Krishnamurti Subtitles

התדמית שלך על עצמך מונעת יחסים עם אחרים

Brockwood Park - 19 May 1976

The Transformation of Man 5



0:11 ק: אתם יודעים, דיברנו על
 
0:15 ההכרח
 
0:19 בשינוי אצל בני האדם
 
0:23 ולמה הם אינם משתנים
 
0:26 למה הם מקבלים את ה
 
0:29 תנאים הבלתי נסבלים
של נפש האדם.
  
0:34 אני חושב שעלינו להגיע,
או לגשת
  
0:38 לאותו דבר בזווית שונה
 
0:45 מי המציא את התת-מודע?
 
0:50 ש: מי המציא את זה?
 
0:59 אני חושב שהתת-מודע
 
1:01 ישנו הבדל בין מה שאנו
מכנים תת-מודע
  
1:04 לבין מהו התת-מודע.
המילה היא לא הדבר.
  
1:07 ק: כן, המילה אינה הדבר.
מי חשב על זה?
  
1:12 ש: אני חושב שההיסטוריה
 
1:16 של המחשבה על התת-מודע
 
1:19 היא תהליך ארוך ומורכב.
אני חושב שזה התחיל
  
1:26 ק: אפשר לשאול,
יש לך תת-מודע?
  
1:30 ש: האם יש לי? שוב, יש
לנו בעיה לשונית כאן.
  
1:33 ק: לא.
ש: האם יש לי תת-מודע?
  
1:37 ק: האם אתה ער לתת-מודע?
 
1:40 האם אתה יודע שיש לך
תת-מודע
  
1:43 שפועל בצורה שונה, או
מנסה לתת לך רמזים
  
1:48 אתה יודע, כל זה,
אתה ער לכל זה?
  
1:51 ש: כן. אני מודע
לצד של עצמי.
  
1:59 אני רואה זאת קצת שונה
 
2:01 אני רואה זאת שישנו
צד בתוכי
  
2:04 שמודע באופן לא מלא.
 
2:07 זה מה שאני מכנה תת-מודע.
 
2:09 הוא מודע לחוויה שלי
 
2:13 או מודע לאירועים בדרך
לא שלמה.
  
2:17 זה מה שאני מכנה תת-מודע.
 
2:25 עכשיו, הוא משתמש בסמלים
ואופנים
  
2:27 שונים של להגיד
של הבנה
  
2:28 במילים אחרות,
חלום שבו אני
  
2:32 מגלה את הקנאה,
בחלום
  
2:35 ק: אכן, אכן.
ש: שלא הייתי מודע לה.
  
2:38 ק: אבל האם גם אתה
תתן חשיבות, ד"ר בוהם
  
2:44 להרגשה שישנו דבר כזה?
 
2:47 ב: ובכן, אני לא יודע
למה אתה מתכוון. אני חושב
  
2:49 ישנם תופעות ש ישנם
דברים מסוימים
  
2:52 שאנו עושים שלמקורם
אנחנו לא מודעים. אנחנו מגיבים
  
2:58 אנו משתמשים במילים בדרך קבע.
ש: יש לנו חלומות.
  
3:03 ב: יש לנו חלומות,
אני מניח שאנו
  
3:05 ק: אני הולך לשים את כל
זה בספק משום שאני לא בטוח
  
3:09 ש: אתה לא בספק שיש לנו חלומות?
 
3:11 ק: לא. אבל הייתי רוצה להטיל ספק,
או לשאול
  
3:15 המומחים, אם יש דבר כזה
 
3:19 כמו התת-מודע.
בשבילי, איכשהו אני לא חושב
  
3:25 שזה שיחק תפקיד משמעותי
בחיי כלל.
  
3:30 ש: ובכן, זה תלוי למה אתה
מתכוון כשאתה אומר תת-מודע.
  
3:33 ק: אני אומר לך למה אני מתכוון.
 
3:34 משהו חבוי,
משהו לא שלם
  
3:37 משהו שאני צריך
לחפש אחריו
  
3:39 באופן מודע או לא-מודע
 
3:41 לחפש ולגלות,
מה יש מתחת
  
3:43 לחקור ולחשוף את זה.
 
3:46 ש: נכון.
 
3:47 ק: לראות את המניע,
לראות את הכוונות הנסתרות.
  
3:53 ש: נכון.
 
3:54 ב: האם נוכל להבהיר ש
 
3:56 שישנם דברים שאנשים עושים
 
3:57 שאתה רואה שהם לא מודעים
למה שהם עושים
  
4:00 אלא דברים מסוימים
בטבעה של המחשבה.
  
4:04 ק: אני לא מבין.
 
4:05 ב: לדוגמה, פליטה פרוידיאנית,
אתה יודע
  
4:11 שמישהו פולט מילה בטעות
 
4:13 שמבטאת את הרצון שלו,
הכוונה שלו.
  
4:15 ק: או, כן, לא התכוונתי לזה.
אכן.
  
4:18 ש: זה יהיה לא מודע
 
4:20 - זה מה שאנשים יחשבו
עליו כשאומרים תת-מודע.
  
4:22 אני חושב שיש שתי בעיות כאן
 
4:24 אם אוכל להכניס טענה טכנית כאן.
 
4:27 ישנם האנשים הללו,
ועלה
  
4:30 בהיסטוריה של החשיבה
על התת-מודע
  
4:33 אנשים שחושבים
 
4:34 שישנם דברים, כמו
שהתת-מודע הוא דבר
  
4:37 ויש דברים בתוך התת-מודע
שהם שם
  
4:42 שצריכים להתגלות.
אז אני חושב
  
4:44 שישנה קבוצה גדולה
של אנשים היום
  
4:46 שחושבים על התת-מודע
כתחומים של התנהגות
  
4:52 תחומים של תגובה, של חוויה
שהם לא ברורים
  
4:57 כל הקשרים, שאנו לא מודעים להם
 
4:59 לגמרי מודעים לכל מה שהולך
 
5:02 אל תוך מה שקרה
 
5:03 נגיד במשך היום
יכול להיות לך, נגיד
  
5:06 חוויה של עקה(סטרס)
 
5:09 כמו שאתה תגיד, אי-סדר,
אתה לא סיימת
  
5:12 עם החוויה ובלילה
 
5:16 אתה עובר ומסדר את זה מחדש.
 
5:19 ק: עובד מחדש.
 
5:20 ש: אז, זאת תהיה
פעולתו של התת-מודע.
  
5:23 אתה מקבל
 
5:25 נגיד, מהעבר
 
5:27 או מתוכניות של פעולה.
 
5:30 ק: אני מתכוון
 
5:32 התת-מודע הקולקטיבי,
תת-המודע של הגזע.
  
5:36 ב: וגם, נגיד, שמישהו
נפגע עמוקות בעבר
  
5:39 ואתה רואה שכל ההתנהגות
שלו נשלטת על ידי זה.
  
5:42 אבל הוא לא יודע,
הוא יכול לא לדעת את זה.
  
5:44 ק: כן, זה אני מבין.
 
5:45 ש: התגובות שלו הן תמיד מהעבר.
 
5:47 ק: תמיד, אכן.
 
5:50 מה שאני מנסה למצוא הוא
 
5:57 למה חילקנו את זה?
 
6:00 המודע והתת-מודע.
 
6:03 או שזה תהליך יחיד בתנועה?
 
6:09 לא נסתר, לא חבוי
 
6:15 אלא נע כזרם אחיד.
 
6:22 ואנו באים,
ציפורים חכמות עם שכל
  
6:27 באות ומפצלות את זה.
 
6:30 ואומרים שיש תת-מודע
 
6:32 ומודע
 
6:34 החבוי, הלא שלם
 
6:37 מחסן של זכרונות של הגזע
 
6:41 זכרונות של המשפחה,
גנים, כל זה.
  
6:44 ש: הסיבה שזה קרה היא, לדעתי
 
6:46 היא שזה הוסבר באופן חלקי
 
6:50 היא העובדה שפרויד ויונג
 
6:52 והאנשים הללו שראו מטופלים
 
6:55 ומהיכן שגדל
 
6:56 כל הידע על התת-מודע
 
6:58 היו רואים מטופים,
אנשים ש
  
7:01 פיצלו את זה,
חילקו את זה
  
7:04 את התנועה הזו
שאתה מדבר עליה.
  
7:06 ק: לזה אני רוצה להגיע.
 
7:08 ש: במילים אחרות, האישה שאומרת
שהיאכל ההיסטוריה
  
7:12 של ההיסטריה, שמטופלים
לא היו יכולים להזיז את היד.
  
7:15 ק: אני יודע.
ש: אתה יודע על זה.
  
