Krishnamurti Subtitles home


BR76CTM5 - התדמית שלך על עצמך מונעת יחסים עם אחרים
דיון מס' 5 עם בוהם ושיינברג
ברוקווד פארק, אנגליה
19 במאי 1976



0:11 ק: אתם יודעים, דיברנו על ההכרח בשינוי אצל בני האדם ולמה הם אינם משתנים למה הם מקבלים את ה תנאים הבלתי נסבלים של נפש האדם. אני חושב שעלינו להגיע, או לגשת לאותו דבר בזווית שונה מי המציא את התת-מודע?
0:50 ש: מי המציא את זה? אני חושב שהתת-מודע ישנו הבדל בין מה שאנו מכנים תת-מודע לבין מהו התת-מודע. המילה היא לא הדבר.
1:07 ק: כן, המילה אינה הדבר. מי חשב על זה?
1:12 ש: אני חושב שההיסטוריה של המחשבה על התת-מודע היא תהליך ארוך ומורכב. אני חושב שזה התחיל
1:26 ק: אפשר לשאול, יש לך תת-מודע?
1:30 ש: האם יש לי? שוב, יש לנו בעיה לשונית כאן.
1:33 ק: לא.

ש: האם יש לי תת-מודע?
1:37 ק: האם אתה ער לתת-מודע? האם אתה יודע שיש לך תת-מודע שפועל בצורה שונה, או מנסה לתת לך רמזים אתה יודע, כל זה, אתה ער לכל זה?
1:51 ש: כן. אני מודע לצד של עצמי. אני רואה זאת קצת שונה אני רואה זאת שישנו צד בתוכי שמודע באופן לא מלא. זה מה שאני מכנה תת-מודע. הוא מודע לחוויה שלי או מודע לאירועים בדרך לא שלמה. זה מה שאני מכנה תת-מודע. עכשיו, הוא משתמש בסמלים ואופנים שונים של להגיד של הבנה במילים אחרות, חלום שבו אני מגלה את הקנאה, בחלום
2:35 ק: אכן, אכן.

ש: שלא הייתי מודע לה.
2:38 ק: אבל האם גם אתה תתן חשיבות, ד"ר בוהם להרגשה שישנו דבר כזה?
2:47 ב: ובכן, אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני חושב ישנם תופעות ש ישנם דברים מסוימים שאנו עושים שלמקורם אנחנו לא מודעים. אנחנו מגיבים אנו משתמשים במילים בדרך קבע.

