Krishnamurti Subtitles

בהיותך לבד אתה יכול להיות לגמרי בטוח

Brockwood Park - 19 May 1976

The Transformation of Man 4



0:09 ק: אני לא חושב שענינו
אתמול על השאלה
  
0:14 למה בני אדם חיים
כפי שהם חיים.
  
0:20 אני לא חושב שנכנסנו
מספיק לעומק הנושא.
  
0:25 האם ענינו על זה?
 
0:29 ש: הגענו לנקודה
אנו מעולם לא ענינו על השאלה הזו.
  
0:33 הלכתי מכאן בהרגשה
 
0:35 ק: לא, חשבתי על זה
לילה קודם
  
0:37 אני מתכוון הבוקר ליתר דיוק
 
0:39 ונפל לי האסימון שלא ענינו
על זה לגמרי.
  
0:42 נכנסנו לשאלה של "האם
מחשבה יכולה להתבונן בעצמה?"
  
0:48 ש: נכון.
ב: כן.
  
0:51 ק: אבל אני חושב שאנו חייבים
לענות על השאלה הזו.
  
0:54 ב: אבל אני חושב שמה שאמרנו
זה בדרך לענות על השאלה.
  
0:58 זה היה רלוונטי לתשובה.
 
1:00 ק: כן, רלוונטי.
אבל זה לא שלם.
  
1:02 ב: כן.
 
1:05 ש: לא, זה לא שלם, זה
לא נוגע בבעיה
  
1:09 למה אנשים חיים כפי
שהם חיים
  
1:11 ולמה הם לא משתנים?
 
1:12 למה, בידיעה של המצב,
הם לא משתנים.
  
1:16 ק: כן.
 
1:20 האם נכנס לזה קצת לפני
שנמשיך עם
  
1:24 ש: ובכן, התשובה המיידית שלי
לשאלה הזו היתה
  
1:28 שהם אוהבים את זה,
שזה מספק
  
1:30 באנו לשלול את זה,
וקצת משכנו אחורה
  
1:34 ק: אני חושב שזה הרבה יותר
עמוק מזה, הלא כן?
  
1:41 כי מה שזה אומר
מבחינה כלכלית, אם אתה
  
1:47 אם האדם באמת שינה
את ההתנייה שלו
  
1:54 את דרך החיים שלו
 
1:57 מבחינה כלכלית אתה
עלול למצוא את עצמך
  
1:59 במצב קשה.
ש: נכון.
  
2:03 ק: וגם, זה ללכת נגד הזרם.
 
2:08 לגמרי נגד הזרם.
 
2:11 ב: האם אתה אומר שזה
עלול להוביל
  
2:13 לסוג של חוסר ביטחון אובייקטיבי?
 
2:15 ק: חוסר ביטחון אובייקטיבי.
 
2:17 ב: זה לא רק עיניין של דמיון.
 
2:18 ק: לא, חוסר ביטחון בפועל.
 
2:21 ב: בגלל שהרבה דברים שדיברנו
עליהם אתמול
  
2:23 היו כמה אשליות של ביטחון
וחוסר ביטחון
  
2:26 אבל בנוסף ישנו משהו אמיתי
 
2:28 ק: חוסר ביטחון אמיתי.
ב: חוסר ביטחון.
  
2:32 ק: וגם, האם זה לא מרמז
שאתה צריך לעמוד לבדך.
  
2:40 ש: זה לגמרי
אתה תהיה ב
  
2:46 אתה תהיה בעמדה לגמרי
 
2:48 אחרת בגלל שאתה לא תהיה
 
2:49 ק: כמוני, לגמרי
- לא מבודד
  
2:56 מחוץ לזרם.
 
3:00 וזה אומר שאתה צריך
להיות לבד
  
3:04 לבד פסיכולוגית
 
3:07 והאם בני אדם יכולים לסבול זאת.
 
3:11 ש: בטוח שהצד האחר אומר
לגמרי להיות ביחד.
  
3:14 ק: זה דחף של עדר, שכל
האנשים הטוטליטריים משתמשים
  
3:20 וגם הכל ביחד
 
3:23 תהיה עם אנשים,
אל תהיה לבד.
  
3:27 ש: תהיה כמוהם, תהיה איתם
 
3:30 זה הכל מבוסס על תחרות
 
3:33 במידה מסוימת, אני
יותר טוב ממך
  
3:36 ק: כמובן, כמובן.
כל האולימפיאדה וכל זה.
  
3:39 ב: ובכן, זה לא ברור כי
 
3:41 במידה מסוימת אנחנו
צריכים להיות יחד
  
3:43 אבל לא במובן הזה
ק: כמובן.
  
3:46 ב: חברה, לדעתי, נותנת לנו
 
3:48 איזושהי תחושה שקרית
של ביחד
  
3:51 שהיא למעשה חלוקה.
 
3:53 ק: כן, אכן כן.
 
3:54 ב: אבל זה נקרא להיות יחד.
 
3:57 זה גורם לך להרגיש ככה,
לזמן מה.
  
4:00 ק: אז האם תאמר, אחת
הסיבות העיקריות
  
4:06 שבני האדם לא רוצים
 
4:08 להשתנות בצורה קיצונית
את עצמם
  
4:11 היא שהם למעשה פוחדים
 
4:15 מ-לא להיות שייכים לקבוצה
 
4:17 לעדר, למשהו מוגדר
 
4:21 ומה שמרמז על להיות לגמרי לבד?
 
4:25 ואני חושב שרק מהלבד הזה
אתה יכול לשתף פעולה
  
4:29 ולא להפך.
 
4:33 ש: בטוח, אמפירית,
אנשים לא אוהבים
  
4:38 להיות שונים, זה אנו יודעים,
ואמפירית הם
  
4:44 ק: אתה היית חייב לראות בטלוויזיה
 
4:48 ילדים סינים מתאמנים,
הרוסים
  
4:52 כל האנשים מהמזרח הרחוק
 
4:57 כולם מתאמנים, מתאמנים
אף פעם לא לבד.
  
5:01 ש: נכון.
ב: כן.
  
5:04 ק: פעם דיברתי עם מישהו מהאף בי איי.
 
5:10 הוא בא לפגוש אותי ואמר
 
5:12 "למה זה שאתה הולך לבד
כל הזמן?
  
5:16 למה אתה כל כך לבד?
 
5:18 אני רואה אותך הולך
לבדך בהרים למה?"
  
5:24 אתה מבין? הוא חשב,
שזה מאוד מטריד.
  
5:30 ב: אני חושב, אפילו אנתרופולוגים
מוצאים ש
  
5:33 אצל אנשים מתרבויות פרמיטיביות
 
5:35 התחושה של להיות שייך לשבט
 
5:38 הם אפילו חזקה יותר.
הם מרגישים אבודים
  
5:40 כל המבנה הפסיכולוגי שלהם
 
5:43 תלוי בלהיות בתוך השבט.
 
5:45 ק: ואני חושב, זו אחת הסיבות למה
 
5:47 אנחנו לא רוצים
 
5:50 אנחנו פוחדים!
 
5:55 אחרי הכל, עדיף לדבוק באומללות
שאתה מכיר כבר
  
5:58 מאשר להגיע לסוג אחר של
אומללות שאתה לא מכיר.
  
6:02 ש: נכון. אבל ישנו מנגנון
של פעולה-תגובה.
  
6:08 כלומר, להיות עם אחרים
ק: אתה בטוח.
  
6:13 ש: אתה בטוח. ואתה גם
 
6:16 זה הולך אפילו יותר רחוק,
ישנה פעולה
  
6:22 זה כמעט כאילו אתה יכול
לומר שלהיות עם אחרים
  
6:24 זה תוצר של תמיד לחיות מתוך
 
6:29 "אתה זה, אני משווה את עצמי
איתך ולכן
  
6:33 אני ביחד איתך",
כמו בסוג של הרהור של אחרי.
  
6:37 אתה יודע למה אני מתכוון?
זה חלק מהמעגל.
  
6:41 ב: גם אם אתה עוזב
את ההשוואה
  
6:42 אני חושב שיש משהו עמוק יותר
 
6:44 במובן שאנשים מרגישים את
 
6:47 הביחד, תחושת השייכות
 
6:49 לקבוצה, גם אם הם
לא עושים השוואות
  
6:52 הם פשוט מרגישים שזה בטוח יותר,
ידאגו להם
  
6:55 כמו שאמא שלך דאגה לך
 
6:57 אתה בסוג של תמיכה,
שביסוד
  
7:04 הכל יהיה בסדר כי הקבוצה
היא גדולה, ויש לה תבונה
  
7:07 היא יודעת מה לעשות.
 