7:17 ולאחר מכן אתה פותח
את הזכרונות
  
7:19 ואז לבסוף הם יכולים
להניע את היד.
  
7:21 אז, הם עשו 2 ועוד 2,
אני יודע שהם לא חושבים
  
7:24 שזה עובד ככה אבל ככה
הם עשו את זה.
  
7:26 או אנשים בעלי פיצול אישיות.
 
7:29 ק: מה שאני מנסה
האם זה אי-שפיות
  
7:34 לא אי-שפיות
- האם זה מצב נפשי
  
7:37 שמחלק הכל,
שאומר
  
7:39 יש תת-מודע, מודע?
 
7:41 זהו גם תהליך של חלוקה.
 
7:45 ב: ובכן, האם תאמר
 
7:47 שחומר מסוים נעשה,
אפילו פרויד אמר
  
7:49 שחומר מסוים נעשה לא מודע
על ידי המוח
  
7:53 כי הוא מטריד מידי.
ק: זה מה שאני רוצה
  
7:55 ש: זה מחולק.
 
7:57 ב: זה ידוע מאוד בכל
האסכולות בפסיכולוגיה.
  
7:59 ש: זה מה שאני אומר.
שזה מחולק
  
8:02 וזה אחר כך כונה כתת-מודע.
 
8:05 מה שמחולק הוא התת-מודע.
 
8:08 ק: אני מבין את זה.
 
8:09 ב: האם מישהו יוכל לומר
שהמוח עצמו הוא
  
8:13 בכוונה במידה מסוימת
 
8:16 מחזיק את זה נפרד כדי להמנע?
ש: נכון.
  
8:19 ק: כן, להמנע מלראות עובדות.
ש: נכון.
  
8:22 ב: כן. אז זה לא באמת
 
8:24 נפרד מהמודע.
 
8:26 ק: לזה אני רוצה להגיע.
אתם מבינים?
  
8:30 ש: זה נכון. זה לא נפרד מהמודע
 
8:33 המוח אירגן את זה
בצורה מחולקת.
  
8:37 ב: כן, אבל אז זה
מינוח שגוי לקרוא לזה כך.
  
8:39 המילה "תת-מודע" כבר
רומזת על הפרדה.
  
8:42 ק: בידיוק, הפרדה.
 
8:43 ב: לומר שישנם שתי שכבות,
לדוגמה, התת-מודע העמוק
  
8:46 והמודע שעל פני השטח,
מתכוונים למבנה הזה.
  
8:51 אבל עכשיו הרעיון האחר
הוא לומר
  
8:53 שאין כוונה למבנה, אלא
 
8:55 חומר מסוים איפה שלא יהיה
פשוט מתעלמים ממנו.
  
9:00 ש: בידיוק. ככה אני חושב על זה.
 
9:03 ק: אני לא רוצה לחשוב
על מישהו
  
9:06 כי הוא פגע בי.
 
9:08 זה לא התת-מודע,
אני לא רוצה לחשוב על זה.
  
9:10 ש: נכון.
 
9:12 ק: אני מודע,
הוא פגע בי
  
9:13 ואני לא רוצה לחשוב עליו.
 
9:15 ב: אבל מצב פרדוקסלי מתרחש
 
9:18 משום שבסוף
 
9:19 אתה נעשה כל כך טוב בזה
 
9:20 שאתה לא שם לב
שאתה עושה את זה.
  
9:22 אני מתכוון, נראה שזה קורה.
ק: כן, כן.
  
9:25 ב: אנשים נעשים מיומנים כל כך ב
 
9:27 להמנע מהדברים האלה שהם פוסקים
 
9:29 להבין שהם עושים את זה.
ש: נכון.
  
9:31 ק: כן.
ב: זה נעשה הרגל.
  
9:33 ש: נכון. אני חושב,
זה מה שקורה.
  
9:36 שהדברים האלה, הפגיעות
 
9:39 ק: הפצעים נשארים.
 
9:41 ש: הפצעים נשארים ואנחנו
שוכחים ששכחנו.
  
9:45 ק: הפצעים נשארים.
 
9:46 ב: כן. אני חושב, אנו זוכרים לשכוח!
 
9:50 ק: כן (צחוק).
 
9:51 ש: אנחנו זוכרים לשכוח והתהליך
 
9:53 למעשה התהליך של התרפיה
 
9:56 מסייע לזכור, להיזכר
 
10:00 לזכור ששכחת,
 
10:03 ואז להבין את הקשרים
 
10:06 ולמה שכחת, ואז
 
10:08 העניין יכול לנוע באופן
שלם יותר
  
10:11 במקום להיות מחולק.
 
10:14 ק: האם שקלת, או הרגשת שנפגעת?
 
10:22 ש: כן.
 
10:23 ק: ורוצה לשכוח את זה?
 
10:32 או, בהיותך פגוע, מתנגד,
נעשה מופנם, מבודד
  
10:40 כל התמונה שהיא התדמית
 
10:43 של עצמך בהיותך פגוע ומופנם
 
10:46 כל זה - אתה מרגיש את זה
כשאתה נפגע?
  
10:50 ש: כן, אני מרגיש, איך לומר זאת
 
11:00 אני חושב
 
11:03 ק: אני מתעניין בזה,
בוא נכנס לזה.
  
11:07 ש: כן, אני מרגיש
שבוודאות ישנה תנועה
  
11:12 לא להיות פגוע, לא להיות
 
11:15 שלא תהיה התדמית הזו, שלא יהיה
 
11:18 שינוי של העניין כולו
 
11:21 כי אם זה השתנה זה נראה
 
11:23 שזה מושך לאותה חוויה
 
11:25 שהייתה הפגיעה.
זאת פגיעה אבל יש לזה
  
11:29 תהודה עם התת-מודע שמזכיר לי
 
11:34 מזכיר לי שנפגעתי עמוקות
על ידי הפגיעה היותר שיטחית הזו.
  
11:40 ק: אני מבין זאת.
 
11:43 ש: אז אני נמנע מפגיעה, נקודה.
 
11:46 ק: האם למוח נגרם הלם?
כמובן
  
11:49 הלם פיזי, ביולוגי
 
11:52 אבל המוח הפסיכולוגי,
אם נוכל לקרוא לזה כך
  
11:58 האם הוא חייב להיפגע?
האם זה בלתי נמנע?
  
12:04 ש: לא, אני לא חושב.
 
12:06 הוא נפגע רק בהקשר למשהו.
 
12:09 ק: לא. אני שואל אותך
 
12:11 האם המוח הפסיכולוגי,
אם אני יכול להשתמש
  
12:14 בשתי המילים הללו,
לעולם לא יפגע, בשום מקרה?
  
12:21 בהינתן, אתה יודע,
חיי משפחה, בעל
  
12:25 אישה, חברים רעים,
מה שנקרא אויבים
  
12:30 כל זה מסתובב סביבך
ואתה לעולם לא נפגע?
  
12:42 כי ככל הנראה זה אחד ה
 
12:47 פצעים העמוקים בקיום האנושי
- להיפגע
  
12:54 ככל שאתה רגיש יותר,
ככה יותר
  
12:58 מודע, אתה נעשה יותר ויותר פגוע
 
13:03 יותר מכונס בתוך עצמך.
 
13:08 האם זה בלתי נמנע?
 
13:14 ש: אתה שואל אותי?
 
13:15 אני לא חושב שזה בלתי נמנע,
אבל אני חושב שזה קורה לעיתים קרובות
  
13:19 יותר קרובות. וזה נראה שזה קורה
כאשר ישנו
  
13:28 איך לתאר זאת
 
13:30 היצמדות נוצרה ואז
האיבוד של ההיצמדות הזו.
  
13:35 אתה נעשה חשוב בשבילי.
 
13:38 אתה חשוב לי, אני מחבב אותך,
אני נעשה מעורב רגשית איתך
  
13:41 ואז זה חשוב לי שאתה לא
 
13:46 תעשה משהו שיפגע בתדמית הזאת.
 
13:49 ק: שזה, ביחסים הללו בין שני אנשים
 
13:56 התמונה שיש לנו אחד על השני
 
13:59 התדמית, זאת הסיבה לפגיעה.
 
14:04 ב: אבל קורה גם להיפך,
שאנחנו אוחזים בתדמיות הללו
  
14:07 בגלל הפגיעה.
ק: כמובן.
  
14:09 ב: היכן זה מתחיל?
ק: לזה אני רוצה להגיע.
  
14:13 ש: גם אני רוצה להגיע לזה.
 
14:14 ק: לא, הוא הראה משהו.
 
14:16 ש: נכון. אני יודע, כן.
 
14:20 ב: בגלל שפגעי העבר
 
14:21 נותנות כוח אדיר לתדמית
 
14:24 התדמית שעוזרת לנו לשכוח
את זה - נכון?
  