ש: יש לנו חלומות.
3:03 ב: יש לנו חלומות, אני מניח שאנו
3:05 ק: אני הולך לשים את כל זה בספק משום שאני לא בטוח
3:09 ש: אתה לא בספק שיש לנו חלומות?
3:11 ק: לא. אבל הייתי רוצה להטיל ספק, או לשאול המומחים, אם יש דבר כזה כמו התת-מודע. בשבילי, איכשהו אני לא חושב שזה שיחק תפקיד משמעותי בחיי כלל.
3:30 ש: ובכן, זה תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר תת-מודע.
3:33 ק: אני אומר לך למה אני מתכוון. משהו חבוי, משהו לא שלם משהו שאני צריך לחפש אחריו באופן מודע או לא-מודע לחפש ולגלות, מה יש מתחת לחקור ולחשוף את זה.
3:46 ש: נכון.
3:47 ק: לראות את המניע, לראות את הכוונות הנסתרות.
3:53 ש: נכון.
3:54 ב: האם נוכל להבהיר ש שישנם דברים שאנשים עושים שאתה רואה שהם לא מודעים למה שהם עושים אלא דברים מסוימים בטבעה של המחשבה.
4:04 ק: אני לא מבין.
4:05 ב: לדוגמה, פליטה פרוידיאנית, אתה יודע שמישהו פולט מילה בטעות שמבטאת את הרצון שלו, הכוונה שלו.
4:15 ק: או, כן, לא התכוונתי לזה. אכן.
4:18 ש: זה יהיה לא מודע - זה מה שאנשים יחשבו עליו כשאומרים תת-מודע. אני חושב שיש שתי בעיות כאן אם אוכל להכניס טענה טכנית כאן. ישנם האנשים הללו, ועלה בהיסטוריה של החשיבה על התת-מודע אנשים שחושבים שישנם דברים, כמו שהתת-מודע הוא דבר ויש דברים בתוך התת-מודע שהם שם שצריכים להתגלות. אז אני חושב שישנה קבוצה גדולה של אנשים היום שחושבים על התת-מודע כתחומים של התנהגות תחומים של תגובה, של חוויה שהם לא ברורים כל הקשרים, שאנו לא מודעים להם לגמרי מודעים לכל מה שהולך אל תוך מה שקרה נגיד במשך היום יכול להיות לך, נגיד חוויה של עקה(סטרס) כמו שאתה תגיד, אי-סדר, אתה לא סיימת עם החוויה ובלילה אתה עובר ומסדר את זה מחדש.
5:19 ק: עובד מחדש.
5:20 ש: אז, זאת תהיה פעולתו של התת-מודע. אתה מקבל נגיד, מהעבר או מתוכניות של פעולה.
5:30 ק: אני מתכוון התת-מודע הקולקטיבי, תת-המודע של הגזע.
5:36 ב: וגם, נגיד, שמישהו נפגע עמוקות בעבר ואתה רואה שכל ההתנהגות שלו נשלטת על ידי זה. אבל הוא לא יודע, הוא יכול לא לדעת את זה.
5:44 ק: כן, זה אני מבין.
5:45 ש: התגובות שלו הן תמיד מהעבר.
5:47 ק: תמיד, אכן. מה שאני מנסה למצוא הוא למה חילקנו את זה? המודע והתת-מודע. או שזה תהליך יחיד בתנועה? לא נסתר, לא חבוי אלא נע כזרם אחיד. ואנו באים, ציפורים חכמות עם שכל באות ומפצלות את זה. ואומרים שיש תת-מודע ומודע החבוי, הלא שלם מחסן של זכרונות של הגזע זכרונות של המשפחה, גנים, כל זה.
6:44 ש: הסיבה שזה קרה היא, לדעתי היא שזה הוסבר באופן חלקי היא העובדה שפרויד ויונג והאנשים הללו שראו מטופלים ומהיכן שגדל כל הידע על התת-מודע היו רואים מטופים, אנשים ש פיצלו את זה, חילקו את זה את התנועה הזו שאתה מדבר עליה.
7:06 ק: לזה אני רוצה להגיע.
7:08 ש: במילים אחרות, האישה שאומרת שהיאכל ההיסטוריה של ההיסטריה, שמטופלים לא היו יכולים להזיז את היד.
7:15 ק: אני יודע.

ש: אתה יודע על זה. ולאחר מכן אתה פותח את הזכרונות ואז לבסוף הם יכולים להניע את היד. אז, הם עשו 2 ועוד 2, אני יודע שהם לא חושבים שזה עובד ככה אבל ככה הם עשו את זה. או אנשים בעלי פיצול אישיות.
7:29 ק: מה שאני מנסה האם זה אי-שפיות לא אי-שפיות - האם זה מצב נפשי שמחלק הכל, שאומר יש תת-מודע, מודע? זהו גם תהליך של חלוקה.
7:45 ב: ובכן, האם תאמר שחומר מסוים נעשה, אפילו פרויד אמר שחומר מסוים נעשה לא מודע על ידי המוח כי הוא מטריד מידי.

ק: זה מה שאני רוצה
7:55 ש: זה מחולק.
7:57 ב: זה ידוע מאוד בכל האסכולות בפסיכולוגיה.
7:59 ש: זה מה שאני אומר. שזה מחולק וזה אחר כך כונה כתת-מודע. מה שמחולק הוא התת-מודע.
8:08 ק: אני מבין את זה.
8:09 ב: האם מישהו יוכל לומר שהמוח עצמו הוא בכוונה במידה מסוימת מחזיק את זה נפרד כדי להמנע?

ש: נכון.
8:19 ק: כן, להמנע מלראות עובדות.

