה ה
 
2:15 למה?
 
2:21 ש: ובכן, לעיתים קרובות אמרתי
הם עושים זאת כי זה נותן להם
  
2:25 הצער עצמו,
הבלאגן עצמו
  
2:29 הבעיות עצמן
הן הביטחון.
  
2:35 ב: אני לא הייתי
ק: זה לא
  
2:38 ב: אני לא חושב כך, אני חושב
שאנשים למעשה התרגלו לזה.
  
2:41 הם מתגעגעים לכל דבר
שהם התרגלו אליו אבל
  
2:44 אנשים מתרגלים להתקוטטויות
והם מתגעגעים לזה
  
2:48 כאשר אין להם את זה.
 
2:50 אבל זה לא הסיבה העיקרית
לדעתי
  
2:52 למה כל זה התחיל.
 
2:54 ש: מהי הסיבה לדעתך?
 
2:56 ק: זה מה שאנחנו חוקרים.
 
2:58 ב: אני מרגיש שמה שלא קורה
אתה תתרגל לזה
  
3:00 ואתה תתגעגע לזה
מתישהו
  
3:01 אבל אתה רגיל לזה
 
3:03 אבל זה לא מסביר
למה זה שם.
  
3:05 ק: קראתי באותו יום
 
3:07 סופר מסוים אומר,
מבחינה היסטורית
  
3:10 5000 שנה,
מבחינה היסטורית
  
3:13 היו 5000 מלחמות
 
3:17 אלפי אנשים נהרגו, מיליונים
 
3:20 נהרגו, נשים בכו
- אתה עוקב?
  
3:22 כל ה ועדיין אנחנו ממשיכים.
 
3:26 ש: זה נכון. הייתה לי
אותה חוויה.
  
3:29 יום אחד עבדתי ו
 
3:32 אדם אחד אמר לי שהוא רוצה
 
3:35 ללכת לויאטנם להילחם כי אחרת
 
3:39 החיים שלו היו כל ערב בבר.
 
3:42 ק: אני יודע, אבל זאת לא הסיבה.
למה?
  
3:46 ש: זאת לא הסיבה אבל
יש משהו שהם אוחזים בו
  
3:49 אנחנו אוחזים בקונפליקט ובצער.
 
3:53 ק: האם אנו אוהבים את זה?
ש: זה לא שאנו אוהבים את זה;
  
3:57 זה כמעט כמו אוהבים לא לאהוב את זה.
 
4:00 זאת נטייה מסוימת,
סוג של
  
4:04 "אם אני יודע על הקונפליקט שלי,
אני יודע היכן אני עומד".
  
4:08 ק: לא. האם כולנו נעשינו נוירוטים?
 
4:11 ש: כן. כל העיניין הוא נוירוטי.
 
4:16 ק: אתה אומר כך?
 
4:20 ש: כן. כל החברה היא נוירוטית.
 
4:25 ק: שזה אומר שכל האנושות נוירוטית?
 
4:30 ש: אני חושב. זה טיעון שאנו מקבלים
כל הזמן
  
4:34 האם החברה חולה? אז אם אתה
אומר שהחברה חולה
  
4:38 שזה השיפוט שלך,
מה הערך
  
4:40 שאתה משתמש בו בהשוואה?
 
4:42 ק: שזה אתה,
שאתה נוירוטי.
  
4:44 ש: נכון.
 
4:46 ק: אז, מתי שאתה עומד
מול זה
  
4:51 שבני אדם חיים ככה
 
4:55 וקיבלו את זה במשך אלפי שנים;
 
5:00 היו מושיעים
 
5:02 היו גורואים, היו מורים, היו
 
5:05 אתה מבין? - ועדיין זה נמשך.
ואתה אומר
  
5:11 אנחנו כולנו חצי משוגעים,
לא שפוים
  
5:19 מלמעלה למטה, מושחתים;
 
5:22 ואני בא, אנחנו באים ושואלים
למה?
  
5:27 ש: למה אנחנו עושים את זה?
 
5:29 ק: למה?
ב: למה אנחנו משוגעים?
  
5:30 ש: למה אנחנו ממשיכים את זה.
למה אנחנו משוגעים? נכון.
  
5:33 יש לי את זה אצל הילדים שלי.
 
5:34 אני אומר לילדים שלי
"זאת חברה חולנית.
  
5:37 הם מבלים 50 שעות בשבוע
אל מול קופסאת טלוויזיה.
  
5:39 זה כל החיים שלהם".
הילדים שלי צוחקים עליי
  
5:43 כל החברים שלהם עושים ככה.
 
5:45 ק: אתה יודע, עכשיו מתקדמים
משם - למה?
  
5:48 ש: למה? בלי זה, אז מה?
 
5:52 ק: לא, לא בלי זה, מה.
מה קודם.
  
5:54 ש: זה מה שאנחנו נתקלים בו.
 
5:56 ב: ובכן, לא, זה רק תוצאה מישנית.
 
5:59 אני חושב שאנחנו מתחילים להיות
תלוים בזה כמו שאמרנו הבוקר
  
6:03 כדי להעסיק את עצמנו וכו'
 
6:05 וויאטנם יכולה להיות
סוג של שיחרור
  
6:07 מהשיעמום של הפאב, או מה שיהיה
 
6:10 אבל זה מישני.
 
6:12 ק: וגם כאשר אני הולך לויאטנם,
או הולך להילחם במלחמה
  
6:17 כל המחויבויות שלי נלקחות ממני.
 
6:20 מישהו אחר אחראי - הגנרל.
 
6:22 ש: נכון.
 
6:23 ב: פעם אנשים היו חושבים
 
6:25 שמלחמה תהיה דבר אדיר.
 
6:27 כשהמלחמה התחילה באנגליה
כולם היו
  
6:29 בהתרוממות רוח גדולה.
ק: התרוממות רוח, בידיוק.
  
6:31 ב: הם לא ידעו מה עומד להיות.
 
6:33 ק: כולם היו מאוחדים.
 
6:39 למה?
ש: למה?
  
6:47 ק: האם זה שהתחלנו ללכת
בדרך הלא נכונה?
  
6:56 ש: זה רק חלק מזה.
 
6:58 ק: מינים לא הורגים את עצמם
 
7:03 מיני חיות
 
7:05 אבל אנחנו המין שהורגים
אחד את השני.
  
7:09 ש: נכון.
 
7:11 ק: אז כאשר אנו צופים בכל
האימה הזו, האומללות
  
7:19 אני מרגיש את זה חזק
מאוד בגלל
  
7:21 מתי שאני נוסע בעולם
 
7:22 אני רואה את התופעה
המיוחדת הזו שקוראת
  
7:26 - בהודו, באמריקה,
כאן, בכל מקום
  
7:29 ואני אומר למה בני אדם
חיים בצורה כזאת
  
7:32 מקבלים את הדברים האלה
 
7:36 קוראים היסטוריה, ולא
- אתה מבין?
  
7:39 זה כבר לא מוסתר.
 
7:42 הם נעשו צינים.
זה הכל שם.
  
7:45 ש: נכון. הם נעשו צינים.
 
7:47 ב: איש לא מאמין שאפשר לעשות משהו,
זאת נקודה אחת.
  
7:50 ק: בידיוק.
ש: בידיוק.
  
7:52 ק: האם אנו מרגישים שאנחנו
לא יכולים לעשות כלום לגבי זה?
  
7:56 ש: בטוח.
ב: זה סיפור נושן.
  
7:58 אנשים אומרים
שטבע האדם הוא כזה.
  
8:00 ק: לעולם לא ישתנה.
 
8:01 ב: כן. זה לא חדש.
 
8:03 ק: זה לא חדש.
 
