בהיותך לבד אתה יכול להיות לגמרי בטוח
Brockwood Park - 19 May 1976
The Transformation of Man 4
0:09 | ק: אני לא חושב שענינו |
אתמול על השאלה | |
0:14 | למה בני אדם חיים |
כפי שהם חיים. | |
0:20 | אני לא חושב שנכנסנו |
מספיק לעומק הנושא. | |
0:25 | האם ענינו על זה? |
0:29 | ש: הגענו לנקודה |
אנו מעולם לא ענינו על השאלה הזו. | |
0:33 | הלכתי מכאן בהרגשה |
0:35 | ק: לא, חשבתי על זה |
לילה קודם | |
0:37 | אני מתכוון הבוקר ליתר דיוק |
0:39 | ונפל לי האסימון שלא ענינו |
על זה לגמרי. | |
0:42 | נכנסנו לשאלה של "האם |
מחשבה יכולה להתבונן בעצמה?" | |
0:48 | ש: נכון. |
ב: כן. | |
0:51 | ק: אבל אני חושב שאנו חייבים |
לענות על השאלה הזו. | |
0:54 | ב: אבל אני חושב שמה שאמרנו |
זה בדרך לענות על השאלה. | |
0:58 | זה היה רלוונטי לתשובה. |
1:00 | ק: כן, רלוונטי. |
אבל זה לא שלם. | |
1:02 | ב: כן. |
1:05 | ש: לא, זה לא שלם, זה |
לא נוגע בבעיה | |
1:09 | למה אנשים חיים כפי |
שהם חיים | |
1:11 | ולמה הם לא משתנים? |
1:12 | למה, בידיעה של המצב, |
הם לא משתנים. | |
1:16 | ק: כן. |
1:20 | האם נכנס לזה קצת לפני |
שנמשיך עם | |
1:24 | ש: ובכן, התשובה המיידית שלי |
לשאלה הזו היתה | |
1:28 | שהם אוהבים את זה, |
שזה מספק | |
1:30 | באנו לשלול את זה, |
וקצת משכנו אחורה | |
1:34 | ק: אני חושב שזה הרבה יותר |
עמוק מזה, הלא כן? | |
1:41 | כי מה שזה אומר |
מבחינה כלכלית, אם אתה | |
1:47 | אם האדם באמת שינה |
את ההתנייה שלו | |
1:54 | את דרך החיים שלו |
1:57 | מבחינה כלכלית אתה |
עלול למצוא את עצמך | |
1:59 | במצב קשה. |
ש: נכון. | |
2:03 | ק: וגם, זה ללכת נגד הזרם. |
2:08 | לגמרי נגד הזרם. |
2:11 | ב: האם אתה אומר שזה |
עלול להוביל | |
2:13 | לסוג של חוסר ביטחון אובייקטיבי? |
2:15 | ק: חוסר ביטחון אובייקטיבי. |
2:17 | ב: זה לא רק עיניין של דמיון. |
2:18 | ק: לא, חוסר ביטחון בפועל. |
2:21 | ב: בגלל שהרבה דברים שדיברנו |
עליהם אתמול | |
2:23 | היו כמה אשליות של ביטחון |
וחוסר ביטחון | |
2:26 | אבל בנוסף ישנו משהו אמיתי |
2:28 | ק: חוסר ביטחון אמיתי. |
ב: חוסר ביטחון. | |
2:32 | ק: וגם, האם זה לא מרמז |
שאתה צריך לעמוד לבדך. | |
2:40 | ש: זה לגמרי |
אתה תהיה ב | |
2:46 | אתה תהיה בעמדה לגמרי |
2:48 | אחרת בגלל שאתה לא תהיה |
2:49 | ק: כמוני, לגמרי |
- לא מבודד | |
2:56 | מחוץ לזרם. |
3:00 | וזה אומר שאתה צריך |
להיות לבד | |
3:04 | לבד פסיכולוגית |
3:07 | והאם בני אדם יכולים לסבול זאת. |
3:11 | ש: בטוח שהצד האחר אומר |
לגמרי להיות ביחד. | |
3:14 | ק: זה דחף של עדר, שכל |
האנשים הטוטליטריים משתמשים | |
3:20 | וגם הכל ביחד |
3:23 | תהיה עם אנשים, |
אל תהיה לבד. | |
3:27 | ש: תהיה כמוהם, תהיה איתם |
3:30 | זה הכל מבוסס על תחרות |
3:33 | במידה מסוימת, אני |
יותר טוב ממך | |
3:36 | ק: כמובן, כמובן. |
כל האולימפיאדה וכל זה. | |
3:39 | ב: ובכן, זה לא ברור כי |
3:41 | במידה מסוימת אנחנו |
צריכים להיות יחד | |
3:43 | אבל לא במובן הזה |
ק: כמובן. | |
3:46 | ב: חברה, לדעתי, נותנת לנו |
3:48 | איזושהי תחושה שקרית |
של ביחד | |
3:51 | שהיא למעשה חלוקה. |
3:53 | ק: כן, אכן כן. |
3:54 | ב: אבל זה נקרא להיות יחד. |
3:57 | זה גורם לך להרגיש ככה, |
לזמן מה. | |
4:00 | ק: אז האם תאמר, אחת |
הסיבות העיקריות | |
4:06 | שבני האדם לא רוצים |
4:08 | להשתנות בצורה קיצונית |
את עצמם | |
4:11 | היא שהם למעשה פוחדים |
4:15 | מ-לא להיות שייכים לקבוצה |
4:17 | לעדר, למשהו מוגדר |
4:21 | ומה שמרמז על להיות לגמרי לבד? |
4:25 | ואני חושב שרק מהלבד הזה |
אתה יכול לשתף פעולה | |
4:29 | ולא להפך. |
4:33 | ש: בטוח, אמפירית, |
אנשים לא אוהבים | |
4:38 | להיות שונים, זה אנו יודעים, |
ואמפירית הם | |
4:44 | ק: אתה היית חייב לראות בטלוויזיה |
4:48 | ילדים סינים מתאמנים, |
הרוסים | |
4:52 | כל האנשים מהמזרח הרחוק |
4:57 | כולם מתאמנים, מתאמנים |
אף פעם לא לבד. | |
5:01 | ש: נכון. |
ב: כן. | |
5:04 | ק: פעם דיברתי עם מישהו מהאף בי איי. |
5:10 | הוא בא לפגוש אותי ואמר |
5:12 | "למה זה שאתה הולך לבד |
כל הזמן? | |
5:16 | למה אתה כל כך לבד? |
5:18 | אני רואה אותך הולך |
לבדך בהרים למה?" | |
5:24 | אתה מבין? הוא חשב, |
שזה מאוד מטריד. | |
5:30 | ב: אני חושב, אפילו אנתרופולוגים |
מוצאים ש | |
5:33 | אצל אנשים מתרבויות פרמיטיביות |
5:35 | התחושה של להיות שייך לשבט |
5:38 | הם אפילו חזקה יותר. |
הם מרגישים אבודים | |
5:40 | כל המבנה הפסיכולוגי שלהם |
5:43 | תלוי בלהיות בתוך השבט. |
5:45 | ק: ואני חושב, זו אחת הסיבות למה |
5:47 | אנחנו לא רוצים |
5:50 | אנחנו פוחדים! |
5:55 | אחרי הכל, עדיף לדבוק באומללות |
שאתה מכיר כבר | |
5:58 | מאשר להגיע לסוג אחר של |
אומללות שאתה לא מכיר. | |
6:02 | ש: נכון. אבל ישנו מנגנון |
של פעולה-תגובה. | |
6:08 | כלומר, להיות עם אחרים |
ק: אתה בטוח. | |
6:13 | ש: אתה בטוח. ואתה גם |
6:16 | זה הולך אפילו יותר רחוק, |
ישנה פעולה | |
6:22 | זה כמעט כאילו אתה יכול |
לומר שלהיות עם אחרים | |
6:24 | זה תוצר של תמיד לחיות מתוך |
6:29 | "אתה זה, אני משווה את עצמי |
איתך ולכן | |
6:33 | אני ביחד איתך", |
כמו בסוג של הרהור של אחרי. | |
6:37 | אתה יודע למה אני מתכוון? |
זה חלק מהמעגל. | |
6:41 | ב: גם אם אתה עוזב |
את ההשוואה | |
6:42 | אני חושב שיש משהו עמוק יותר |
6:44 | במובן שאנשים מרגישים את |
6:47 | הביחד, תחושת השייכות |
6:49 | לקבוצה, גם אם הם |
לא עושים השוואות | |
6:52 | הם פשוט מרגישים שזה בטוח יותר, |
ידאגו להם | |
6:55 | כמו שאמא שלך דאגה לך |
6:57 | אתה בסוג של תמיכה, |
שביסוד | |
7:04 | הכל יהיה בסדר כי הקבוצה |
היא גדולה, ויש לה תבונה | |
7:07 | היא יודעת מה לעשות. |
7:09 | אני חושב שיש תחושה כזו, |
שהיא עמוקה. | |