ש: נכון.
8:22 ב: כן. אז זה לא באמת נפרד מהמודע.
8:26 ק: לזה אני רוצה להגיע. אתם מבינים?
8:30 ש: זה נכון. זה לא נפרד מהמודע המוח אירגן את זה בצורה מחולקת.
8:37 ב: כן, אבל אז זה מינוח שגוי לקרוא לזה כך. המילה "תת-מודע" כבר רומזת על הפרדה.
8:42 ק: בידיוק, הפרדה.
8:43 ב: לומר שישנם שתי שכבות, לדוגמה, התת-מודע העמוק והמודע שעל פני השטח, מתכוונים למבנה הזה. אבל עכשיו הרעיון האחר הוא לומר שאין כוונה למבנה, אלא חומר מסוים איפה שלא יהיה פשוט מתעלמים ממנו.
9:00 ש: בידיוק. ככה אני חושב על זה.
9:03 ק: אני לא רוצה לחשוב על מישהו כי הוא פגע בי. זה לא התת-מודע, אני לא רוצה לחשוב על זה.
9:10 ש: נכון.
9:12 ק: אני מודע, הוא פגע בי ואני לא רוצה לחשוב עליו.
9:15 ב: אבל מצב פרדוקסלי מתרחש משום שבסוף אתה נעשה כל כך טוב בזה שאתה לא שם לב שאתה עושה את זה. אני מתכוון, נראה שזה קורה.

ק: כן, כן.
9:25 ב: אנשים נעשים מיומנים כל כך ב להמנע מהדברים האלה שהם פוסקים להבין שהם עושים את זה.

ש: נכון.
9:31 ק: כן.

ב: זה נעשה הרגל.
9:33 ש: נכון. אני חושב, זה מה שקורה. שהדברים האלה, הפגיעות
9:39 ק: הפצעים נשארים.
9:41 ש: הפצעים נשארים ואנחנו שוכחים ששכחנו.
9:45 ק: הפצעים נשארים.
9:46 ב: כן. אני חושב, אנו זוכרים לשכוח!
9:50 ק: כן (צחוק).
9:51 ש: אנחנו זוכרים לשכוח והתהליך למעשה התהליך של התרפיה מסייע לזכור, להיזכר לזכור ששכחת, ואז להבין את הקשרים ולמה שכחת, ואז העניין יכול לנוע באופן שלם יותר במקום להיות מחולק.
10:14 ק: האם שקלת, או הרגשת שנפגעת?
10:22 ש: כן.
10:23 ק: ורוצה לשכוח את זה? או, בהיותך פגוע, מתנגד, נעשה מופנם, מבודד כל התמונה שהיא התדמית של עצמך בהיותך פגוע ומופנם כל זה - אתה מרגיש את זה כשאתה נפגע?
10:50 ש: כן, אני מרגיש, איך לומר זאת אני חושב
11:03 ק: אני מתעניין בזה, בוא נכנס לזה.
11:07 ש: כן, אני מרגיש שבוודאות ישנה תנועה לא להיות פגוע, לא להיות שלא תהיה התדמית הזו, שלא יהיה שינוי של העניין כולו כי אם זה השתנה זה נראה שזה מושך לאותה חוויה שהייתה הפגיעה. זאת פגיעה אבל יש לזה תהודה עם התת-מודע שמזכיר לי מזכיר לי שנפגעתי עמוקות על ידי הפגיעה היותר שיטחית הזו.
11:40 ק: אני מבין זאת.
11:43 ש: אז אני נמנע מפגיעה, נקודה.
11:46 ק: האם למוח נגרם הלם? כמובן הלם פיזי, ביולוגי אבל המוח הפסיכולוגי, אם נוכל לקרוא לזה כך האם הוא חייב להיפגע? האם זה בלתי נמנע?
12:04 ש: לא, אני לא חושב. הוא נפגע רק בהקשר למשהו.
12:09 ק: לא. אני שואל אותך האם המוח הפסיכולוגי, אם אני יכול להשתמש בשתי המילים הללו, לעולם לא יפגע, בשום מקרה? בהינתן, אתה יודע, חיי משפחה, בעל אישה, חברים רעים, מה שנקרא אויבים כל זה מסתובב סביבך ואתה לעולם לא נפגע? כי ככל הנראה זה אחד ה פצעים העמוקים בקיום האנושי - להיפגע ככל שאתה רגיש יותר, ככה יותר מודע, אתה נעשה יותר ויותר פגוע יותר מכונס בתוך עצמך. האם זה בלתי נמנע?
13:14 ש: אתה שואל אותי? אני לא חושב שזה בלתי נמנע, אבל אני חושב שזה קורה לעיתים קרובות יותר קרובות. וזה נראה שזה קורה כאשר ישנו איך לתאר זאת היצמדות נוצרה ואז האיבוד של ההיצמדות הזו. אתה נעשה חשוב בשבילי. אתה חשוב לי, אני מחבב אותך, אני נעשה מעורב רגשית איתך ואז זה חשוב לי שאתה לא תעשה משהו שיפגע בתדמית הזאת.
13:49 ק: שזה, ביחסים הללו בין שני אנשים התמונה שיש לנו אחד על השני התדמית, זאת הסיבה לפגיעה.
14:04 ב: אבל קורה גם להיפך, שאנחנו אוחזים בתדמיות הללו בגלל הפגיעה.