7:09 אני חושב שיש תחושה כזו,
שהיא עמוקה.
  
7:15 הכנסייה יכולה לתת הרגשה כזאת.
 
7:16 ק: כן. ראית את התמונות
של החיות?
  
7:22 הן תמיד בעדר.
 
7:25 ש: חוץ מאריה ההרים.
 
7:26 האם קראת פעם על האריה?
 
7:28 היו כמה מחקרים שנעשו
 
7:30 על ידי איש אחד בשם שלר,
שהוא מראה שהאריה
  
7:34 תמיד, בקבוצה של אריות
 
7:37 תמיד יש אחד שהולך לבד.
 
7:40 ק: כן
ש: קראת על זה?
  
7:42 ק: שמעתי על זה.
ב: בכל מקרה החתולים הם לא
  
7:46 ק: ההרגשה של הלבד
היא הרבה יותר
  
7:52 - יש להם הרבה מזה.
 
7:54 זה לא רק - אני אומר,
זה לא בידוד.
  
7:58 ש: נכון.
 
8:00 ב: אבל, שאלתי,
אנשים מחפשים
  
8:04 את התחושה הזו מהקבוצה
שיש לך
  
8:05 איזושהי תמיכה מהשלם.
ק: כמובן.
  
8:09 ב: עכשיו, האם אין זה אפשרי
שאתה מדבר על הלבד
  
8:12 שבו יש לך ביטחון כלשהו?
 
8:17 אנשים מחפשים בקבוצה
סוג מסוים של ביטחון
  
8:20 נראה לי, שזה יכול להתעורר
בפועל רק בלבד.
  
8:24 ק: כן, זה נכון.
 
8:26 בלבד אתה יכול להיות לגמרי בטוח.
 
8:28 ב: אני תוהה אם נוכל לדון בזה
בגלל שזה נראה
  
8:32 שישנה אשליה פה
 
8:33 אתה יכול לחוש
שאתה צריך
  
8:35 שיהיה לך תחושת ביטחון.
ק: אכן.
  
8:38 ב: והם מחפשים זאת בקבוצה,
הקבוצה הינה
  
8:41 ייצוג של משהו אוניברסלי.
 
8:44 ק: הקבוצה היא לא האוניברסלי.
 
8:46 ב: היא לא, אבל ככה אנו חושבים.
 
8:48 ק: כמובן.
 
8:49 ב: הילד הקטן חושב שהשבט
הוא העולם כולו.
  
8:52 ק: אני מתכוון, בן אנוש שחי
בצורה כזאת
  
8:59 אם הוא משנה את עצמו,
הוא נעשה לבדו. הוא לבד.
  
9:08 הלבד הזה הוא לא בידוד
 
9:11 ולכן הוא סוג של חוכמה גבוהה.
 
9:16 ב: כן, אבל התוכל להמשיך
עם הנושא הזה יותר
  
9:18 שזה בעצם לא בידוד
 
9:20 כי בהתחלה כשאתה אומר לבד
 
9:22 ההרגשה היא שאני פה,
לגמרי נפרד. נכון?
  
9:25 ק: זה לא נפרד, לא.
ב: זה אולי
  
9:28 ש: מה אתה חושב שהאדם חווה?
 
9:33 ישנו חלק אחד שנראה
שכל האנשים נמשכים אליו
  
9:38 הם חייבים להיות ביחד, הם חייבים
להיות כמו אנשים אחרים.
  
9:45 מה ישנה את זה?
זו שאלה ראשונה.
  
9:49 מה יגרום לאדם להשתנות
מהמצב הזה?
  
9:52 ושאלה שניה, למה שמישהו
ישתנה מהמצב הזה?
  
9:57 ושלישית, מה אדם כזה
 
9:59 חווה כשהוא לבד?
 
10:02 הם חווים בידוד.
 
10:04 ק: אני חושב שדנו בזה
מספיק
  
10:07 באותו יום.
 
10:10 אחרי הכל, כשאדם מבין
 
10:16 את המצב המחריד
שהעולם נמצא בו
  
10:19 ואת עצמו - האי-סדר,
הבלבול, האומללות
  
10:22 וכל השאר,
וכשאדם אומר
  
10:27 חייב להיות שינוי טוטאלי
 
10:30 שינוי צורה טוטאלי,
הוא כבר התחיל
  
10:33 לזוז הצידה מכל זה.
 
10:35 ש: נכון.
 
10:40 אבל הנה הוא לגמרי ביחד.
 
10:44 ק: לא. להיות ביחד,
מה זה אומר?
  
10:47 ש: אני מתכוון להיות בקבוצה הזאת.
ק: כן, מה זה אומר באמת?
  
10:51 ש: להיות ביחד זה שונה
מלהיות צריך
  
10:54 ק: לא.
 
10:56 להזדהות עם הקבוצה, ולהישאר בקבוצה
 
11:00 מה זה אומר?
מה מעורב בזה?
  
11:03 ש: נכון, מה שזה
מערב אני חושב
  
11:06 אחד הדברים שמעורבים הוא
 
11:08 מה שאמרתי קודם.
זה יוצר את ההשוואה הזו.
  
11:11 ק: לא, לא. חוץ מכל הדברים
השיטחיים האלה
  
11:14 מה יש בזה?
 
11:17 הקבוצה היא אני.
אני הקבוצה.
  
11:21 ק: אז לכן זה כמו
שיתוף פעולה עם עצמי.
  
11:27 ב: אני חושב שאתה יכול לומר
 
11:28 דקרטס אמר "אני חושב,
משמע אני קיים".
  
11:31 הכוונה היא אני חושב
רומז לכך שאני שם.
  
11:33 "אני בקבוצה, ולכן הנני."
משהו כזה
  
11:36 אם אני לא בקבוצה,
היכן אני?
  
11:38 ק: כן.
 
11:40 אני לא יישות בכלל.
זה למעשה המצב
  
11:42 של השבט הפרימיטיבי, עבור
רוב האנשים שם בכל מקרה.
  
11:47 אז יש כאן משהו עמוק
 
11:50 כי אני מרגיש שהקיום
שלי עצמו
  
11:52 הקיום שלי פסיכולוגית
 
11:55 מותנה בלהיות קודם כל בקבוצה.
 
12:00 הקבוצה יצרה אותי.
 
12:02 כל כולי הגיע מהקבוצה.
 
12:04 אתה מבין? אני אומר
"אני כלום בלי הקבוצה."
  
12:08 ק: כן, אכן כן.
אני הקבוצה למעשה.
  
12:10 ש: נכון.
 
12:11 ב: לכן, אם אני מחוץ לקבוצה
 
12:13 אני מרגיש שהכל מתמוטט.
 
12:19 זה נראה לי עמוק יותר
מהשאלה של התחרותיות
  
12:22 מי הבוס, או מי הכוכב או
 
12:24 ש: נכון.
ב: זה עיניין משני.
  
12:27 ש: חוץ מזה שאני לא באמת
אמרתי שזה
  
12:29 זה היה חשוב כל כך
 
12:30 כמו שאמרתי שהפעולה עצמה
 
12:33 שאני מנסה להגיע אליה היא קצת
 
12:35 מהחוויה של מרגע לרגע
 
12:38 של להיות בקבוצה, שהיא מלאה.
 
12:41 ב: האם אני יכול לומר ש
 
12:43 המכה הגדולה היא מה שקורה כש
 
12:45 אדם נזרק מהקבוצה והוא מרגיש אבוד.
 
12:48 במילים אחרות, נראה שהכל
נראה חסר חשיבות
  
12:50 כי הוא לא יודע היכן הוא.
 
12:52 ש: נכון. הוא לא יודע
אין לו חוש כיוון.
  
12:56 ב: כיוון לחיים או למשהו.
ש: נכון.
  
13:01 ב: ולכן, העונש הגדול היותר
 
13:04 שהקבוצה יכולה לתת הוא
לנדות אותו.
  
13:07 ק: כן, הם רגילים לעשות זאת.
ש: או, כן.
  
13:09 ק: תראה מה הולך ברוסיה,
מה קורה למי שלא מסכים
  
13:12 הוא מנודה.
ש: נכון, נכון.
  
13:15 ק: סולז'ניצין וסחרוב וכל אלה
 
13:17 כולם נגד הקבוצה.
 
13:20 ש: נכון, נכון.
 
13:22 ב: כי נידוי כזה, כאילו לקח
ממנו את ה"עצמי" שלו
  
13:25 זה כמעט כמו להרוג אותו
אתה מבין?
  
13:27 ק: כמובן.
 
13:29 אני חושב שכאן זה נמצא,
הפחד מלהיות לבד
  
13:37 לבד זה מתורגם כלהיות
מבודד מכל זה.
  
