Krishnamurti Subtitles home


BR76CTM3 - האם אני יכול להשתנות לחלוטין מהשורש?
דיון מס' 3 עם בוהם ושיינברג
ברוקווד פארק, אנגליה
18 במאי 1976



0:11 ק: נתחיל מהיכן שהפסקנו? אנו שאלנו, הלא כן למה בני אדם חיים ככה?
0:25 ש: מהו השורש?
0:27 ק: הבלאגן, הבלבול הצער מאחורי כל זה, קונפליקט, אלימות וכל כך הרבה אנשים מציעים פתרונות שונים דרכים לפתור את הבעיות הגורואים מהמזרח והכמרים בכל העולם והספרים החדשים, חדשים כולם מציעים פתרון חדש, שיטה חדשה דרך חדשה לפתירת הבעיות. ואני בטוח שזה התרחש כבר מזה מיליון שנים. "תעשה כך, ואתה תהיה בסדר. תעשה כך ואתה תהיה בסדר". אבל נראה ששום דבר לא הצליח לגרום לאדם לחיות בתוך סדר בשמחה בחוכמה, בלי כל ה פעילות הכאוטית שמתרחשת. למה בני האדם, המלומדים, מה שנקרא שיש להם את כל הידע המדעי ידע ביולוגי, סוציולוגי הכל עכשיו פתוח לכל אדם. למה אנו בני האדם חיים כך, בתוך האומללות המזעזעת הזאת? חלק מהם מודעים, חלקם לא מודעים, חלקם אומרים "טוב, זה בסדר זה רק כמה שנים ואז אני אמות. זה עסק טוב אבל זה לא משנה". אז, למה? מה ה למה?
2:21 ש: ובכן, לעיתים קרובות אמרתי הם עושים זאת כי זה נותן להם הצער עצמו, הבלאגן עצמו הבעיות עצמן הן הביטחון.
2:36 ב: אני לא הייתי

ק: זה לא
2:38 ב: אני לא חושב כך, אני חושב שאנשים למעשה התרגלו לזה. הם מתגעגעים לכל דבר שהם התרגלו אליו אבל אנשים מתרגלים להתקוטטויות והם מתגעגעים לזה כאשר אין להם את זה. אבל זה לא הסיבה העיקרית לדעתי למה כל זה התחיל.
2:54 ש: מהי הסיבה לדעתך?
2:56 ק: זה מה שאנחנו חוקרים.
2:58 ב: אני מרגיש שמה שלא קורה אתה תתרגל לזה ואתה תתגעגע לזה מתישהו אבל אתה רגיל לזה אבל זה לא מסביר למה זה שם.
3:05 ק: קראתי באותו יום סופר מסוים אומר, מבחינה היסטורית 5000 שנה, מבחינה היסטורית היו 5000 מלחמות אלפי אנשים נהרגו, מיליונים נהרגו, נשים בכו - אתה עוקב? כל ה ועדיין אנחנו ממשיכים.
3:26 ש: זה נכון. הייתה לי אותה חוויה. יום אחד עבדתי ו אדם אחד אמר לי שהוא רוצה ללכת לויאטנם להילחם כי אחרת החיים שלו היו כל ערב בבר.
3:43 ק: אני יודע, אבל זאת לא הסיבה. למה?
3:47 ש: זאת לא הסיבה אבל יש משהו שהם אוחזים בו אנחנו אוחזים בקונפליקט ובצער.
3:53 ק: האם אנו אוהבים את זה?

ש: זה לא שאנו אוהבים את זה; זה כמעט כמו אוהבים לא לאהוב את זה. זאת נטייה מסוימת, סוג של "אם אני יודע על הקונפליקט שלי, אני יודע היכן אני עומד".
4:08 ק: לא. האם כולנו נעשינו נוירוטים?
4:11 ש: כן. כל העיניין הוא נוירוטי.
4:17 ק: אתה אומר כך?
4:20 ש: כן. כל החברה היא נוירוטית.
4:26 ק: שזה אומר שכל האנושות נוירוטית?
4:30 ש: אני חושב. זה טיעון שאנו מקבלים כל הזמן האם החברה חולה? אז אם אתה אומר שהחברה חולה שזה השיפוט שלך, מה הערך שאתה משתמש בו בהשוואה?
4:42 ק: שזה אתה, שאתה נוירוטי.
4:44 ש: נכון.
4:46 ק: אז, מתי שאתה עומד מול זה שבני אדם חיים ככה וקיבלו את זה במשך אלפי שנים; היו מושיעים היו גורואים, היו מורים, היו אתה מבין? - ועדיין זה נמשך. ואתה אומר אנחנו כולנו חצי משוגעים, לא שפוים מלמעלה למטה, מושחתים; ואני בא, אנחנו באים ושואלים למה?
5:28 ש: למה אנחנו עושים את זה?
5:29 ק: למה?

ב: למה אנחנו משוגעים?
5:31 ש: למה אנחנו ממשיכים את זה. למה אנחנו משוגעים? נכון. יש לי את זה אצל הילדים שלי. אני אומר לילדים שלי "זאת חברה חולנית. הם מבלים 50 שעות בשבוע אל מול קופסאת טלוויזיה. זה כל החיים שלהם". הילדים שלי צוחקים עליי כל החברים שלהם עושים ככה.
5:45 ק: אתה יודע, עכשיו מתקדמים משם - למה?
5:48 ש: למה? בלי זה, אז מה?
5:52 ק: לא, לא בלי זה, מה. מה קודם.
5:55 ש: זה מה שאנחנו נתקלים בו.
5:57 ב: ובכן, לא, זה רק תוצאה מישנית. אני חושב שאנחנו מתחילים להיות תלוים בזה כמו שאמרנו הבוקר כדי להעסיק את עצמנו וכו' וויאטנם יכולה להיות סוג של שיחרור מהשיעמום של הפאב, או מה שיהיה אבל זה מישני.
6:12 ק: וגם כאשר אני הולך לויאטנם, או הולך להילחם במלחמה כל המחויבויות שלי נלקחות ממני. מישהו אחר אחראי - הגנרל.
6:22 ש: נכון.
6:23 ב: פעם אנשים היו חושבים שמלחמה תהיה דבר אדיר. כשהמלחמה התחילה באנגליה כולם היו בהתרוממות רוח גדולה.

ק: התרוממות רוח, בידיוק.
6:31 ב: הם לא ידעו מה עומד להיות.
6:33 ק: כולם היו מאוחדים. למה?