14:27 ש: נכון.
 
14:28 ק: עכשיו, האם הפגיעה הזאת
בתת מודע?
  
14:31 נשתמש במילה הזאת
 
14:33 "תת מודע" במרכאות בנתיים
- האם זה חבוי?
  
14:38 ש: ובכן, אני חושב שאתה
פשטני מעט בהקשר לזה
  
14:42 מפני שמה שחבוי זאת העובדה ש
 
14:47 קרה לי אירוע כלשהו
 
14:49 הרבה פעמים, זה קרה עם
אמא שלי
  
14:50 זה קרה עם חברים שלי
 
14:52 זה קרה קודם,
בבית ספר
  
14:55 כשדאגתי למישהו
 
14:57 ואז התדמית - זה כמו
 
14:59 אתה יוצר את ההיצמדות
ואז את הפגיעה.
  
15:02 ק: אני לא בטוח בכלל
שזה בא דרך היצמדות.
  
15:08 ש: אני חושב, זה משהו
 
15:10 אולי זה לא היצמדות,
אולי זו המילה הלא נכונה
  
15:12 אבל יש שם משהו שקורה.
 
15:14 מה שקורה שאני יוצר
 
15:16 יחסים איתך איפה שהתדמית
נעשית חשובה?
  
15:20 מה שאתה עושה לי נעשה חשוב.
 
15:24 ק: יש לך תדמית לגבי עצמך.
 
15:26 ש: נכון. ואתה אומר שאני
מחבב אותך
  
15:31 בגלל שאתה מאשר את התדמית שלי?
 
15:33 ק: לא, חוץ מחבב ולא מחבב,
לא הדברים האלה
  
15:37 יש לך תדמית לגבי עצמך.
 
15:40 אני בא, שם לך מקל בגלגלים
של התדמית הזאת.
  
15:44 ש: לא, קודם אתה בא
ומאשר את התדמית.
  
15:46 ק: לא.
ב: הפגיעה תהיה גדולה יותר
  
15:48 אם קודם אתה בא
ומתנהג איתי בחברות
  
15:50 ומאשר את התדמית, ואז אתה
שם לי מקל בגלגלים.
  
15:53 ק: כמובן, כמובן.
 
15:55 ב: אבל אפילו מישהו שלא אישר
את התדמית
  
15:57 אם הוא שם מקל כמו שצריך
 
15:59 הוא עלול ליצור את הפגיעה הזו.
ק: זה מה שאני
  
16:03 ש: נכון.
זה לא בתת מודע.
  
16:05 אבל למה, כמו שאמרת
 
16:07 למה היתה לי תדמית קודם לכן?
זה לא מודע.
  
16:11 ק: זה לא מודע? לזה אני רוצה להגיע.
 
16:13 או שזה ברור כל כך
 
16:16 שאנחנו לא מסתכלים? אתה מבין?
 
16:24 ש: אני עוקב אחרי מה שאתה אומר,
כן, אני איתך.
  
16:27 ק: אנחנו שמים את זה בצד.
אנו אומרים שזה חבוי. אני בספק
  
16:33 שזה חבוי בכלל;
זה ברור לגמרי.
  
16:40 ש: אני תוהה אם כל המרכיבים
של זה הם
  
16:42 אני יגיד לך, אני לא מרגיש
שכל החלקים של זה הם ברורים.
  
16:49 ב: אני חושב שאנו מחביאים
זאת במובן אחד,
  
16:50 נגיד שאמרנו שהפגיעה הזאת
 
16:52 אומרת שהתדמית
היא לא נכונה כלל
  
16:56 אבל אנו מחביאים את זה ואומרים
 
16:57 הכל בסדר, לדוגמא.
 
17:00 במילים אחרות, הדבר שברור
יכול להיות חבוי
  
17:04 כשאומרים שזה לא חשוב,
שאנחנו לא שמים לב לזה.
  
17:08 ש: כן, אנחנו לא שמים לב לזה,
אבל זה
  
17:10 כמו שאני מקבל תחושה שאנחנו
 
17:11 מדברים, באופן אישי
יש לי את התחושה
  
17:14 ישנו סוג של,
אני שואל את עצמי
  
17:16 מה זה מה שיוצר את התדמית
 
17:20 מהי הפגיעה הזו?
 
17:22 ק: אה, אנחנו נגיע לזה.
אני מנסה
  
17:26 אנחנו חוקרים את
 
17:29 המבנה כולו של החלק המודע.
 
17:31 ש: נכון. זה מה שאנחנו חוקרים
 
17:34 ק: אל תוך הטבע של התודעה.
 
17:39 אנחנו הפרדנו אותה לחלק חבוי
 
17:42 וחלק פתוח.
 
17:45 יכול להיות שהשכל המחולק עושה זאת.
 
17:50 ש: נכון.
 
17:54 ק: ולכן מחזק את שניהם.
 
18:00 ק: החלוקה גודלת וגודלת.
 
18:05 ש: השכל המחולק הוא
ק: עושה את זה.
  
18:13 עכשיו, למרבית האנשים ישנה
תדמית לגבי עצמם
  
18:17 למעשה כולם.
 
18:21 ש: למעשה כולם.
 
18:22 ק: זאת התדמית שנפגעת.
 
18:28 והתדמית הזאת היא אתה,
ואתה אומר "ובכן, אני נפגעתי".
  
18:34 ב: זה אותו דבר כמו מה
שדנו עליו הבוקר.
  
18:36 ק: כן.
 
18:37 ב: אם אני אומר שיש לי תדמית
נעימה על עצמי, אז אני מייחס
  
18:42 את העונג לעצמי - נכון?
ואומר, שזה אמיתי.
  
18:46 ואז אם מישהו פוגע בי אז
הכאב משויך אליי
  
18:51 ואני אומר שזה גם אמיתי
- נכון?
  
18:53 נראה שאם יש לך תדמית
 
18:55 שיכולה לתת לך עונג אז
היא חייבת לתת לך כאב.
  
18:58 ק: כאב, כן.
ב: אין דרך החוצה מזה.
  
19:00 ק: לחלוטין.
 
19:01 ש: התדמית נוטה להנציח את עצמה
 
19:03 כמו שאמרת על קשר קשה.
 
19:05 ב: אני חושב שאנשים מקווים
שהתדמית תתן להם הנאה.
  
19:08 ק: הנאה בלבד.
 
19:09 ב: הנאה בלבד, אבל המכניזם עצמו
 
19:11 שמאפשר את ההנאה
 
19:13 מאפשר גם כאב בגלל,
ההנאה מגיעה אם אני אומר
  
19:16 "אני חושב שאני טוב"
וה"אני" הוא גם מורגש כאמיתי
  
19:21 שנותן תוקף מציאות לטוב שבי
 
19:24 ואז אם מישהו בא
 
19:25 ואומר, "אתה לא טוב, אתה טיפש"
וכולי
  
19:28 אז גם זה אמיתי, ולכן משמעותי מאוד.
 
19:31 זה גורם לזה להיפגע. נכון?
 
19:34 ק: התדמית מביאה גם הנאה וגם כאב.
 
19:37 ק: כן.
 
19:39 ש: נכון.
 
19:40 ק: תנסח את זה בפשטות.
 
19:43 ב: אני חושב שאנשים
מקווים לתדמית
  
19:45 שתביא רק הנאה,
אבל זה לא יכול לקרות.
  
19:47 ש: אנשים מקווים, אין שאלה
בנוגע לזה.
  
19:49 אנשים לא רק מקווים
שהתדמית
  
19:52 אבל הם משקיעים את
כל ההתעניינות שלהם
  
19:55 בתדמית שלהם, הם רואים
עצמם כ
  
19:59 הם אומרים, "אני לא
צריך להיות כזה
  
20:03 בגלל שאני למעשה התדמית".
 
20:05 אז הם הולכים לשתי הכיוונים
באותו הזמן.
  
20:07 זה הדבר המסקרן ביותר
על השכל. אני התדמית
  
20:10 אך כאשר אני מגלה
שאני לא התדמית
  
20:13 אז אני צריך להיות כזה
 
20:14 בגלל שאני באמת כזה.
אז זה עובד בשני הכיוונים.
  
20:18 ב: אבל התדמית, אני חושב שאם
אתה יוצר תדמית על עצמך
  
20:25 ואתה מקבל את כל המשתמע מכך;
 
20:27 כלומר הכל תלוי ב
 
20:29 זה שתהיה תדמית טובה.
במילים אחרות
  
20:32 ש: נכון, הכל.
 
20:33 ב: הערך של הכל תלוי
בתדמית הזו שתהיה טובה.
  
20:37 אז, אם מישהו מראה שזה לא טוב,
לכן הכל
  
20:43 לא טוב,
הכל לא נכון.
  