ק: כמובן.
14:09 ב: היכן זה מתחיל?

ק: לזה אני רוצה להגיע.
14:13 ש: גם אני רוצה להגיע לזה.
14:14 ק: לא, הוא הראה משהו.
14:16 ש: נכון. אני יודע, כן.
14:20 ב: בגלל שפגעי העבר נותנות כוח אדיר לתדמית התדמית שעוזרת לנו לשכוח את זה - נכון?
14:27 ש: נכון.
14:28 ק: עכשיו, האם הפגיעה הזאת בתת מודע? נשתמש במילה הזאת "תת מודע" במרכאות בנתיים - האם זה חבוי?
14:38 ש: ובכן, אני חושב שאתה פשטני מעט בהקשר לזה מפני שמה שחבוי זאת העובדה ש קרה לי אירוע כלשהו הרבה פעמים, זה קרה עם אמא שלי זה קרה עם חברים שלי זה קרה קודם, בבית ספר כשדאגתי למישהו ואז התדמית - זה כמו אתה יוצר את ההיצמדות ואז את הפגיעה.
15:02 ק: אני לא בטוח בכלל שזה בא דרך היצמדות.
15:08 ש: אני חושב, זה משהו אולי זה לא היצמדות, אולי זו המילה הלא נכונה אבל יש שם משהו שקורה. מה שקורה שאני יוצר יחסים איתך איפה שהתדמית נעשית חשובה? מה שאתה עושה לי נעשה חשוב.
15:24 ק: יש לך תדמית לגבי עצמך.
15:26 ש: נכון. ואתה אומר שאני מחבב אותך בגלל שאתה מאשר את התדמית שלי?
15:33 ק: לא, חוץ מחבב ולא מחבב, לא הדברים האלה יש לך תדמית לגבי עצמך. אני בא, שם לך מקל בגלגלים של התדמית הזאת.
15:44 ש: לא, קודם אתה בא ומאשר את התדמית.
15:46 ק: לא.

ב: הפגיעה תהיה גדולה יותר אם קודם אתה בא ומתנהג איתי בחברות ומאשר את התדמית, ואז אתה שם לי מקל בגלגלים.
15:53 ק: כמובן, כמובן.
15:55 ב: אבל אפילו מישהו שלא אישר את התדמית אם הוא שם מקל כמו שצריך הוא עלול ליצור את הפגיעה הזו.

ק: זה מה שאני
16:03 ש: נכון. זה לא בתת מודע. אבל למה, כמו שאמרת למה היתה לי תדמית קודם לכן? זה לא מודע.
16:11 ק: זה לא מודע? לזה אני רוצה להגיע. או שזה ברור כל כך שאנחנו לא מסתכלים? אתה מבין?
16:24 ש: אני עוקב אחרי מה שאתה אומר, כן, אני איתך.
16:27 ק: אנחנו שמים את זה בצד. אנו אומרים שזה חבוי. אני בספק שזה חבוי בכלל; זה ברור לגמרי.
16:40 ש: אני תוהה אם כל המרכיבים של זה הם אני יגיד לך, אני לא מרגיש שכל החלקים של זה הם ברורים.
16:49 ב: אני חושב שאנו מחביאים זאת במובן אחד, נגיד שאמרנו שהפגיעה הזאת אומרת שהתדמית היא לא נכונה כלל אבל אנו מחביאים את זה ואומרים הכל בסדר, לדוגמא. במילים אחרות, הדבר שברור יכול להיות חבוי כשאומרים שזה לא חשוב, שאנחנו לא שמים לב לזה.
17:08 ש: כן, אנחנו לא שמים לב לזה, אבל זה כמו שאני מקבל תחושה שאנחנו מדברים, באופן אישי יש לי את התחושה ישנו סוג של, אני שואל את עצמי מה זה מה שיוצר את התדמית מהי הפגיעה הזו?
17:22 ק: אה, אנחנו נגיע לזה. אני מנסה אנחנו חוקרים את המבנה כולו של החלק המודע.
17:31 ש: נכון. זה מה שאנחנו חוקרים
17:34 ק: אל תוך הטבע של התודעה. אנחנו הפרדנו אותה לחלק חבוי וחלק פתוח. יכול להיות שהשכל המחולק עושה זאת.
17:50 ש: נכון.
17:54 ק: ולכן מחזק את שניהם.
18:00 ק: החלוקה גודלת וגודלת.
18:05 ש: השכל המחולק הוא