7:15 | הכנסייה יכולה לתת הרגשה כזאת. |
7:16 | ק: כן. ראית את התמונות |
של החיות? | |
7:22 | הן תמיד בעדר. |
7:25 | ש: חוץ מאריה ההרים. |
7:26 | האם קראת פעם על האריה? |
7:28 | היו כמה מחקרים שנעשו |
7:30 | על ידי איש אחד בשם שלר, |
שהוא מראה שהאריה | |
7:34 | תמיד, בקבוצה של אריות |
7:37 | תמיד יש אחד שהולך לבד. |
7:40 | ק: כן |
ש: קראת על זה? | |
7:42 | ק: שמעתי על זה. |
ב: בכל מקרה החתולים הם לא | |
7:46 | ק: ההרגשה של הלבד |
היא הרבה יותר | |
7:52 | - יש להם הרבה מזה. |
7:54 | זה לא רק - אני אומר, |
זה לא בידוד. | |
7:58 | ש: נכון. |
8:00 | ב: אבל, שאלתי, |
אנשים מחפשים | |
8:04 | את התחושה הזו מהקבוצה |
שיש לך | |
8:05 | איזושהי תמיכה מהשלם. |
ק: כמובן. | |
8:09 | ב: עכשיו, האם אין זה אפשרי |
שאתה מדבר על הלבד | |
8:12 | שבו יש לך ביטחון כלשהו? |
8:17 | אנשים מחפשים בקבוצה |
סוג מסוים של ביטחון | |
8:20 | נראה לי, שזה יכול להתעורר |
בפועל רק בלבד. | |
8:24 | ק: כן, זה נכון. |
8:26 | בלבד אתה יכול להיות לגמרי בטוח. |
8:28 | ב: אני תוהה אם נוכל לדון בזה |
בגלל שזה נראה | |
8:32 | שישנה אשליה פה |
8:33 | אתה יכול לחוש |
שאתה צריך | |
8:35 | שיהיה לך תחושת ביטחון. |
ק: אכן. | |
8:38 | ב: והם מחפשים זאת בקבוצה, |
הקבוצה הינה | |
8:41 | ייצוג של משהו אוניברסלי. |
8:44 | ק: הקבוצה היא לא האוניברסלי. |
8:46 | ב: היא לא, אבל ככה אנו חושבים. |
8:48 | ק: כמובן. |
8:49 | ב: הילד הקטן חושב שהשבט |
הוא העולם כולו. | |
8:52 | ק: אני מתכוון, בן אנוש שחי |
בצורה כזאת | |
8:59 | אם הוא משנה את עצמו, |
הוא נעשה לבדו. הוא לבד. | |
9:08 | הלבד הזה הוא לא בידוד |
9:11 | ולכן הוא סוג של חוכמה גבוהה. |
9:16 | ב: כן, אבל התוכל להמשיך |
עם הנושא הזה יותר | |
9:18 | שזה בעצם לא בידוד |
9:20 | כי בהתחלה כשאתה אומר לבד |
9:22 | ההרגשה היא שאני פה, |
לגמרי נפרד. נכון? | |
9:25 | ק: זה לא נפרד, לא. |
ב: זה אולי | |
9:28 | ש: מה אתה חושב שהאדם חווה? |
9:33 | ישנו חלק אחד שנראה |
שכל האנשים נמשכים אליו | |
9:38 | הם חייבים להיות ביחד, הם חייבים |
להיות כמו אנשים אחרים. | |
9:45 | מה ישנה את זה? |
זו שאלה ראשונה. | |
9:49 | מה יגרום לאדם להשתנות |
מהמצב הזה? | |
9:52 | ושאלה שניה, למה שמישהו |
ישתנה מהמצב הזה? | |
9:57 | ושלישית, מה אדם כזה |
9:59 | חווה כשהוא לבד? |
10:02 | הם חווים בידוד. |
10:04 | ק: אני חושב שדנו בזה |
מספיק | |
10:07 | באותו יום. |
10:10 | אחרי הכל, כשאדם מבין |
10:16 | את המצב המחריד |
שהעולם נמצא בו | |
10:19 | ואת עצמו - האי-סדר, |
הבלבול, האומללות | |
10:22 | וכל השאר, |
וכשאדם אומר | |
10:27 | חייב להיות שינוי טוטאלי |
10:30 | שינוי צורה טוטאלי, |
הוא כבר התחיל | |
10:33 | לזוז הצידה מכל זה. |
10:35 | ש: נכון. |
10:40 | אבל הנה הוא לגמרי ביחד. |
10:44 | ק: לא. להיות ביחד, |
מה זה אומר? | |
10:47 | ש: אני מתכוון להיות בקבוצה הזאת. |
ק: כן, מה זה אומר באמת? | |
10:51 | ש: להיות ביחד זה שונה |
מלהיות צריך | |
10:54 | ק: לא. |
10:56 | להזדהות עם הקבוצה, ולהישאר בקבוצה |
11:00 | מה זה אומר? |
מה מעורב בזה? | |
11:03 | ש: נכון, מה שזה |
מערב אני חושב | |
11:06 | אחד הדברים שמעורבים הוא |
11:08 | מה שאמרתי קודם. |
זה יוצר את ההשוואה הזו. | |
11:11 | ק: לא, לא. חוץ מכל הדברים |
השיטחיים האלה | |
11:14 | מה יש בזה? |
11:17 | הקבוצה היא אני. |
אני הקבוצה. | |
11:21 | ק: אז לכן זה כמו |
שיתוף פעולה עם עצמי. | |
11:27 | ב: אני חושב שאתה יכול לומר |
11:28 | דקרטס אמר "אני חושב, |
משמע אני קיים". | |
11:31 | הכוונה היא אני חושב |
רומז לכך שאני שם. | |
11:33 | "אני בקבוצה, ולכן הנני." |
משהו כזה | |
11:36 | אם אני לא בקבוצה, |
היכן אני? | |
11:38 | ק: כן. |
11:40 | אני לא יישות בכלל. |
זה למעשה המצב | |
11:42 | של השבט הפרימיטיבי, עבור |
רוב האנשים שם בכל מקרה. | |
11:47 | אז יש כאן משהו עמוק |
11:50 | כי אני מרגיש שהקיום |
שלי עצמו | |
11:52 | הקיום שלי פסיכולוגית |
11:55 | מותנה בלהיות קודם כל בקבוצה. |
12:00 | הקבוצה יצרה אותי. |
12:02 | כל כולי הגיע מהקבוצה. |
12:04 | אתה מבין? אני אומר |
"אני כלום בלי הקבוצה." | |
12:08 | ק: כן, אכן כן. |
אני הקבוצה למעשה. | |
12:10 | ש: נכון. |
12:11 | ב: לכן, אם אני מחוץ לקבוצה |
12:13 | אני מרגיש שהכל מתמוטט. |
12:19 | זה נראה לי עמוק יותר |
מהשאלה של התחרותיות | |
12:22 | מי הבוס, או מי הכוכב או |
12:24 | ש: נכון. |
ב: זה עיניין משני. | |
12:27 | ש: חוץ מזה שאני לא באמת |
אמרתי שזה | |
12:29 | זה היה חשוב כל כך |
12:30 | כמו שאמרתי שהפעולה עצמה |
12:33 | שאני מנסה להגיע אליה היא קצת |
12:35 | מהחוויה של מרגע לרגע |
12:38 | של להיות בקבוצה, שהיא מלאה. |
12:41 | ב: האם אני יכול לומר ש |
12:43 | המכה הגדולה היא מה שקורה כש |
12:45 | אדם נזרק מהקבוצה והוא מרגיש אבוד. |
12:48 | במילים אחרות, נראה שהכל |
נראה חסר חשיבות | |
12:50 | כי הוא לא יודע היכן הוא. |
12:52 | ש: נכון. הוא לא יודע |
אין לו חוש כיוון. | |
12:56 | ב: כיוון לחיים או למשהו. |
ש: נכון. | |
13:01 | ב: ולכן, העונש הגדול היותר |
13:04 | שהקבוצה יכולה לתת הוא |
לנדות אותו. | |
13:07 | ק: כן, הם רגילים לעשות זאת. |
ש: או, כן. | |
13:09 | ק: תראה מה הולך ברוסיה, |
מה קורה למי שלא מסכים | |
13:12 | הוא מנודה. |
ש: נכון, נכון. | |
13:15 | ק: סולז'ניצין וסחרוב וכל אלה |
13:17 | כולם נגד הקבוצה. |
13:20 | ש: נכון, נכון. |
13:22 | ב: כי נידוי כזה, כאילו לקח |
ממנו את ה"עצמי" שלו | |
13:25 | זה כמעט כמו להרוג אותו |
אתה מבין? | |
13:27 | ק: כמובן. |
13:29 | אני חושב שכאן זה נמצא, |
הפחד מלהיות לבד | |
13:37 | לבד זה מתורגם כלהיות |
מבודד מכל זה. | |
13:43 | ב: הנוכל לומר מהאוניברסלי? |
האוניברסל השיקרי. | |