20:46 ק: אנו תמיד נותנים צורה
חדשה לתדמית.
  
20:50 ב: אבל אני חושב שהתדמית
הזו משמעה הכל.
  
20:52 לכן השכל נותן לה כוח אדיר.
 
20:54 ש: כל האישיות מופנית
 
20:59 להשגה של התדמית הזו.
 
21:01 במילים אחרות, כל השאר
נמצא במקום השני.
  
21:04 ק: אתה מודע לכך?
ש: כן, אני מודע לזה.
  
21:08 ק: מה ההתחלה של זה?
 
21:11 בבקשה, רק תן לי
לסכם קודם.
  
21:14 לכל בן אנוש למעשה
 
21:16 ישנה תדמית על עצמו
 
21:18 שהוא לא מודע אליה,
או לא ער לה.
  
21:21 ש: בדרך כלל, זה אידיאל כלשהו
 
21:24 ק: אידיאל, או לא, זאת תדמית.
 
21:27 ש: נכון. זאת תדמית,
זה נעשה אידיאל
  
21:30 אבל הם חייבים אותה.
 
21:33 ק: יש להם.
ב: יש להם אותה.
  
21:34 ש: הם חייבים מכוונים
את כל הפעולות לכיוון "חייב שיהיה לי".
  
21:38 במילים אחרות, כדי להשיג זאת,
כדי לממש זאת.
  
21:40 ב: האדם מרגיש שכל חייו
תלוים בתדמית.
  
21:43 ק: כן.
 
21:44 ש: דיכאון זה כאשר אין לי את זה.
 
21:47 ק: נגיע לזה.
 
21:51 אז השאלה הבאה,
איך זה נוצר?
  
21:58 ש: אני חושב שזה נוצר
כאשר כילדים ישנה הפגיעה הזאת
  
22:08 וישנה תחושה שאין דרך אחרת
 
22:12 על מנת שהפגיעה הזאת תרפא.
 
22:18 זה עובד במשפחה במידה מסוימת.
 
22:21 אתה אבא שלי ו
 
22:25 אני מבין תוך כדי
צפיה בך
  
22:29 שאם אני חכם אתה תאהב אותי.
 
22:34 ק: אכן.
 
22:35 ש: אני לומד את זה מהר מאוד.
 
22:37 אז אני הולך לדאוג שאני
יקבל את האהבה הזאת
  
22:40 אז אני מתכוון ללכת מכאן לשם.
 
22:42 אני הולך להפוך לכזה.
 
22:44 ק: זה הכל פשוט מאוד.
 
22:45 אבל אני שואל על ההתחלה של זה.
 
22:50 המקור של יצירת תדמיות על עצמי.
 
22:54 ב: אם לא היתה לי תדמית כלל
 
22:56 אז לעולם לא הייתי מגיע לזה, לא?
 
22:58 ק: לזה אני רוצה להגיע.
 
23:00 ש: אם מעולם לא יצרתי תדמיות.
 
23:01 ב: אם מעולם לא בניתי תדמית,
 
23:02 לא משנה מה אבא שלי עשה
 
23:04 לא היה לזה השפעה כלל, לא?
 
23:07 ש: זאת השאלה.
ק: זה מאוד חשוב.
  
23:10 ב: אני אומר נגיד שהילד
לא יכול לעשות זאת, אבל נניח.
  
23:12 ק: אני לא בטוח,
אני לגמרי לא בטוח.
  
23:14 ב: אולי הוא יכול, אבל לפחות
תחת תנאים רגילים
  
23:17 הוא לא מסוגל לעשות זאת.
 
23:19 ש: אתה מציע שהילד
 
23:21 יש לו כבר תדמית שנפגעה.
 
23:23 ק: אה, לא. אני לא יודע.
אנחנו שואלים.
  
23:27 ב: אבל נניח שהיה ילד
שלא יצר תדמית על עצמו.
  
23:32 ש: אוקיי, בואו נניח שאין לו תדמית.
 
23:34 ב: אז הוא לא ייפגע.
 
23:35 ק: הוא לא יכול להיפגע.
 
23:37 ש: עכשיו, אתה מבין,
אני חושב שאתה במים חמים מאוד
  
23:41 פסיכולוגית בגלל שהילד
 
23:44 ק: לא, אמרנו "נניח".
ש: נניח.
  
23:48 ב: לא הילד במציאות,
אלא
  
23:50 נניח שהיה ילד
 
23:52 שלא יצר תדמית על עצמו, אז
הוא לא היה תלוי
  
23:55 בתדמית הזו לכל דבר.
 
23:57 הילד שאתה מדבר עליו
תלוי
  
23:58 בתדמית שאביו אוהב אותו.
 
24:02 ולכן הכל הולך
 
24:03 כשהאבא לא אוהב אותו
 
24:05 הכל נעלם. נכון?
ש: נכון.
  
24:07 ב: לכן הוא פגוע.
ש: נכון.
  
24:09 ב: אבל אם לא היתה לו תדמית
שהאבא חייב לאהוב אותו
  
24:14 אז הוא היה רק מסתכל על אביו.
 
24:17 ש: הילד שצופה באבא שלו
 
24:19 נגיד, בואו נסתכל על זה
 
24:21 באופן מעשי יותר,
הנה הילד
  
24:24 והוא באמת פגוע.
 
24:26 ב: אבל חכה, הוא לא יכול
להיפגע ללא תדמית.
  
24:29 ש: ובכן, זה
ב: מה הולך להיפגע?
  
24:31 ק: אין(צחוק)
 
24:34 כמו לנעוץ מחט באוויר!
 
24:36 ש: לא, חכה שניה, אני לא
יתן לכם אנשים
  
24:38 להתחמק מזה! (צחוק)
 
24:41 הנה יש פה ילד,
מאוד פגיע
  
24:44 במובן שהוא זקוק
לתמיכה פסיכולוגית.
  
24:48 יש לו מתחים עצומים.
 
24:51 ק: אדוני, מסכים עם כל זה.
לילד כזה יש תדמית.
  
24:57 ש: לא, לא תדמית. הוא פשוט
לא מקבל תמיכה ביולוגית.
  
25:02 ק: לא. אה?
 
25:06 ב: ובכן, הוא יכול ליצור
תדמית מהעובדה
  
25:08 שהוא לא נתמך ביולוגית.
 
25:11 אנחנו צריכים לראות את ההבדל בין
 
25:13 העובדה הקיימת שקוראת ביולוגית.
 
25:15 ומה שהוא חושב על זה. נכון?
 
25:17 ראיתי ילד לפעמים שמתמוטט פתאום
 
25:20 והוא מתפרק לחתיכות
 
25:22 לא בגלל שזרקו אותו כל כך חזק
אלא בגלל התחושה של
  
25:25 ק: אובדן, חוסר ביטחון.
 
25:27 ב: הביטחון מאימו נעלם.
 
25:29 זה נראה שהכל הלך.
 
25:31 והוא היה לגמרי מבולבל וצורח,
אבל הוא נפל
  
25:34 רק ככה. אבל
 
25:36 הנקודה היא שהיתה לו תדמית
 
25:38 של סוג הביטחון שהוא היה
אמור לקבל מאימו.
  
25:42 ש: ככה מערכת העצבים עובדת.
 
25:44 ב: ובכן, זאת שאלה, מה
שאנו דנים עליו
  
25:46 האם זה הכרחי שזה יהיה כך?
 
25:48 או שזאת תוצאה של התנייה?
 
25:50 ק: כן.
ש: כן, אני הייתי אומר שכן.
  
25:53 ק: זאת שאלה חשובה,
ש: או, כל כך חשובה.
  
25:57 ק: בגלל שאם צפית
 
26:00 היית באמריקה או במדינה הזו
 
26:02 ילדים בורחים מהוריהם
 
26:05 אלפים בורחים.
 
26:09 להורים לא נראה שיש שליטה
עליהם.
  
26:13 הם לא מצייתים
 
26:14 הם לא מקשיבים, הם לא
- אתה עוקב? הם מופרעים.
  
26:18 ש: כן.
 
26:20 ק: וההורים מרגישים פגועים מאוד.
 
26:23 ראיתי בטלוויזיה מה קורה באמריקה.
 
26:31 והאישה בכתה - אתה מבין?
 
26:37 היא אמרה "אני אמא שלו
 
26:38 הוא לא מתייחס אליי כאמא,
הוא רק נותן פקודות
  
26:42 "תני לי בקבוק חלב",
וכל זה.
  
26:47 והוא ברח מהבית עשרות פעמים.
 
26:52 וזה נקרא לגדול
 
26:53 ההפרדה הזו בין ההורים
 
26:55 והילדים גדלים בכל העולם.
 