13:43 ב: הנוכל לומר מהאוניברסלי?
האוניברסל השיקרי.
  
13:46 ק: כן, מהאוניברסלי.
 
13:49 ב: נראה לי שאתה רומז שאם
אתה באמת לבד
  
13:52 לבד באמת, אז אתה
לא מבודד מהיקום.
  
13:54 ק: לגמרי לא - נהפוכו!
ש: זה מה שהוא אומר.
  
13:58 ב: זה מה שהוא אומר,
אבל אני מתכוון
  
14:00 לפיכך שעלינו להיות חופשיים
קודם מהאוניברסל השיקרי.
  
14:03 ש: ההזדהות השיקרית
ב: עם הקבוצה.
  
14:05 ש: הזדהות עם הקבוצה.
 
14:07 ב: הזדהות בקבוצה כאוניברסלי,
אתה מבין.
  
14:10 להתייחס לקבוצה כאילו היתה
תמיכה אוניברסלית
  
14:13 של הקיום שלי, או משהו.
 
14:15 ש: נכון. יש משהו יותר מזה.
 
14:18 מה שנאמר הוא זה ש
 
14:21 כשההזדהות הלוקאלית
 
14:24 שאני הוא הקבוצה,
ה"אני"
  
14:28 הביטחון השיקרי הזה נישמט,
אז האדם פתוח
  
14:32 להשתתפות ב
ב: במשהו.
  
14:35 ק: לא, אין שאלה של השתתפות פה
 
14:37 - אתה היקום.
 
14:38 ש: זה אתה.
 
14:40 ב: אני זוכר כילד, הרגשתי ש
 
14:42 כשהייתי בעיירה אחת
 
14:43 הרגשתי שזה היה היקום כולו
 
14:45 אז שמעתי על עיירה אחרת
מעבר שנראה שהיתה עבורי
  
14:47 כמעט מעבר ליקום וזה נראה
 
14:50 שחייבים להיות גבולות סופיים
לכל המציאות.
  
14:52 אז הרעיון ללכת מעבר לזה
 
14:54 לא עלה בדעתי.
 
14:58 ואני חושב שכך היחס לקבוצה.
 
15:03 אנחנו יודעים באופן מופשט
שזה לא כך
  
15:05 אבל בתחושה שיש לך
 
15:08 כמו הילד הקטן.
 
15:09 ק: לכן, האם בני אדם אוהבים או
 
15:15 נאחזים באומללות שלהם
 
15:18 בלבול, וכל השאר
 
15:19 כי הם לא יודעים משהו אחר?
 
15:30 ק: הידוע בטוח יותר מהלא ידוע.
 
15:33 ש: נכון. הידוענכון.
 
15:39 ק: עכשיו, להיות לבד
זה אומר, הלא כן
  
15:44 לצאת מהזרם.
 
15:48 ש: אל מחוץ לידוע.
 
15:50 ק: לצאת מהזרם של ה
 
15:52 בלבול המוחלט, אי-סדר,
יגון
  
15:55 ייאוש, תקווה, סבל, כל זה
- לצאת מכל זה.
  
16:00 ש: נכון.
 
16:04 ק: ואם אתה רוצה ללכת
יותר עמוק מזה אל הלבד
  
16:07 להיות לבד אומר, הלא כן
 
16:11 לא לסחוב את הנטל של
המסורת איתך בכלל.
  
16:21 ב: מסורת הכוונה לקבוצה, אז.
 
16:23 ק: קבוצה. מסורת היא גם ידע.
 
16:26 ב: ידע, אבל זה בא במקור מהקבוצה.
 
16:28 ידע הוא בבסיסו קולקטיבי.
ק: קולקטיבי.
  
16:31 ב: זה נאסף על ידי כולם.
 
16:37 ק: אז להיות לבד רומז על
חופש מוחלט.
  
16:44 וכאשר ישנו החופש הגדול הזה, זה היקום.
 
16:51 ב: האם נוכל להיכנס לזה יותר,
לאדם
  
16:54 שלא ראה זאת,
זה לא נראה כל כך ברור.
  
17:00 ש: זה לא נראה ברור - אני חושב,
דוויד צודק פה.
  
17:05 לאדם, לרוב האנשים, אני חושב
 
17:07 ובדקתי זאת לאחרונה
 
17:10 שהרעיון, או אפילו
 
17:15 התחושה העמוקה שאתה
הוא היקום
  
17:20 שאתה לא צריך לעשות כלום,
נראה שזה
  
17:25 ק: אה, אדוני, זה הדבר
המסוכן ביותר.
  
17:27 זה הכי מסוכן להגיד.
 
17:30 איך אתה יכול לומר שאתה היקום
 
17:34 כאשר אתה בבלבול מוחלט?
 
17:39 כשאתה עצוב,
אומלל
  
17:43 חרד, מקנא, כל זה
- איך אתה יכול לומר
  
17:48 שאתה היקום?
יקום רומז על סדר טוטאלי.
  
17:56 ב: כן, המילה "קוסמוס" ביוונית
משמעותה היא סדר.
  
17:58 ק: סדר, כמובן.
ב: וכאוס היה ההפך מזה.
  
18:01 ק: כן.
ש: אבל אני
  
18:03 ק: לא, תקשיב, יקום, חלל,
אומר סדר.
  
18:08 ש: נכון.
ב: וכאוס זה מה שיש לנו.
  
18:11 ק: כאוס הוא מה שאנו חיים איתו.
ש: זה נכון.
  
18:14 ק: איך אני יכול לחשוב שיש
סדר אוניברסלי בתוכי?
  
18:21 זה הטריק הישן והטוב
 
18:25 של השכל שאומר
 
18:27 "האי-סדר הוא שם
אבל בתוכך
  
18:29 יש סדר מושלם, איש יקר".
 
18:34 זאת אשליה.
 
18:38 זהו רעיון שהמחשבה שמה שם
 
18:41 וזה נותן לי איזושהי תקווה
 
18:46 ולכן זוהי אשליה, אין לה מציאות.
 
18:50 מה שאמיתי הוא הבלבול שלי.
 
18:54 ש: נכון.
 
18:56 ק: הכאוס שלי. ואני יכול לדמיין,
אני יכול להקרין חלל.
  
19:04 ש: נכון.
 
19:06 ק: אבל גם זה אשליה.
 
19:09 אז אני חייב להתחיל עם
העובדה של מה שאני בפועל.
  
19:14 ש: נכון.
ק: שהיא, אני נמצא בכאוס.
  
19:19 ש: אני שייך לקבוצה.
ק: כאוס - כאוס הוא הקבוצה.
  
19:23 ש: נכון.
 
19:24 ק: יש להם מנהיגים פוליטיים,
דתיים - אתה מבין?
  
19:26 כל העסק הזה הוא כאוס.
 
19:29 אז כדי להתרחק מזה אל תוך החלל
 
19:34 שהוא סדר טוטאלי, אומר
 
19:40 לא שאני לבד,
יש סדר טוטאלי
  
19:45 שלא משתייך לאי-סדר, כאוס.
זה נקרא לבד.
  
19:52 ב: כן, ובכן, האם נוכל
להיכנס לזה.
  
19:54 נניח שכמה אנשים עושים את זה
 
19:56 במצב הזה, נעים לתוך החלל
 
19:59 אל סדר, מחוץ לכאוס של החברה.
 
20:02 ק: נכון.
ב: ועכשיו, האם הם כולם לבדם?
  
20:05 ק: לא, כמובן.
ב: אנחנו רוצים שזה יהיה ברור.
  
20:10 ק: לא, הם לא מרגישים לבד שם.
ישנו רק סדר.
  
20:15 ב: האם הם אנשים שונים עכשיו?
 
20:18 ק: אדוני, נגיד, - לא,
אני לא יכול להגיד נניח.
  
20:24 שלושתינו בחלל,
יש רק חלל
  
20:29 לא אתה, ד"ר בוהם, ד"ר שיינברג ואני.
 
20:33 ב: לפיכך אנחנו עדיין לבד.
ק: סדר הוא לבד.
  
20:37 ב: כן, חיפשתי את המילה
"לבד" במילון
  
20:40 למעשה זה אומר "הכל אחד".
ק: הכל אחד, כן, כן.
  
20:44 ב: במילים אחרות, שאין חלוקה.
 
20:46 ק: לכן אין שלושה;
וזה מדהים, אדוני.
  
20:54 ש: אבל קפצת פה.
 
20:56 יש לנו כאוס ובלבול,
זה מה שיש לנו.
  
21:00 ק: אז, כמו שאמרנו, כדי
לזוז משם
  
21:05 רוב האנשים פוחדים
 
21:07 מה שאומר שיהיה לך סדר מוחלט.
 