ש: למה?
6:47 ק: האם זה שהתחלנו ללכת בדרך הלא נכונה?
6:56 ש: זה רק חלק מזה.
6:58 ק: מינים לא הורגים את עצמם מיני חיות אבל אנחנו המין שהורגים אחד את השני.
7:10 ש: נכון.
7:12 ק: אז כאשר אנו צופים בכל האימה הזו, האומללות אני מרגיש את זה חזק מאוד בגלל מתי שאני נוסע בעולם אני רואה את התופעה המיוחדת הזו שקוראת - בהודו, באמריקה, כאן, בכל מקום ואני אומר למה בני אדם חיים בצורה כזאת מקבלים את הדברים האלה קוראים היסטוריה, ולא - אתה מבין? זה כבר לא מוסתר. הם נעשו צינים. זה הכל שם.
7:45 ש: נכון. הם נעשו צינים.
7:47 ב: איש לא מאמין שאפשר לעשות משהו, זאת נקודה אחת.
7:50 ק: בידיוק.

ש: בידיוק.
7:52 ק: האם אנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לעשות כלום לגבי זה?
7:56 ש: בטוח.

ב: זה סיפור נושן. אנשים אומרים שטבע האדם הוא כזה.
8:00 ק: לעולם לא ישתנה.
8:01 ב: כן. זה לא חדש.
8:04 ק: זה לא חדש.
8:05 ש: זה בהחלט נכון, אנשים מרגישים, או אנחנו מרגישים בואו לא נגיד "אנשים" - אנחנו מרגישים כמו שאמרתי בבוקר ככה זה, זאת הדרך שבה אנו חיים.
8:16 ק: אני יודע, אבל למה אתה לא משנה את זה?
8:21 ש: למה אנו לא משנים את זה.
8:27 ק: אתה רואה את הבן שלך צופה בטלוויזיה 50 שעות ביום אתה רואה את הבן שלך הולך לויאטנם נהרג, נפצע, מתעוור - בשביל מה?
8:42 ש: נכון.
8:44 ק: סליחה! היו פצפיסטים, היו מחרחרי מלחמה.
8:54 ב: הרבה אנשים אמרו "אנחנו לא מקבלים שטבע האדם הוא כזה, אנחנו ננסה לשנות אותו". וזה לא עבד. כל כך הרבה אנשים עשו את זה, נכון? הקומוניסטים ניסו את זה הסוציאליסטים ניסו, אחרים ניסו.
9:08 ק: האוטופים.
9:09 ב: האוטופים, והיה כל כך הרבה ניסיון מר כל זה מסתכם לרעיון שטבע האדם לא משתנה.
9:15 ק: משתנה.
9:17 ש: אתה יודע, כשפרויד בא, פרויד עשה את המחקרים שלו; הוא מעולם לא אמר שפסיכואנליזה היא כדי לשנות אנשים. הוא אמר, אנחנו יכולים רק ללמוד על בני אדם.
9:26 ק: אני לא מתעניין בזה. אני לא צריך לקרוא פרויד או יונג, או אתה, או מישהו, זה שם מולי.
9:32 ש: נכון. בואו נאמר זה טוב. אנחנו יודעים את זה. אנחנו יודעים את העובדה הזו על אנשים ואנו גם יודעים שלמעשה הם לא מנסים להשתנות.

ק: אז מה מונע מהם?
9:47 ש: זאת השאלה. זאת עוד עובדה.
9:49 ב: אנשים ניסו לשנות את זה במקרים שונים אבל
9:52 ש: אוקיי. אבל עכשיו בוא נאמר שהם לא ניסו לשנות את זה.
9:54 ק: הם הולכים למנזרים, הם הולכים לאי סוף דרכים הם ניסו כדי להשתנות. אבל במהות הם כולם אותו דבר.
10:02 ב: אני חושב שאנשים לא יכולים למצוא איך לשנות את הטבע האנושי.
10:06 ק: זהו זה?
10:07 ב: ובכן, לא משנה איזה שיטות ניסו הם לגמרי
10:11 ש: אז זהו זה? או האם העובדה היא שהטבע עצמו של הדרך שבה הם רוצים להשתנות היא חלק מהתהליך עצמו?
10:17 ק: זה מה שהוא אומר.

ש: לא, הוא
10:19 ב: ובכן, לא, אבל אני אומר שניהם. הנקודה הראשונה היא לא משנה מה בני אדם ניסו לא היה מונחה על ידי הבנה הבנה נכונה של המין האנושי.
10:28 ש: אז זה מונחה על ידי התהליך עצמו. הלא נכון.
10:32 ב: כן, בואו ניקח את המרקסיסטים שאומרים שטבע האדם יכול להשתפר אבל רק כאשר כל הכלכלה המבנה הפוליטי יעבור שינוי.
10:41 ק: יעבור שינוי.

ב: אבל אז
10:43 ק: הם ניסו לשנות, אבל טבע האדם נישאר על כנו.
10:45 ב: הם לא יכולים לשנות אותו, בגלל שהטבע כזה, הם לא יכולים לשנות אותו.
10:49 ק: יש להם חברת מעמדות הם התחילו בלי מלחמות, אתה יודע
10:53 ש: אבל הם משתמשים בדרך מכנית ליצור שינוי מכני.
10:57 ק: תראה את זה, אתה, תקח אותך; סליחה על הפניה האישית אם לא אכפת לך; אתה תהיה הקורבן!
11:05 ש: אני יהיה הקורבן. חזיר באמצע!
11:07 ק: למה אתה לא משתנה?
11:10 ש: ובכן, אני

ק: לא! אל תיתן הסברים.
11:15 ש: ובכן, התחושה היא התחושה המיידית של זה היא יש עדיין, יש את ה אני מנחש, אני יגיד שישנו סוג מסוים של ביטחון שיקרי, החלוקה ההנאות המיידיות שבאו מהחלוקה; במילים אחרות, יש את אותה תזוזה של חלוקה. זה למה אין שינוי. אין ראיה של כל העיניין.
11:55 ק: כשאתה אומר כך, אתה אומר, פעולה פוליטית פעולה דתית, סוציאלית, הכל מופרד הכל נלחמים אחד בשני כמעט; ואנחנו כאלה.

ש: נכון.
12:16 ק: האם זה מה שאתה אומר?