13:46 | ק: כן, מהאוניברסלי. |
13:49 | ב: נראה לי שאתה רומז שאם |
אתה באמת לבד | |
13:52 | לבד באמת, אז אתה |
לא מבודד מהיקום. | |
13:54 | ק: לגמרי לא - נהפוכו! |
ש: זה מה שהוא אומר. | |
13:58 | ב: זה מה שהוא אומר, |
אבל אני מתכוון | |
14:00 | לפיכך שעלינו להיות חופשיים |
קודם מהאוניברסל השיקרי. | |
14:03 | ש: ההזדהות השיקרית |
ב: עם הקבוצה. | |
14:05 | ש: הזדהות עם הקבוצה. |
14:07 | ב: הזדהות בקבוצה כאוניברסלי, |
אתה מבין. | |
14:10 | להתייחס לקבוצה כאילו היתה |
תמיכה אוניברסלית | |
14:13 | של הקיום שלי, או משהו. |
14:15 | ש: נכון. יש משהו יותר מזה. |
14:18 | מה שנאמר הוא זה ש |
14:21 | כשההזדהות הלוקאלית |
14:24 | שאני הוא הקבוצה, |
ה"אני" | |
14:28 | הביטחון השיקרי הזה נישמט, |
אז האדם פתוח | |
14:32 | להשתתפות ב |
ב: במשהו. | |
14:35 | ק: לא, אין שאלה של השתתפות פה |
14:37 | - אתה היקום. |
14:38 | ש: זה אתה. |
14:40 | ב: אני זוכר כילד, הרגשתי ש |
14:42 | כשהייתי בעיירה אחת |
14:43 | הרגשתי שזה היה היקום כולו |
14:45 | אז שמעתי על עיירה אחרת |
מעבר שנראה שהיתה עבורי | |
14:47 | כמעט מעבר ליקום וזה נראה |
14:50 | שחייבים להיות גבולות סופיים |
לכל המציאות. | |
14:52 | אז הרעיון ללכת מעבר לזה |
14:54 | לא עלה בדעתי. |
14:58 | ואני חושב שכך היחס לקבוצה. |
15:03 | אנחנו יודעים באופן מופשט |
שזה לא כך | |
15:05 | אבל בתחושה שיש לך |
15:08 | כמו הילד הקטן. |
15:09 | ק: לכן, האם בני אדם אוהבים או |
15:15 | נאחזים באומללות שלהם |
15:18 | בלבול, וכל השאר |
15:19 | כי הם לא יודעים משהו אחר? |
15:30 | ק: הידוע בטוח יותר מהלא ידוע. |
15:33 | ש: נכון. הידוענכון. |
15:39 | ק: עכשיו, להיות לבד |
זה אומר, הלא כן | |
15:44 | לצאת מהזרם. |
15:48 | ש: אל מחוץ לידוע. |
15:50 | ק: לצאת מהזרם של ה |
15:52 | בלבול המוחלט, אי-סדר, |
יגון | |
15:55 | ייאוש, תקווה, סבל, כל זה |
- לצאת מכל זה. | |
16:00 | ש: נכון. |
16:04 | ק: ואם אתה רוצה ללכת |
יותר עמוק מזה אל הלבד | |
16:07 | להיות לבד אומר, הלא כן |
16:11 | לא לסחוב את הנטל של |
המסורת איתך בכלל. | |
16:21 | ב: מסורת הכוונה לקבוצה, אז. |
16:23 | ק: קבוצה. מסורת היא גם ידע. |
16:26 | ב: ידע, אבל זה בא במקור מהקבוצה. |
16:28 | ידע הוא בבסיסו קולקטיבי. |
ק: קולקטיבי. | |
16:31 | ב: זה נאסף על ידי כולם. |
16:37 | ק: אז להיות לבד רומז על |
חופש מוחלט. | |
16:44 | וכאשר ישנו החופש הגדול הזה, זה היקום. |
16:51 | ב: האם נוכל להיכנס לזה יותר, |
לאדם | |
16:54 | שלא ראה זאת, |
זה לא נראה כל כך ברור. | |
17:00 | ש: זה לא נראה ברור - אני חושב, |
דוויד צודק פה. | |
17:05 | לאדם, לרוב האנשים, אני חושב |
17:07 | ובדקתי זאת לאחרונה |
17:10 | שהרעיון, או אפילו |
17:15 | התחושה העמוקה שאתה |
הוא היקום | |
17:20 | שאתה לא צריך לעשות כלום, |
נראה שזה | |
17:25 | ק: אה, אדוני, זה הדבר |
המסוכן ביותר. | |
17:27 | זה הכי מסוכן להגיד. |
17:30 | איך אתה יכול לומר שאתה היקום |
17:34 | כאשר אתה בבלבול מוחלט? |
17:39 | כשאתה עצוב, |
אומלל | |
17:43 | חרד, מקנא, כל זה |
- איך אתה יכול לומר | |
17:48 | שאתה היקום? |
יקום רומז על סדר טוטאלי. | |
17:56 | ב: כן, המילה "קוסמוס" ביוונית |
משמעותה היא סדר. | |
17:58 | ק: סדר, כמובן. |
ב: וכאוס היה ההפך מזה. | |
18:01 | ק: כן. |
ש: אבל אני | |
18:03 | ק: לא, תקשיב, יקום, חלל, |
אומר סדר. | |
18:08 | ש: נכון. |
ב: וכאוס זה מה שיש לנו. | |
18:11 | ק: כאוס הוא מה שאנו חיים איתו. |
ש: זה נכון. | |
18:14 | ק: איך אני יכול לחשוב שיש |
סדר אוניברסלי בתוכי? | |
18:21 | זה הטריק הישן והטוב |
18:25 | של השכל שאומר |
18:27 | "האי-סדר הוא שם |
אבל בתוכך | |
18:29 | יש סדר מושלם, איש יקר". |
18:34 | זאת אשליה. |
18:38 | זהו רעיון שהמחשבה שמה שם |
18:41 | וזה נותן לי איזושהי תקווה |
18:46 | ולכן זוהי אשליה, אין לה מציאות. |
18:50 | מה שאמיתי הוא הבלבול שלי. |
18:54 | ש: נכון. |
18:56 | ק: הכאוס שלי. ואני יכול לדמיין, |
אני יכול להקרין חלל. | |
19:04 | ש: נכון. |
19:06 | ק: אבל גם זה אשליה. |
19:09 | אז אני חייב להתחיל עם |
העובדה של מה שאני בפועל. | |
19:14 | ש: נכון. |
ק: שהיא, אני נמצא בכאוס. | |
19:19 | ש: אני שייך לקבוצה. |
ק: כאוס - כאוס הוא הקבוצה. | |
19:23 | ש: נכון. |
19:24 | ק: יש להם מנהיגים פוליטיים, |
דתיים - אתה מבין? | |
19:26 | כל העסק הזה הוא כאוס. |
19:29 | אז כדי להתרחק מזה אל תוך החלל |
19:34 | שהוא סדר טוטאלי, אומר |
19:40 | לא שאני לבד, |
יש סדר טוטאלי | |
19:45 | שלא משתייך לאי-סדר, כאוס. |
זה נקרא לבד. | |
19:52 | ב: כן, ובכן, האם נוכל |
להיכנס לזה. | |
19:54 | נניח שכמה אנשים עושים את זה |
19:56 | במצב הזה, נעים לתוך החלל |
19:59 | אל סדר, מחוץ לכאוס של החברה. |
20:02 | ק: נכון. |
ב: ועכשיו, האם הם כולם לבדם? | |
20:05 | ק: לא, כמובן. |
ב: אנחנו רוצים שזה יהיה ברור. | |
20:10 | ק: לא, הם לא מרגישים לבד שם. |
ישנו רק סדר. | |
20:15 | ב: האם הם אנשים שונים עכשיו? |
20:18 | ק: אדוני, נגיד, - לא, |
אני לא יכול להגיד נניח. | |
20:24 | שלושתינו בחלל, |
יש רק חלל | |
20:29 | לא אתה, ד"ר בוהם, ד"ר שיינברג ואני. |
20:33 | ב: לפיכך אנחנו עדיין לבד. |
ק: סדר הוא לבד. | |
20:37 | ב: כן, חיפשתי את המילה |
"לבד" במילון | |
20:40 | למעשה זה אומר "הכל אחד". |
ק: הכל אחד, כן, כן. | |
20:44 | ב: במילים אחרות, שאין חלוקה. |
20:46 | ק: לכן אין שלושה; |
וזה מדהים, אדוני. | |
20:54 | ש: אבל קפצת פה. |
20:56 | יש לנו כאוס ובלבול, |
זה מה שיש לנו. | |
21:00 | ק: אז, כמו שאמרנו, כדי |
לזוז משם | |
21:05 | רוב האנשים פוחדים |
21:07 | מה שאומר שיהיה לך סדר מוחלט. |
21:11 | לבד, כפי שהוא הציג זאת |
- הכל אחד. | |
21:15 | לכן אין שום חלוקה |