26:59 אין להם יחסים
 
27:01 בין עצמם, בינם לבין אחרים.
 
27:03 אז, מה הגורם לכל זה?
 
27:08 חוץ מהמצב הסוציאלי, כלכלי
 
27:12 לחצים וכל זה
 
27:13 שגורמים לאם ללכת לעבודה
ולהשאיר את הילד לבד
  
27:17 והוא משחק כל זה,
אנחנו לוקחים את זה כמובן מעליו
  
27:21 אבל יותר עמוק מזה?
 
27:28 האם להורים יש תדמית
לגבי עצמם
  
27:31 וההורים מתעקשים
 
27:33 ליצור תדמית אצל ילדיהם?
 
27:38 ש: אני מבין מה אתה אומר.
 
27:40 ק: והילד מסרב שתיהיה לו
את התדמית הזו
  
27:44 אבל יש לו תדמית משל עצמו.
 
27:48 אז מתרחש קרב.
 
27:50 ש: זה דומה מאוד למה שאמרתי
 
27:52 שהפגיעה הראשונית של הילד
 
27:54 ק: אנו לא הגענו לפגיעה הזו עדיין.
 
27:57 ש: אבל לשם אני מנסה להגיע,
מה יש ב
  
28:00 מערכת היחסים הראשונית הזאת?
 
28:02 מהם היחסים הראשוניים בין הילד
 
28:05 ק: אני בספק אם יש להם בכלל יחסים.
 
28:07 זה מה שאני מנסה להראות.
 
28:09 ש: אני מסכים איתך.
 
28:10 ישנו משהו לא נכון במערכת היחסים.
 
28:13 יש מערכת יחסים אבל היא לא נכונה.
 
28:18 ק: יש להם מערכת יחסים?
ש: יש להם
  
28:22 ק: אנשים צעירים מתחתנים,
או לא. יש להם ילד
  
28:27 בטעות או בכוונה.
האנשים הצעירים
  
28:35 הם ילדים בעצמם
 
28:38 הם לא הבינו את היקום
 
28:40 חלל, סדר או כאוס,
רק יש להם ילד.
  
28:46 ש: נכון.
זה מה שקורה.
  
28:48 ק: והם משחקים איתו שנה שנתיים
והם אומרים
  
28:52 "ריבונו של עולם אני שבעתי כבר
מהילד הזה"
  
28:55 ומחפשים במקום אחר.
 
28:59 והילד מרגיש שעזבו אותו, אבוד.
ש: נכון.
  
29:04 ק: והוא צריך ביטחון, מההתחלה
הוא צריך ביטחון.
  
29:10 ש: נכון.
 
29:11 ק: שההורים לא יכולים לתת,
או לא יכולים לתת
  
29:16 ביטחון פסיכולוגי,
התחושה של
  
29:18 "אתה ילדי, אני אוהב אותך
 
29:19 אני ידאג לך,
אני יוודא שבמשך החיים
  
29:22 אתה תתנהג כראוי"
- דאגה.
  
29:24 אין להם את זה,
התחושה הזו.
  
29:26 ש: נכון.
 
29:28 ק: נמאס להם מזה אחרי כמה שנים.
 
29:32 ש: נכון.
 
29:34 ק: נכון?
ש: כן.
  
29:37 ק: האם אין להם מערכת יחסים?
 
29:39 כבר מהתחלה
 
29:40 גם לא האישה ולא הבעל, או ילד או ילדה?
 
29:44 זה רק יחסים מיניים
 
29:49 יחסים מבוססי הנאה.
 
29:55 בקבלה שהם לא ישלימו עם
עיקרון הכאב
  
30:01 שישנו בתוך עקרון ההנאה.
 
30:05 ש: נכון. הם לא,
ולא רק זה
  
30:08 הם לא יתנו לילד לעבור את זה.
 
30:11 ק: הילד כן עובר את זה.
 
30:13 ש: כן, אבל הם עושים דברים ש
 
30:16 לא ייתנו לילד את ההנאה
 
30:19 שהולך לכל הדרך
 
30:20 והם לא ייתנו לילד שיחוש בכאב
 
30:23 ק: אז מה שאני רוצה לראות הוא
 
30:27 שלמעשה אין מערכת יחסים כלל
 
30:32 חוץ מיחסים ביולוגיים, מיניים,
יחסים חושניים.
  
30:40 ש: כן. אוקיי.
 
30:42 ק: אני שם את זה בשאלה
 
30:44 אני לא אומר שזה כך,
אני חוקר את זה.
  
30:47 ש: אני לא חושב שזה כך. אני חושב
שיש להם מערכת יחסים
  
30:51 אבל היא לא נכונה,
ויש את כל ה
  
30:55 ק: אין מערכת יחסים לא נכונה
 
30:56 זה מערכת יחסים או לא מערכת יחסים.
 
31:01 ש: ובכן, אז אנחנו נצטרך לומר
שיש להם מערכת יחסים.
  
31:03 עכשיו נצטרך להבין את היחסים.
 
31:06 אבל אני חושב שמרבית ההורים
 
31:09 יש להם מערכת יחסים עם הילד.
 
31:13 ב: האם לא תאמר שזאת התדמית
שנמצאת ביחסים? נניח
  
31:16 להורה ולילד יש תדמית אחד על השני
 
31:19 ומערכת היחסים נשלטת ע"י התדמיות הללו
 
31:23 השאלה היא האם זה למעשה
 
31:25 מערכת יחסים או לא, או האם
 
31:27 זה סוג של פנטזיה של יחסים.
 
31:30 ק: זאת מערכת יחסים דמיונית.
ב: כן.
  
31:33 ק: אדוני, יש לך ילדים
 
31:34 - סלח לי אם אני חוזר אליך
 
31:36 האם יש לך מערכת יחסים איתם?
 
31:38 במלוא מובן המילה.
 
31:41 ש: כן. במלוא המובן, כן.
 
31:45 ק: זה אומר שאין לך תדמית
כלפי עצמך.
  
31:49 ש: נכון.
 
31:52 ק: ואתה לא כופה תדמית עליהם.
 
31:55 ש: נכון.
 
31:56 ק: והחברה לא כופה תדמית עליהם.
 
32:00 ש: ישנם רגעים כאלה.
 
32:02 ק: אה לא, זה לא טוב מספיק.
 
32:04 - כמו ביצה רקובה! (צחוק)
 
32:06 ש: זאת נקודה חשובה.
 
32:08 ב: אבל זה רגעים, לא כך.
 
32:10 זה כמו לומר אדם שנפגע
 
32:11 יש לו רגעים שהוא לא פגוע,
אבל הוא יושב שם
  
32:14 מוכן להתפוצץ כשמשהו קורה.
 
32:16 ק: כן.
 
32:18 ב: אז הוא לא יכול להגיע רחוק.
 
32:19 זה כמו מישהו שקשור לחבל
 
32:22 כאשר הוא מגיע לקצה של החבל הזה
הוא תקוע.
  
32:24 ש: נכון.
 
32:26 ב: אז תוכל לומר,
אני ביחסים כל עוד
  
32:28 דברים מסוימים הם בסדר
 
32:31 אבל מעבר לנקודה הזו
זה סוג של מתפוצץ.
  
32:34 אתה מבין לאן אני חותר?
ש: אני רואה לאן את הולך.
  
32:36 ב: המכניזם הזה נמצא בפנים, קבור
 
32:39 והוא שולט בך פוטנציאלית.
 
32:42 ש: למעשה מה שאמרת עכשיו זאת עובדה.
 
32:46 אני מאשר שזה מה שקורה.
במילים אחרות
  
32:50 נראה שישנם
אבל נראה ש
  
32:52 שישנם רגעים שבהם
 
32:55 ב: ובכן, זה כמו האיש שקשור
לחבל ואומר
  
32:57 ישנם רגעים שאני יכול לזוז
 
32:59 כפי רצוני, אבל למעשה אני
לא יכול בגלל ש
  
33:01 אם אני ימשיך לזוז אני יגיע לקצה.
 
33:04 ש: נראה שזה מה שקורה, למעשה
 
33:08 ישנו הדהוד שבו ישנו אפקט חוזר.
 
33:11 ב: כן, או שאני מגיע לקצה החוט
 
33:13 אחרת משהו מושך את החוט ואז
 
33:15 - אבל האדם שקשור לחוט
 
33:17 הוא לא חופשי, לעולם.
 
33:20 ש: זה נכון, אני מתכוון,
אני חושב שזה נכון.
  
33:24 ב: באותו אופן, האדם שיש לו
את התדמית
  
33:27 הוא למעשה לעולם לא במערכת יחסים
אתה מבין.
  
33:29 ק: זאת הנקודה.
 