21:11 לבד, כפי שהוא הציג זאת
- הכל אחד.
  
21:15 לכן אין שום חלוקה
 
21:17 כאשר יש חלל.
 
21:19 ש: נכון. אבל רוב האנשים
נמצאים בבלבול וכאוס.
  
21:23 זה כל מה שהם יודעים.
 
21:25 ק: אז, זוז.
 
21:27 איך אתה זז משם?
זאת השאלה.
  
21:30 ש: זאת השאלה.
 
21:31 הנה אנו, בכאוס ובלבול
 
21:35 אנחנו לא שם.
 
21:36 ק: לא, כי אתה יכול להיות
פוחד מזה.
  
21:39 ש: יכול להיות פוחד מזה.
 
21:41 ק: פוחד מהרעיון של להיות לבד.
 
21:44 ש: איך אתה יכול לפחד מרעיון?
 
21:45 ב: זה קל.
 
21:47 ק: האם אתה לא מפחד ממחר?
 
21:49 שהוא רעיון.
 
21:50 ש: אוקיי. אז זה רעיון.
 
21:52 ק: הם מפחדים מרעיון שהם
בעצמם יצרו אותו
  
21:57 שאומר "אלוהים, אני לבד
 
22:00 שזה אומר שאין לי על מי
להסתמך יותר".
  
22:04 ש: נכון, אבל זהו רעיון.
 
22:06 ב: ובכן, בואו נלך לאט כי גם
 
22:08 ש: כן, זה מאוד חשוב.
 
22:10 ב: אמרנו שזה במידה מסוימת
באמת ככה
  
22:12 אתה לא נתמך על ידי החברה יותר
 
22:16 אתה נמצא בסכנה אמיתית
 
22:20 כי אתה יצאת מהרשת של החברה.
 
22:22 ק: כן, אם אתה פרוטסטנטי
 
22:26 במדינה קתולית זה נעשה קשה מאוד.
 
22:29 ש: אני חושב שאנחנו מבולבלים פה.
אני באמת חושב, בגלל
  
22:34 אם יש לנו בלבול
אם יש לנו כאוס
  
22:37 ק: לא. לא "אם", זה ככה.
 
22:40 ש: זה ככה, אוקיי
- אני איתך.
  
22:42 עכשיו, יש לנו כאוס ובלבול
 
22:44 זה מה שיש לנו.
 
22:46 עכשיו, אם יש לך רעיון
לגבי להיות לבד
  
22:49 בזמן שאתה בכאוס ובלבול
 
22:52 זה עוד רעיון, עוד מחשבה
 
22:54 עוד חלק מהכאוס עצמו.
ק: כן, בדיוק.
  
22:57 ש: האם זה כך?
ק: זה נכון.
  
22:58 ש: אוקיי, עכשיו, זה כל
מה שיש לנו כאוס ובלבול.
  
23:02 ב: חכה. אני מרגיש תיזהר
בעיניין של השפה
  
23:05 משום שמתי שאתה אומר את
המילה "כל", זה סוגר דברים.
  
23:08 ש: אוקיי, בסדר.
 
23:10 ב: אמרנו אתמול שהשפה צריכה
להיות
  
23:12 חופשית בשימוש שלה,
אולי פואטית מעט
  
23:17 ואם אתה אומר את המילה "כל",
צריך להיזהר.
  
23:21 ש: אוקיי. אבל יש לנו את זה.
 
23:24 יש לנו כאוס.
ב: יש לנו כאוס.
  
23:25 ש: אוקיי, עכשיו, זה מה שיש לנו.
עכשיו מהו
  
23:30 יש לי רעיון, תן לי להגיד
מה הרעיון שלי
  
23:34 שמרבית האנשים הם
בוא נגיד, לא מודעים
  
23:42 לא רוצים, לא מאמינים ב
 
23:46 לא יודעים כלום על
הדבר הזה "הכל אחד".
  
23:48 ק: אני לא מדבר על זה.
אנחנו לא מדברים על זה.
  
23:51 ש: בסדר, אין לנו את זה.
ק: לא.
  
23:53 ש: כל מה שיש לנו עכשיו זה כאוס.
 
23:56 ב: עזוב את המילה "כל".
 
23:58 ש: אוקיי. יש לנו כאוס(צחוק)
 
24:03 ק: כאוס. עכשיו, בהיותנו במצב כאוטי
 
24:09 לזוז מזה הצידה
 
24:12 יש להם את ההרגשה שהם יהיו לבד.
 
24:16 ש: נכון.
ב: במובן של בידוד.
  
24:18 ב: לא במובן של "הכל אחד".
ק: מבודדים.
  
24:21 ש: לזה אני מגיע.
ק: הם יהיו לבד.
  
24:24 ש: נכון.
 
24:26 ק: מבודדים.
מזה הם מפחדים.
  
24:29 ש: לא מפחדים - הם באימה מזה.
 
24:31 ק: לכן הם אומרים "עדיף שאשאר
היכן שאני
  
24:36 בשלולית הקטנה שלי, מאשר
לעמוד מול בידוד".
  
24:41 ש: נכון.
 
24:42 ק: וזו יכולה להיות אחת הסיבות
 
24:45 שבני אדם לא משתנים באופן קיצוני.
 
24:47 ש: זה נכון.
 
24:48 ב: כמו השבט הפרימיטיבי הזה,
העונש הכבד ביותר
  
24:51 הוא להיות מנודה,
או מבודד.
  
24:53 ש: אתה לא צריך ללכת לשבט
פרמיטיבי, אני רואה אנשים
  
24:56 ומדבר עם אנשים כל הזמן
 
24:57 מטופלים באים אליי ואומרים
 
24:59 "תראה, יום שבת בלילה הגיע,
לא יכולתי לסבול את הלבד,
  
25:01 התקשרתי ל50 אנשים, בחיפוש
אחר מישהו להיות איתו".
  
25:05 ב: כן, זה מאוד דומה.
ש: "הייתי חייב להצטרף לקבוצה".
  
25:08 ב: זה דומה מאוד.
אני חושב שזה בא
  
25:09 באופן פשוט וטהור יותר שם
 
25:11 אנשים בכנות מודים בזה
ויודעים שזה המצב.
  
25:14 ש: נכון.
 
25:15 ק: אז, זו אחת הסיבות
 
25:18 למה בני אדם לא משתנים.
 
25:21 הסיבה השניה היא, אנחנו
מותנים מאוד
  
25:26 לקבל דברים כפי שהם.
 
25:33 אני מתכוון, אנחנו לא אומרים
לעצמנו
  
25:36 "למה שאני יחיה בצורה כזאת?"
 
25:41 ש: זה נכון בוודאות.
 
25:44 אנחנו לגמרי מותנים להאמין
 
25:46 שזה כל מה שיש.
 
25:48 ב: ובכן, זה חשוב.
זהו הסבר
  
25:50 "אנחנו מותנים להאמין
 
25:51 שזה כל מה שאפשרי".
 
25:52 המילה "הכל" היא אחת המלכודות
שמחזיקות בנו
  
25:55 ש: אולי זוהי עובדה. נכון.
 
25:56 ב: אם אתה אומר "זה מה
שיכול להיות.."
  
25:58 אז מה אתה יכול לעשות?
 
26:00 ק: כלום, כלום.
 
26:01 ב: אתה רואה, השימוש
הזה בשפה ש
  
26:03 הדרך שבה משתמשים בשפה
יכול להיות כמו שרשרת.
  
26:06 ק: אכן כן, אדוני.
ב: צריך להיזהר מהמילה הזו
  
26:08 ש: היא ההתנייה.
ב: אבל המילה "כל"
  
26:11 ק: זה מה שהוא הראה.
ב: המילה "כל"
  
26:15 ק: מתי שאתה אומר
"זה כל מה שאני יודע"
  
26:17 אתה כבר הפסקת.
 
26:19 נכון.
 
26:19 ב: משום שמה עושה
המילה "כל".
  
26:21 היא סוגרת הכל.
 
26:22 היא אומרת שהדבר הזה הוא "כל"
המציאות. זה חייב להיות אמיתי.
  
26:28 ב: דבר אחד הוא שהיא הופכת
רעיון למציאות, כנראה.
  
26:31 זה נותן תחושת מציאות לרעיון
 
26:34 כי אם אתה אומר ש"כל" מה שיש
 
26:36 אז זה חייב להיות אמיתי, אתה מבין?
 
26:38 ש: כן, אני חושב שזו נקודה טובה.
 
26:41 זה מאוד דומה ל
 
26:43 הנקודות שדיברנו עליהם כש
 
26:45 הפעולה עצמה של החשיבה,
שהחשיבה היא שלמה
  
26:50 מחשבה נעשית מציאות
 
26:54 אז, שוב השפה עצמה היא
התנאי.
  