21:17 | כאשר יש חלל. |
21:19 | ש: נכון. אבל רוב האנשים |
נמצאים בבלבול וכאוס. | |
21:23 | זה כל מה שהם יודעים. |
21:25 | ק: אז, זוז. |
21:27 | איך אתה זז משם? |
זאת השאלה. | |
21:30 | ש: זאת השאלה. |
21:31 | הנה אנו, בכאוס ובלבול |
21:35 | אנחנו לא שם. |
21:36 | ק: לא, כי אתה יכול להיות |
פוחד מזה. | |
21:39 | ש: יכול להיות פוחד מזה. |
21:41 | ק: פוחד מהרעיון של להיות לבד. |
21:44 | ש: איך אתה יכול לפחד מרעיון? |
21:45 | ב: זה קל. |
21:47 | ק: האם אתה לא מפחד ממחר? |
21:49 | שהוא רעיון. |
21:50 | ש: אוקיי. אז זה רעיון. |
21:52 | ק: הם מפחדים מרעיון שהם |
בעצמם יצרו אותו | |
21:57 | שאומר "אלוהים, אני לבד |
22:00 | שזה אומר שאין לי על מי |
להסתמך יותר". | |
22:04 | ש: נכון, אבל זהו רעיון. |
22:06 | ב: ובכן, בואו נלך לאט כי גם |
22:08 | ש: כן, זה מאוד חשוב. |
22:10 | ב: אמרנו שזה במידה מסוימת |
באמת ככה | |
22:12 | אתה לא נתמך על ידי החברה יותר |
22:16 | אתה נמצא בסכנה אמיתית |
22:20 | כי אתה יצאת מהרשת של החברה. |
22:22 | ק: כן, אם אתה פרוטסטנטי |
22:26 | במדינה קתולית זה נעשה קשה מאוד. |
22:29 | ש: אני חושב שאנחנו מבולבלים פה. |
אני באמת חושב, בגלל | |
22:34 | אם יש לנו בלבול |
אם יש לנו כאוס | |
22:37 | ק: לא. לא "אם", זה ככה. |
22:40 | ש: זה ככה, אוקיי |
- אני איתך. | |
22:42 | עכשיו, יש לנו כאוס ובלבול |
22:44 | זה מה שיש לנו. |
22:46 | עכשיו, אם יש לך רעיון |
לגבי להיות לבד | |
22:49 | בזמן שאתה בכאוס ובלבול |
22:52 | זה עוד רעיון, עוד מחשבה |
22:54 | עוד חלק מהכאוס עצמו. |
ק: כן, בדיוק. | |
22:57 | ש: האם זה כך? |
ק: זה נכון. | |
22:58 | ש: אוקיי, עכשיו, זה כל |
מה שיש לנו כאוס ובלבול. | |
23:02 | ב: חכה. אני מרגיש תיזהר |
בעיניין של השפה | |
23:05 | משום שמתי שאתה אומר את |
המילה "כל", זה סוגר דברים. | |
23:08 | ש: אוקיי, בסדר. |
23:10 | ב: אמרנו אתמול שהשפה צריכה |
להיות | |
23:12 | חופשית בשימוש שלה, |
אולי פואטית מעט | |
23:17 | ואם אתה אומר את המילה "כל", |
צריך להיזהר. | |
23:21 | ש: אוקיי. אבל יש לנו את זה. |
23:24 | יש לנו כאוס. |
ב: יש לנו כאוס. | |
23:25 | ש: אוקיי, עכשיו, זה מה שיש לנו. |
עכשיו מהו | |
23:30 | יש לי רעיון, תן לי להגיד |
מה הרעיון שלי | |
23:34 | שמרבית האנשים הם |
בוא נגיד, לא מודעים | |
23:42 | לא רוצים, לא מאמינים ב |
23:46 | לא יודעים כלום על |
הדבר הזה "הכל אחד". | |
23:48 | ק: אני לא מדבר על זה. |
אנחנו לא מדברים על זה. | |
23:51 | ש: בסדר, אין לנו את זה. |
ק: לא. | |
23:53 | ש: כל מה שיש לנו עכשיו זה כאוס. |
23:56 | ב: עזוב את המילה "כל". |
23:58 | ש: אוקיי. יש לנו כאוס(צחוק) |
24:03 | ק: כאוס. עכשיו, בהיותנו במצב כאוטי |
24:09 | לזוז מזה הצידה |
24:12 | יש להם את ההרגשה שהם יהיו לבד. |
24:16 | ש: נכון. |
ב: במובן של בידוד. | |
24:18 | ב: לא במובן של "הכל אחד". |
ק: מבודדים. | |
24:21 | ש: לזה אני מגיע. |
ק: הם יהיו לבד. | |
24:24 | ש: נכון. |
24:26 | ק: מבודדים. |
מזה הם מפחדים. | |
24:29 | ש: לא מפחדים - הם באימה מזה. |
24:31 | ק: לכן הם אומרים "עדיף שאשאר |
היכן שאני | |
24:36 | בשלולית הקטנה שלי, מאשר |
לעמוד מול בידוד". | |
24:41 | ש: נכון. |
24:42 | ק: וזו יכולה להיות אחת הסיבות |
24:45 | שבני אדם לא משתנים באופן קיצוני. |
24:47 | ש: זה נכון. |
24:48 | ב: כמו השבט הפרימיטיבי הזה, |
העונש הכבד ביותר | |
24:51 | הוא להיות מנודה, |
או מבודד. | |
24:53 | ש: אתה לא צריך ללכת לשבט |
פרמיטיבי, אני רואה אנשים | |
24:56 | ומדבר עם אנשים כל הזמן |
24:57 | מטופלים באים אליי ואומרים |
24:59 | "תראה, יום שבת בלילה הגיע, |
לא יכולתי לסבול את הלבד, | |
25:01 | התקשרתי ל50 אנשים, בחיפוש |
אחר מישהו להיות איתו". | |
25:05 | ב: כן, זה מאוד דומה. |
ש: "הייתי חייב להצטרף לקבוצה". | |
25:08 | ב: זה דומה מאוד. |
אני חושב שזה בא | |
25:09 | באופן פשוט וטהור יותר שם |
25:11 | אנשים בכנות מודים בזה |
ויודעים שזה המצב. | |
25:14 | ש: נכון. |
25:15 | ק: אז, זו אחת הסיבות |
25:18 | למה בני אדם לא משתנים. |
25:21 | הסיבה השניה היא, אנחנו |
מותנים מאוד | |
25:26 | לקבל דברים כפי שהם. |
25:33 | אני מתכוון, אנחנו לא אומרים |
לעצמנו | |
25:36 | "למה שאני יחיה בצורה כזאת?" |
25:41 | ש: זה נכון בוודאות. |
25:44 | אנחנו לגמרי מותנים להאמין |
25:46 | שזה כל מה שיש. |
25:48 | ב: ובכן, זה חשוב. |
זהו הסבר | |
25:50 | "אנחנו מותנים להאמין |
25:51 | שזה כל מה שאפשרי". |
25:52 | המילה "הכל" היא אחת המלכודות |
שמחזיקות בנו | |
25:55 | ש: אולי זוהי עובדה. נכון. |
25:56 | ב: אם אתה אומר "זה מה |
שיכול להיות.." | |
25:58 | אז מה אתה יכול לעשות? |
26:00 | ק: כלום, כלום. |
26:01 | ב: אתה רואה, השימוש |
הזה בשפה ש | |
26:03 | הדרך שבה משתמשים בשפה |
יכול להיות כמו שרשרת. | |
26:06 | ק: אכן כן, אדוני. |
ב: צריך להיזהר מהמילה הזו | |
26:08 | ש: היא ההתנייה. |
ב: אבל המילה "כל" | |
26:11 | ק: זה מה שהוא הראה. |
ב: המילה "כל" | |
26:15 | ק: מתי שאתה אומר |
"זה כל מה שאני יודע" | |
26:17 | אתה כבר הפסקת. |
26:19 | נכון. |
26:19 | ב: משום שמה עושה |
המילה "כל". | |
26:21 | היא סוגרת הכל. |
26:22 | היא אומרת שהדבר הזה הוא "כל" |
המציאות. זה חייב להיות אמיתי. | |
26:28 | ב: דבר אחד הוא שהיא הופכת |
רעיון למציאות, כנראה. | |
26:31 | זה נותן תחושת מציאות לרעיון |
26:34 | כי אם אתה אומר ש"כל" מה שיש |
26:36 | אז זה חייב להיות אמיתי, אתה מבין? |
26:38 | ש: כן, אני חושב שזו נקודה טובה. |
26:41 | זה מאוד דומה ל |
26:43 | הנקודות שדיברנו עליהם כש |
26:45 | הפעולה עצמה של החשיבה, |
שהחשיבה היא שלמה | |
26:50 | מחשבה נעשית מציאות |
26:54 | אז, שוב השפה עצמה היא |
התנאי. | |
26:57 | ק: אז, האם נאמר |