ש: כן, אני אומר ככה. אנחנו ממשיכים לקבל תגמול מזה, אנחנו מקבלים את ה הנאות המיידיות וכישלונות, תיסכולים מכל זה
12:30 ק: אדוני, יש עיניין עמוק הרבה יותר מזה.
12:32 ש: יש יותר. התגובה המיידית שלי, ללמה אני לא משתנה? מה שמונע ממני מלראות את השלם? אני לא יודע. אני ממשיך לבוא עם הרגשה ש אני מקבל משהו. אני ממשיך לקבל משהו מלהישאר כמו שאני.
12:57 ק: לא. האם זאת היישות שרוצה להשתנות מניחה את הדפוס לשינוי ולכן הדפוס הוא זהה כל פעם רק בצבעים שונים? אני לא יודע אם הייתי ברור?
13:17 ש: אתה יכול לומר את זה אחרת?
13:19 ק: אני רוצה להשתנות. ואני מכין תוכנית מה לשנות איך להביא לשינוי הזה. המתכנן הוא אותו דבר כל הזמן.

ש: נכון.
13:36 ק: אבל הדפוסים משתנים.
13:39 ש: זה נכון. כן. יש לי תדמית של מה שאני רוצה.
13:44 ק: לא - דפוסים משתנים, אבל אני, שרוצה להשתנות יוצר דפוסים של שינוי.

ש: כן, נכון.
13:53 ק: לכן אני ישן והדפוסים הם חדשים אבל הישן תמיד משתלט על החדש.
13:59 ש: נכון.
14:02 ב: אבל כמובן כשאני עושה את זה אני לא מרגיש שאני הישן
14:05 ק: כמובן.
14:06 ב: אני מרגיש שאני ה
14:07 ש: "יש לי רעיון חדש"
14:09 ב: אבל אני באמת לא מרגיש שאני מעורב בדבר הישן הזה
14:12 שאני רוצה להשתנות.

ק: עכשיו בידיוק, אחרי ארוחת צהריים אתה אמרת קבלה, הדבר הזה, זאת השיטה החדשה.
14:19 ב: כן.
14:20 ק: נגיד, אם אתה תלמד את זה אתה תעבור שינוי.
14:22 ש: נכון.
14:24 ק: זה נאמר 100 מיליון פעם. "תעשה את זה ואתה תשתנה". הם מנסים לעשות את זה אבל המרכז תמיד אותו דבר.
14:33 ב: אבל כל אחד שעושה את זה מרגיש שזה מעולם לא קרה בעבר.
14:37 ק: כן. החוויה שלי דרך הספר הזה היתה שונה לחלוטין אבל החווה הוא ה"אני" הישן.
14:47 ש: אותו דבר נושן, נכון.
14:51 ק: אני חושב שזה אחד מהסיבות העמוקות של זה.
14:54 ש: כן, כן.
14:55 ב: זה סוג של אחיזת עיניים שכשהדבר שגורם את הצרות, כאילו שם את עצמו בעמדה כביכול שהוא הדבר שמנסה לגרום לשינוי. אתה מבין, זאת אשליה.
15:09 ק: אני משלה את עצמי כל הזמן כשאני אומר "אני הולך לשנות את זה, להיעשות כזה", אז אם זה לא וכולי וכולי. האם זה כך?

ש: זה מתחיל להיכנס לזה
15:25 ק: לא, לא. תסתכל על עצמך ותאמר "האם זה כך?" אתה קורא הינדו חכה דקה - הינדו, או איזה ספר.
15:35 ש: כן.
15:36 ק: ואומר "כן, כמה נכון זה אני הולך לחיות לפי זה". אבל ה"אני" שהולך לחיות לפי זה הוא אותו "אני" נושן.
15:45 ש: נכון. אבל יש לנו אנחנו פוגשים את זה ב אני חושב כל השיטות, לדוגמה, של תרפיה עם מטופלים, המטופל יגיד הרופא הולך להיות האחד שהולך לעזור לו. ואז כשהם רואים שהדוקטור
16:04 ק: הוא כמוך.
16:06 ש: הוא כמוך או שהוא לא הולך לעזור, אז הם אמורים להרגיש יותר טוב, הם אמורים להיות בריאים אבל למעשה הם מעולם לא נגעו בעיניין המרכזי, שהוא "אני חשבתי שמישהו יוכל לעזור לי". אז הם הולכים למישהו אחר רובם הולכים לתיאוריה אחרת.
16:24 ק: גורו אחר
16:25 ש: גורו אחר, עוד משהו חדש
16:27 בין אם זה גורו של המיינד

ק: אחר הצהריים היה פה אדם שדיבר על גורו חדש או גורו ישן - זה אותו דבר.
16:40 ש: אתה באמת מבין את העיניין העובדה שהשורש הוא האמונה הזו שמשהו יוכל לעזור לך.
16:48 ק: לא, לא. השורש נשאר אותו דבר, ואנחנו חותכים את הענפים.
16:56 ב: אני חושב שהשורש הוא משהו שאנו לא רואים משום שאנחנו שמים את זה בעמדה
17:00 של אחד שאמור להיות אחראי לראיה.

ק: כן.
17:04 ש: תגיד את זה אחרת.
17:06 ב: זה מעין טריק של קוסמים. אנחנו לא רואים את השורש כי השורש מוכנס לעמדה של מישהו שיחפש אחרי השורש.
17:15 אני לא יודע אם זה ברור

ק: כן. השורש אומר "אני מחפש את השורש".
17:21 ב: כמו איש שאומר "אני מחפש את המשקפים שלי" והם נמצאים עליו!

ש: או כמו הסיפור הסופי "אני מחפש את המפתח" זה שמספר על "אני מחפש את המפתח שם" אתה מכיר את הסיפור? הסופי, אדם מגיע והבן אדם זוחל מסביב ל עמוד תאורה, ומחפש אחר איש מגיע ואומר "מה אתה עושה שם?". "אני מחפש את המפתח שלי". - "איבדת אותו כאן?" "לא, איבדתי אותו שם אבל כאן יש יותר אור". (צחוק)
17:49 ב: אנחנו שמים אור על החלק האחר.
17:54 ק: כן, אדוני. אז אם אני רוצה להשתנות כי אני לא רוצה לחיות ככה אני לא רוצה להקשיב לאף אחד כי הם כמו כל שאר הכנופיה. אני לא מקבל סמכות בכל זה.
18:13 ש: כן.
18:16 ק: סמכות נוצרת רק כאשר אני מבולבל.
18:20 ק: כשאני באי-סדר.