ק: עושה את זה. עכשיו, למרבית האנשים ישנה תדמית לגבי עצמם למעשה כולם.
18:21 ש: למעשה כולם.
18:22 ק: זאת התדמית שנפגעת. והתדמית הזאת היא אתה, ואתה אומר "ובכן, אני נפגעתי".
18:34 ב: זה אותו דבר כמו מה שדנו עליו הבוקר.
18:36 ק: כן.
18:37 ב: אם אני אומר שיש לי תדמית נעימה על עצמי, אז אני מייחס את העונג לעצמי - נכון? ואומר, שזה אמיתי. ואז אם מישהו פוגע בי אז הכאב משויך אליי ואני אומר שזה גם אמיתי - נכון? נראה שאם יש לך תדמית שיכולה לתת לך עונג אז היא חייבת לתת לך כאב.
18:58 ק: כאב, כן.

ב: אין דרך החוצה מזה.
19:00 ק: לחלוטין.
19:01 ש: התדמית נוטה להנציח את עצמה כמו שאמרת על קשר קשה.
19:05 ב: אני חושב שאנשים מקווים שהתדמית תתן להם הנאה.
19:08 ק: הנאה בלבד.
19:09 ב: הנאה בלבד, אבל המכניזם עצמו שמאפשר את ההנאה מאפשר גם כאב בגלל, ההנאה מגיעה אם אני אומר "אני חושב שאני טוב" וה"אני" הוא גם מורגש כאמיתי שנותן תוקף מציאות לטוב שבי ואז אם מישהו בא ואומר, "אתה לא טוב, אתה טיפש" וכולי אז גם זה אמיתי, ולכן משמעותי מאוד. זה גורם לזה להיפגע. נכון?
19:34 ק: התדמית מביאה גם הנאה וגם כאב.
19:37 ק: כן.
19:39 ש: נכון.
19:40 ק: תנסח את זה בפשטות.
19:43 ב: אני חושב שאנשים מקווים לתדמית שתביא רק הנאה, אבל זה לא יכול לקרות.
19:47 ש: אנשים מקווים, אין שאלה בנוגע לזה. אנשים לא רק מקווים שהתדמית אבל הם משקיעים את כל ההתעניינות שלהם בתדמית שלהם, הם רואים עצמם כ הם אומרים, "אני לא צריך להיות כזה בגלל שאני למעשה התדמית". אז הם הולכים לשתי הכיוונים באותו הזמן. זה הדבר המסקרן ביותר על השכל. אני התדמית אך כאשר אני מגלה שאני לא התדמית אז אני צריך להיות כזה בגלל שאני באמת כזה. אז זה עובד בשני הכיוונים.
20:18 ב: אבל התדמית, אני חושב שאם אתה יוצר תדמית על עצמך ואתה מקבל את כל המשתמע מכך; כלומר הכל תלוי ב זה שתהיה תדמית טובה. במילים אחרות
20:32 ש: נכון, הכל.
20:33 ב: הערך של הכל תלוי בתדמית הזו שתהיה טובה. אז, אם מישהו מראה שזה לא טוב, לכן הכל לא טוב, הכל לא נכון.
20:46 ק: אנו תמיד נותנים צורה חדשה לתדמית.
20:50 ב: אבל אני חושב שהתדמית הזו משמעה הכל. לכן השכל נותן לה כוח אדיר.
20:54 ש: כל האישיות מופנית להשגה של התדמית הזו. במילים אחרות, כל השאר נמצא במקום השני.
21:04 ק: אתה מודע לכך?

ש: כן, אני מודע לזה.
21:08 ק: מה ההתחלה של זה? בבקשה, רק תן לי לסכם קודם. לכל בן אנוש למעשה ישנה תדמית על עצמו שהוא לא מודע אליה, או לא ער לה.
21:21 ש: בדרך כלל, זה אידיאל כלשהו
21:24 ק: אידיאל, או לא, זאת תדמית.
21:27 ש: נכון. זאת תדמית, זה נעשה אידיאל אבל הם חייבים אותה.
21:33 ק: יש להם.