26:57 ק: אז, האם נאמר
 
26:59 בני אדם לא משנים
את עצמם באופן קיצוני
  
27:03 הם פוחדים מלהיות מבודדים מהקבוצה
 
27:08 מנודים מהקבוצה.
זו סיבה אחת.
  
27:11 וגם באופן מסורתי
אנחנו מותנים כך ש
  
27:18 שעדיף לנו
 
27:20 לקבל דבר כפי שהם, האומללות,
הכאוס
  
27:26 כל השאר, ולא להגיד
 
27:28 "לעזעזל, תן לי לשנות את זה".
 
27:30 ש: נכון.
 
27:33 ב: ובכן, אנו חייבים,
 
27:34 להפסיק להשתכנע שאיך שהדברים
מתקיימים זה כל מה שאפשרי
  
27:37 ק: כן, זה נכון. הדתות הראו את זה
 
27:43 כשאמרו שיש עולם אחר - תשאף לזה.
 
27:52 זהו עולם בר חלוף,
זה לא משנה.
  
27:56 תחיה במיטב יכולתך באומללות שלך
 
27:58 אבל תגיש את האומללות שלך לישו,
או מישהו אחר
  
28:04 ואתה תהיה מאושר בעולם הבא.
 
28:06 ש: נכון.
 
28:08 ק: אז, הקומוניסטים אומרים
שאין עולם הבא
  
28:11 אבל עושים את המיטב
מהעולם הזה.
  
28:13 ב: אני חושב שהם אומרים
שהאושר
  
28:15 יבוא בעתיד בעולם הזה.
 
28:17 ק: כן, כן. תקריב את ילדיך
 
28:20 הכל, למען העתיד;
שזה בידיוק אותו דבר.
  
28:26 ב: אבל נראה שזה סוג של
שינוי צורה
  
28:29 של אותו דבר שהוא
 
28:34 אם אנו אומרים שיש לנו
את החברה כמו שהיא
  
28:36 ואנחנו רוצים לוותר עליה אבל
ממציאים משהו דומה
  
28:39 ק: כן, אכן כן.
ב: ללכת אליו.
  
28:43 ש: מה שלא נמציא
זה חייב להיות דומה,
  
28:45 אם אנחנו ממציאים את זה
- מתוך המערכת.
  
28:47 ב: כן, אבל נראה שזו נקודה חשובה
 
28:50 זאת דרך מעודנת לא
 
28:53 לא להיות לבד.
 
28:55 ק: אכן כן.
 
28:56 ש: אתה מתכוון להמשיך
ולצאת מהרעיונות הישנים?
  
29:00 ב: כן. ליצור גן-עדן,
או את העתיד.
  
29:03 ק: אז, מה יגרום לבני אדם
להשתנות, באופן קיצוני?
  
29:11 ש: אני לא יודע. אני חושב
שזה מעין
  
29:14 אתה מבין, אפילו הרעיון
שאתה מציע פה
  
29:18 הוא שהם אומרים שזה
לא יכול להשתנות
  
29:20 או שזה תמיד אותו דבר - זהו חלק
מהמערכת עצמה.
  
29:24 ק: מסכים.
 
29:25 עכשיו, חכו. אפשר לשאול שאלה?
 
29:29 למה אתה לא משתנה?
מה מונע ממך?
  
29:37 ש: אני הייתי אומר ש
זו שאלה קשה.
  
29:48 אני מניח שהתשובה תהיה
 
29:59 לא יודע איך לענות על זה.
 
30:01 ק: כי מעולם לא שאלת את עצמך
את השאלה הזאת.
  
30:05 נכון?
 
30:07 ש: לא באופן קיצוני.
 
30:11 ק: אנחנו שואלים שאלות בסיסיות.
 
30:15 ש: כן. אני לא יודע את התשובה
לשאלה.
  
30:21 ק: עכשיו אדוני, זוז מזה.
האם כל המבנה
  
30:27 כמו גם החברה כולה,
כל הדתות
  
30:30 כל התרבויות, מבוססות על מחשבה
 
30:33 ומחשבה אומרת
"אני לא יכולה לעשות את זה
  
30:39 לכן סוכנות חיצונית
 
30:40 היא הכרחית כדי לשנות אותי".
 
30:46 ק: בין אם הסוכנות החיצונית היא
 
30:48 הסביבה, המנהיג, היטלר, וכו
 
30:53 או סטלין או מאו, או מישהו בחוץ,
או אלוהים.
  
31:00 אלוהים הוא הקרנה שלך עצמך
 
31:03 זה ברור. ואתה מאמין באלוהים
 
31:06 אתה מאמין במאו, אתה מאמין
- אבל אתה נשאר אותו דבר.
  
31:12 ש: זה נכון, נכון.
 
31:14 ק: אתה יכול להזדהות עם המדינה וזה,
אבל אתה עדיין
  
31:18 אותו "אני" ישן שפועל שם.
 
31:22 אז, האם המחשבה לא רואה את
הגבול שלה
  
31:32 אתה יודע, מבינה, שהיא לא יכולה
לשנות את עצמה?
  
31:38 מבינה את זה!
 
31:42 ב: ובכן, אני חושב במשהו
מעודן יותר קורה.
  
31:45 מחשבה מאבדת משהו ו
 
31:52 והיא לא רואה
 
31:56 שהיא בעצמה מאחורי כל זה.
 
31:59 ק: אמרנו, מחשבה יצרה את
כל הכאוס הזה.
  
32:02 ב: אבל מחשבה לא רואה זאת באמת
 
32:04 אתה יודע, כמופשט
 
32:05 אבל אני חושב, אתה מבין,
בעצמותיה.
  
32:08 ש: מה בקשר לכל העיניין
שהמחשבה
  
32:10 מה שהמחשבה עושה למעשה זה
 
32:13 היא מתקשרת דרך שינוי הדרגתי.
 
32:16 ק: זוהי המצאה של המחשבה.
 
32:18 ש: כן, אבל כאן אני חושב
שנמצא הפיתיון נמצא.
  
32:21 ק: לא, אדוני, בבקשה, תקשיב.
ש: בטח.
  
32:24 ק: מחשבה בנתה את כל העולם.
 
32:28 טכנולוגיה וגם את הפסיכולוגיה.
 
32:31 והעולם הטכנולוגי הוא בסדר,
תעזוב אותו בשקט
  
32:34 לא נדון בזה אפילו
- זה יהיה אבסורד.
  
32:38 אז, פסיכולוגית המחשבה בנתה
 
32:40 את כל העולם הזה, בתוכי
וגם מחוצה לי.
  
32:43 הכנסיות, החברה וכולי.
 
32:50 האם המחשבה מבינה שהיא עשתה
את הבלאגן הזה, הכאוס הזה?
  
33:03 ב: אני הייתי אומר שלא. היא נוטה
להסתכל על הכאוס הזה כ
  
33:07 יישות עצמאית
ק: אבל הוא הילד שלה!
  
33:10 ב: כן, אבל זה מאוד קשה
בשבילה לראות זאת.
  
33:13 אנחנו דיברנו על זה
 
33:14 בסוף הזמן של אתמול.
 
33:16 ק: כן, אנחנו חוזרים לזה.
 
33:18 ב: השאלה הזו של איך המחשבה
נותנת את תחושת המציאות.
  
33:25 אנחנו אמרנו שטכנולוגיה מטפלת
 
33:27 במשהו שהמחשבה יצרה
 
33:28 אבל זוהי יישות נפרדת ברגע
שזה נוצר.
  
33:31 ק: יצרה את זה, כמו השולחן,
כמו המצלמות האלה.
  
33:34 ב: כן.
 
33:38 אבל אתה יכול לומר שמחשבה
גם יוצרת מציאות
  
33:41 שהיא קוראת לה עצמאית אבל היא לא.
 
33:43 חשבתי על דוגמא טובה
והיא התאגיד.
  
33:48 ב: אנשים עובדים בשביל התאגיד,
הוא עושה כסף
  
33:52 הוא מפסיד כסף, הם עושים
הפגנות נגד התאגיד וכו'.
  
33:55 אבל בפועל אפשר לשאול,
היכן התאגיד?
  
33:58 זה לא בבניינים משום ש
ק: הם חלק מזה.
  
34:01 ב: אם כל האנשים אינם,
הבניינים היו שום דבר
  
34:04 ואם הבניינים היו נשרפים
 
34:06 התאגיד עדיין יוכל להתקיים
 
34:08 כל עוד שאנשים חושבים
שהוא קיים.
  