ש: נכון.
18:22 ק: אז אני אומר, האם אני יכול להשתנות בתוך השורש עצמו?
18:30 ב: בואו נסתכל על זה בגלל שאתה אומר "אני" נראה שישנו בילבול בשפה
18:35 כי כדי להגיד "אני"
18:37 ק: בילבול של השפה.

ב: זה מקשה על זה בגלל שאתה אומר "אני הולך להשתנות" זה לא ברור מה אני מתכוון ב"אני".

ק: ה"אני" הוא השורש.
18:46 ב:"אני" הוא השורש, אז איך "אני" יכול להשתנות?
18:48 ק: זה כל הנקודה.
18:50 ב: השפה מבלבלת בגלל שאתה אומר "אני צריך להשתנות מהשורש", אבל אני השורש.
18:56 ק: כן.

ב: אז מה הולך לקרות?
18:59 ש: מה הולך לקרות, כן.
19:02 ק: לא. איך אני יכול לא להיות "אני"?
19:06 ש: זאת השאלה.

ב: למה אתה מתכוון?
19:12 ש: איך אני יכול לא להיות אני. אבל בואו נלך אחורה. אתה אומר שאתה לא הולך לקבל שום סמכות.
19:23 ק: מיהו הסמכות? מי? הם כולם אמרו לי "תעשה את זה, תעשה את זה תעשה דבר אחר. תקרא ספר כזה ואתה תשתנה. תעקוב אחרי השיטה, אתה תשתנה. תזדהה עם אלוהים, אתה תשתנה". אבל נותרתי בידיוק כפי שהייתי קודם. בצער, באומללות בבלבול, מחפש עזרה ואני בוחר את העזרה שמתאימה לי הכי טוב.
19:54 ש: אפשר לעצור לדקה? מה את תגיד אני הזכרתי משהו לגבי פסיכיאטריה ואני הייתי רוצה להבהיר משהו אם נוכל. ישנה תיאוריה שלמה ולגורואים יש אותה, הם לא מדברים עליה, אבל יש להם אותה וישנה גם בכל הפסיכיאטריה, התיאוריה היא שאם אני ילך עם הסמכות לאן שאני יראה את ההתמכרות שלי לסמכות אז אני ישתחרר את עצמי מהסמכות. אתה יודע את זה?
20:20 ק: כן. הקומוניסטים אומרים "חופש בא בסוף של משמעת טובה. ומשמעת היא מה שאני אומר".
20:28 ב: כן, בסוף של זה יש דיקטטור למעמד הפועלים.
20:32 ש: נכון. במילים אחרות אני נותן את עצמי, אני יגלה את הטעות שלי. עכשיו, מה אתה רוצה להגיד על זה?
20:42 ב: זה לא ברור?
20:44 ש: נכון, זה ברור ש אני עושה את אותו דבר, ואז אני רואה את הכישלון של הסמכות, אבל ישנה תזה פה שאם אני רואה את הפרט במעקב שלי אחר סמכות אז אני יראה את האוניברסליות של השורש.
21:03 ב: אבל למה אתה צריך לעקוב אחר סמכות כדי לראות סמכות? זאת אחת השאלות. אתה חייב להונות את עצמך בכדי להבין הונאה עצמית? (צחוק)
21:19 ק: כן אדוני. האם זה אפשרי בשביל בן האדם להשתנות בשורש עצמו של קיומו? הם ניסו דרכים שונות, - זן - אתה מבין? 10 טריליון דרכים שונות לשנות את האדם לתת לו שכר, להעניש אותו, להבטיח לו. שום דבר לא שינה, או הביא לשינוי המיוחל. וזה שינוי בגדר נס.
21:59 ש: זה יהיה, כן, כן.
22:01 ק: זה כן. כולם מבטיחים, לעשות את זה, או את זה.
22:06 ש: נכון.
22:08 ק: ואני, אנחנו באים ואומרים "תראה, אני לא רוצה לקבל סמכות".

ש: נכון.
22:18 ק: כי אתם הטעתם את כולם. כל הסמכויות.
22:23 ש: סמכות

ק: בפני עצמה היא אי-סדר.
22:27 ש: נכון.
22:29 ק: סמכות קיימת בגלל שבני האדם נמצאים באי-סדר. האי-סדר יצר את הסמכות, לא צלילות, לא חמלה לא משהו שונה לגמרי. האי-סדר יצר אותם. אז למה אני צריך ללכת אחריהם? למרות שהם מבטיחים, תעשה כך, תכניס משמעת בעצמך לפי הדרך הזאת, בסוף אתה תהיה חופשי. אני דוחה את כל זה. בצורה אינטלגנטית, כי אני רואה. זאת לא דחייה רגזנית זאת דחייה עם היגיון ושפיות. איך אני ממשיך? יש לי 50 שנה לחיות. אני לא יודע על העתיד, אולי אני ימצא, אבל יש לי 50 שנה לחיות נכון. מה הפעולה הנכונה?
23:38 ש: מהי הפעולה הנכונה לחיות נכון?
23:41 ק: זה הכל. להיות שפוי!

ש: להיות שפוי.
23:45 ק: לא להיות נוירוטי. מי יגיד לי? הקומוניסטים? מרקס? לנין? מאו? האפיפיור? או הכומר המקומי? מי יגיד לי? כי הם לא פועלים נכון גם.
24:13 ש: יש לנו קבוצה שלמה של אנשים שלא אומרים שהם יגידו לך קבוצה שלמה של אנשים שיגידו "תראה איך אתה הולך אחריי אם אתה הולך אחרי, תראה את הנטייה שלך ללכת אחריי
24:29 ק: כן, כן.

ב: אני מבין את זה.
24:30 ש: העסק של ההונאה העצמית. לראות דרך ההונאה העצמית שלך
24:35 ב: זה באמת תרגיל בלתי אפשרי כי אם אתה אומר "תלך אחריי ותשלה את עצמך" אז אתה חייב באמת להשלות את עצמך, ואתה לא יכול לראות זאת.
24:43 ש: נכון, אבל התזה היא כזאת אם אתה משלה את עצמך, אתה תראה את הנטייה שלך להונאה עצמית
24:50 שאתה לא רואה.

ב: אבל זאת חייבת להיות סמכות כי זה לא הגיוני להגיד אם אני הולך להשלות את עצמי אני יראה דרך האשליה העצמית. כל הנקודה של הונאה עצמית היא אם אני עושה את זה נכון
25:02 אני לא יודע שאני עושה את זה.

ש: נכון.