8:05 ש: זה בהחלט נכון,
אנשים מרגישים, או אנחנו מרגישים
  
8:09 בואו לא נגיד "אנשים"
- אנחנו מרגישים
  
8:11 כמו שאמרתי בבוקר
 
8:13 ככה זה,
זאת הדרך שבה אנו חיים.
  
8:15 ק: אני יודע, אבל למה
אתה לא משנה את זה?
  
8:20 ש: למה אנו לא משנים את זה.
 
8:27 ק: אתה רואה את הבן שלך צופה
בטלוויזיה 50 שעות ביום
  
8:31 אתה רואה את הבן שלך הולך לויאטנם
 
8:35 נהרג, נפצע, מתעוור
- בשביל מה?
  
8:41 ש: נכון.
 
8:43 ק: סליחה!
 
8:49 היו פצפיסטים,
היו מחרחרי מלחמה.
  
8:54 ב: הרבה אנשים אמרו "אנחנו
לא מקבלים שטבע האדם
  
8:57 הוא כזה, אנחנו ננסה לשנות אותו".
וזה לא עבד.
  
9:00  
 
9:04 כל כך הרבה אנשים עשו את זה, נכון?
הקומוניסטים ניסו את זה
  
9:07 הסוציאליסטים ניסו,
אחרים ניסו.
  
9:08 ק: האוטופים.
 
9:09 ב: האוטופים, והיה כל כך
הרבה ניסיון מר
  
9:12 כל זה מסתכם לרעיון שטבע
האדם לא משתנה.
  
9:14 ק: משתנה.
 
9:16 ש: אתה יודע, כשפרויד בא,
פרויד עשה את המחקרים שלו;
  
9:19 הוא מעולם לא אמר שפסיכואנליזה
היא כדי לשנות אנשים.
  
9:22 הוא אמר, אנחנו יכולים
רק ללמוד על בני אדם.
  
9:25 ק: אני לא מתעניין בזה.
אני לא צריך לקרוא פרויד
  
9:29 או יונג, או אתה, או מישהו,
זה שם מולי.
  
9:32 ש: נכון. בואו נאמר
זה טוב.
  
9:37 אנחנו יודעים את זה.
אנחנו יודעים את העובדה הזו על אנשים
  
9:40 ואנו גם יודעים שלמעשה
 
9:43 הם לא מנסים להשתנות.
ק: אז מה מונע מהם?
  
9:46 ש: זאת השאלה.
זאת עוד עובדה.
  
9:49 ב: אנשים ניסו לשנות את זה
במקרים שונים אבל
  
9:51 ש: אוקיי. אבל עכשיו בוא
נאמר שהם לא ניסו לשנות את זה.
  
9:54 ק: הם הולכים למנזרים,
הם הולכים
  
9:56 לאי סוף דרכים הם ניסו כדי להשתנות.
 
9:59 אבל במהות הם כולם אותו דבר.
 
10:01 ב: אני חושב שאנשים לא יכולים למצוא
 
10:04 איך לשנות את הטבע האנושי.
 
10:05  
 
10:06 ק: זהו זה?
 
10:10 ב: ובכן, לא משנה איזה שיטות
ניסו הם לגמרי
  
10:11 ש: אז זהו זה? או האם העובדה היא
שהטבע עצמו של הדרך
  
10:13 שבה הם רוצים להשתנות
היא חלק מהתהליך עצמו?
  
10:16 ק: זה מה שהוא אומר.
ש: לא, הוא
  
10:18 ב: ובכן, לא, אבל אני אומר שניהם.
הנקודה הראשונה היא
  
10:22 לא משנה מה בני אדם ניסו
 
10:24 לא היה מונחה על ידי הבנה
 
10:26 הבנה נכונה של המין האנושי.
 
10:28 ש: אז זה מונחה על ידי התהליך עצמו.
 
10:30 הלא נכון.
 
10:32 ב: כן, בואו ניקח את המרקסיסטים
שאומרים
  
10:34 שטבע האדם יכול להשתפר
 
10:36  
 
10:38 אבל רק כאשר כל הכלכלה
 
10:39 המבנה הפוליטי יעבור שינוי.
 
10:40 ק: יעבור שינוי.
ב: אבל אז
  
10:42 ק: הם ניסו לשנות, אבל
טבע האדם נישאר על כנו.
  
10:44 ב: הם לא יכולים לשנות אותו,
בגלל שהטבע כזה,
  
10:46 הם לא יכולים לשנות אותו.
 
10:49 ק: יש להם חברת מעמדות
 
10:50 הם התחילו בלי מלחמות,
אתה יודע
  
10:53 ש: אבל הם משתמשים
בדרך מכנית
  
10:55 ליצור שינוי מכני.
 
10:57 ק: תראה את זה, אתה, תקח אותך;
סליחה על הפניה האישית
  
11:02 אם לא אכפת לך;
אתה תהיה הקורבן!
  
11:04 ש: אני יהיה הקורבן.
חזיר באמצע!
  
11:06 ק: למה אתה לא משתנה?
 
11:09 ש: ובכן, אני
ק: לא! אל תיתן הסברים.
  
11:15 ש: ובכן, התחושה היא
 
11:24 התחושה המיידית של זה היא
 
11:27 יש עדיין,
יש את ה
  
11:32 אני מנחש, אני יגיד שישנו
 
11:34 סוג מסוים של ביטחון שיקרי,
החלוקה
  
11:40 ההנאות המיידיות שבאו
מהחלוקה;
  
11:44 במילים אחרות, יש את
אותה תזוזה של חלוקה.
  
11:47 זה למה אין שינוי.
 
11:50 אין ראיה של כל העיניין.
 
11:54 ק: כשאתה אומר כך, אתה אומר,
פעולה פוליטית
  
12:01 פעולה דתית, סוציאלית, הכל מופרד
 
12:07 הכל נלחמים אחד בשני כמעט;
 
12:12 ואנחנו כאלה.
ש: נכון.
  
12:15 ק: האם זה מה שאתה אומר?
ש: כן, אני אומר ככה.
  
12:18 אנחנו ממשיכים לקבל תגמול
מזה, אנחנו מקבלים את ה
  
12:24 הנאות המיידיות וכישלונות,
תיסכולים מכל זה
  
12:29 ק: אדוני, יש עיניין עמוק
הרבה יותר מזה.
  
12:32 ש: יש יותר. התגובה המיידית שלי,
ללמה אני לא משתנה?
  
12:41 מה שמונע ממני מלראות את השלם?
אני לא יודע.
  
12:46 אני ממשיך לבוא עם הרגשה ש
 
12:49 אני מקבל משהו.
 
12:54 אני ממשיך לקבל משהו
מלהישאר כמו שאני.
  
12:56 ק: לא. האם זאת היישות
שרוצה להשתנות
  
13:04 מניחה את הדפוס לשינוי
 
13:09 ולכן הדפוס הוא זהה כל פעם
 
13:11 רק בצבעים שונים?
 
13:14 אני לא יודע אם הייתי ברור?
 
13:16 ש: אתה יכול לומר את זה אחרת?
 
13:19 ק: אני רוצה להשתנות. ואני
מכין תוכנית מה לשנות
  
13:25 איך להביא לשינוי הזה.
 
13:29 המתכנן הוא אותו דבר כל הזמן.
ש: נכון.
  
13:36 ק: אבל הדפוסים משתנים.
 
13:38 ש: זה נכון. כן. יש לי תדמית
של מה שאני רוצה.
  
13:43  
 
13:49 ק: לא - דפוסים משתנים, אבל אני,
שרוצה להשתנות
  
13:50 יוצר דפוסים של שינוי.
ש: כן, נכון.
  
13:52 ק: לכן אני ישן והדפוסים הם חדשים
 
13:56  
 
13:58 אבל הישן תמיד משתלט על החדש.
 
14:01 ש: נכון.
 