34:10 ש: נכון. והוא משלם מיסים,
התאגיד
  
34:12 משלם מיסים,
לא האינדיבידואל.
  
34:14 ק: אז, האם המחשבה מבינה,
רואה
  
34:19 מודעת - שהיא יצרה
את הכאוס הזה?
  
34:23 ש: לא.
 
34:25 ק: למה לא? אבל אתה אדוני,
אתה מכיר בזה?
  
34:35 ש: אני מכיר בזה שהמחשבה
ק: לא אתה - האם המחשבה?
  
34:40 אתה רואה איך אתה?
שאלתי אותך שאלה אחרת
  
34:44 האם המחשבה, שהיא אתה
 
34:47 חשיבה, האם החשיבה שלך מכירה
 
34:52 בכאוס הזה שהיא יצרה?
 
34:57 ב: חשיבה נוטה לייחס את הכאוס
למשהו אחר
  
35:02 או למשהו מבחוץ,
או ל"אני" שבפנים.
  
35:07 לכל היותר, הייתי אומר
שאני עשיתי את זה
  
35:10 אבל אז החשיבה מייחסת
 
35:12 אומרת שאני עושה את החשיבה.
 
35:14 אתה רואה לאן אני חותר?
ק: כן.
  
35:16 ב: שישנו "משהו" שחושב.
 
35:18 הלכתי לומר שזה כמו התאגיד
 
35:20 החשיבה המציאה סוג של תאגיד
 
35:23 שהוא אמור להיות אחראי לחשיבה.
 
35:26 נוכל לקרוא לזה "תאגיד החשיבה"!
 
35:28 ק: "תאגיד החשיבה"
- אכן, אכן.
  
35:30 ב: ואז, אתה מבין, התאגיד
אמור לעשות את החשיבה.
  
35:35 ש: כן, כן.
 
35:36 ב: אז, אנו מייחסים,
אנחנו נותנים
  
35:39 קרדיט למחשבה, לתאגיד
הזה שנקרא "אני".
  
35:41 ש: זו דרך טובה להסתכל על זה, כן.
 
35:44 ק: המחשבה יצרה אותי.
 
35:46 ש: היא יוצרת מוסד.
ב: אבל המחשבה גם אמרה
  
35:49 שה"אני" הוא לא מחשבה, אלא
מציאות בפני עצמה, שלא תלויה במחשבה.
  
35:52 ק: כמובן, כמובן.
 
35:53 ב: המחשבה מתייחסת לתאגיד
 
35:56 כאילו הוא היה שם,
עומד
  
35:58 כמו הבניינים או השולחן.
 
36:02 היא אומרת "זוהי מציאות",
זה לא רק
  
36:05 אני חושב שזו שאלה של מציאות,
ישנם
  
36:08 ישנם מציאויות מסוימות שהם
לא תלויות במחשבה
  
36:13 אבל ישנם דברים מסוימים
שהם מראות
  
36:15 כמו שאם אתה עומד על הצוק
ומסתכל
  
36:17 על האוקיינוס, אתה רואה
את כל המשחק של האור
  
36:19 שהוא לא מציאות עצמאית
 
36:21 אבל זה בגלל השמים,
הים, וה"אני"
  
36:24 הכל קשור אחד בשני.
ק: כמובן.
  
36:26 ב: אז, זה חשוב שיהיה ברור
 
36:28 האם זאת מציאות שעולה
 
36:30 מהשלם הזה
 
36:33 היא תלויה בכל התנועה הזו
 
36:35 או האם היא עומדת לבדה,
נוצרת מעצמה, בלתי תלויה.
  
36:40 מחשבה מתייחסת ל"אני"
כמציאות בלתי תלויה.
  
36:44 ק: כמובן.
 
36:45 ב: והמחשבה אומרת שזה
מגיע מה"אני"
  
36:49 ולכן היא לא לוקחת אחריות
למה שהיא עושה.
  
36:53 ק: ל"אני", מחשבה יצרה את ה"אני".
 
36:56 ש: נכון.
 
36:57 ק: אז ה"אני" הוא לא נפרד מהמחשבה.
 
37:01 הוא מבנה של מחשבה.
 
37:05 טבע המחשבה שיצר את ה"אני".
 
37:10 עכשיו, האם המחשבה,
האם המחשבה שלך
  
37:15 או האם המחשבה מכירה בזה?
 
37:20 ש: הייתי אומר כן ולא.
ק: לא, לא.
  
37:23 ש: זה כאילו בהבזקים היא כן.
ק: לא, לא בהבזקים.
  
37:26 אתה לא רואה
 
37:28 את השולחן הזה בהבזקים
- הוא תמיד שם.
  
37:37 ש: אני חושב שמה שבאמת קורה הוא
 
37:39 הוא שאתה רואה את הפעולה
 
37:42 אני תוהה, זה נראה כאילו
 
37:44 - אם נוכל להיות כנים בנוגע לזה
 
37:47 לגמרי אמיתיים לגבי זה,
מה אנו רואים כאשר
  
37:51 מה קורה
 
37:52 או מהי המציאות של המחשבה
שרואה את היצירה הזו?
  
38:01 ק: לא. שאלנו שאלה אתמול,
ועצרנו שם
  
38:05 האם המחשבה רואה
את עצמה בתנועה?
  
38:09 ש: נכון.
 
38:11 ק: התנועה יצרה את ה"אני"
 
38:13 יצרה את הכאוס,
יצרה את החלוקה
  
38:15 יצרה את הקונפליקט, קנאה,
חרדה, פחד - כל זה.
  
38:20 ש: נכון, עכשיו, מה שאני שואל
זה שאלה אחרת, אתמול
  
38:24 הגענו לנקודה שבה אמרנו
"המחשבה עוצרת".
  
38:29 ק: לא, זה הרבה יותר מאוחר.
 
38:33 בבקשה תישאר בדבר אחד.
 
38:34 ק: אוקיי, אבל המחשבה
- מה שאני מנסה לומר
  
38:36 מהי המציאות של המחשבה
שרואה את עצמה
  
38:41 ק: תגיד לי. אתה רוצה
שאני יתאר לך.
  
38:45 ש: לא, אני לא רוצה שתתאר לי.
 
38:46 אני מנסה להגיע ל
 
38:48 מהי המציאות שלי. מהי המציאות
שהמחשבה רואה?
  
38:52 וכשאני צופה בזה
 
38:56 - אנחנו נכנסים לשפה פה,
לבעיה שבשפה
  
38:59 אבל זה נראה שהמחשבה רואה
ואז שוכחת.
  
39:03 ק: לא, בבקשה. אני שואל
שאלה מאוד פשוטה.
  
39:06 אל תסבך את זה.
 
39:08 האם המחשבה רואה את הכאוס
שהיא יצרה? זה הכל.
  
39:19 מה שאומר
 
39:23 האם מחשבה מודעת
לעצמה בתנועה?
  
39:30 לא, "אני מודע למחשבה כתנועה".
 
39:36 ה"אני" נוצר על ידי המחשבה.
 
39:40 ב: אני חושב שהשאלה הרלוונטית היא
 
39:42 למה המחשבה ממשיכה לעבוד?
 
39:44 למה היא מאריכה את עצמה?
 
39:46 משום שכל עוד שהיא ממשיכה
את עצמה
  
39:49 זה יוצר משהו
 
39:50 כמו מציאות נפרדת,
אשליה של מציאות.
  
39:53 ק: למה המחשבה
 
39:55 ב: למה המחשבה ממשיכה לעבוד?
 
39:59 ש: מהם היחסים שלי עם המחשבה?
 
40:03 ק: אתה המחשבה. אין "אתה"
ביחס ל"מחשבה".
  
40:09 ב: זוהי הדרך שבה השפה
אומרת שיש
  
40:12 היא אומרת "אני היישות
שיוצרת את המחשבה".
  
40:15 ב: כביכול, כמו שג'נרל מוטורס אומרת
 
40:17 "אני התאגיד שיוצר מכוניות".
 
40:21 ש: אבל תראה, תראה. אתה צודק.
איך אני יכול להבין את זה
  
40:26 השאלה היא,
אני אומר לך
  
40:30 "מהם היחסים שלי עם המחשבה?"
 
40:32 אתה אומר לי,
"אתה הוא המחשבה".
  
40:37 במידה מסוימת מה שאתה אומר
הוא ברור
  
40:41 אבל זה עדיין מה שמגיע ממני
 
40:45 אתה מבין?
זוהי עדיין הדרך שבה
  
40:47 המחשבה נעה, להגיד
"זה היחסים שלי למחשבה".
  
40:52 ב: זאת הנקודה, להגיד
 
40:53 "האם המחשבה עצמה יכולה
לעצור ברגע זה?"
  