ב: לכן איך אתה מבטיח לי שאני יכול לראות
25:06 דרך ההונאה העצמית על ידי להונות את עצמי? ש: כי אני הולך להראות לך דרך ה אני לא הולך להתערב; אני הולך להיות כאן ואתה הולך להשלות את עצמך ואז אתה תראה את הסמכות הזאת בפעולה
25:18 אתה הדרך שבה אתה זקוק לסמכות.
25:20 ק: אתה מדבר על טיפול קבוצתי ש: אני מדבר על סוג של פסיכותרפיה, נכון.
25:24 ב: למה אני צריך ללכת דרך כל זה כדי לראות הונאה עצמית?
25:29 אתה רואה, זה לא ברור. ש: לא, זה לא ברור. אבל זאת הדרך היחידה - במילים אחרות אתה כל כך נזקק.
25:36 אתה צריך אותי נואשות.

ק: אני לא צריך אותך! ש: לא, אבל הוא כן.
25:41 ק: זה בבסיס לא נכון.
25:44 ב: אני מקבל סמכות. נכון?
25:46 ש: כן, אתה במהות בידיוק. הוא טועה ביסוד. הנה הוא
25:50 הוא טועה ביסוד!

ק: תגיד לו את זה! ש: אתה טועה ביסוד. הוא לא שמע אותי.
25:55 ק: לא. אל תתן לו לערער אותך.
26:02 ש: אתה מתכוון, אל תשחק במשחק האבסורד הזה.
26:07 ק: אני לא יכול לעזור לך.

ש: אני לא יכול לעזור לך.
26:09 ק: כי אני כמוך.

ב: אני יקח את העיסוקים שלי למקום אחר!
26:12 ש: הוא ילך למקום אחר.
26:15 ק: אם כולם אמרו "אני לא יכול לעזור לך" אתה צריך לעשות זאת בעצמך, תסתכל על עצמך אז כל העיניין מתחיל לפעול.
26:24 ש: נכון. אבל כל העיניין לא עובד בצורה כזאת. ישנם המון אנשים שיהיו מוכנים
26:29 להונות אותו עבור כמה דולרים.

ק: אנחנו יודעים שהם כולם אנשים נוירוטים. הנה לך אדם שאומר "אני נוירוטי אני לא ילך לשום נוירוטי אחר כדי להפוך לשפוי". אני יודע. אז מה הוא עושה? הוא לא מקבל שום סמכות כי אני יצרתי
26:58 מתוך האי-סדר שבי, את הסמכות.

ב: כן, זאת תקווה ותו לא שמישהו יודע מה לעשות.
27:04 ק: כן.
27:04 ב: כי אני מרגיש שהכאוס הזה הוא יותר מידי בשבילי ואני מניח שמישהו אחר יוכל להגיד לי מה לעשות. אבל זה נובע מהבילבול. במילים אחרות
27:14 ש: כן, האי-סדר יוצר את הסמכות.
27:16 ב: הסמכות, כן.
27:18 ק: כמובן. בבית ספר אני אמרתי "אם אתה תתנהג בצורה נאותה אין שום סמכות". ההתנהגות שכולנו הסכמנו לה הקפדה, ניקיון, כל זה. אם אתה באמת רואה זאת אין לך סמכות.
27:39 ש: כן, אני רואה את זה. זאת נקודת מפתח, האי-סדר עצמו יוצר את הצורך בסמכות.
27:47 ק: תראה מה קרה בהודו. מוסוליני הוא דוגמה מושלמת.
27:51 רכבות נוסעות טוב (צחוק)

ב: זה לא באמת יוצר את הצורך בסמכות. זה יוצר אצל אנשים את הרושם שהם צריכים סמכות כדי לתקן את האי-סדר
28:00 זה יהיה מדויק יותר.

ק: כן.

ב: משום שסמכות, הם לא זקוקים לה כלל
28:04 כי היא הרסנית ותו לא. ש: כן, כן.
28:10 ק: אז בואו נתחיל משם. אני פוסל את כל זה - היות ואני שפוי. בדחיית הסמכות נעשתי מאוד שפוי. אני מתחיל להפוך לשפוי.
28:28 ק: אז אני אומר, אני יודע שאני נוירוטי; בן אדם אומר אני יודע, מה אני יעשה עכשיו? מהי הפעולה הנכונה בחיי? האם אני ימצא את זה אי פעם, כאשר אני נוירוטי? אני לא יכול. אז אני לא ישאל מהי הפעולה הנכונה. אני יגיד עכשיו האם אני יכול לשחרר את הנפש שלי, הנפש מלהיות נוירוטית, האם זה אפשרי? אני לא יסע לירושלים, אני לא - אתה מבין? לרומא, אני לא ילך לשום רופא מפארק אווניו - אף אחד.

ש: נכון.
29:17 ק: כי אני מאוד רציני עכשיו.
29:20 אני רציני רצח בגלל שמדובר בחיים שלי.
29:22 ש: נכון.

ב: אבל אז, אתה חייב להיות כל כך רציני אז אמרת שלמרות הלחץ האדיר לברוח
29:29 ק: אני לא.
29:30 ב: אתה לא. אבל אני אומר האדם ירגיש בצומת הזו יתכן ויהיה לחץ אדיר מאוד לבריחה שזה "יותר מידי".

ק: לא אדוני. אתה רואה מה קורה
29:42 ש: למעשה זה לא מה שקורה.

ב: למה?
29:44 ק: מתי שאני פוסל סמכות, יש לי יותר אנרגיה.
29:47 ש: אנרגיה אדירה.
29:48 ב: כן, אם אתה דוחה סמכות.
29:49 ק: משום שעכשיו אני מרוכז על מנת למצוא.
29:52 ש: נכון. זה מה שקורה
29:55 ק: אני לא מחפש אחר אף אחד.
29:57 ש: במילים אחרות, אז אני חייב להיות מאוד פתוח ל"מה שיש" - זה כל מה שיש לי.
30:05 ק: אז מה אני אעשה?
30:07 ש: כאשר אני פתוח מאוד ל"מה שיש"?
30:09 ק: לא פתוח. הנה בן אדם, שלכוד בכל זה מה אני יעשה? אין סמכות; בידיעה שמשמעת חברתית היא לא מוסרית. נכון?
30:31 ש: אז יש את העירנות החזקה הזו
30:34 ק: לא. תגיד לי. תגיד לי -אתה הרופא ש: תגיד לי מה אני לעשות. אני דחיתי אותך.
30:40 ש: נכון.
30:42 ק: כי אתה לא הרופא שלי, אתה לא הסמכות שלי.
30:45 ש: נכון.
30:46 ק: אתה לא אומר לי מה לעשות, כי אתה מבולבל.
30:49 ש: נכון.
30:51 ק: אז אין לך זכות להגיד לי מה לעשות.
30:53 ש: נכון.
30:55 ק: אז אני בא אליך כחבר ואומר "בוא נברר. כי אתה רציני ואני רציני".
31:02 ש: נכון.