14:04 ב: אבל כמובן כשאני עושה את זה
אני לא מרגיש שאני הישן
  
14:05 ק: כמובן.
 
14:06 ב: אני מרגיש שאני ה
 
14:07 ש: "יש לי רעיון חדש"
 
14:09 ב: אבל אני באמת לא מרגיש
שאני מעורב בדבר הישן הזה
  
14:11  
 
14:13 שאני רוצה להשתנות.
 
14:15 ק: עכשיו בידיוק, אחרי ארוחת צהריים
אתה אמרת
  
14:18 קבלה, הדבר הזה,
זאת השיטה החדשה.
  
14:19 ב: כן.
 
14:20 ק: נגיד, אם אתה תלמד את זה
אתה תעבור שינוי.
  
14:22 ש: נכון.
 
14:23 ק: זה נאמר 100 מיליון פעם.
 
14:26  
 
14:28 "תעשה את זה ואתה תשתנה".
 
14:29 הם מנסים לעשות את זה
אבל המרכז תמיד אותו דבר.
  
14:32 ב: אבל כל אחד שעושה את זה
 
14:34  
 
14:36 מרגיש שזה מעולם לא קרה בעבר.
 
14:37 ק: כן.
 
14:38 החוויה שלי דרך הספר הזה
היתה שונה לחלוטין
  
14:43  
 
14:46 אבל החווה הוא ה"אני" הישן.
 
14:50 ש: אותו דבר נושן, נכון.
 
14:53 ק: אני חושב שזה אחד
מהסיבות העמוקות של זה.
  
14:54 ש: כן, כן.
 
14:58 ב: זה סוג של אחיזת עיניים
שכשהדבר
  
14:59 שגורם את הצרות, כאילו
שם את עצמו בעמדה
  
15:01 כביכול שהוא הדבר שמנסה
לגרום לשינוי.
  
15:04 אתה מבין, זאת אשליה.
 
15:08 ק: אני משלה את עצמי
כל הזמן כשאני אומר
  
15:12 "אני הולך לשנות את זה,
להיעשות כזה", אז אם זה לא
  
15:15 וכולי וכולי.
 
15:20  
 
15:24 האם זה כך?
ש: זה מתחיל להיכנס לזה
  
15:29 ק: לא, לא. תסתכל על עצמך
ותאמר "האם זה כך?"
  
15:31 אתה קורא הינדו
 
15:34 חכה דקה
- הינדו, או איזה ספר.
  
15:35 ש: כן.
 
15:38 ק: ואומר "כן, כמה נכון זה
 
15:39 אני הולך לחיות לפי זה".
 
15:40 אבל ה"אני" שהולך לחיות
לפי זה
  
15:42  
 
15:44 הוא אותו "אני" נושן.
 
15:45 ש: נכון. אבל יש לנו
אנחנו פוגשים את זה ב
  
15:52 אני חושב כל השיטות,
לדוגמה, של תרפיה
  
15:55 עם מטופלים,
המטופל יגיד
  
15:58 הרופא הולך להיות האחד
 
16:00 שהולך לעזור לו.
ואז
  
16:01 כשהם רואים שהדוקטור
 
16:03  
 
16:05 ק: הוא כמוך.
 
16:07 ש: הוא כמוך או שהוא
לא הולך לעזור, אז
  
16:10 הם אמורים להרגיש יותר טוב,
 
16:11 הם אמורים להיות בריאים
 
16:13 אבל למעשה הם מעולם לא נגעו
 
16:14 בעיניין המרכזי,
שהוא
  
16:15  
 
16:18 "אני חשבתי שמישהו יוכל לעזור לי".
 
16:20 אז הם הולכים למישהו אחר
 
16:23 רובם הולכים לתיאוריה אחרת.
 
16:24 ק: גורו אחר
 
16:26 ש: גורו אחר,
עוד משהו חדש
  
16:27 בין אם זה גורו
של המיינד
  
16:30 ק: אחר הצהריים היה פה אדם
 
16:31 שדיבר על גורו חדש
 
16:32 או גורו ישן
- זה אותו דבר.
  
16:39  
 
16:42 ש: אתה באמת מבין את העיניין
 
16:43 העובדה שהשורש הוא האמונה הזו
 
16:45 שמשהו יוכל לעזור לך.
 
16:47  
 
16:49 ק: לא, לא.
 
16:55 השורש נשאר אותו דבר,
ואנחנו חותכים את הענפים.
  
16:58 ב: אני חושב שהשורש הוא
משהו שאנו לא רואים
  
16:59 משום שאנחנו שמים את זה
בעמדה
  
17:01 של אחד שאמור להיות אחראי לראיה.
 
17:02 ק: כן.
 
17:03 ש: תגיד את זה אחרת.
 
17:05  
 
17:08 ב: זה מעין טריק של קוסמים.
אנחנו לא רואים את השורש
  
17:09 כי השורש מוכנס לעמדה
של מישהו
  
17:12 שיחפש אחרי השורש.
 
17:14  
 
17:16 אני לא יודע אם זה ברור
 
17:20 ק: כן. השורש אומר
"אני מחפש את השורש".
  
17:23 ב: כמו איש שאומר
"אני מחפש את המשקפים שלי"
  
17:26 והם נמצאים עליו!
ש: או כמו הסיפור הסופי
  
17:27 "אני מחפש את המפתח"
 
17:30 זה שמספר על "אני מחפש
את המפתח שם"
  
17:31 אתה מכיר את הסיפור?
 
17:33 הסופי, אדם מגיע
 
17:34 והבן אדם זוחל מסביב ל
 
17:35  
 
17:37 עמוד תאורה, ומחפש אחר
 
17:40 איש מגיע ואומר
"מה אתה עושה שם?".
  
17:42 "אני מחפש את המפתח שלי".
- "איבדת אותו כאן?"
  
17:43 "לא, איבדתי אותו שם
 
17:48 אבל כאן יש יותר אור". (צחוק)
 
17:49 ב: אנחנו שמים אור על החלק האחר.
 
17:53 ק: כן, אדוני. אז אם
אני רוצה להשתנות
  
17:58  
 
18:02 כי אני לא רוצה לחיות ככה
 
18:03 אני לא רוצה להקשיב לאף אחד
 
18:04 כי הם כמו כל שאר הכנופיה.
 
18:09  
 
18:12 אני לא מקבל סמכות בכל זה.
 
18:13 ש: כן.
 
18:15 ק: סמכות נוצרת
רק כאשר אני מבולבל.
  
18:18  
 
18:21 ק: כשאני באי-סדר.
ש: נכון.
  
18:22 ק: אז אני אומר, האם אני יכול
להשתנות בתוך השורש עצמו?
  
18:29 ב: בואו נסתכל על זה בגלל
שאתה אומר "אני"
  
18:32  
 
18:34 נראה שישנו בילבול בשפה
 
18:35 כי כדי להגיד "אני"
 
18:36 ק: בילבול של השפה.
 
18:38  
 
18:42 ב: זה מקשה על זה בגלל
שאתה אומר "אני הולך להשתנות"
  
18:43 זה לא ברור מה אני מתכוון ב"אני".
ק: ה"אני" הוא השורש.
  
18:45 ב:"אני" הוא השורש,
אז איך "אני" יכול להשתנות?
  
18:47  
 
18:49 ק: זה כל הנקודה.
 
18:50 ב: השפה מבלבלת בגלל
שאתה אומר
  
18:51 "אני צריך להשתנות מהשורש",
אבל אני השורש.
  
18:55  
 
18:58 ק: כן.
ב: אז מה הולך לקרות?
  
18:59 ש: מה הולך לקרות, כן.
 
19:00 ק: לא. איך אני יכול
לא להיות "אני"?
  