40:56 אתה מבין?
ק: כן.
  
40:57 ב: מה מחזיק את כל זה,
ברגע זה
  
41:01 היתה השאלה שניסיתי להגיע אליה.
 
41:03 ש: זאת השאלה.
 
41:04 ב: במילים אחרות, נניח שיש
לנו תובנה מסוימת
  
41:07 אבל משהו קורה
 
41:10 להמשיך את התהליך הישן
למרות הכל, ברגע זה.
  
41:13 ש: נכון. עכשיו המחשבה
ממשיכה לנוע.
  
41:18 ק: לא, הוא שאל, ד"ר בוהם
שאל שאלה טובה מאוד
  
41:22 שלא ענינו עליה.
 
41:23 הוא שאל "למה המחשבה נעה"?
 
41:27 ב: מתי שאין צורך לנוע.
ק: למה היא תמיד נעה?
  
41:31 ש: נכון.
 
41:33 ק: אז, מהי תנועה?
 
41:38 תנועה היא זמן. נכון?
 
41:43 ש: זה מהר מידי.
 
41:47 תנועה היא זמן
ק: כמובן.
  
41:50 ש: תנועה היא תנועה.
 
41:51 ק: לא, לא. מכאן לשם.
ש: נכון.
  
41:57 ק: פיזית.
מכאן לשם.
  
42:00 פיזית - מכאן ללונדון,
מכאן לניו-יורק.
  
42:05 וגם פסיכולוגית מכאן לשם.
 
42:08 ש: נכון.
ק: אני כזה, ואני חייב להיות כזה.
  
42:13 ש: נכון. אבל המחשבה היא
לא בהכרח של זה.
  
42:20 ק: מחשבה היא תנועה.
 
42:25 אנחנו בוחנים תנועה,
שהיא מחשבה.
  
42:29 ש: מחשבה
 
42:31 ק: תראה, אם המחשבה נעצרת,
אין תנועה.
  
42:36 ש: כן, אני מנסה
זה חייב להיעשות מאוד ברור.
  
42:41 ב: אני חושב שישנו צעד שיכול לעזור
 
42:44 ש: מהו הצעד?
 
42:46 ב: אני שואל את עצמי "מה זה
 
42:47 שגורם לי להמשיך לחשוב או לדבר"
 
42:51 אני לעיתים יכול לצפות באנשים
ולראות שהם תקועים
  
42:54 רק משום שהם ממשיכים לדבר,
 
42:56 אם הם יפסיקו לדבר
 
42:57 כל הבעיה תיעלם.
 
42:59 זה רק רצף המילים הללו ש
 
43:03 בגלל שמה שהם אומרים
 
43:04 נהפך למציאות עבורם
 
43:08 ואז הם אומרים
 
43:09 "זאת הבעיה שלי, זה אמיתי
 
43:11 ואני צריך לחשוב עוד קצת"
 
43:12 אני חושב שיש סוג של משוב.
נגיד שאני אומר
  
43:17 "ובכן, יש לי בעיה, אני סובל".
 
43:20 ש: אבל יש לך "אני".
 
43:22 ב: כן. אני חושב כך, לפיכך
יש לי תחושה שאני אמיתי.
  
43:27 אני חושב על הסבל שלי
 
43:29 אבל משתמע מכך שזה
אני שם
  
43:32 ושהסבל הוא אמיתי
בגלל שאני אמיתי.
  
43:35 ש: נכון.
 
43:36 ב: ואז באה המחשבה השניה,
שהיא "מאחר וזה אמיתי
  
43:39 אני צריך לחשוב עוד".
ש: נכון.
  
43:41 ב: בגלל שכביכול זה המקרה.
 
43:43 ש: זה מזין את עצמו.
 
43:45 ב: כן. ואז אחד הדברים
שאני צריך לחשוב עליהם הוא
  
43:48 "מה הבעיה שלי"?
 
43:49 שאומר שאני סובל.
 
43:51 אני נאלץ להמשיך לחשוב
 
43:53 את המחשבה הזו כל הזמן
 
43:56 להחזיק את עצמי בקיום
 
43:58 אתה רואה לאן אני חותר?
 
43:59 ישנו משוב.
 
44:00 ק: מה שאומר ש
ככל שמחשבה היא תנועה
  
44:05 שהיא זמן, אם אין תנועה,
אני מת!
  
44:10 אני מת!
 
44:12 ב: כן, אם התנועה הזו נפסקת,
אז
  
44:14 התחושה הזו של "אני כאן"
שהיא אמיתית צריכה לחלוף
  
44:17 התחושה הזו שאני אמיתי
היא תוצאה של החשיבה.
  
44:20 ק: אתה רואה, זה בלתי רגיל.
 
44:22 ש: כמובן.
 
44:23 ק: לא, בפועל. בפועל, לא כתיאוריה.
 
44:28 ש: נכון, נכון.
 
44:30 ק: מישהו מכיר במחשבה
כתנועה. נכון?
  
44:34 ש: נכון.
 
44:37 ק: אין "אני" מכיר במחשבה
כתנועה
  
44:41 המחשבה עצמה מכירה בתנועה
שלה. זה בתנועה.
  
44:46 ב: ותוך כדי תנועה היא יוצרת
תדמית של
  
44:49 "אני" שאמור לנוע.
 
44:51 ק: כן, כן.
ש: נכון.
  
44:53 ק: עכשיו, מתי שהתנועה נעצרת
 
44:58 אין "אני".
 
45:02 ה"אני" הוא הזמן
 
45:03 הוא זמן, הורכב על ידי הזמן - שהוא מחשבה.
 
45:08 ש: נכון.
 
45:09 ק: אז, האם אתה,
בהקשיבך לזה
  
45:16 מבין את האמת בזה?
 
45:21 לא המילולי, אמת הגיונית,
טענה הגיונית
  
45:29 אלא האמת של הדבר
הנפלא הזה?
  
45:46 ולכן ישנה פעולה שונה לגמרי מזה.
 
45:55 הפעולה של המחשבה כתנועה
 
45:59 מביאה לפעולות מחולקות
 
46:02 פעולות סותרות.
 
46:05 מתי שהתנועה כמחשבה
 
46:08 מגיעה לסופה ישנה פעולה טוטאלית.
 
46:14 ב: האם תאמר אז שלא משנה
איזה מחשבה טכנית
  
46:17 מגיעה, אז היא בתוך סדר?
ק: כמובן.
  
46:20 במילים אחרות, זה לא אומר
שהמחשבה נעלמת לתמיד.
  
46:25 ק: לא, לא. לא.
 
46:28 ש: יכולה להיות תנועה במקום
הראוי; בסדר הראוי.
  
46:31 אם זאת מחשבה נכונה.
ק: במקומה הנכון.
  
46:35 ש: והיא מגיעה
אני אומר, המוח עדיין
  
46:38 יכול לעשות את זה. נכון?
ב: כן.
  
46:41 ק: אז, האם אני -
לא אני - בן אדם
  
46:45 האם הוא מפחד מכל זה?
 
46:48 לא מודע, עמוק בפנים,
הוא חייב להכיר בסופו של ה"אני".
  
46:58 אתה מבין?
 
47:02 וזה באמת הדבר המפחיד ביותר.
 
47:09 אני, הידע שלי, הספרים שלי
 
47:12 האישה שלי, ה
- אתה מבין?
  
47:14 כל הדברים שהמחשבה הרכיבה
 
47:18 ואתה אומר לי לשים לכל זה סוף.
 
47:23 ב: כן. התוכל לומר שזה הסוף של הכל?
 
47:29 כי כל מה שאני יודע נמצא שם.
 
47:32 ק: לגמרי.
 
47:40 אז, אתם רואים,
אני מפחד
  
47:43 בן אדם פוחד ממוות.
 
47:49 - לא המוות הפיזי.
ש: למות עכשיו.
  
47:54 ק: מוות של הדבר
שמגיע לסופו.
  
48:01 ולכן הוא מאמין באלוהים
 
48:04 גלגול נשמות, ועוד מלא
נחמות אחרות
  
48:06 אבל בפועל
 
48:10 מתי שהמחשבה
 
48:14 כשהמחשבה מכירה בעצמה
כתנועה ורואה ש
  
48:19 התנועה יצרה את ה"אני"
 
48:22 החלוקות, המריבות,
העניינים הפוליטיים
  
48:25 אתה מבין? - כל המבנה של
העולם הכאוטי הזה
  
48:30 מתי שהמחשבה מבינה זאת,
היא רואה את האמת בזה ומסתיימת.
  
48:38 ולכן היא בחלל.
 
48:44 אז ישנו חלל.
 