ב: יש להם אותה.
21:34 ש: הם חייבים מכוונים את כל הפעולות לכיוון "חייב שיהיה לי". במילים אחרות, כדי להשיג זאת, כדי לממש זאת.
21:40 ב: האדם מרגיש שכל חייו תלוים בתדמית.
21:43 ק: כן.
21:44 ש: דיכאון זה כאשר אין לי את זה.
21:47 ק: נגיע לזה. אז השאלה הבאה, איך זה נוצר?
21:58 ש: אני חושב שזה נוצר כאשר כילדים ישנה הפגיעה הזאת וישנה תחושה שאין דרך אחרת על מנת שהפגיעה הזאת תרפא. זה עובד במשפחה במידה מסוימת. אתה אבא שלי ו אני מבין תוך כדי צפיה בך שאם אני חכם אתה תאהב אותי.
22:34 ק: אכן.
22:35 ש: אני לומד את זה מהר מאוד. אז אני הולך לדאוג שאני יקבל את האהבה הזאת אז אני מתכוון ללכת מכאן לשם. אני הולך להפוך לכזה.
22:44 ק: זה הכל פשוט מאוד. אבל אני שואל על ההתחלה של זה. המקור של יצירת תדמיות על עצמי.
22:54 ב: אם לא היתה לי תדמית כלל אז לעולם לא הייתי מגיע לזה, לא?
22:58 ק: לזה אני רוצה להגיע.
23:00 ש: אם מעולם לא יצרתי תדמיות.
23:01 ב: אם מעולם לא בניתי תדמית, לא משנה מה אבא שלי עשה לא היה לזה השפעה כלל, לא?
23:07 ש: זאת השאלה.

ק: זה מאוד חשוב.
23:10 ב: אני אומר נגיד שהילד לא יכול לעשות זאת, אבל נניח.
23:12 ק: אני לא בטוח, אני לגמרי לא בטוח.
23:14 ב: אולי הוא יכול, אבל לפחות תחת תנאים רגילים הוא לא מסוגל לעשות זאת.
23:19 ש: אתה מציע שהילד יש לו כבר תדמית שנפגעה.
23:23 ק: אה, לא. אני לא יודע. אנחנו שואלים.
23:27 ב: אבל נניח שהיה ילד שלא יצר תדמית על עצמו.
23:32 ש: אוקיי, בואו נניח שאין לו תדמית.
23:34 ב: אז הוא לא ייפגע.
23:35 ק: הוא לא יכול להיפגע.
23:37 ש: עכשיו, אתה מבין, אני חושב שאתה במים חמים מאוד פסיכולוגית בגלל שהילד
23:44 ק: לא, אמרנו "נניח".

ש: נניח.
23:48 ב: לא הילד במציאות, אלא נניח שהיה ילד שלא יצר תדמית על עצמו, אז הוא לא היה תלוי בתדמית הזו לכל דבר. הילד שאתה מדבר עליו תלוי בתדמית שאביו אוהב אותו. ולכן הכל הולך כשהאבא לא אוהב אותו הכל נעלם. נכון?

ש: נכון.
24:07 ב: לכן הוא פגוע.

ש: נכון.
24:09 ב: אבל אם לא היתה לו תדמית שהאבא חייב לאהוב אותו אז הוא היה רק מסתכל על אביו.
24:17 ש: הילד שצופה באבא שלו נגיד, בואו נסתכל על זה באופן מעשי יותר, הנה הילד והוא באמת פגוע.
24:26 ב: אבל חכה, הוא לא יכול להיפגע ללא תדמית.
24:29 ש: ובכן, זה