19:05  
 
19:11 ש: זאת השאלה.
ב: למה אתה מתכוון?
  
19:12 ש: איך אני יכול לא להיות אני.
אבל בואו נלך אחורה.
  
19:17 אתה אומר שאתה לא הולך
לקבל שום סמכות.
  
19:22  
 
19:27 ק: מיהו הסמכות? מי?
 
19:28 הם כולם אמרו לי
"תעשה את זה, תעשה את זה
  
19:30 תעשה דבר אחר. תקרא ספר כזה
ואתה תשתנה.
  
19:32  
 
19:35 תעקוב אחרי השיטה,
אתה תשתנה.
  
19:36 תזדהה עם אלוהים, אתה תשתנה".
 
19:39 אבל נותרתי בידיוק כפי שהייתי קודם.
 
19:43  
 
19:45 בצער, באומללות
 
19:46 בבלבול,
מחפש עזרה
  
19:49 ואני בוחר את העזרה
שמתאימה לי הכי טוב.
  
19:53  
 
19:55 ש: אפשר לעצור לדקה?
מה את תגיד
  
19:56 אני הזכרתי משהו לגבי פסיכיאטריה
 
19:58 ואני הייתי רוצה להבהיר
משהו אם נוכל.
  
20:00  
 
20:02 ישנה תיאוריה שלמה
 
20:03 ולגורואים יש אותה, הם לא
מדברים עליה, אבל יש להם אותה
  
20:06 וישנה גם בכל הפסיכיאטריה,
התיאוריה היא
  
20:10  
 
20:12 שאם אני ילך עם הסמכות
 
20:14 לאן שאני יראה את
ההתמכרות שלי לסמכות
  
20:16 אז אני ישתחרר את עצמי
מהסמכות. אתה יודע את זה?
  
20:19  
 
20:22 ק: כן. הקומוניסטים אומרים
 
20:23 "חופש בא בסוף של משמעת טובה.
 
20:24 ומשמעת היא מה שאני אומר".
 
20:27  
 
20:29 ב: כן, בסוף של זה
 
20:30 יש דיקטטור למעמד הפועלים.
 
20:31 ש: נכון. במילים אחרות
 
20:33  
 
20:38 אני נותן את עצמי,
אני יגלה את הטעות שלי.
  
20:39 עכשיו, מה אתה רוצה
להגיד על זה?
  
20:41 ב: זה לא ברור?
 
20:43  
 
20:46 ש: נכון, זה ברור ש
 
20:47 אני עושה את אותו דבר,
ואז אני רואה
  
20:48 את הכישלון של הסמכות,
אבל ישנה תזה פה
  
20:53  
 
20:58 שאם אני רואה את הפרט
במעקב שלי אחר סמכות
  
20:59 אז אני יראה את האוניברסליות
של השורש.
  
21:01 ב: אבל למה אתה צריך לעקוב
אחר סמכות כדי לראות סמכות?
  
21:05  
 
21:07 זאת אחת השאלות.
 
21:08 אתה חייב להונות את עצמך
 
21:09 בכדי להבין הונאה עצמית? (צחוק)
 
21:18  
 
21:20 ק: כן אדוני.
 
21:21 האם זה אפשרי בשביל בן האדם
 
21:24 להשתנות בשורש עצמו של קיומו?
 
21:33  
 
21:38 הם ניסו דרכים שונות,
- זן - אתה מבין?
  
21:40 10 טריליון דרכים שונות
לשנות את האדם
  
21:44 לתת לו שכר, להעניש אותו,
להבטיח לו.
  
21:49  
 
21:54 שום דבר לא שינה, או הביא
לשינוי המיוחל.
  
21:55 וזה שינוי בגדר נס.
 
21:57 ש: זה יהיה, כן, כן.
 
22:00  
 
22:05 ק: זה כן. כולם מבטיחים,
לעשות את זה, או את זה.
  
22:06 ש: נכון.
 
22:07 ק: ואני, אנחנו באים ואומרים
"תראה, אני לא רוצה
  
22:12  
 
22:16 לקבל סמכות".
ש: נכון.
  
22:18 ק: כי אתם הטעתם את כולם.
כל הסמכויות.
  
22:22 ש: סמכות
ק: בפני עצמה היא אי-סדר.
  
22:26  
 
22:28 ש: נכון.
 
22:29 ק: סמכות קיימת בגלל
שבני האדם נמצאים באי-סדר.
  
22:32 האי-סדר יצר את הסמכות,
לא צלילות, לא חמלה
  
22:38  
 
22:41 לא משהו שונה לגמרי.
 
22:42 האי-סדר יצר אותם.
 
22:44 אז למה אני צריך ללכת אחריהם?
 
22:46  
 
22:49 למרות שהם מבטיחים, תעשה כך,
תכניס משמעת בעצמך
  
22:50 לפי הדרך הזאת,
בסוף אתה תהיה חופשי.
  
22:52 אני דוחה את כל זה.
 
22:55  
 
22:59 בצורה אינטלגנטית, כי אני רואה.
 
23:00 זאת לא דחייה רגזנית
 
23:03  
 
23:09 זאת דחייה עם היגיון ושפיות.
 
23:20 איך אני ממשיך?
 
23:24 יש לי 50 שנה לחיות.
 
23:26 אני לא יודע על העתיד, אולי
 
23:31 אני ימצא, אבל יש לי 50 שנה
לחיות נכון.
  
23:32 מה הפעולה הנכונה?
 
23:36 ש: מהי הפעולה הנכונה
לחיות נכון?
  
23:40  
 
23:44 ק: זה הכל. להיות שפוי!
ש: להיות שפוי.
  
23:45 ק: לא להיות נוירוטי.
 
23:53 מי יגיד לי?
הקומוניסטים? מרקס? לנין?
  
23:58  
 
24:05 מאו? האפיפיור? או הכומר המקומי?
מי יגיד לי?
  
24:06 כי הם לא פועלים נכון גם.
 
24:12 ש: יש לנו קבוצה שלמה של אנשים
 
24:14  
 
24:16 שלא אומרים שהם יגידו לך
 
24:20 קבוצה שלמה של אנשים שיגידו
 
24:23 "תראה איך אתה הולך אחריי
 
24:27 אם אתה הולך אחרי, תראה את
הנטייה שלך ללכת אחריי
  
24:29 ק: כן, כן.
ב: אני מבין את זה.
  
24:31 ש: העסק של ההונאה העצמית.
 
24:34 לראות דרך ההונאה העצמית שלך
 
24:35 ב: זה באמת תרגיל בלתי אפשרי
 
24:38 כי אם אתה אומר "תלך אחריי
ותשלה את עצמך"
  
24:41 אז אתה חייב באמת להשלות
את עצמך, ואתה לא יכול לראות זאת.
  
24:44 ש: נכון, אבל התזה היא כזאת
 
24:46 אם אתה משלה את עצמך,
אתה תראה
  
24:48 את הנטייה שלך להונאה עצמית
 
24:49 שאתה לא רואה.
 
24:50 ב: אבל זאת חייבת להיות סמכות
 
24:52 כי זה לא הגיוני להגיד
 
24:56 אם אני הולך להשלות את עצמי
אני יראה דרך האשליה העצמית.
  
24:58 כל הנקודה של הונאה עצמית היא
 
25:00 אם אני עושה את זה נכון
 
25:02 אני לא יודע שאני עושה את זה.
ש: נכון.
  
25:05 ב: לכן איך אתה מבטיח לי
שאני יכול לראות
  
25:07 דרך ההונאה העצמית על ידי
להונות את עצמי?
  
25:10 ש: כי אני הולך להראות לך
דרך ה
  
25:11 אני לא הולך להתערב;
 
25:14 אני הולך להיות כאן ואתה
הולך להשלות את עצמך
  
25:17 ואז אתה תראה את
הסמכות הזאת בפעולה
  
25:18 אתה הדרך שבה אתה זקוק לסמכות.
 