48:49 עכשיו, אתה מקשיב לזה
 
48:51 איך אתה מקבל את זה?
 
48:57 ש: אתה רוצה שאני
 
48:59 ק: תקבל את זה,
ש: לקבל את זה.
  
49:01 ק: אני מציע לך משהו.
איך אתה מקבל זאת?
  
49:08 זה מאוד חשוב.
 
49:09 ש: כן. מחשבה רואה
את התנועה שלה
  
49:13 ק: לא, לא.
איך אתה מקבל זאת?
  
49:22 איך הציבור
 
49:24 מי שמקשיב לכל זה, נגיד,
"איך אני מקשיב לזה
  
49:33 מה הוא מנסה לומר לי?"
 
49:38 ש: איך?
 
49:39 ק: הוא אומר, "אני לא אומר לך כלום".
הוא אומר,
  
49:42 "תקשיב למה שאני אומר ותבדוק
 
49:46 בעצמך האם המחשבה כתנועה
 
49:52 בתנועה שלה היא יצרה את כל זה
 
49:56 גם את העולם הטכנולוגי שהוא שימושי
 
49:58 שהוא הכרחי
 
50:00 ואת העולם הכאוטי הזה.
 
50:08 ק: איך אתה מקבל, מקשיב לזה;
 
50:11 או הציבור - מישהו שלא כאן
 
50:14 שומע את זה?
 
50:16 איך אתה מקשיב לזה?
 
50:20 מה קורה בתוכך כשאתה שומע את זה?
 
50:24 ש: פאניקה.
ק: לא. כן?
  
50:27 ק: כן. ישנה פאניקה מהמוות,
המוות הזה
  
50:34 סוג של פחד מהמוות.
 
50:40 ישנה ראייה
ישנה תחושה של ראות
  
50:45 ואז ישנו פחד מהמוות הזה.
 
50:49 ק: שאומר ש אתה הקשבת
למילים הללו
  
50:56 המילים עוררו את הפחד.
 
51:00 ש: נכון.
 
51:02 ק: אבל לא את האמת של העובדה.
 
51:09 ש: לא הייתי אומר.
אני חושב שזה לא פייר.
  
51:13 ק: אני שואל אותך.
 
51:14 ש: המילים עוררו את המציאות
שבעובדה
  
51:17 ואז ישנו כמעט
 
51:19 נראה שישנו תהליך מהיר מאוד.
 
51:21 ישנה מציאות של העובדה
 
51:23 ושם נראה שיש דממה
 
51:27 רגע של בהירות גדולה
 
51:31 שמפנה את מקומה
לסוג של
  
51:35 תחושה בתחתית הבטן
שהדברים שם
  
51:37 נופלים ואז יש סוג של
 
51:42 ק: מניעה.
ש: מניעה.
  
51:45 אני חושב שישנה תנועה
שלמה שם.
  
51:47 ק: אז, אתה מתאר את האנושות.
 
51:50 ש: כן, אני מנסה.
כן, אני מתאר את עצמי.
  
51:53 ק: שהוא האנושות.
ב: אותו דבר.
  
51:55 ק: אתה הצופה, האנשים
שמקשיבים לזה.
  
51:58 ש: נכון. ישנה תחושה של
"מה יקרה מחר?"
  
52:01 ק: לא, לא. זאת לא הנקודה.
 
52:05 ש: אני אומר לך,
זה הפחד הזה.
  
52:07 ק: לא. מתי שהמחשבה מכירה בזה
כתנועה
  
52:12 והתנועה הזו יצרה
 
52:14 את כל הכאוס הזה,
כאוס מוחלט
  
52:18 לא חלקי חלקים,
אלא אי-סדר מוחלט
  
52:26 מתי שהיא מכירה בזה,
מה קורה, בפועל?
  
52:47 אתה לא פוחד
 
52:52 אין פחד.
 
52:57 תקשיב לזה טוב,
אין פחד.
  
53:00 פחד הוא רעיון שהגיע
מתהליך הפשטה.
  
53:11 אתה מבין?
 
53:13 אתה יצרת תמונה של הסוף
 
53:18 ומפחד מהסוף הזה.
 
53:24 ק: אתה צודק. אתה צודק
ישנה
  
53:29 ק: אין פחד
ש: אין פחד, ואז יש
  
53:33 ק: אין פחד מתי שהמציאות
מתרחשת.
  
53:39 ש: נכון.
 
53:42 מתי שהמציאות מתרחשת
ישנה דממה.
  
53:45 ק: עם העובדה אין פחד.
 
53:47 ב: אבל ברגע שהמחשבה נכנסת
 
53:49 ק: נכון.
ש: נכון.
  
53:50 עכשיו חכה, אל תלך.
(צחוק)
  
53:54 ק: יש לנו עוד 3 דקות.
ש: אוקיי, שלוש דקות.
  
53:58 ק: תמשיך.
 
53:59 ש: העובדה והמציאות
- אין פחד.
  
54:02 ק: בידיוק. בידיוק.
 
54:05 ש: אבל אז מחשבה נכנסת.
 
54:08 ק: לא.
 
54:13 אז זאת כבר לא העובדה.
 
54:21 אתה לא יכול להשאר עם העובדה.
 
54:27 ב: ובכן, זה אותו דבר כמו להגיד
שאתה ממשיך לחשוב
  
54:30 ק: ממשיך לנוע.
ב: כן.
  
54:36 ובכן, ברגע שאתה מביא מחשבה
פנימה וזאת לא העובדה
  
54:39 זה דימיון או פנטזיה
 
54:41 שמורגש כמשהו אמיתי
 
54:43 אבל זה לא.
ש: נכון.
  
54:45 ב: לכן, אתה כבר לא עם העובדה.
 
54:47 ש: אז, אנו אומרים
 
54:49 ק: גילינו משהו יוצא מהכלל
 
54:51 מתי שאתה עומד מול עובדה, אין פחד.
 
54:56 ב: אז, כל פחד הוא מחשבה אז,
נכון?
  
54:59 ק: כן, זה נכון.
 
55:01 ש: זה משהו גדול
 
55:03 ק: לא. כל מחשבה היא פחד,
כל מחשבה היא צער.
  
55:08 ב: אבל זה דו סיטרי, כל פחד
הוא מחשבה וכל מחשבה היא פחד.
  
55:12 ק: כמובן.
 
55:13 ב: חוץ מסוג של מחשבה שעולה
עם העובדה לבדה.
  
55:16 ש: אני רוצה להתערב כאן
 
55:18 אם יש לנו שניה.
 
55:20 נראה לי שגילינו
 
55:21 משהו חשוב מאוד כאן
 
55:24 והוא,
בזמן הראות עצמה
  
55:27 אז הרגע של הקשב נמצא בשיאו.
 
55:31 ק: לא. משהו חדש קורה.
ש: כן.
  
55:36 ק: משהו לגמרי, שמעולם לא
הסתכלת עליו או
  
55:41 שמעולם לא הובן או הורגש,
מה שלא יהיה.
  
55:45 יש משהו אחר לגמרי שקורה.
 
55:52 ב: אבל האם זה לא חשוב
שנכיר בזה
  
55:56 במחשבה שלנו, אני מתכוון
בשפה שלנו?
  
55:58 ב: כפי שאנו עושים עכשיו.
במילים אחרות, אם זה קרה
  
56:01 ולא הכרנו בזה אנו עלולים לחזור אחורה.
 
56:04 ק: כמובן.
ש: אני לא מבין.
  
56:06 ב: אנחנו צריכים לראות את זה
לא רק מתי זה קורה
  
56:09 אנחנו צריכים לראות את זה
בזמן שזה קורה
  
56:11 ואנחנו צריכים להגיד שזה קורה.
 
56:14 ש: ואז אנחנו יוצרים
מקום לתחום את זה בו?
  
56:17 ק: לא.
 
56:18 מה שהוא אומר מאוד פשוט.
 
56:20 הוא אומר
 
56:26 האם העובדה הזו
מתרחשת בפועל?
  
56:31 והאם אתה יכול להשאר עם זה
 
56:34 האם המחשבה יכול לא להיכנס,
אלא להישאר רק עם העובדה?
  
56:47 אדוני, זה כמו להגיד,
תישאר לגמרי עם הצער
  
56:55 אל תזוז משם, לא להגיד
 
56:57 "זה צריך להיות, לא צריך להיות,
איך אני יתגבר על זה?
  
57:00 רחמים עצמיים וכל השאר
- פשוט לגמרי להישאר
  
57:03 עם הדבר, עם העובדה.
 
57:11 אז יש לך אנרגיה אדירה.
 
57:15 ש: נכון.
 
57:20 ק: אתה יכול?
 
57:27 עבר הזמן.