ב: מה הולך להיפגע?
24:31 ק: אין(צחוק) כמו לנעוץ מחט באוויר!
24:36 ש: לא, חכה שניה, אני לא יתן לכם אנשים להתחמק מזה! (צחוק) הנה יש פה ילד, מאוד פגיע במובן שהוא זקוק לתמיכה פסיכולוגית. יש לו מתחים עצומים.
24:51 ק: אדוני, מסכים עם כל זה. לילד כזה יש תדמית.
24:57 ש: לא, לא תדמית. הוא פשוט לא מקבל תמיכה ביולוגית.
25:02 ק: לא. אה?
25:06 ב: ובכן, הוא יכול ליצור תדמית מהעובדה שהוא לא נתמך ביולוגית. אנחנו צריכים לראות את ההבדל בין העובדה הקיימת שקוראת ביולוגית. ומה שהוא חושב על זה. נכון? ראיתי ילד לפעמים שמתמוטט פתאום והוא מתפרק לחתיכות לא בגלל שזרקו אותו כל כך חזק אלא בגלל התחושה של
25:25 ק: אובדן, חוסר ביטחון.
25:27 ב: הביטחון מאימו נעלם. זה נראה שהכל הלך. והוא היה לגמרי מבולבל וצורח, אבל הוא נפל רק ככה. אבל הנקודה היא שהיתה לו תדמית של סוג הביטחון שהוא היה אמור לקבל מאימו.
25:42 ש: ככה מערכת העצבים עובדת.
25:44 ב: ובכן, זאת שאלה, מה שאנו דנים עליו האם זה הכרחי שזה יהיה כך? או שזאת תוצאה של התנייה?
25:50 ק: כן.

ש: כן, אני הייתי אומר שכן.
25:53 ק: זאת שאלה חשובה,

ש: או, כל כך חשובה.
25:57 ק: בגלל שאם צפית היית באמריקה או במדינה הזו ילדים בורחים מהוריהם אלפים בורחים. להורים לא נראה שיש שליטה עליהם. הם לא מצייתים הם לא מקשיבים, הם לא - אתה עוקב? הם מופרעים.
26:18 ש: כן.
26:20 ק: וההורים מרגישים פגועים מאוד. ראיתי בטלוויזיה מה קורה באמריקה. והאישה בכתה - אתה מבין? היא אמרה "אני אמא שלו הוא לא מתייחס אליי כאמא, הוא רק נותן פקודות "תני לי בקבוק חלב", וכל זה. והוא ברח מהבית עשרות פעמים. וזה נקרא לגדול ההפרדה הזו בין ההורים והילדים גדלים בכל העולם. אין להם יחסים בין עצמם, בינם לבין אחרים. אז, מה הגורם לכל זה? חוץ מהמצב הסוציאלי, כלכלי לחצים וכל זה שגורמים לאם ללכת לעבודה ולהשאיר את הילד לבד והוא משחק כל זה, אנחנו לוקחים את זה כמובן מעליו אבל יותר עמוק מזה? האם להורים יש תדמית לגבי עצמם וההורים מתעקשים ליצור תדמית אצל ילדיהם?
27:38 ש: אני מבין מה אתה אומר.
27:40 ק: והילד מסרב שתיהיה לו את התדמית הזו אבל יש לו תדמית משל עצמו. אז מתרחש קרב.
27:50 ש: זה דומה מאוד למה שאמרתי שהפגיעה הראשונית של הילד
27:54 ק: אנו לא הגענו לפגיעה הזו עדיין.
27:57 ש: אבל לשם אני מנסה להגיע, מה יש ב מערכת היחסים הראשונית הזאת? מהם היחסים הראשוניים בין הילד
28:05 ק: אני בספק אם יש להם בכלל יחסים. זה מה שאני מנסה להראות.
28:09 ש: אני מסכים איתך. ישנו משהו לא נכון במערכת היחסים. יש מערכת יחסים אבל היא לא נכונה.
28:18 ק: יש להם מערכת יחסים?

ש: יש להם
28:22 ק: אנשים צעירים מתחתנים, או לא. יש להם ילד בטעות או בכוונה. האנשים הצעירים הם ילדים בעצמם הם לא הבינו את היקום חלל, סדר או כאוס, רק יש להם ילד.
28:46 ש: נכון. זה מה שקורה.
28:48 ק: והם משחקים איתו שנה שנתיים והם אומרים "ריבונו של עולם אני שבעתי כבר מהילד הזה" ומחפשים במקום אחר. והילד מרגיש שעזבו אותו, אבוד.