26:59 | בני אדם לא משנים |
את עצמם באופן קיצוני | |
27:03 | הם פוחדים מלהיות מבודדים מהקבוצה |
27:08 | מנודים מהקבוצה. |
זו סיבה אחת. | |
27:11 | וגם באופן מסורתי |
אנחנו מותנים כך ש | |
27:18 | שעדיף לנו |
27:20 | לקבל דבר כפי שהם, האומללות, |
הכאוס | |
27:26 | כל השאר, ולא להגיד |
27:28 | "לעזעזל, תן לי לשנות את זה". |
27:30 | ש: נכון. |
27:33 | ב: ובכן, אנו חייבים, |
27:34 | להפסיק להשתכנע שאיך שהדברים |
מתקיימים זה כל מה שאפשרי | |
27:37 | ק: כן, זה נכון. הדתות הראו את זה |
27:43 | כשאמרו שיש עולם אחר - תשאף לזה. |
27:52 | זהו עולם בר חלוף, |
זה לא משנה. | |
27:56 | תחיה במיטב יכולתך באומללות שלך |
27:58 | אבל תגיש את האומללות שלך לישו, |
או מישהו אחר | |
28:04 | ואתה תהיה מאושר בעולם הבא. |
28:06 | ש: נכון. |
28:08 | ק: אז, הקומוניסטים אומרים |
שאין עולם הבא | |
28:11 | אבל עושים את המיטב |
מהעולם הזה. | |
28:13 | ב: אני חושב שהם אומרים |
שהאושר | |
28:15 | יבוא בעתיד בעולם הזה. |
28:17 | ק: כן, כן. תקריב את ילדיך |
28:20 | הכל, למען העתיד; |
שזה בידיוק אותו דבר. | |
28:26 | ב: אבל נראה שזה סוג של |
שינוי צורה | |
28:29 | של אותו דבר שהוא |
28:34 | אם אנו אומרים שיש לנו |
את החברה כמו שהיא | |
28:36 | ואנחנו רוצים לוותר עליה אבל |
ממציאים משהו דומה | |
28:39 | ק: כן, אכן כן. |
ב: ללכת אליו. | |
28:43 | ש: מה שלא נמציא |
זה חייב להיות דומה, | |
28:45 | אם אנחנו ממציאים את זה |
- מתוך המערכת. | |
28:47 | ב: כן, אבל נראה שזו נקודה חשובה |
28:50 | זאת דרך מעודנת לא |
28:53 | לא להיות לבד. |
28:55 | ק: אכן כן. |
28:56 | ש: אתה מתכוון להמשיך |
ולצאת מהרעיונות הישנים? | |
29:00 | ב: כן. ליצור גן-עדן, |
או את העתיד. | |
29:03 | ק: אז, מה יגרום לבני אדם |
להשתנות, באופן קיצוני? | |
29:11 | ש: אני לא יודע. אני חושב |
שזה מעין | |
29:14 | אתה מבין, אפילו הרעיון |
שאתה מציע פה | |
29:18 | הוא שהם אומרים שזה |
לא יכול להשתנות | |
29:20 | או שזה תמיד אותו דבר - זהו חלק |
מהמערכת עצמה. | |
29:24 | ק: מסכים. |
29:25 | עכשיו, חכו. אפשר לשאול שאלה? |
29:29 | למה אתה לא משתנה? |
מה מונע ממך? | |
29:37 | ש: אני הייתי אומר ש |
זו שאלה קשה. | |
29:48 | אני מניח שהתשובה תהיה |
29:59 | לא יודע איך לענות על זה. |
30:01 | ק: כי מעולם לא שאלת את עצמך |
את השאלה הזאת. | |
30:05 | נכון? |
30:07 | ש: לא באופן קיצוני. |
30:11 | ק: אנחנו שואלים שאלות בסיסיות. |
30:15 | ש: כן. אני לא יודע את התשובה |
לשאלה. | |
30:21 | ק: עכשיו אדוני, זוז מזה. |
האם כל המבנה | |
30:27 | כמו גם החברה כולה, |
כל הדתות | |
30:30 | כל התרבויות, מבוססות על מחשבה |
30:33 | ומחשבה אומרת |
"אני לא יכולה לעשות את זה | |
30:39 | לכן סוכנות חיצונית |
30:40 | היא הכרחית כדי לשנות אותי". |
30:46 | ק: בין אם הסוכנות החיצונית היא |
30:48 | הסביבה, המנהיג, היטלר, וכו |
30:53 | או סטלין או מאו, או מישהו בחוץ, |
או אלוהים. | |
31:00 | אלוהים הוא הקרנה שלך עצמך |
31:03 | זה ברור. ואתה מאמין באלוהים |
31:06 | אתה מאמין במאו, אתה מאמין |
- אבל אתה נשאר אותו דבר. | |
31:12 | ש: זה נכון, נכון. |
31:14 | ק: אתה יכול להזדהות עם המדינה וזה, |
אבל אתה עדיין | |
31:18 | אותו "אני" ישן שפועל שם. |
31:22 | אז, האם המחשבה לא רואה את |
הגבול שלה | |
31:32 | אתה יודע, מבינה, שהיא לא יכולה |
לשנות את עצמה? | |
31:38 | מבינה את זה! |
31:42 | ב: ובכן, אני חושב במשהו |
מעודן יותר קורה. | |
31:45 | מחשבה מאבדת משהו ו |
31:52 | והיא לא רואה |
31:56 | שהיא בעצמה מאחורי כל זה. |
31:59 | ק: אמרנו, מחשבה יצרה את |
כל הכאוס הזה. | |
32:02 | ב: אבל מחשבה לא רואה זאת באמת |
32:04 | אתה יודע, כמופשט |
32:05 | אבל אני חושב, אתה מבין, |
בעצמותיה. | |
32:08 | ש: מה בקשר לכל העיניין |
שהמחשבה | |
32:10 | מה שהמחשבה עושה למעשה זה |
32:13 | היא מתקשרת דרך שינוי הדרגתי. |
32:16 | ק: זוהי המצאה של המחשבה. |
32:18 | ש: כן, אבל כאן אני חושב |
שנמצא הפיתיון נמצא. | |
32:21 | ק: לא, אדוני, בבקשה, תקשיב. |
ש: בטח. | |
32:24 | ק: מחשבה בנתה את כל העולם. |
32:28 | טכנולוגיה וגם את הפסיכולוגיה. |
32:31 | והעולם הטכנולוגי הוא בסדר, |
תעזוב אותו בשקט | |
32:34 | לא נדון בזה אפילו |
- זה יהיה אבסורד. | |
32:38 | אז, פסיכולוגית המחשבה בנתה |
32:40 | את כל העולם הזה, בתוכי |
וגם מחוצה לי. | |
32:43 | הכנסיות, החברה וכולי. |
32:50 | האם המחשבה מבינה שהיא עשתה |
את הבלאגן הזה, הכאוס הזה? | |
33:03 | ב: אני הייתי אומר שלא. היא נוטה |
להסתכל על הכאוס הזה כ | |
33:07 | יישות עצמאית |
ק: אבל הוא הילד שלה! | |
33:10 | ב: כן, אבל זה מאוד קשה |
בשבילה לראות זאת. | |
33:13 | אנחנו דיברנו על זה |
33:14 | בסוף הזמן של אתמול. |
33:16 | ק: כן, אנחנו חוזרים לזה. |
33:18 | ב: השאלה הזו של איך המחשבה |
נותנת את תחושת המציאות. | |
33:25 | אנחנו אמרנו שטכנולוגיה מטפלת |
33:27 | במשהו שהמחשבה יצרה |
33:28 | אבל זוהי יישות נפרדת ברגע |
שזה נוצר. | |
33:31 | ק: יצרה את זה, כמו השולחן, |
כמו המצלמות האלה. | |
33:34 | ב: כן. |
33:38 | אבל אתה יכול לומר שמחשבה |
גם יוצרת מציאות | |
33:41 | שהיא קוראת לה עצמאית אבל היא לא. |
33:43 | חשבתי על דוגמא טובה |
והיא התאגיד. | |
33:48 | ב: אנשים עובדים בשביל התאגיד, |
הוא עושה כסף | |
33:52 | הוא מפסיד כסף, הם עושים |
הפגנות נגד התאגיד וכו'. | |
33:55 | אבל בפועל אפשר לשאול, |
היכן התאגיד? | |
33:58 | זה לא בבניינים משום ש |
ק: הם חלק מזה. | |
34:01 | ב: אם כל האנשים אינם, |
הבניינים היו שום דבר | |
34:04 | ואם הבניינים היו נשרפים |
34:06 | התאגיד עדיין יוכל להתקיים |
34:08 | כל עוד שאנשים חושבים |
שהוא קיים. | |
34:10 | ש: נכון. והוא משלם מיסים, |
התאגיד | |