25:20 ק: אתה מדבר על טיפול קבוצתי
 
25:23 ש: אני מדבר על סוג של
פסיכותרפיה, נכון.
  
25:27 ב: למה אני צריך ללכת דרך
כל זה כדי לראות הונאה עצמית?
  
25:29 אתה רואה, זה לא ברור.
 
25:32 ש: לא, זה לא ברור. אבל זאת
הדרך היחידה - במילים אחרות
  
25:34 אתה כל כך נזקק.
 
25:35 אתה צריך אותי נואשות.
ק: אני לא צריך אותך!
  
25:37  
 
25:40 ש: לא, אבל הוא כן.
 
25:42 ק: זה בבסיס לא נכון.
 
25:45 ב: אני מקבל סמכות. נכון?
 
25:46 ש: כן, אתה במהות
בידיוק.
  
25:49 הוא טועה ביסוד.
הנה הוא
  
25:50 הוא טועה ביסוד!
ק: תגיד לו את זה!
  
25:51 ש: אתה טועה ביסוד.
הוא לא שמע אותי.
  
25:54  
 
26:01 ק: לא. אל תתן לו לערער אותך.
 
26:02 ש: אתה מתכוון, אל תשחק
במשחק האבסורד הזה.
  
26:05 ק: אני לא יכול לעזור לך.
ש: אני לא יכול לעזור לך.
  
26:08  
 
26:11 ק: כי אני כמוך.
ב: אני יקח את העיסוקים שלי למקום אחר!
  
26:12 ש: הוא ילך למקום אחר.
 
26:13 ק: אם כולם אמרו
"אני לא יכול לעזור לך"
  
26:17  
 
26:19 אתה צריך לעשות זאת בעצמך,
תסתכל על עצמך
  
26:22 אז כל העיניין מתחיל לפעול.
 
26:26 ש: נכון. אבל כל העיניין
לא עובד בצורה כזאת.
  
26:27 ישנם המון אנשים שיהיו מוכנים
 
26:29 להונות אותו עבור כמה דולרים.
 
26:32 ק: אנחנו יודעים שהם כולם
אנשים נוירוטים.
  
26:33 הנה לך אדם שאומר
"אני נוירוטי
  
26:34  
 
26:38 אני לא ילך לשום נוירוטי אחר
 
26:47 כדי להפוך לשפוי". אני יודע.
אז מה הוא עושה?
  
26:54 הוא לא מקבל שום סמכות
 
26:56 כי אני יצרתי
 
26:59 מתוך האי-סדר שבי,
את הסמכות.
  
27:02 ב: כן, זאת תקווה ותו לא
שמישהו יודע מה לעשות.
  
27:03 ק: כן.
 
27:06 ב: כי אני מרגיש שהכאוס הזה
הוא יותר מידי בשבילי ואני מניח
  
27:09 שמישהו אחר יוכל להגיד לי
מה לעשות.
  
27:12 אבל זה נובע מהבילבול.
במילים אחרות
  
27:15 ש: כן, האי-סדר יוצר את הסמכות.
 
27:16 ב: הסמכות, כן.
 
27:19 ק: כמובן. בבית ספר אני אמרתי
 
27:20 "אם אתה תתנהג בצורה נאותה
אין שום סמכות".
  
27:24 ההתנהגות שכולנו הסכמנו לה
 
27:27  
 
27:33 הקפדה, ניקיון, כל זה.
אם אתה באמת רואה זאת
  
27:37 אין לך סמכות.
 
27:41 ש: כן, אני רואה את זה.
זאת נקודת מפתח,
  
27:45 האי-סדר עצמו יוצר את
הצורך בסמכות.
  
27:47 ק: תראה מה קרה בהודו.
 
27:49 מוסוליני הוא דוגמה מושלמת.
 
27:51 רכבות נוסעות טוב (צחוק)
 
27:53 ב: זה לא באמת יוצר את
הצורך בסמכות.
  
27:56 זה יוצר אצל אנשים
את הרושם
  
27:58 שהם צריכים סמכות כדי
לתקן את האי-סדר
  
28:00 זה יהיה מדויק יותר.
ק: כן.
  
28:02 ב: משום שסמכות,
הם לא זקוקים לה כלל
  
28:04 כי היא הרסנית ותו לא.
 
28:08 ש: כן, כן.
 
28:10 ק: אז בואו נתחיל משם.
 
28:13 אני פוסל את כל זה
- היות ואני שפוי.
  
28:18  
 
28:23 בדחיית הסמכות נעשתי מאוד שפוי.
 
28:25 אני מתחיל להפוך לשפוי.
 
28:26 ק: אז אני אומר, אני יודע שאני נוירוטי;
בן אדם אומר
  
28:32  
 
28:35 אני יודע, מה אני יעשה עכשיו?
 
28:39 מהי הפעולה הנכונה בחיי?
 
28:44 האם אני ימצא את זה אי פעם,
כאשר אני נוירוטי?
  
28:46 אני לא יכול.
 
28:49 אז אני לא ישאל מהי הפעולה הנכונה.
אני יגיד עכשיו
  
28:51 האם אני יכול לשחרר את הנפש שלי,
הנפש
  
28:53 מלהיות נוירוטית, האם זה אפשרי?
 
29:00  
 
29:04 אני לא יסע לירושלים,
אני לא - אתה מבין?
  
29:06 לרומא, אני לא ילך לשום
 
29:08  
 
29:16 רופא מפארק אווניו - אף אחד.
ש: נכון.
  
29:18 ק: כי אני מאוד רציני עכשיו.
 
29:21 אני רציני רצח בגלל
שמדובר בחיים שלי.
  
29:22 ש: נכון.
 
29:24 ב: אבל אז, אתה חייב להיות
כל כך רציני
  
29:27 אז אמרת שלמרות
הלחץ האדיר לברוח
  
29:29 ק: אני לא.
 
29:30 ב: אתה לא. אבל אני אומר
 
29:32 האדם ירגיש בצומת הזו
 
29:35 יתכן ויהיה לחץ אדיר מאוד לבריחה
 
29:40 שזה "יותר מידי".
ק: לא אדוני. אתה רואה מה קורה
  
29:42 ש: למעשה זה לא מה שקורה.
ב: למה?
  
29:45 ק: מתי שאני פוסל סמכות,
יש לי יותר אנרגיה.
  
29:46 ש: אנרגיה אדירה.
 
29:48 ב: כן, אם אתה דוחה סמכות.
 
29:51 ק: משום שעכשיו אני מרוכז
על מנת למצוא.
  
29:53 ש: נכון.
זה מה שקורה
  
29:55 ק: אני לא מחפש אחר אף אחד.
 
29:57 ש: במילים אחרות,
אז אני חייב
  
30:03 להיות מאוד פתוח ל"מה שיש"
- זה כל מה שיש לי.
  
30:05 ק: אז מה אני אעשה?
 
30:07 ש: כאשר אני פתוח מאוד
ל"מה שיש"?
  
30:13 ק: לא פתוח. הנה בן אדם,
שלכוד בכל זה
  
30:15 מה אני יעשה?
 
30:16 אין סמכות;
 
30:18  
 
30:29 בידיעה שמשמעת חברתית
היא לא מוסרית. נכון?
  
30:32 ש: אז יש את העירנות החזקה הזו
 
30:35 ק: לא. תגיד לי. תגיד לי
-אתה הרופא
  
30:38 ש: תגיד לי מה אני לעשות.
אני דחיתי אותך.
  
30:40 ש: נכון.
 
30:43 ק: כי אתה לא הרופא שלי,
אתה לא הסמכות שלי.
  
30:44 ש: נכון.
 