33:33 אתה יכול לשחק עם זה.
 
33:36 אתה יכול לעשות משחק לשוני
 
33:38 אבל למעשה אין לך יחסים.
 
33:43 ש: אין לך מערכת יחסים כל עוד
ישנה תדמית.
  
33:48 ק: כל עוד יש לך תדמית על עצמך
 
33:51 אין לך מערכת יחסים עם אחר.
 
34:00 זאת תגלית עצומה - אתה מבין?
 
34:02 זה לא רק טענה אינטלקטואלית.
 
34:14 ש: תן לי לשתף אותך במשהו,
אני מתנגד לזה
  
34:17 ק: אני רואה את זה.
ש: אתה רואה.
  
34:19 אני מתכוון, אני נעשה כועס עליך.
 
34:22 (צחוק) ישנו משהו אמיתי
 
34:25 ואמרנו זאת במקומות אחרים.
 
34:27 ב: זה תמיד קורה באנליזה, לא כן?
 
34:30 ש: זה קורה באנליזה.
 
34:32 אבל חשבתי שהיו לנו
שיחות טיפוליות
  
34:34 בשיחות עם המטפלים, זה עלה.
 
34:36 ישנה התנגדות אדירה להגיד
 
34:40 - בגלל שיש לי זיכרון של זמנים
 
34:42 כשכן יש לי מה שאני חושב
שזה יחסים
  
34:44 אך עדיין אני חייב להיות כנה
אתך ולומר
  
34:47 שאחרי מערכת יחסים כזו
 
34:50 נראה שישנה ללא ספק
אפקט מחזיר.
  
34:52 ב: המשיכה של החבל.
 
34:54 ש: אז אני חייב, אני מתכוון
(צחוק)
  
35:02 ישנו הדבר הזה. אין ספק
שהתדמית
  
35:06 - ישנו מקום
 
35:08 שבו אתה אומר שיש לך מערכת
יחסים עם מישהו
  
35:10 אבל אתה תגיע רק עד כאן.
ב: כן.
  
35:12 ש: וזה קורה כאשר התדמית באה.
 
35:14 ב: נכון. אבל אז באמת
 
35:15 התדמית שולטת בזה כל הזמן
 
35:17 כי התדמית היא הגורם השולט.
 
35:19 אם פעם אחת אתה מעביר
 
35:21 לא משנה מה קורה,
התדמית משתלטת.
  
35:23 ש: נכון. זה כמו הדברים
של רנה טום
  
35:28 ב: כן, זה הולך
ש: זה הולך ישר למטה.
  
35:31 ג: אז, התדמית נפגעת.
 
35:36 והילד
 
35:41 האם אתה כופה תדמית על הילד?
 
35:45 אתה חייב, כי לך יש תדמית.
 
35:48 ש: אתה מנסה.
ק: לא.
  
35:49 ב: אתה חייב.
 
35:51 ש: ובכן, אתה עובד על זה
והילד תופס את זה
  
35:53 או שלא.
 
35:55 ק: לא, לא. בגלל שיש לך תדמית
לגבי עצמך
  
35:57 נבצר עליך ליצור תדמית אצל הילד.
 
36:01 ש: נכון.
 
36:03 ק: אה, אדוני. אתה מבין,
גילית זאת?
  
36:06 ש: כן.
 
36:11 ק: והחברה עושה זאת לכולנו.
 
36:14 ב: אז אתה אומר שהילד לוקח
על עצמו תדמית באופן טבעי
  
36:18 כביכול, בשקט ופתאום זה נפגע.
 
36:21 ק: נפגע. נכון.
 
36:22 ב: אז, הפגיעה הוכנה מראש והקדימה
 
36:24 על ידי המנגנון של בניית תדמיות.
 
36:27 ש: נכון. ובכן, ישנה הוכחה, לדוגמה
 
36:31 אנחנו מתייחסים באופן שונה לבנים
מאשר לבנות.
  
36:33 ק: תראה את זה, אל תנסח
זאת כל כך מהר.
  
36:38 ב: זה התהליך ההדרגתי של בניית
תדמית שלא קרה
  
36:42 ואז אין שום בסיס, או מבנה כדי להיפגע.
 
36:50 במילים אחרות, הכאב הוא בגלל
 
36:54 בגלל גורם פסיכולוגי
 
36:56 מחשבה אחת שיוחסת
 
36:59 אליי באומרי "אני סובל כאב זה"
 
37:03 איפה שקודם אני
 
37:05 נהנתי מהתענוג של להגיד
"אבא שלי אוהב אותי
  
37:08 אני עושה מה שהוא רוצה".
עכשיו הגיע הכאב
  
37:11 "אני לא עושה מה שהוא רוצה,
הוא לא אוהב אותי".
  
37:15 ק: פשוט, כן.
 
37:16 ש: אך מה בקשר לפגיעה הראשונית?
אני מתכוון שהילד
  
37:20 ק: לא, אם אתה פעם אחת
 
37:22 ב: אני חושב, הלכנו מעבר לנקודה.
 
37:24 ק: מעבר לנקודה הזו.
 
37:25 ש: אני לא חושב שנגענו בעובדה
 
37:27 של המצב הביולוגי
 
37:29 של הילד שמרגיש עצמו מוזנח.
 
37:37 ב: ובכן, זה עדיין
- או אתה מתכוון -
  
37:41 אם הילד עובר הזנחה
 
37:43 אני חושב שהוא חייב לקחת
על עצמו תדמית בתהליך עצמו.
  
37:47 ק: כמובן, אם אתה מודה, ברגע שהודת,
תראה במציאות
  
37:51 שכל עוד להורים ישנה תדמית על עצמם
 
37:55 נבצר עליהם לתת את התדמית הזו לילד,
תדמית.
  
37:58 ב: זאת התדמית שגורמת להורה להזניח את הילד.
 
38:02 ש: ובכן, אתה צודק כאן.
ק: זה נכון.
  
38:05 ש: אין שאלה בכלל אם ההורה
הוא יוצר תדמיות
  
38:10 ויש לו תדמית, אז הוא לא
רואה את הילד.
  
38:17 ק: ולפיכך נותן תדמית לילד.
 
38:20 ש: נכון. אתה מתנה את הילד אל תוך משהו.
 
38:23 ק: כן.
 
38:24 ב: ואז קודם אולי דרך תענוג,
אז הוא יפגע.
  
38:27 אבל אם הוא מתחיל בלהזניח אותו
 
38:29 אני חושב שהתהליך של ההזנחה
 
38:31 הוא גם תוצאה של תדמית ו
 
38:32 הוא חייב לתקשר תדמית אל הילד
 
38:34 כשהוא מזניח את הילד.
ש: שהיא הזנחה.
  
38:36 ב: כן, ההזנחה הזו היא תדמית
שדרכה הוא מתקשר.
  
38:39 ק: וגם ההורים נוטים להזנחה אם יש להם
 
38:42 תדמית לגבי עצמם.
ב: כן.
  
38:44 ש: נכון. הם חייבים.
ק: זה בלתי נמנע.
  
38:47 ש: בגלל שהם מתחלקים במקום
לראות את השלם.
  
38:51 ב: כן, הילד יקבל את התדמית
 
38:53 שהוא לא חשוב בעיני הוריו.
 
38:55 ש: חוץ מבחלק הזה.
 
38:57 ב: בחלק שהם אוהבים אותו וכולי.
 
38:58 ש: נכון. אז אם אתה ככה
 
39:01 אני איתך, אם אתה לא ככה
 
39:04 ק: אבל אתה מבין, החברה עושה
את זה לכל בן אנוש.
  
39:11 הכנסיה עושה זאת; כנסיות, דתות,
פוליטיקה, הכל
  
39:15 התרבות סביבנו יוצרת את התדמית הזו.
 
39:22 ש: נכון.
 
39:24 ק: והתדמית הזו נפגעת,
וכולי וכולי.
  
39:27 עכשיו, השאלה הבאה היא
 
39:30 האם אדם ער לכל זה
 
39:38 שזה חלק מהתודעה שלנו?
 
39:44 התוכן של התודעה שיוצרת את התודעה.
 
39:48 נכון? זה ברור.
 
39:50 ש: נכון.
 
39:52 ק: אז, אחד התכנים הוא יצירת תדמיות,
או אולי
  
39:57 המכניזם העיקרי שפועל
 
40:04 הדינמו הראשי,
התנועה העיקרית.
  
40:13 בהיותו פגוע, כמו כל בני האנוש
 
40:20 האם הפגיעה הזו תוכל להירפא,
ולעולם לא להיפגע שוב?
  