34:12 | משלם מיסים, |
לא האינדיבידואל. | |
34:14 | ק: אז, האם המחשבה מבינה, |
רואה | |
34:19 | מודעת - שהיא יצרה |
את הכאוס הזה? | |
34:23 | ש: לא. |
34:25 | ק: למה לא? אבל אתה אדוני, |
אתה מכיר בזה? | |
34:35 | ש: אני מכיר בזה שהמחשבה |
ק: לא אתה - האם המחשבה? | |
34:40 | אתה רואה איך אתה? |
שאלתי אותך שאלה אחרת | |
34:44 | האם המחשבה, שהיא אתה |
34:47 | חשיבה, האם החשיבה שלך מכירה |
34:52 | בכאוס הזה שהיא יצרה? |
34:57 | ב: חשיבה נוטה לייחס את הכאוס |
למשהו אחר | |
35:02 | או למשהו מבחוץ, |
או ל"אני" שבפנים. | |
35:07 | לכל היותר, הייתי אומר |
שאני עשיתי את זה | |
35:10 | אבל אז החשיבה מייחסת |
35:12 | אומרת שאני עושה את החשיבה. |
35:14 | אתה רואה לאן אני חותר? |
ק: כן. | |
35:16 | ב: שישנו "משהו" שחושב. |
35:18 | הלכתי לומר שזה כמו התאגיד |
35:20 | החשיבה המציאה סוג של תאגיד |
35:23 | שהוא אמור להיות אחראי לחשיבה. |
35:26 | נוכל לקרוא לזה "תאגיד החשיבה"! |
35:28 | ק: "תאגיד החשיבה" |
- אכן, אכן. | |
35:30 | ב: ואז, אתה מבין, התאגיד |
אמור לעשות את החשיבה. | |
35:35 | ש: כן, כן. |
35:36 | ב: אז, אנו מייחסים, |
אנחנו נותנים | |
35:39 | קרדיט למחשבה, לתאגיד |
הזה שנקרא "אני". | |
35:41 | ש: זו דרך טובה להסתכל על זה, כן. |
35:44 | ק: המחשבה יצרה אותי. |
35:46 | ש: היא יוצרת מוסד. |
ב: אבל המחשבה גם אמרה | |
35:49 | שה"אני" הוא לא מחשבה, אלא |
מציאות בפני עצמה, שלא תלויה במחשבה. | |
35:52 | ק: כמובן, כמובן. |
35:53 | ב: המחשבה מתייחסת לתאגיד |
35:56 | כאילו הוא היה שם, |
עומד | |
35:58 | כמו הבניינים או השולחן. |
36:02 | היא אומרת "זוהי מציאות", |
זה לא רק | |
36:05 | אני חושב שזו שאלה של מציאות, |
ישנם | |
36:08 | ישנם מציאויות מסוימות שהם |
לא תלויות במחשבה | |
36:13 | אבל ישנם דברים מסוימים |
שהם מראות | |
36:15 | כמו שאם אתה עומד על הצוק |
ומסתכל | |
36:17 | על האוקיינוס, אתה רואה |
את כל המשחק של האור | |
36:19 | שהוא לא מציאות עצמאית |
36:21 | אבל זה בגלל השמים, |
הים, וה"אני" | |
36:24 | הכל קשור אחד בשני. |
ק: כמובן. | |
36:26 | ב: אז, זה חשוב שיהיה ברור |
36:28 | האם זאת מציאות שעולה |
36:30 | מהשלם הזה |
36:33 | היא תלויה בכל התנועה הזו |
36:35 | או האם היא עומדת לבדה, |
נוצרת מעצמה, בלתי תלויה. | |
36:40 | מחשבה מתייחסת ל"אני" |
כמציאות בלתי תלויה. | |
36:44 | ק: כמובן. |
36:45 | ב: והמחשבה אומרת שזה |
מגיע מה"אני" | |
36:49 | ולכן היא לא לוקחת אחריות |
למה שהיא עושה. | |
36:53 | ק: ל"אני", מחשבה יצרה את ה"אני". |
36:56 | ש: נכון. |
36:57 | ק: אז ה"אני" הוא לא נפרד מהמחשבה. |
37:01 | הוא מבנה של מחשבה. |
37:05 | טבע המחשבה שיצר את ה"אני". |
37:10 | עכשיו, האם המחשבה, |
האם המחשבה שלך | |
37:15 | או האם המחשבה מכירה בזה? |
37:20 | ש: הייתי אומר כן ולא. |
ק: לא, לא. | |
37:23 | ש: זה כאילו בהבזקים היא כן. |
ק: לא, לא בהבזקים. | |
37:26 | אתה לא רואה |
37:28 | את השולחן הזה בהבזקים |
- הוא תמיד שם. | |
37:37 | ש: אני חושב שמה שבאמת קורה הוא |
37:39 | הוא שאתה רואה את הפעולה |
37:42 | אני תוהה, זה נראה כאילו |
37:44 | - אם נוכל להיות כנים בנוגע לזה |
37:47 | לגמרי אמיתיים לגבי זה, |
מה אנו רואים כאשר | |
37:51 | מה קורה |
37:52 | או מהי המציאות של המחשבה |
שרואה את היצירה הזו? | |
38:01 | ק: לא. שאלנו שאלה אתמול, |
ועצרנו שם | |
38:05 | האם המחשבה רואה |
את עצמה בתנועה? | |
38:09 | ש: נכון. |
38:11 | ק: התנועה יצרה את ה"אני" |
38:13 | יצרה את הכאוס, |
יצרה את החלוקה | |
38:15 | יצרה את הקונפליקט, קנאה, |
חרדה, פחד - כל זה. | |
38:20 | ש: נכון, עכשיו, מה שאני שואל |
זה שאלה אחרת, אתמול | |
38:24 | הגענו לנקודה שבה אמרנו |
"המחשבה עוצרת". | |
38:29 | ק: לא, זה הרבה יותר מאוחר. |
38:33 | בבקשה תישאר בדבר אחד. |
38:34 | ק: אוקיי, אבל המחשבה |
- מה שאני מנסה לומר | |
38:36 | מהי המציאות של המחשבה |
שרואה את עצמה | |
38:41 | ק: תגיד לי. אתה רוצה |
שאני יתאר לך. | |
38:45 | ש: לא, אני לא רוצה שתתאר לי. |
38:46 | אני מנסה להגיע ל |
38:48 | מהי המציאות שלי. מהי המציאות |
שהמחשבה רואה? | |
38:52 | וכשאני צופה בזה |
38:56 | - אנחנו נכנסים לשפה פה, |
לבעיה שבשפה | |
38:59 | אבל זה נראה שהמחשבה רואה |
ואז שוכחת. | |
39:03 | ק: לא, בבקשה. אני שואל |
שאלה מאוד פשוטה. | |
39:06 | אל תסבך את זה. |
39:08 | האם המחשבה רואה את הכאוס |
שהיא יצרה? זה הכל. | |
39:19 | מה שאומר |
39:23 | האם מחשבה מודעת |
לעצמה בתנועה? | |
39:30 | לא, "אני מודע למחשבה כתנועה". |
39:36 | ה"אני" נוצר על ידי המחשבה. |
39:40 | ב: אני חושב שהשאלה הרלוונטית היא |
39:42 | למה המחשבה ממשיכה לעבוד? |
39:44 | למה היא מאריכה את עצמה? |
39:46 | משום שכל עוד שהיא ממשיכה |
את עצמה | |
39:49 | זה יוצר משהו |
39:50 | כמו מציאות נפרדת, |
אשליה של מציאות. | |
39:53 | ק: למה המחשבה |
39:55 | ב: למה המחשבה ממשיכה לעבוד? |
39:59 | ש: מהם היחסים שלי עם המחשבה? |
40:03 | ק: אתה המחשבה. אין "אתה" |
ביחס ל"מחשבה". | |
40:09 | ב: זוהי הדרך שבה השפה |
אומרת שיש | |
40:12 | היא אומרת "אני היישות |
שיוצרת את המחשבה". | |
40:15 | ב: כביכול, כמו שג'נרל מוטורס אומרת |
40:17 | "אני התאגיד שיוצר מכוניות". |
40:21 | ש: אבל תראה, תראה. אתה צודק. |
איך אני יכול להבין את זה | |
40:26 | השאלה היא, |
אני אומר לך | |
40:30 | "מהם היחסים שלי עם המחשבה?" |
40:32 | אתה אומר לי, |
"אתה הוא המחשבה". | |
40:37 | במידה מסוימת מה שאתה אומר |
הוא ברור | |
40:41 | אבל זה עדיין מה שמגיע ממני |
40:45 | אתה מבין? |
זוהי עדיין הדרך שבה | |
40:47 | המחשבה נעה, להגיד |
"זה היחסים שלי למחשבה". | |
40:52 | ב: זאת הנקודה, להגיד |
40:53 | "האם המחשבה עצמה יכולה |
לעצור ברגע זה?" | |