30:48 ק: אתה לא אומר לי מה לעשות,
כי אתה מבולבל.
  
30:49 ש: נכון.
 
30:51 ק: אז אין לך זכות להגיד
לי מה לעשות.
  
30:54 ש: נכון.
 
30:57 ק: אז אני בא אליך כחבר ואומר
 
31:00 "בוא נברר. כי אתה רציני
ואני רציני".
  
31:02 ש: נכון.
ק: בוא נראה איך
  
31:05 נוכל לעבוד יחד
 
31:09 ק: לא, לא, תזהר.
אני לא עובד יחד איתך.
  
31:11 ש: אתה לא הולך לעבוד ביחד?
 
31:13 ק: לא. אנחנו ביחד חוקרים.
 
31:16 ש: ביחד חוקרים.
אוקיי, לא יקרא לזה
  
31:20 ק: לא, לא. לעבוד יחד
משמעו שיתוף פעולה.
  
31:22 ש: נכון.
 
31:26 ק: אני לא משתף פעולה.
אני אומר שאתה כמוני.
  
31:29 עם מה אני ישתף פעולה?
 
31:31 ש: אז אתה לא רוצה לחקור
תוך שיתוף פעולה?
  
31:36 ק: לא. כי אתה כמוני.
ש: זה נכון.
  
31:40 ק: מבולבל, אומלל, עצוב,
נוירוטי. סליחה!
  
31:42 ש: נכון, נכון.
 
31:45 ק: אז אני אומר "איך נוכל
לשתף פעולה?"
  
31:47 אנו יכולים לשתף פעולה
רק בתוך הנוירוטיות.
  
31:48 ש: נכון.
אתה מתכוון שאנחנו נשתף פעולה
  
31:51  
 
31:56 למעשה כדי להשלות את עצמנו.
אז מה נעשה?
  
31:59 ק: אז הנוכל לחקור ביחד?
 
32:02 ש: זאת שאלה מעניינת. נוכל?
 
32:05 איך נוכל לחקור ביחד אם
שנינו נוירוטים?
  
32:07 ק: לא. אז אני אומר "תראה
 
32:13 אני הולך לראות קודם את כל
הדרכים שבהם אני נוירוטי".
  
32:15 ש: אוקיי. בסדר.
בוא נסתכל על זה.
  
32:16 ק: כן, תסתכל על זה.
 
32:19  
 
32:24 באיזה אופן אני נוירוטי?
בן אנוש
  
32:26 שמגיע מניו-יורק,
או טוקיו
  
32:27 או דלהי, או מוסקבה,
או מאיפה שלא יהיה.
  
32:30  
 
32:34 הוא אומר "אני יודע
שאני נוירוטי
  
32:35 החברה נוירוטית,
המנהיגים נוירוטים
  
32:39 ואני הוא העולם ועולם הוא אני".
 
32:42  
 
32:46 אז אני לא יכול לחפש אחר אף אחד.
 
32:48 תראה מה זה נותן לך,
מה זה עושה?
  
32:49 ש: זה באמת שם אותך
היישר לחזית.
  
32:54  
 
32:59 ק: זה נותן לך תחושה חזקה
של שלמות.
  
33:01 ש: נכון. הכדור בידיים שלך,
עכשיו תרוץ איתו.
  
33:12  
 
33:15 ק: עכשיו, האם אני יכול
- "אני" בהיותי בן אנוש
  
33:18 האם אני יכול להסתכל
על הנוירוטיות שלי?
  
33:23 האם זה אפשרי לראות
את הנוירוטיות שלי?
  
33:25 מהי נוירוטיות?
 
33:32 מה הופך אותי לנוירוטי?
כל הדברים הללו שמוכנסים לתוכי
  
33:34 לתוכי במובן של ה"אני" ש
 
33:35 אסף את כל זה,
שיוצר את מכלול שהוא ה"אני".
  
33:42  
 
33:46 האם התודעה שלי יכולה
לרוקן את כל זה?
  
33:48 ש: אך התודעה שלך היא
כל זה.
  
33:51 ק: כמובן.
ב: האם זה רק זה?
  
33:54  
 
33:57 ק: לעת עתה אני מגביל
זאת לזה.
  
34:03 ש: זוהי התודעה שלי.
 
34:08 ההתרבות של החלקים שלי
 
34:14 המחשבה שלי היא הנוירוטיות שלי.
מה אני הולך לעשות עם זה
  
34:16 מה אני אעשה כאן,
היכן אני הולך לקבל את ה
  
34:19 או מה אני הולך לעשות שם
 
34:21 או איך אני הולך
- אני מתכוון ה"אני" הזה הוא
  
34:26 מורכב מההתרבות של החלקים הללו.
נכון?
  
34:28 ק: כמובן.
אבל זה גם אומר ש
  
34:29 שאלה אדירה, אתה מבין?
 
34:32  
 
34:39 האם אני, האם התודעה האנושית
- שהתחילה לפני 5
  
34:41 10 מיליון שנים אחורה
 
34:43 עם כל הדברים שהוכנסו לתוכה
 
34:46  
 
34:50 דור אחרי דור, אחרי דור
 
34:52 מההתחלה ועד עכשיו
 
34:53 אתה שואל, כל זה נוירוטי,
איש יקר
  
34:58  
 
35:04 כל זה אוסף מחולק;
 
35:11 האם אתה יכול לקחת חלק אחד
כל פעם ולהסתכל עליו?
  
35:16 או שאתה יכול לקחת את כל
המכלול ולהסתכל?
  
35:22 ש: כן. האם אתה יכול לקחת את השלם
ולהסתכל - זה לא ברור.
  
35:24 איך אתה יכול לקחת את
השלם ולהסתכל?
  
35:28 ב: נראה שישנה בעיה לשונית
פה בגלל שאתה אומר
  
35:33 אם אתה זה,
איך אתה אמור להסתכל על זה?
  
35:35 ק: אני אראה לך בעוד דקה
-אנחנו ניכנס לזה.
  
35:39 ב: לא, אבל אני מתכוון שישנו
קושי להגיד את זה.
  
35:42 ק: להגיד את זה - אני יודע.
זה מילולי, אתה יודע
  
35:45 המילים לא נכונות, אתה מבין?
ב: המילים לא נכונות.
  
35:48 ש: משום שהמילים האלה נעשו
על ידי אותה מערכת
  
35:50 ב: אבל אל לנו לקחת את המילים
האלה יותר מידי כפשוטו.
  
35:52 ק: יותר מידי כפשוטו, כמובן.
 
35:54 ב: האם נאמר שהמילים
יכולות להיות גמישות?
  
35:56 ש: נכון. זוהי נקודה טובה
 
35:58 ק: לא - המילה היא לא הדבר.
 
36:01 ש: נכון. המילה היא לא הדבר
אבל המילה מצביעה
  
36:03 על משהו גדול יותר ממה שהוא.
 
36:05 ק: לא. המילה היא לא הדבר.
 
36:08 זה יכול להיות הדבר הגדול
או הדבר הקטן
  
36:10 אבל המילה היא לא זה.
ש: לא זה.
  
36:13 ב: לא, אבל אנו משתמשים במילים
והשאלה היא איך
  
36:16 עלינו להבין אותן. אתה מבין
הם במידה מסוימת רמז
  
36:18 ק: מכשול ו - אכן.
 
36:20 ב: במידה מסוימת הם רמז
למה שאנו מדברים עליו
  
36:23 נראה לי שבעיה אחת עם המילים
 
36:24 היא הדרך שבה אנו לוקחים אותן
 
36:28 אנו לוקחים אותן לייצג משהו מאוד
מקובע, כמו לומר
  
36:29 ק: זהו כיסא.
 
36:32 ב: זה בידיוק כיסא.
התודעה שלי היא בידיוק ככה.
  