40:27 האם בן אנוש שקיבל את התדמית
 
40:33 שיוצר את התדמית, ישים בצד את
התדמית לחלוטין
  
40:41 ולעולם לא יפגע.
ולכן
  
40:46 בתודעה, חלק גדול ממנה
 
40:54 הוא ריק
 
40:59 אין לו תוכן. אני תוהה
 
41:11 ש: זה אפשרי?
 
41:23 אני באמת לא יודע
את התשובה לזה.
  
41:26 אני יודע את התשובה רק
כשאני מאמין שזה אפשרי
  
41:33 ק: שזה היוצר של התדמיות?
 
41:37 מהו המכניזם או התהליך
 
41:40 שיוצר תדמיות?
אני יכול להיפטר מתדמית אחת
  
41:45 ולקחת אחרת,
אני קתולי
  
41:47 אני פרוטסטנט,
אני הינדו
  
41:49 אני נזיר זן,
אני זה, אני זה.
  
41:51 אתה מבין?
כל אלה הם תדמיות.
  
41:53 ש: נכון.
 
41:59 מי יוצר את התדמיות?
 
42:07 ק: אחרי הכל, אם ישנה תדמית
מהסוג הזה
  
42:11 איך אהבה נכנסת לכל זה?
 
42:16 ש: אין לנו הרבה מזה.
 
42:18 ק: אין לנו בכלל!
 
42:20 ש: נכון.
 
42:26 יש לנו הרבה תדמיות.
לכן אני אומר שאני לא יודע.
  
42:29 אני יודע על יצירת תדמיות.
 
42:31 ק: זה נורא, אדוני.
אתה מבין?
  
42:34 ש: נכון. אני יודע על יצירת תדמיות
ואני רואה זאת.
  
42:37 אפילו תוך כדי שאתה מדבר על זה
 
42:39 אני יכול לראות את זה שם
והתחושה היא של
  
42:43 זה כמו מפה, אתה יודע היכן אתה
 
42:47 כי אם אני לא יצור את התדמית
הזו אני יצור תדמית אחרת.
  
42:50 ק: כמובן.
 
42:51 ש: אם אתה לא תיצור את התדמית
הזו אתה תיצור אחרת.
  
42:54 ק: אנו אומרים, האם זה אפשרי
לעצור את המכניזם הזה
  
43:00 שיוצר את התדמיות?
 
43:07 ומהו המכניזם הזה?
 
43:12 האם הוא רוצה להיות מישהו?
 
43:16 ש: כן. זה רוצה להיות מישהו
 
43:18 זה רוצה לדעת היכן
 
43:20 רוצה שיהיה לו, להפחית, איכשהו
 
43:26 זה רוצה לשלוט בהרגשה
 
43:29 שאם אין לי את זה
אני לא יודע היכן אני עומד.
  
43:31 ק: נמצא בהפסד?
ש: כן.
  
43:35 ק: אתה רואה כמה מתוחכם. אתה רואה,
להיות ב אתה מבין?
  
43:42 התחושה שאתה בהפסד, כשאתה
לא נסמך על שום דבר
  
43:49 בלי שתהיה לך תמיכה,
יוצר עוד אי-סדר.
  
43:58 ש: נכון.
 
44:00 ב: זאת אחת התדמיות
 
44:02 שהועבר לו כילד
 
44:04 לומר שאם אין לך תדמית על עצמך
 
44:07 אתה לא יודע מה לעשות כלל.
 
44:09 אתה לא יודע מה ההורים שלך
 
44:11 הולכים לעשות אם תתחיל להתנהג
 
44:13 בלי תדמית. (צחוק)
אתה עלול לעשות משהו
  
44:16 והם יבהלו מזה מאוד.
 
44:18 ש: נכון.
 
44:22 ק: התדמית היא תוצר של מחשבה. נכון?
 
44:27 ש: זה מאורגן.
 
44:29 ק: כן, תוצר של המחשבה.
 
44:31 זה יכול לעבור דרך צורות
שונות של לחצים
  
44:35 וכל השאר, מאוד דומה למסוע
 
44:40 ולבסוף יוצר תדמית.
 
44:43 ש: נכון. אין חולק על זה.
 
44:46 אני מסכים איתך.
זה לגמרי
  
44:51 התוצר של המחשבה והמחשבה הזו
נראה שהם כמו
  
44:56 הפעולה המיידית בלדעת היכן אתה;
 
45:00 או בלנסות להבין היכן אתה.
 
45:02 זה כמו שיש חלל.
 
45:04 ק: אז, האם המכונה יכולה לעצור?
 
45:11 ק: האם המחשבה שיוצרת תדמיות
 
45:15 שהורסות את כל מערכות היחסים
 
45:19 ולפיכך אין אהבה - אה, לא מילולית,
בפועל אין אהבה!
  
45:24 אל תגיד "כן, אני אוהב את"
- זה לא
  
45:28 כאשר לאדם שיש לו תדמית על עצמו
 
45:31 אומר "אני אוהבת את בעלי",
או אישתי, או ילדיי
  
45:35 זה רק סנטימנט,
רומנטיסיזם
  
45:38 רגשנות גדולה.
 
45:40 ש: נכון.
 
45:44 ק: אז, כמו שהמצב כיום
- אין אהבה בעולם.
  
45:51 אין תחושה של דאגה אמיתית כלפי מישהו.
 
45:58 ש: נכון. אנשים לא.
 
46:02 ק: ככל שהם אמידים יותר
כך זה נעשה גרוע יותר.
  
46:05 לא שלעניים יש את זה.
 
46:07 אני לא מתכוון לזה. לאנשים
עניים גם אין את זה.
  
46:13 הם שואפים למלא את בטנם
 
46:16 וביגוד, ועבודה, עבודה, עבודה.
 
46:20 ב: ועדיין יש להם הרבה תדמיות.
 
46:22 ק: כמובן.
 
46:23 אמרתי גם לעשיר וגם לעני יש תדמיות
 
46:26 כולל ברשנייב וסחרוב, או מי שלא יהיה.
 
46:36 ואלה האנשים שמתקנים את העולם. נכון?
 
46:43 שאומרים "ובכן, זה חייב"
אתה מבין?
  
46:46 הם מפקדים על היקום. (צחוק)
 
46:55 אז, אני שואל את עצמי, האם
יצירת התדמיות תוכל להיפסק?
  
47:04 לעצור, לא לפעמים - לעצור את זה.
 
47:12 בגלל שאז אני לא יודע מהי אהבה
 
47:17 אני לא יודע איך לדאוג למישהו.
 
47:26 ואני חושב שזה מה שקורה בעולם
 
47:31 כי ילדים הם ממש נשמות אבודות,
בני אנוש אבודים.
  
47:37 פגשתי כל כך הרבה, מאות כאלה,
בכל העולם.
  
47:42 הם דור אבוד.
אתה מבין, אדוני?
  
47:45 והאנשים המבוגרים יותר הם
דור אבוד.
  
47:55 אז, מה בן אנוש יכול לעשות?
 
48:02 מהי הפעולה הנכונה במערכת יחסים?
 
48:08 האם ישנה פעולה נכונה במערכת יחסים
 
48:11 כל עוד יש לך תדמית?
ש: לא.
  
48:14 ק: אה! לא אדוני, זה דבר אדיר
- אתה מבין?
  
48:20 ש: בגלל זה תהיתי.
 
48:23 נראה לי שעשית קפיצה שם.
 
48:25 אמרת, כל מה שאנו יודעים
בדרך זו או אחרת
  
48:31 זה תדמיות, וליצור תדמיות,
וחשיבה.
  
48:34 זה כל מה שאנו יודעים.
 
48:36 ק: אבל מעולם לא אמרנו
"זה יכול להיפסק".
  
48:40 ש: מעולם לא אמרנו
"האם זה יכול להיפסק" , נכון.
  
48:42 ק: מעולם לא אמרנו, ריבונו של עולם
אם זה לא ייפסק
  
48:45 אנחנו הולכים להשמיד אחד את השני.
 
48:48 ב: אתה יכול לומר עכשיו
שהרעיון שזה יכול להיפסק
  
48:51 זה משהו מעבר למה שאנו יודעים,
שלא ידענו קודם.
  
48:53 במילים אחרות
 
48:55 ק: זה נעשה עוד חתיכה של ידע.
(צחוק)
  
48:58 ב: אבל ניסיתי לומר שכשאתה
אומר "כל מה שיודע לנו"
  
49:02 זה אותו דבר כמו קודם.
אני מרגיש שמחסום נכנס כאן.
  
49:04 ש: אתה חוזר לזה. נכון.
 
49:06 ב: במילים אחרות, זה לא שימושי
כל כך להגיד, "כל מה שאנו יודעים".
  
49:11 ש: בגלל שהוא אמר, האם זה יכול
להיפסק - זה יותר מ
  
49:13 ב: אם תגיד "זה כל מה שאנו יודעים"
אז זה לעולם לא ייפסק.
  