ק: בוא נראה איך
31:04 נוכל לעבוד יחד
31:06 ק: לא, לא, תזהר. אני לא עובד יחד איתך.
31:11 ש: אתה לא הולך לעבוד ביחד?
31:12 ק: לא. אנחנו ביחד חוקרים.
31:15 ש: ביחד חוקרים. אוקיי, לא יקרא לזה
31:18 ק: לא, לא. לעבוד יחד משמעו שיתוף פעולה.
31:22 ש: נכון.
31:24 ק: אני לא משתף פעולה. אני אומר שאתה כמוני.
31:28 עם מה אני ישתף פעולה?
31:31 ש: אז אתה לא רוצה לחקור תוך שיתוף פעולה?

ק: לא. כי אתה כמוני.

ש: זה נכון.
31:38 ק: מבולבל, אומלל, עצוב, נוירוטי. סליחה!
31:42 ש: נכון, נכון.
31:43 ק: אז אני אומר "איך נוכל לשתף פעולה?" אנו יכולים לשתף פעולה רק בתוך הנוירוטיות.
31:50 ש: נכון. אתה מתכוון שאנחנו נשתף פעולה למעשה כדי להשלות את עצמנו. אז מה נעשה?
31:57 ק: אז הנוכל לחקור ביחד?
32:01 ש: זאת שאלה מעניינת. נוכל? איך נוכל לחקור ביחד אם שנינו נוירוטים?
32:07 ק: לא. אז אני אומר "תראה אני הולך לראות קודם את כל הדרכים שבהם אני נוירוטי".
32:15 ש: אוקיי. בסדר. בוא נסתכל על זה.
32:18 ק: כן, תסתכל על זה. באיזה אופן אני נוירוטי? בן אנוש שמגיע מניו-יורק, או טוקיו או דלהי, או מוסקבה, או מאיפה שלא יהיה. הוא אומר "אני יודע שאני נוירוטי החברה נוירוטית, המנהיגים נוירוטים ואני הוא העולם ועולם הוא אני". אז אני לא יכול לחפש אחר אף אחד. תראה מה זה נותן לך, מה זה עושה?
32:51 ש: זה באמת שם אותך היישר לחזית.
32:56 ק: זה נותן לך תחושה חזקה של שלמות.
33:01 ש: נכון. הכדור בידיים שלך, עכשיו תרוץ איתו.
33:14 ק: עכשיו, האם אני יכול - "אני" בהיותי בן אנוש האם אני יכול להסתכל על הנוירוטיות שלי? האם זה אפשרי לראות את הנוירוטיות שלי? מהי נוירוטיות? מה הופך אותי לנוירוטי? כל הדברים הללו שמוכנסים לתוכי לתוכי במובן של ה"אני" ש אסף את כל זה, שיוצר את מכלול שהוא ה"אני". האם התודעה שלי יכולה לרוקן את כל זה?
33:48 ש: אך התודעה שלך היא כל זה.
33:53 ק: כמובן.

ב: האם זה רק זה?
33:56 ק: לעת עתה אני מגביל זאת לזה.
34:00 ש: זוהי התודעה שלי. ההתרבות של החלקים שלי המחשבה שלי היא הנוירוטיות שלי. מה אני הולך לעשות עם זה מה אני אעשה כאן, היכן אני הולך לקבל את ה או מה אני הולך לעשות שם או איך אני הולך - אני מתכוון ה"אני" הזה הוא מורכב מההתרבות של החלקים הללו. נכון?
34:28 ק: כמובן. אבל זה גם אומר ש שאלה אדירה, אתה מבין? האם אני, האם התודעה האנושית - שהתחילה לפני 5 10 מיליון שנים אחורה עם כל הדברים שהוכנסו לתוכה דור אחרי דור, אחרי דור מההתחלה ועד עכשיו אתה שואל, כל זה נוירוטי, איש יקר כל זה אוסף מחולק; האם אתה יכול לקחת חלק אחד כל פעם ולהסתכל עליו? או שאתה יכול לקחת את כל המכלול ולהסתכל?
35:18 ש: כן. האם אתה יכול לקחת את השלם ולהסתכל - זה לא ברור.
35:24 איך אתה יכול לקחת את השלם ולהסתכל?

ב: נראה שישנה בעיה לשונית פה בגלל שאתה אומר אם אתה זה, איך אתה אמור להסתכל על זה?
35:35 ק: אני אראה לך בעוד דקה -אנחנו ניכנס לזה.
35:37 ב: לא, אבל אני מתכוון שישנו קושי להגיד את זה.
35:41 ק: להגיד את זה - אני יודע. זה מילולי, אתה יודע
35:44 המילים לא נכונות, אתה מבין?

ב: המילים לא נכונות. ש: משום שהמילים האלה נעשו על ידי אותה מערכת
35:50 ב: אבל אל לנו לקחת את המילים האלה יותר מידי כפשוטו.
35:53 ק: יותר מידי כפשוטו, כמובן.
35:54 ב: האם נאמר שהמילים יכולות להיות גמישות?
35:56 ש: נכון. זוהי נקודה טובה
35:58 ק: לא - המילה היא לא הדבר.
36:00 ש: נכון. המילה היא לא הדבר אבל המילה מצביעה
36:03 על משהו גדול יותר ממה שהוא.

ק: לא. המילה היא לא הדבר. זה יכול להיות הדבר הגדול או הדבר הקטן
36:10 אבל המילה היא לא זה.

ש: לא זה.