36:38 אני הנוירוזה, לכן אנו לוקחים
את זה באופן מקובע.
  
36:41 ק: זה זז, זה עדין
זה הרבה יותר
  
36:43 ב: זה זז ומשתנה,
לכן אינך יכול פשוט
  
36:46 בדיוק לומר אני הנוירוזה
או אני לא הנוירוזה.
  
36:48 ק: זה בתנועה מתמדת.
 
36:50 ש: אבל הוא אומר משהו גדול
יותר שהוא
  
36:56 העובדה שהדבר עצמו
שאנו חוקרים אותו
  
37:00 אני מתכוון, הדרך שבה אנו
משתמשים במילים כדבר
  
37:04 היא אותה תנועה שאנו
חוקרים אותה.
  
37:06 זוהי התודעה.
 
37:09 ק: בידיוק. תוכל לחזור על
זה עוד פעם?
  
37:13 ש: כן. שהפעולה עצמה
שהמילה שמתקבלת
  
37:16 כדבר שהיא מתארת
על ידי התודעה
  
37:21 התנועה הזו בפני עצמה
היא הדבר שאנו צריכים לחקור.
  
37:23 ק: כמובן, כן.
ב: כן.
  
37:30 ק: עכשיו, האם אתה יכול
להסתכל על זה בלי המילה?
  
37:34 האם זה אפשרי?
 
37:41 המילה היא לא הדבר.
המילה היא מחשבה.
  
37:44 וכבן אנוש אני מבין
 
37:49 שאני נוירוטי,
נוירוטי במובן,
  
37:51 אני מאמין, אני חי במסקנות,
בזכרונות
  
37:55 שהם כולם תהליכים נוירוטיים.
 
37:58  
 
38:05 במילים, תמונות ומציאות. אני מאמין!
 
38:08 ש: ככה אתה חי.
 
38:12 ק: האמונה שלי מאוד אמיתית,
היא יכולה להיות אשליה
  
38:14 - כל האמונות הן אשליות
 
38:18 אך משום שאני מאמין
כל כך חזק הן אמיתיות עבורי.
  
38:22 ש: נכון. הם מאוד אמיתיות עבורך.
 
38:28 ק: מאוד. אז האם אני יכול
להסתכל על הטבע
  
38:32 של האמונה, איך זה נוצר
- לראות את זה?
  
38:35 ש: להסתכל על איך אני
חי בעולם
  
38:38 שבו אני לכוד על ידי האמונה
 
38:41 שהמילה היא הדבר.
תראה את התנועה.
  
38:43 ק: אל תרחיב את זה. אני מבין.
פשוט תסתכל על
  
38:46 יש לך אמונה, הלא כן?
ש: או, כן.
  
38:51 ק: עכשיו, תסתכל על זה.
אתה יכול להסתכל על זה?
  
38:54 ש: ראיתי, הבוקר דיברנו
על העובדה
  
38:57 שהאמונה היא "רופא" - מילה, דבר.
 
38:58 ק: אל תרחיב.
 
39:08 האם אתה יכול להסתכל על העובדה
שיש לך אמונה?
  
39:11 מה שלא יהיה, אלוהים
 
39:13 המדינה היא הדבר הכי חשוב,
או מה שלא יהיה.
  
39:14 ש: נכון.
 
39:23 ק: מרקס הוא האל החדש,
או מאו וכולי וכולי.
  
39:25 ש: אבל אני מאמין שזה נכון.
 
39:26  
 
39:32 ק: לא, לא. אתה יכול
להסתכל על האמונה הזו?
  
39:36 ש: כאמונה ולא כעובדה.
 
39:42 ק: אה, לא. זאת מציאות עבורך
ברגע שאתה מאמין בזה.
  
39:44 לך לקתולי, להינדו, או המרקסיסט
 
39:48 ש: נכון. אבל איך אני הולך להסתכל
על זה אם אני מאמין בזה?
  
39:51 במילים אחרות, תסתכל.
אני אומר יש אלוהים!
  
39:53 ק: נכון.
 
39:58 ש: עכשיו אתה אומר לי להסתכל על
האמונה שלי באלוהים.
  
40:01 ק: למה אתה מאמין?
מי ביקש ממך להאמין?
  
40:04 מהי ההכרח באלוהים?
 
40:06 לא שאני אתאיסט
- אני שואל אותך.
  
40:09 ש: אני יודע שזה שם. אלוהים
נמצא שם בשבילי, אם אני מאמין.
  
40:12 ק: אז אין חקירה, אתה עצרת.
 
40:14 חסמת את עצמך.
סגרת את הדלת.
  
40:18 ש: נכון. אז איך אנו
הולכים להיכנס ל
  
40:22 אתה מבין, יש לנו
כאלה אמונות.
  
40:23 ק: תשאל אותו.
ב: מה?
  
40:26 ק: אתה ניסית 100 פעמים להראות
 
40:29 למישהו שיש לו אמונה חזקה מאוד
 
40:32 הוא אומר "על מה אתה מדבר?
זאת מציאות".
  
40:37 ב: כן. זה הדבר של איך
המילה שלנו נהפכה למציאות.
  
40:38 האם נוכל לחקור את זה?
 
40:41 ש: איך נוכל להיכנס לזה?
אני חושב שיש לנו טונות של
  
40:44 אמונות בתת-מודע
שלא נוכל להזיז ממקומם
  
40:48 כמו האמונה ב"אני".
 
40:51 ק: הוא שואל שאלה אחרת.
 
40:56 ב: איך המחשבה או המילה נעשו
תפיסת מציאות
  
40:59 ק: למה מילים נעשו למציאות?
 
41:02 ב: אני חושב ששאלה עמוקה יותר
היא איך הנפש בונה את
  
41:04 התפיסה של המציאות.
 
41:07 אם אתה תסתכל על דברים
אני יכול לחשוב
  
41:11 הם אמיתיים, לפעמים בטעות,
זו אשליה
  
41:13 אבל מתי שזה מגיע ל
 
41:15 אפילו עם אובייקטים
אתה יכול לומר מילה
  
41:19 וזה נראה אמיתי מתי
שאתה מתאר זאת באופן הזה.
  
41:21 ולכן במידה מסוימת
 
41:27 המילה יוצרת במוח
מבנה של מציאות.
  
41:29 ואז הכל הוא על סמך
המבנה הזה של המציאות.
  
41:32 ש: איך עליי לחקור זאת?
 
41:42 ק: מה יצר את המציאות הזו?
 
41:46 אם תאמר שהכל מה שהמחשבה יצרה
 
41:51 הוא מציאות, חוץ מהטבע?
 
41:53 ב: מחשבה לא יצרה את הטבע.
ק: כמובן שלא.
  
41:54 ב: אבל התכוונתי
 
41:57 האם נוכל לומר שמחשבה
יכולה לתאר את הטבע.
  
42:00 ק: כן, מחשבה יכולה לתאר טבע
- שירה, כל הדברים האלה.
  
42:02 ב: וגם למדוד את הטבע.
 
42:08 ק: דימיון
- וכל השאר.
  
42:11 האם נאמר, מחשבה
 
42:14 מה שהיא לא יצרה,
הוא מציאות?
  
42:17 הכיסא, השולחן
 
42:21 כל האורות החשמליים האלה;
 
42:24 היא לא יצרה את הטבע,
אבל היא יכולה לתאר אותו.
  
42:26 ב: אבל גם ליצור תיאוריות עליו.
 
42:29 ק: ליצור תיאוריות וכל השאר.
 
42:35 וגם, האשליה שהיא יצרה את הטבע.
היא מציאות.
  
42:37 ש: נכון.
 