49:17 ק: הוא מתנגד לשימוש שלך
במילה "כל". (צחוק)
  
49:21 ש: אני אסיר תודה לכך.
 
49:22 ב: זה אחד מהגורמים שחוסמים את זה.
 
49:26 ש: ובכן, אם נכנס לעיניין
 
49:28 מה נעשה עם השאלה,
"האם זה יוכל להיפסק?"
  
49:32 פה אנו נמצאים, יש לנו שאלה
"האם זה יוכל להיפסק".
  
49:36 ק: אני שם את השאלה אליך.
אתה מקשיב לה?
  
49:40 ש: אני מקשיב, נכון.
ק: אה, אתה מקשיב?
  
49:43 ש: זה עוצר ל
 
49:45 ק: לא, לא. אני לא מעוניין
בהאם זה עוצר.
  
49:47 אתה מקשיב לטענה "האם זה ייפסק"?
 
49:53 עכשיו בחנו, ניתחנו, או בחנו
 
49:57 את כל התהליך של יצירת תדמיות
 
49:59 התוצאה של זה
 
50:01 האומללות, הבלבול, המצב
המחריד של הדברים
  
50:03 זה מה שקורה,
לערבי יש את התדמית שלו
  
50:06 היהודי, ההינדו,
המוסלמי
  
50:09 הנוצרי, הלא - אתה מבין?
הקומוניסט.
  
50:11 ישנה חלוקה אדירה של תדמיות
 
50:16 סמלים, כל זה.
 
50:20 אם זה לא ייפסק
 
50:22 אתה הולך לחיות בעולם כאוטי כל כך.
 
50:30 אני רואה זאת, לא כמשהו מופשט
 
50:33 כמשהו בפועל כמו הפרח הזה.
 
50:38 ק: ואני מרגיש, כבן אנוש,
מה עליי לעשות?
  
50:46 בגלל שאני, באופן אישי
 
50:48 אין לי תדמית על זה.
 
50:51 אני מתכוון באמת, אין לי
תדמית על עצמי.
  
50:56 מסקנה, קונספט, אידיאל,
כל אלה הם תדמיות.
  
51:01 אין לי כלל!
 
51:04 ואני אומר לעצמי
"מה אני יכול לעשות".
  
51:07 כשכולם מסביבי
 
51:09 בונים תדמיות, וכתוצאה מכך
הורסים את כדור הארץ הנפלא הזה
  
51:18 שבו אנו היינו אמורים לחיות בשמחה
 
51:21 ביחסים אנושיים, ולראות את השמיים
 
51:24 ולשמוח על זה.
 
51:33 אז, מהי הפעולה הנכונה לאדם
 
51:38 שיש לו תדמית? או
או שאין פעולה נכונה?
  
51:41 ש: תן לי להפוך את זה.
 
51:43 מה קורה לך כשאני אומר לך
"האם זה ייפסק"?
  
51:48 ק: אני אומר, כמובן.
 
51:52 זה מאוד פשוט עבורי.
כמובן שזה יכול להיפסק.
  
52:01 אתה לא שואל אותי את
השאלה הבאה
  
52:05 איך אתה עושה זאת?
איך זה בא לידי ביטוי?
  
52:08 ש: לא, אני רוצה להקשיב
לדקה אחת
  
52:10 כשאתה אומר "כן, כמובן".
 
52:18 אוקיי. עכשיו, איך אתה
חושב שזה יכול?
  
52:20 ק: חמש דקות, יש לנו רק חמש דקות.
 
52:22 ש: אוקיי, ובכן, בוא רק ניגע
איך זה יכול להפסיק?
  
52:29 אין לי
 
52:32 תן לי לנסח את זה ברור.
 
52:33 בוא נראה אם אני יכול
להבין את זה.
  
52:36 אין לי כל הוכחה שזה יכול.
 
52:39 אין לי ניסיון שזה יכול.
 
52:41 ק: אני לא רוצה הוכחה.
 
52:43 ש: אתה לא רוצה הוכחה.
 
52:44 ק: אני לא רוצה הסברים של מישהו.
 
52:47 ש: או ניסיון.
 
52:48 ק: כי הם מבוססים על תדמיות.
 
52:51 ש: נכון.
 
52:52 ק: תדמיות עתיד, או של העבר,
או תדמית חיה.
  
52:58 אז, אני אומר "האם זה ייפסק".
 
53:03 אני אומר שזה יכול, לגמרי.
 
53:08 זה לא טענה מילולית כדי לבדר אותך.
 
53:12 עבורי זה חשוב מאוד.
 
53:15 ש: אני חושב שאנו מסכימים
 
53:17 שזה חשוב מאוד, אבל איך?
 
53:20 ק: לא "איך". אז אתה נכנס לשאלה
 
53:23 של שיטות,
תהליכים מכניים
  
53:28 שזה חלק מיצירת תדמיות.
 
53:32 אם אומר לך איך,
אז אתה תאמר
  
53:34 "תספר לי על השיטה, התרגול
 
53:36 אני יעשה את זה כל יום.
 
53:38 ותהיה לי תדמית חדשה."
 
53:40 ש: כן
 
53:44 ק: עכשיו, אני רואה את העובדות
בשטח בעולם.
  
53:48 ש: הבנתי את זה.
אני איתך, כן.
  
53:51 ק: עובדה. לא התגובה שלי לזה
 
53:55 לא התיאוריות הרומנטיות על
 
53:58 איך זה לא צריך להיות.
זאת עובדה
  
54:01 שכל עוד ישנם תדמיות
 
54:07 לא ייתכן שלום בעולם
 
54:10 לא תיתכן אהבה בעולם
 
54:12 בין אם זה תדמית של ישו, או בודהה,
או של המוסלמי.
  
54:15 לא יהיה שלום בעולם.
 
54:19 אני רואה זאת כעובדה.
 
54:24 אני נשאר עם העובדה הזו.
 
54:33 וזה הכל - נגמר.
 
54:39 כמו שאמרנו הבוקר
 
54:42 כאשר מישהו נשאר עם העובדה
ישנו שינוי צורה.
  
55:15 שהוא, לא לתת ל לא
 
55:20 המחשבה מתחילה להפריע לעובדה.
 
55:24 ב: אותו דבר כמו הבוקר,
לומר שיותר תדמיות יכנסו.
  
55:27 ק: יותר תדמיות ייכנסו.
 
55:34 אז, התודעה שלנו מלאה בתדמיות הללו.
 
55:39 ש: כן, זה נכון.
 
55:40 ק: אני הינדו, ברהמן,
זאת המסורת שלי,
  
55:44 זה יותר טוב משל האחרים.
 
55:47 אני העם הנבחר אני הגזע הארי - מבין?
 
55:53 אני האנגלי היחיד
 
55:56 כל זה ממלא לי את התודעה.
 
56:00 ב: מתי שאתה אומר
 
56:02 להישאר עם העובדה, אחת התדמיות
שיכולה להיכנס היא
  
56:04 "זה בילתי אפשרי, זה לעולם לא יקרה".
 
56:07 ק: כן, זאת תדמית אחרת.
 
56:09 ב: במילים אחרות, אם המיינד יוכל
להישאר עם העובדה
  
56:12 מבלי להגיב כלל.
 
56:16 ש: ובכן, העיניין הוא ש
 
56:17 מה שעובר דרכי כשאתה אומר זאת
 
56:20 שכשאתה אומר "תשאר עם העובדה"
 
56:24 אתה באמת קורא לפעולה כאן.
 
56:31 כדי להישאר עם זה באמת זאת
הפעולה של התפיסה.
  
56:37 ק: אדוני, אתה לא
למה אתה עושה מזה כל כך הרבה
  
56:40 זה לידך!
 
56:43 אתה מעורב בזה.
 
56:44 ש: אבל זה שונה מלהישאר עם זה.
 
56:46 ק: תשאר עם זה!
ש: כדי לראות את זה באמת.
  
56:49 ק: כן, זה הכל.
 
56:53 ש: אתה יודע איך זה מרגיש?
זה מרגיש כמו משהו
  
57:00 ממשיך
 
57:03 כי אנחנו תמיד בורחים.
 
57:06 ק: אז, התודעה היא התדמית
 
57:10 מסקנות, רעיונות, כל זה.
 
57:13 ש: כל הזמן בורחים.
 
57:15 ק: ממלאים, ממלאים, וזה טבעה
של התדמית.
  
57:27 אם אין יצירת תדמיות אז
מהי התודעה?
  
57:34 זה עיניין אחר לגמרי.
 
57:36 ב: אתה חושב שנוכל לדון בזה
בפעם הבאה?