ב: לא, אבל אנו משתמשים במילים והשאלה היא איך עלינו להבין אותן. אתה מבין הם במידה מסוימת רמז
36:19 ק: מכשול ו - אכן.
36:20 ב: במידה מסוימת הם רמז למה שאנו מדברים עליו נראה לי שבעיה אחת עם המילים היא הדרך שבה אנו לוקחים אותן אנו לוקחים אותן לייצג משהו מאוד מקובע, כמו לומר
36:30 ק: זהו כיסא.
36:31 ב: זה בידיוק כיסא. התודעה שלי היא בידיוק ככה. אני הנוירוזה, לכן אנו לוקחים את זה באופן מקובע.
36:41 ק: זה זז, זה עדין זה הרבה יותר
36:43 ב: זה זז ומשתנה, לכן אינך יכול פשוט
36:45 בדיוק לומר אני הנוירוזה או אני לא הנוירוזה.
36:48 ק: זה בתנועה מתמדת. ש: אבל הוא אומר משהו גדול יותר שהוא העובדה שהדבר עצמו שאנו חוקרים אותו אני מתכוון, הדרך שבה אנו משתמשים במילים כדבר היא אותה תנועה שאנו חוקרים אותה.
37:06 זוהי התודעה.
37:09 ק: בידיוק. תוכל לחזור על זה עוד פעם? ש: כן. שהפעולה עצמה שהמילה שמתקבלת כדבר שהיא מתארת על ידי התודעה התנועה הזו בפני עצמה היא הדבר שאנו צריכים לחקור.
37:23 ק: כמובן, כן.

ב: כן.
37:26 ק: עכשיו, האם אתה יכול להסתכל על זה בלי המילה? האם זה אפשרי? המילה היא לא הדבר. המילה היא מחשבה. וכבן אנוש אני מבין שאני נוירוטי, נוירוטי במובן, אני מאמין, אני חי במסקנות, בזכרונות שהם כולם תהליכים נוירוטיים. במילים, תמונות ומציאות. אני מאמין!
38:07 ש: ככה אתה חי.
38:10 ק: האמונה שלי מאוד אמיתית, היא יכולה להיות אשליה - כל האמונות הן אשליות אך משום שאני מאמין כל כך חזק הן אמיתיות עבורי.
38:20 ש: נכון. הם מאוד אמיתיות עבורך.
38:24 ק: מאוד. אז האם אני יכול להסתכל על הטבע של האמונה, איך זה נוצר - לראות את זה?
38:35 ש: להסתכל על איך אני חי בעולם שבו אני לכוד על ידי האמונה
38:40 שהמילה היא הדבר. תראה את התנועה.

ק: אל תרחיב את זה. אני מבין. פשוט תסתכל על
38:45 יש לך אמונה, הלא כן?

ש: או, כן.

ק: עכשיו, תסתכל על זה. אתה יכול להסתכל על זה?
38:53 ש: ראיתי, הבוקר דיברנו על העובדה
38:56 שהאמונה היא "רופא" - מילה, דבר.

ק: אל תרחיב. האם אתה יכול להסתכל על העובדה שיש לך אמונה? מה שלא יהיה, אלוהים
39:13 המדינה היא הדבר הכי חשוב, או מה שלא יהיה.
39:15 ש: נכון.

ק: מרקס הוא האל החדש, או מאו וכולי וכולי.
39:25 ש: אבל אני מאמין שזה נכון.
39:28 ק: לא, לא. אתה יכול להסתכל על האמונה הזו?
39:34 ש: כאמונה ולא כעובדה.
39:38 ק: אה, לא. זאת מציאות עבורך ברגע שאתה מאמין בזה.
39:44 לך לקתולי, להינדו, או המרקסיסט ש: נכון. אבל איך אני הולך להסתכל על זה אם אני מאמין בזה? במילים אחרות, תסתכל. אני אומר יש אלוהים!
39:54 ק: נכון.
39:55 ש: עכשיו אתה אומר לי להסתכל על האמונה שלי באלוהים.
40:00 ק: למה אתה מאמין? מי ביקש ממך להאמין? מהי ההכרח באלוהים?
40:06 לא שאני אתאיסט - אני שואל אותך.
40:08 ש: אני יודע שזה שם. אלוהים נמצא שם בשבילי, אם אני מאמין.

ק: אז אין חקירה, אתה עצרת.
40:14 חסמת את עצמך. סגרת את הדלת. ש: נכון. אז איך אנו הולכים להיכנס ל אתה מבין, יש לנו כאלה אמונות.
40:24 ק: תשאל אותו.

ב: מה?
40:25 ק: אתה ניסית 100 פעמים להראות למישהו שיש לו אמונה חזקה מאוד
40:31 הוא אומר "על מה אתה מדבר? זאת מציאות".

ב: כן. זה הדבר של איך המילה שלנו נהפכה למציאות.
40:39 האם נוכל לחקור את זה? ש: איך נוכל להיכנס לזה? אני חושב שיש לנו טונות של אמונות בתת-מודע שלא נוכל להזיז ממקומם
40:47 כמו האמונה ב"אני".
40:50 ק: הוא שואל שאלה אחרת.

ב: איך המחשבה או המילה נעשו תפיסת מציאות
40:59 ק: למה מילים נעשו למציאות?
41:01 ב: אני חושב ששאלה עמוקה יותר היא איך הנפש בונה את התפיסה של המציאות. אם אתה תסתכל על דברים אני יכול לחשוב הם אמיתיים, לפעמים בטעות, זו אשליה אבל מתי שזה מגיע ל אפילו עם אובייקטים אתה יכול לומר מילה וזה נראה אמיתי מתי שאתה מתאר זאת באופן הזה. ולכן במידה מסוימת המילה יוצרת במוח מבנה של מציאות.
41:29 ואז הכל הוא על סמך המבנה הזה של המציאות.
41:32 ש: איך עליי לחקור זאת?

ק: מה יצר את המציאות הזו? אם תאמר שהכל מה שהמחשבה יצרה הוא מציאות, חוץ מהטבע?
41:54 ב: מחשבה לא יצרה את הטבע.

ק: כמובן שלא.
41:56 ב: אבל התכוונתי
41:57 האם נוכל לומר שמחשבה יכולה לתאר את הטבע.
42:00 ק: כן, מחשבה יכולה לתאר טבע - שירה, כל הדברים האלה.
42:03 ב: וגם למדוד את הטבע.

ק: דימיון - וכל השאר. האם נאמר, מחשבה מה שהיא לא יצרה, הוא מציאות? הכיסא, השולחן כל האורות החשמליים האלה;
42:23 היא לא יצרה את הטבע, אבל היא יכולה לתאר אותו.
42:26 ב: אבל גם ליצור תיאוריות עליו.