42:40 ב: אבל האם זה לא
במידה מסוימת
  
42:43 המבנה של המציאות
במקומו מונח
  
42:45 בגלל, אם אני מרגיש
שהשולחן אמיתי
  
42:46  
 
42:50 למרות שהמוח יצר את זה,
זה בסדר.
  
42:55 אבל בשלב מסוים אנו בונים
מציאויות שהן לא שם.
  
42:59 אנחנו יכולים לפעמים לראות
זאת בצלליות בלילה חשוך
  
43:00 בונים מציאויות שהן לא שם.
 
43:02 ק: פחד שיש שם מישהו.
 
43:06 ב: כן. וגם כל מיני טריקים
ואשליות אפשריות גם
  
43:09 קוסמים, להטוטנים וכו'.
 
43:12 אבל אז זה הולך צעד קדימה
ואנו אומרים שמנטלית
  
43:14 אנו יוצרים מציאות פסיכולוגית
 
43:16 ק: משם זה הגיע.
 
43:20 ב: שנראה אמיתי להפליא,
מאוד חזק.
  
43:22 אבל נראה לי שהשאלה היא
 
43:25 מהו הדבר שהמחשבה עושה
כדי לתת את התחושה
  
43:29 של מציאות, לבניית מציאות?
 
43:35 ק: מה המחשבה עושה, מביאה,
כדי ליצור את המציאות הזו?
  
43:40 ש: כן. כמו שאם אתה מדבר אם
אדם שמאמין באלוהים
  
43:43 הם אומרים לך שזה אמיתי
 
43:46 שזה באמת שם,
זה לא מבנה.
  
43:50 ואם תדבר אם מישהו שבאמת
מאמין ב"עצמי" שלהם
  
43:52 אני דיברתי עם הרבה אנשים
ואתה דיברת
  
43:57 הפסיכותרפיסטים, הם אומרים
שה"אני" הוא אמיתי
  
44:00 שהוא קיים, זה דבר.
 
44:02 שמעת אדם אומר פעם, פסיכותרפיסט אומר
 
44:06 לקרישנג'י, "אנחנו יודעים שהאגו קיים"
 
44:08 "יש לנו תיאוריה - הוא קיים".
 
44:13 ב: ובכן, זה לא רק זה,
אני חושב שאנשים הרגישו שזו מציאות
  
44:16 מה שקורה הוא שהאשליה
ניבנית נורא מהר;
  
44:18 מתי שבנית מציאות,
כל מיני אירועים
  
44:22 ומתייחס אליהם כאילו
האם הגיעו מהמציאות
  
44:24 זה בונה מבנה אדיר
 
44:26 וענן גדול מסביב שתומך בזה.
 
44:29 ש: אז איך עליי לחקור את
המנגנון יוצר המציאות שלי?
  
44:35 ק: חכה. יש לנו עוד 5 דקות.
אז בואו נילך על זה.
  
44:40 מה אנו עושים עכשיו?
ש: אנחנו זזים. זה זז.
  
44:43 ק: מה אנחנו עושים?
אמרנו
  
44:48 אין סמכות, אף אחד
לא יגיד לאחר
  
44:55 "זה הדבר הנכון לעשות".
אנחנו מנסים לברר
  
44:58 מהי הפעולה הנכונה בחיים.
 
45:00 אני יכול למצוא את זה
 
45:05 רק אם אין אי-סדר בתוכי.
 
45:07 "אני" הוא אי-סדר.
 
45:10 ש: נכון. זה נכון.
 
45:14 ק: כמה שלא יהיה אמיתי ה"אני",
זה המקור של האי-סדר.
  
45:16 ש: נכון.
 
45:19 ק: כי זה מפריד,
זה מחלק
  
45:21 - אני ואתה ואנחנו והם
 
45:25 הלאום שלי, האלוהים שלי - אני.
 
45:34 עכשיו, אנו שואלים
עם התודעה הזו
  
45:46 האם התודעה הזו
יכולה להיות ערה לעצמה?
  
45:50 ערה הכוונה כמו
שהמחשבה חושבת.
  
45:51 ב: חושבת על עצמה?
 
45:55 ק: מחשבה יכולה
נעשה את זה פשוט
  
46:00 האם מחשבה יכולה להיות
ערה לתנועה שלה?
  
46:01 ב: כן.
ש: זאת השאלה.
  
46:03 ב: זאת השאלה.
 
46:05 נוכל לומר התייחסות עצמית
 
46:07 של המחשבה
הבנת המחשבה
  
46:09 הבנת המבנה והתנועה שלה.
 
46:13 ש: התנועה שלה. אבל
האם זו מחשבה שערה לעצמה?
  
46:16 או שזה משהו אחר?
ק: תנסה! תנסה!
  
46:19 ש: תנסה זאת.
ק: תעשה זאת עכשיו, נשאר 4 דקות!
  
46:21 תעשה עכשיו.
 
46:25 האם אתה יכול להיות ער
ל - לא אתה
  
46:32 האם המחשבה יכולה להיות
ערה לעצמה.
  
47:00 ערה לתנועה שלה.
 
47:03 ש: היא עוצרת.
 
47:06 ק: מה זה אומר?
 
47:09 ש: זה אומר מה שזה,
היא עוצרת, שהיא לא יכולה
  
47:15  
 
47:20 שעם ההתבוננות על המחשבה,
המחשבה עוצרת.
  
47:25 ק: לא - אל תנסח את זה כך.
ש: איך נוכל לנסח זאת?
  
47:30 ק: היא עוברת שינוי קיצוני.
 
47:33 ב: אז המילה מחשבה היא
לא דבר מקובע.
  
47:35 ק: לא.
ש: המילה מחשבה
  
47:38 ב: משמעה לא דבר מקובע.
אבל היא יכולה להשתנות, נכון?
  
47:43 ק: נכון.
ב: בתפיסה.
  
47:45 ק: אתה אמרת לי,
מדענים אחרים
  
47:47 אמרו לי, בהתבוננות עצמה
 
47:51 דרך המיקרוסקופ,
האובייקט עובר שינוי.
  
47:54 ב: בתיאוריית הקוונטים
האובייקט הוא
  
47:58 לא יכול להיות חלק נפרד
מהפעולה של ההתבוננות.
  
48:00 ש: זה נכון לגבי מטופלים
בפסיכואנליזה.
  
48:03 בזמן שאני עם המטופלים,
הם משתנים אוטומטית.
  
48:05 ק: תשכח מהמטופלים,
אתה המטופל!
  
48:08 ש: אני המטופל.
זה משתנה.
  
48:12 ק: לא, לא.
 
48:13 ש: זה עוצר.
 
48:26 ק: מה קורה כשהמחשבה
ערה לעצמה?
  
48:29 אדוני, זה דבר חשוב במיוחד.
 
48:33 ב: כן.
 
48:37  
 
48:46 ק: כלומר, האם המבצע יכול
להיות ער לביצוע שלו?
  
48:52 האם אני יכול להזיז את העציץ
הזה מכאן לשם
  
48:58 האם אני יכול להיות ער לזה
- זז?
  
48:59 ש: כן.
 
49:02 ק: אני יכול באופן פיזי.
זה מאוד פשוט.
  
49:04 אני מותח את היד וכל זה.
 
49:05 ש: כן.
 
49:11 ק: אבל האם יש מודעות
למחשבה שאומרת
  
49:17 כן, מחשבה ערה לעצמה
 
49:20 התנועה שלה, הפעילות שלה,
המבנה שלה
  
49:22 הטבע שלה, מה היא יצרה
 
49:25 מה היא עשתה בעולם,
האומללות
  
49:27 וכל זה?
 
49:39 ש: האם יש מודעות לעשייה
של המוח?
  
49:41 אפשר לשאול אותך משהו?
 
49:44 למה אתה חושב שאתה
יכול להיות ער ל
  
49:46 ק: עבר הזמן.