40:56 | אתה מבין? |
ק: כן. | |
40:57 | ב: מה מחזיק את כל זה, |
ברגע זה | |
41:01 | היתה השאלה שניסיתי להגיע אליה. |
41:03 | ש: זאת השאלה. |
41:04 | ב: במילים אחרות, נניח שיש |
לנו תובנה מסוימת | |
41:07 | אבל משהו קורה |
41:10 | להמשיך את התהליך הישן |
למרות הכל, ברגע זה. | |
41:13 | ש: נכון. עכשיו המחשבה |
ממשיכה לנוע. | |
41:18 | ק: לא, הוא שאל, ד"ר בוהם |
שאל שאלה טובה מאוד | |
41:22 | שלא ענינו עליה. |
41:23 | הוא שאל "למה המחשבה נעה"? |
41:27 | ב: מתי שאין צורך לנוע. |
ק: למה היא תמיד נעה? | |
41:31 | ש: נכון. |
41:33 | ק: אז, מהי תנועה? |
41:38 | תנועה היא זמן. נכון? |
41:43 | ש: זה מהר מידי. |
41:47 | תנועה היא זמן |
ק: כמובן. | |
41:50 | ש: תנועה היא תנועה. |
41:51 | ק: לא, לא. מכאן לשם. |
ש: נכון. | |
41:57 | ק: פיזית. |
מכאן לשם. | |
42:00 | פיזית - מכאן ללונדון, |
מכאן לניו-יורק. | |
42:05 | וגם פסיכולוגית מכאן לשם. |
42:08 | ש: נכון. |
ק: אני כזה, ואני חייב להיות כזה. | |
42:13 | ש: נכון. אבל המחשבה היא |
לא בהכרח של זה. | |
42:20 | ק: מחשבה היא תנועה. |
42:25 | אנחנו בוחנים תנועה, |
שהיא מחשבה. | |
42:29 | ש: מחשבה |
42:31 | ק: תראה, אם המחשבה נעצרת, |
אין תנועה. | |
42:36 | ש: כן, אני מנסה |
זה חייב להיעשות מאוד ברור. | |
42:41 | ב: אני חושב שישנו צעד שיכול לעזור |
42:44 | ש: מהו הצעד? |
42:46 | ב: אני שואל את עצמי "מה זה |
42:47 | שגורם לי להמשיך לחשוב או לדבר" |
42:51 | אני לעיתים יכול לצפות באנשים |
ולראות שהם תקועים | |
42:54 | רק משום שהם ממשיכים לדבר, |
42:56 | אם הם יפסיקו לדבר |
42:57 | כל הבעיה תיעלם. |
42:59 | זה רק רצף המילים הללו ש |
43:03 | בגלל שמה שהם אומרים |
43:04 | נהפך למציאות עבורם |
43:08 | ואז הם אומרים |
43:09 | "זאת הבעיה שלי, זה אמיתי |
43:11 | ואני צריך לחשוב עוד קצת" |
43:12 | אני חושב שיש סוג של משוב. |
נגיד שאני אומר | |
43:17 | "ובכן, יש לי בעיה, אני סובל". |
43:20 | ש: אבל יש לך "אני". |
43:22 | ב: כן. אני חושב כך, לפיכך |
יש לי תחושה שאני אמיתי. | |
43:27 | אני חושב על הסבל שלי |
43:29 | אבל משתמע מכך שזה |
אני שם | |
43:32 | ושהסבל הוא אמיתי |
בגלל שאני אמיתי. | |
43:35 | ש: נכון. |
43:36 | ב: ואז באה המחשבה השניה, |
שהיא "מאחר וזה אמיתי | |
43:39 | אני צריך לחשוב עוד". |
ש: נכון. | |
43:41 | ב: בגלל שכביכול זה המקרה. |
43:43 | ש: זה מזין את עצמו. |
43:45 | ב: כן. ואז אחד הדברים |
שאני צריך לחשוב עליהם הוא | |
43:48 | "מה הבעיה שלי"? |
43:49 | שאומר שאני סובל. |
43:51 | אני נאלץ להמשיך לחשוב |
43:53 | את המחשבה הזו כל הזמן |
43:56 | להחזיק את עצמי בקיום |
43:58 | אתה רואה לאן אני חותר? |
43:59 | ישנו משוב. |
44:00 | ק: מה שאומר ש |
ככל שמחשבה היא תנועה | |
44:05 | שהיא זמן, אם אין תנועה, |
אני מת! | |
44:10 | אני מת! |
44:12 | ב: כן, אם התנועה הזו נפסקת, |
אז | |
44:14 | התחושה הזו של "אני כאן" |
שהיא אמיתית צריכה לחלוף | |
44:17 | התחושה הזו שאני אמיתי |
היא תוצאה של החשיבה. | |
44:20 | ק: אתה רואה, זה בלתי רגיל. |
44:22 | ש: כמובן. |
44:23 | ק: לא, בפועל. בפועל, לא כתיאוריה. |
44:28 | ש: נכון, נכון. |
44:30 | ק: מישהו מכיר במחשבה |
כתנועה. נכון? | |
44:34 | ש: נכון. |
44:37 | ק: אין "אני" מכיר במחשבה |
כתנועה | |
44:41 | המחשבה עצמה מכירה בתנועה |
שלה. זה בתנועה. | |
44:46 | ב: ותוך כדי תנועה היא יוצרת |
תדמית של | |
44:49 | "אני" שאמור לנוע. |
44:51 | ק: כן, כן. |
ש: נכון. | |
44:53 | ק: עכשיו, מתי שהתנועה נעצרת |
44:58 | אין "אני". |
45:02 | ה"אני" הוא הזמן |
45:03 | הוא זמן, הורכב על ידי הזמן - שהוא מחשבה. |
45:08 | ש: נכון. |
45:09 | ק: אז, האם אתה, |
בהקשיבך לזה | |
45:16 | מבין את האמת בזה? |
45:21 | לא המילולי, אמת הגיונית, |
טענה הגיונית | |
45:29 | אלא האמת של הדבר |
הנפלא הזה? | |
45:46 | ולכן ישנה פעולה שונה לגמרי מזה. |
45:55 | הפעולה של המחשבה כתנועה |
45:59 | מביאה לפעולות מחולקות |
46:02 | פעולות סותרות. |
46:05 | מתי שהתנועה כמחשבה |
46:08 | מגיעה לסופה ישנה פעולה טוטאלית. |
46:14 | ב: האם תאמר אז שלא משנה |
איזה מחשבה טכנית | |
46:17 | מגיעה, אז היא בתוך סדר? |
ק: כמובן. | |
46:20 | במילים אחרות, זה לא אומר |
שהמחשבה נעלמת לתמיד. | |
46:25 | ק: לא, לא. לא. |
46:28 | ש: יכולה להיות תנועה במקום |
הראוי; בסדר הראוי. | |
46:31 | אם זאת מחשבה נכונה. |
ק: במקומה הנכון. | |
46:35 | ש: והיא מגיעה |
אני אומר, המוח עדיין | |
46:38 | יכול לעשות את זה. נכון? |
ב: כן. | |
46:41 | ק: אז, האם אני - |
לא אני - בן אדם | |
46:45 | האם הוא מפחד מכל זה? |
46:48 | לא מודע, עמוק בפנים, |
הוא חייב להכיר בסופו של ה"אני". | |
46:58 | אתה מבין? |
47:02 | וזה באמת הדבר המפחיד ביותר. |
47:09 | אני, הידע שלי, הספרים שלי |
47:12 | האישה שלי, ה |
- אתה מבין? | |
47:14 | כל הדברים שהמחשבה הרכיבה |
47:18 | ואתה אומר לי לשים לכל זה סוף. |
47:23 | ב: כן. התוכל לומר שזה הסוף של הכל? |
47:29 | כי כל מה שאני יודע נמצא שם. |
47:32 | ק: לגמרי. |
47:40 | אז, אתם רואים, |
אני מפחד | |
47:43 | בן אדם פוחד ממוות. |
47:49 | - לא המוות הפיזי. |
ש: למות עכשיו. | |
47:54 | ק: מוות של הדבר |
שמגיע לסופו. | |
48:01 | ולכן הוא מאמין באלוהים |
48:04 | גלגול נשמות, ועוד מלא |
נחמות אחרות | |
48:06 | אבל בפועל |
48:10 | מתי שהמחשבה |
48:14 | כשהמחשבה מכירה בעצמה |
כתנועה ורואה ש | |
48:19 | התנועה יצרה את ה"אני" |
48:22 | החלוקות, המריבות, |
העניינים הפוליטיים | |
48:25 | אתה מבין? - כל המבנה של |
העולם הכאוטי הזה | |
48:30 | מתי שהמחשבה מבינה זאת, |
היא רואה את האמת בזה ומסתיימת. | |
48:38 | ולכן היא בחלל. |
48:44 | אז ישנו חלל. |
48:49 | עכשיו, אתה מקשיב לזה |