ק: ליצור תיאוריות וכל השאר. וגם, האשליה שהיא יצרה את הטבע. היא מציאות.
42:38 ש: נכון.
42:40 ב: אבל האם זה לא במידה מסוימת המבנה של המציאות במקומו מונח בגלל, אם אני מרגיש שהשולחן אמיתי למרות שהמוח יצר את זה, זה בסדר. אבל בשלב מסוים אנו בונים מציאויות שהן לא שם. אנחנו יכולים לפעמים לראות זאת בצלליות בלילה חשוך
43:01 בונים מציאויות שהן לא שם.
43:03 ק: פחד שיש שם מישהו.

ב: כן. וגם כל מיני טריקים ואשליות אפשריות גם קוסמים, להטוטנים וכו'. אבל אז זה הולך צעד קדימה ואנו אומרים שמנטלית
43:14 אנו יוצרים מציאות פסיכולוגית
43:17 ק: משם זה הגיע.

ב: שנראה אמיתי להפליא, מאוד חזק. אבל נראה לי שהשאלה היא מהו הדבר שהמחשבה עושה כדי לתת את התחושה של מציאות, לבניית מציאות?
43:32 ק: מה המחשבה עושה, מביאה, כדי ליצור את המציאות הזו?
43:37 ש: כן. כמו שאם אתה מדבר אם אדם שמאמין באלוהים הם אומרים לך שזה אמיתי שזה באמת שם, זה לא מבנה. ואם תדבר אם מישהו שבאמת מאמין ב"עצמי" שלהם אני דיברתי עם הרבה אנשים ואתה דיברת הפסיכותרפיסטים, הם אומרים שה"אני" הוא אמיתי שהוא קיים, זה דבר. שמעת אדם אומר פעם, פסיכותרפיסט אומר לקרישנג'י, "אנחנו יודעים שהאגו קיים"
44:09 "יש לנו תיאוריה - הוא קיים".

ב: ובכן, זה לא רק זה, אני חושב שאנשים הרגישו שזו מציאות מה שקורה הוא שהאשליה ניבנית נורא מהר; מתי שבנית מציאות, כל מיני אירועים ומתייחס אליהם כאילו האם הגיעו מהמציאות זה בונה מבנה אדיר
44:26 וענן גדול מסביב שתומך בזה.
44:29 ש: אז איך עליי לחקור את המנגנון יוצר המציאות שלי?

ק: חכה. יש לנו עוד 5 דקות. אז בואו נילך על זה. מה אנו עושים עכשיו?

ש: אנחנו זזים. זה זז.
44:43 ק: מה אנחנו עושים? אמרנו אין סמכות, אף אחד לא יגיד לאחר "זה הדבר הנכון לעשות". אנחנו מנסים לברר מהי הפעולה הנכונה בחיים. אני יכול למצוא את זה רק אם אין אי-סדר בתוכי.
45:08 "אני" הוא אי-סדר.
45:10 ש: נכון. זה נכון.

ק: כמה שלא יהיה אמיתי ה"אני", זה המקור של האי-סדר.
45:17 ש: נכון.
45:19 ק: כי זה מפריד, זה מחלק - אני ואתה ואנחנו והם הלאום שלי, האלוהים שלי - אני. עכשיו, אנו שואלים עם התודעה הזו האם התודעה הזו יכולה להיות ערה לעצמה? ערה הכוונה כמו שהמחשבה חושבת.
45:53 ב: חושבת על עצמה?
45:54 ק: מחשבה יכולה נעשה את זה פשוט האם מחשבה יכולה להיות ערה לתנועה שלה?
46:02 ב: כן.

ש: זאת השאלה.
46:04 ב: זאת השאלה. נוכל לומר התייחסות עצמית של המחשבה הבנת המחשבה
46:10 הבנת המבנה והתנועה שלה. ש: התנועה שלה. אבל האם זו מחשבה שערה לעצמה?
46:16 או שזה משהו אחר?

ק: תנסה! תנסה! ש: תנסה זאת.

ק: תעשה זאת עכשיו, נשאר 4 דקות! תעשה עכשיו. האם אתה יכול להיות ער ל - לא אתה האם המחשבה יכולה להיות ערה לעצמה. ערה לתנועה שלה.
47:03 ש: היא עוצרת.
47:05 ק: מה זה אומר?
47:09 ש: זה אומר מה שזה, היא עוצרת, שהיא לא יכולה שעם ההתבוננות על המחשבה, המחשבה עוצרת.
47:23 ק: לא - אל תנסח את זה כך.

ש: איך נוכל לנסח זאת?
47:28 ק: היא עוברת שינוי קיצוני.
47:33 ב: אז המילה מחשבה היא לא דבר מקובע.
47:36 ק: לא.

ש: המילה מחשבה
47:38 ב: משמעה לא דבר מקובע. אבל היא יכולה להשתנות, נכון?
47:41 ק: נכון.

ב: בתפיסה.
47:45 ק: אתה אמרת לי, מדענים אחרים אמרו לי, בהתבוננות עצמה דרך המיקרוסקופ, האובייקט עובר שינוי.
47:54 ב: בתיאוריית הקוונטים האובייקט הוא לא יכול להיות חלק נפרד מהפעולה של ההתבוננות.
48:01 ש: זה נכון לגבי מטופלים בפסיכואנליזה.
48:03 בזמן שאני עם המטופלים, הם משתנים אוטומטית.
48:06 ק: תשכח מהמטופלים, אתה המטופל!
48:08 ש: אני המטופל. זה משתנה.
48:11 ק: לא, לא.
48:14 ש: זה עוצר.

ק: מה קורה כשהמחשבה ערה לעצמה? אדוני, זה דבר חשוב במיוחד.
48:36 ב: כן.
48:40 ק: כלומר, האם המבצע יכול להיות ער לביצוע שלו? האם אני יכול להזיז את העציץ הזה מכאן לשם האם אני יכול להיות ער לזה - זז?
49:00 ש: כן.
49:02 ק: אני יכול באופן פיזי. זה מאוד פשוט.
49:05 אני מותח את היד וכל זה.
49:07 ש: כן.

ק: אבל האם יש מודעות למחשבה שאומרת כן, מחשבה ערה לעצמה התנועה שלה, הפעילות שלה, המבנה שלה הטבע שלה, מה היא יצרה מה היא עשתה בעולם, האומללות
49:28 וכל זה? ש: האם יש מודעות לעשייה של המוח? אפשר לשאול אותך משהו?
49:44 למה אתה חושב שאתה יכול להיות ער ל
49:47 ק: עבר הזמן. ש: אני רוצה לשמור את השאלה למחר.