48:51 | איך אתה מקבל את זה? |
48:57 | ש: אתה רוצה שאני |
48:59 | ק: תקבל את זה, |
ש: לקבל את זה. | |
49:01 | ק: אני מציע לך משהו. |
איך אתה מקבל זאת? | |
49:08 | זה מאוד חשוב. |
49:09 | ש: כן. מחשבה רואה |
את התנועה שלה | |
49:13 | ק: לא, לא. |
איך אתה מקבל זאת? | |
49:22 | איך הציבור |
49:24 | מי שמקשיב לכל זה, נגיד, |
"איך אני מקשיב לזה | |
49:33 | מה הוא מנסה לומר לי?" |
49:38 | ש: איך? |
49:39 | ק: הוא אומר, "אני לא אומר לך כלום". |
הוא אומר, | |
49:42 | "תקשיב למה שאני אומר ותבדוק |
49:46 | בעצמך האם המחשבה כתנועה |
49:52 | בתנועה שלה היא יצרה את כל זה |
49:56 | גם את העולם הטכנולוגי שהוא שימושי |
49:58 | שהוא הכרחי |
50:00 | ואת העולם הכאוטי הזה. |
50:08 | ק: איך אתה מקבל, מקשיב לזה; |
50:11 | או הציבור - מישהו שלא כאן |
50:14 | שומע את זה? |
50:16 | איך אתה מקשיב לזה? |
50:20 | מה קורה בתוכך כשאתה שומע את זה? |
50:24 | ש: פאניקה. |
ק: לא. כן? | |
50:27 | ק: כן. ישנה פאניקה מהמוות, |
המוות הזה | |
50:34 | סוג של פחד מהמוות. |
50:40 | ישנה ראייה |
ישנה תחושה של ראות | |
50:45 | ואז ישנו פחד מהמוות הזה. |
50:49 | ק: שאומר ש אתה הקשבת |
למילים הללו | |
50:56 | המילים עוררו את הפחד. |
51:00 | ש: נכון. |
51:02 | ק: אבל לא את האמת של העובדה. |
51:09 | ש: לא הייתי אומר. |
אני חושב שזה לא פייר. | |
51:13 | ק: אני שואל אותך. |
51:14 | ש: המילים עוררו את המציאות |
שבעובדה | |
51:17 | ואז ישנו כמעט |
51:19 | נראה שישנו תהליך מהיר מאוד. |
51:21 | ישנה מציאות של העובדה |
51:23 | ושם נראה שיש דממה |
51:27 | רגע של בהירות גדולה |
51:31 | שמפנה את מקומה |
לסוג של | |
51:35 | תחושה בתחתית הבטן |
שהדברים שם | |
51:37 | נופלים ואז יש סוג של |
51:42 | ק: מניעה. |
ש: מניעה. | |
51:45 | אני חושב שישנה תנועה |
שלמה שם. | |
51:47 | ק: אז, אתה מתאר את האנושות. |
51:50 | ש: כן, אני מנסה. |
כן, אני מתאר את עצמי. | |
51:53 | ק: שהוא האנושות. |
ב: אותו דבר. | |
51:55 | ק: אתה הצופה, האנשים |
שמקשיבים לזה. | |
51:58 | ש: נכון. ישנה תחושה של |
"מה יקרה מחר?" | |
52:01 | ק: לא, לא. זאת לא הנקודה. |
52:05 | ש: אני אומר לך, |
זה הפחד הזה. | |
52:07 | ק: לא. מתי שהמחשבה מכירה בזה |
כתנועה | |
52:12 | והתנועה הזו יצרה |
52:14 | את כל הכאוס הזה, |
כאוס מוחלט | |
52:18 | לא חלקי חלקים, |
אלא אי-סדר מוחלט | |
52:26 | מתי שהיא מכירה בזה, |
מה קורה, בפועל? | |
52:47 | אתה לא פוחד |
52:52 | אין פחד. |
52:57 | תקשיב לזה טוב, |
אין פחד. | |
53:00 | פחד הוא רעיון שהגיע |
מתהליך הפשטה. | |
53:11 | אתה מבין? |
53:13 | אתה יצרת תמונה של הסוף |
53:18 | ומפחד מהסוף הזה. |
53:24 | ק: אתה צודק. אתה צודק |
ישנה | |
53:29 | ק: אין פחד |
ש: אין פחד, ואז יש | |
53:33 | ק: אין פחד מתי שהמציאות |
מתרחשת. | |
53:39 | ש: נכון. |
53:42 | מתי שהמציאות מתרחשת |
ישנה דממה. | |
53:45 | ק: עם העובדה אין פחד. |
53:47 | ב: אבל ברגע שהמחשבה נכנסת |
53:49 | ק: נכון. |
ש: נכון. | |
53:50 | עכשיו חכה, אל תלך. |
(צחוק) | |
53:54 | ק: יש לנו עוד 3 דקות. |
ש: אוקיי, שלוש דקות. | |
53:58 | ק: תמשיך. |
53:59 | ש: העובדה והמציאות |
- אין פחד. | |
54:02 | ק: בידיוק. בידיוק. |
54:05 | ש: אבל אז מחשבה נכנסת. |
54:08 | ק: לא. |
54:13 | אז זאת כבר לא העובדה. |
54:21 | אתה לא יכול להשאר עם העובדה. |
54:27 | ב: ובכן, זה אותו דבר כמו להגיד |
שאתה ממשיך לחשוב | |
54:30 | ק: ממשיך לנוע. |
ב: כן. | |
54:36 | ובכן, ברגע שאתה מביא מחשבה |
פנימה וזאת לא העובדה | |
54:39 | זה דימיון או פנטזיה |
54:41 | שמורגש כמשהו אמיתי |
54:43 | אבל זה לא. |
ש: נכון. | |
54:45 | ב: לכן, אתה כבר לא עם העובדה. |
54:47 | ש: אז, אנו אומרים |
54:49 | ק: גילינו משהו יוצא מהכלל |
54:51 | מתי שאתה עומד מול עובדה, אין פחד. |
54:56 | ב: אז, כל פחד הוא מחשבה אז, |
נכון? | |
54:59 | ק: כן, זה נכון. |
55:01 | ש: זה משהו גדול |
55:03 | ק: לא. כל מחשבה היא פחד, |
כל מחשבה היא צער. | |
55:08 | ב: אבל זה דו סיטרי, כל פחד |
הוא מחשבה וכל מחשבה היא פחד. | |
55:12 | ק: כמובן. |
55:13 | ב: חוץ מסוג של מחשבה שעולה |
עם העובדה לבדה. | |
55:16 | ש: אני רוצה להתערב כאן |
55:18 | אם יש לנו שניה. |
55:20 | נראה לי שגילינו |
55:21 | משהו חשוב מאוד כאן |
55:24 | והוא, |
בזמן הראות עצמה | |
55:27 | אז הרגע של הקשב נמצא בשיאו. |
55:31 | ק: לא. משהו חדש קורה. |
ש: כן. | |
55:36 | ק: משהו לגמרי, שמעולם לא |
הסתכלת עליו או | |
55:41 | שמעולם לא הובן או הורגש, |
מה שלא יהיה. | |
55:45 | יש משהו אחר לגמרי שקורה. |
55:52 | ב: אבל האם זה לא חשוב |
שנכיר בזה | |
55:56 | במחשבה שלנו, אני מתכוון |
בשפה שלנו? | |
55:58 | ב: כפי שאנו עושים עכשיו. |
במילים אחרות, אם זה קרה | |
56:01 | ולא הכרנו בזה אנו עלולים לחזור אחורה. |
56:04 | ק: כמובן. |
ש: אני לא מבין. | |
56:06 | ב: אנחנו צריכים לראות את זה |
לא רק מתי זה קורה | |
56:09 | אנחנו צריכים לראות את זה |
בזמן שזה קורה | |
56:11 | ואנחנו צריכים להגיד שזה קורה. |
56:14 | ש: ואז אנחנו יוצרים |
מקום לתחום את זה בו? | |
56:17 | ק: לא. |
56:18 | מה שהוא אומר מאוד פשוט. |
56:20 | הוא אומר |
56:26 | האם העובדה הזו |
מתרחשת בפועל? | |
56:31 | והאם אתה יכול להשאר עם זה |
56:34 | האם המחשבה יכול לא להיכנס, |
אלא להישאר רק עם העובדה? | |
56:47 | אדוני, זה כמו להגיד, |
תישאר לגמרי עם הצער | |
56:55 | אל תזוז משם, לא להגיד |
56:57 | "זה צריך להיות, לא צריך להיות, |
איך אני יתגבר על זה? | |
57:00 | רחמים עצמיים וכל השאר |
- פשוט לגמרי להישאר | |
57:03 | עם הדבר, עם העובדה. |
57:11 | אז יש לך אנרגיה אדירה. |
57:15 | ש: נכון. |
57:20 | ק: אתה יכול? |
57:27 | עבר הזמן. |