ש: נכון.
29:04 ק: והוא צריך ביטחון, מההתחלה הוא צריך ביטחון.
29:10 ש: נכון.
29:11 ק: שההורים לא יכולים לתת, או לא יכולים לתת ביטחון פסיכולוגי, התחושה של "אתה ילדי, אני אוהב אותך אני ידאג לך, אני יוודא שבמשך החיים אתה תתנהג כראוי" - דאגה. אין להם את זה, התחושה הזו.
29:26 ש: נכון.
29:28 ק: נמאס להם מזה אחרי כמה שנים.
29:32 ש: נכון.
29:34 ק: נכון?

ש: כן.
29:37 ק: האם אין להם מערכת יחסים? כבר מהתחלה גם לא האישה ולא הבעל, או ילד או ילדה? זה רק יחסים מיניים יחסים מבוססי הנאה. בקבלה שהם לא ישלימו עם עיקרון הכאב שישנו בתוך עקרון ההנאה.
30:05 ש: נכון. הם לא, ולא רק זה הם לא יתנו לילד לעבור את זה.
30:11 ק: הילד כן עובר את זה.
30:13 ש: כן, אבל הם עושים דברים ש לא ייתנו לילד את ההנאה שהולך לכל הדרך והם לא ייתנו לילד שיחוש בכאב
30:23 ק: אז מה שאני רוצה לראות הוא שלמעשה אין מערכת יחסים כלל חוץ מיחסים ביולוגיים, מיניים, יחסים חושניים.
30:40 ש: כן. אוקיי.
30:42 ק: אני שם את זה בשאלה אני לא אומר שזה כך, אני חוקר את זה.
30:47 ש: אני לא חושב שזה כך. אני חושב שיש להם מערכת יחסים אבל היא לא נכונה, ויש את כל ה
30:55 ק: אין מערכת יחסים לא נכונה זה מערכת יחסים או לא מערכת יחסים.
31:01 ש: ובכן, אז אנחנו נצטרך לומר שיש להם מערכת יחסים. עכשיו נצטרך להבין את היחסים. אבל אני חושב שמרבית ההורים יש להם מערכת יחסים עם הילד.
31:13 ב: האם לא תאמר שזאת התדמית שנמצאת ביחסים? נניח להורה ולילד יש תדמית אחד על השני ומערכת היחסים נשלטת ע"י התדמיות הללו השאלה היא האם זה למעשה מערכת יחסים או לא, או האם זה סוג של פנטזיה של יחסים.
31:30 ק: זאת מערכת יחסים דמיונית.

ב: כן.
31:33 ק: אדוני, יש לך ילדים - סלח לי אם אני חוזר אליך האם יש לך מערכת יחסים איתם? במלוא מובן המילה.
31:41 ש: כן. במלוא המובן, כן.
31:45 ק: זה אומר שאין לך תדמית כלפי עצמך.
31:49 ש: נכון.
31:52 ק: ואתה לא כופה תדמית עליהם.
31:55 ש: נכון.
31:56 ק: והחברה לא כופה תדמית עליהם.
32:00 ש: ישנם רגעים כאלה.
32:02 ק: אה לא, זה לא טוב מספיק. - כמו ביצה רקובה! (צחוק)
32:06 ש: זאת נקודה חשובה.
32:08 ב: אבל זה רגעים, לא כך. זה כמו לומר אדם שנפגע יש לו רגעים שהוא לא פגוע, אבל הוא יושב שם מוכן להתפוצץ כשמשהו קורה.
32:16 ק: כן.
32:18 ב: אז הוא לא יכול להגיע רחוק. זה כמו מישהו שקשור לחבל כאשר הוא מגיע לקצה של החבל הזה הוא תקוע.
32:24 ש: נכון.
32:26 ב: אז תוכל לומר, אני ביחסים כל עוד דברים מסוימים הם בסדר אבל מעבר לנקודה הזו זה סוג של מתפוצץ. אתה מבין לאן אני חותר?

ש: אני רואה לאן את הולך.
32:36 ב: המכניזם הזה נמצא בפנים, קבור והוא שולט בך פוטנציאלית.
32:42 ש: למעשה מה שאמרת עכשיו זאת עובדה. אני מאשר שזה מה שקורה. במילים אחרות נראה שישנם אבל נראה ש שישנם רגעים שבהם
32:55 ב: ובכן, זה כמו האיש שקשור לחבל ואומר ישנם רגעים שאני יכול לזוז כפי רצוני, אבל למעשה אני לא יכול בגלל ש אם אני ימשיך לזוז אני יגיע לקצה.
33:04 ש: נראה שזה מה שקורה, למעשה ישנו הדהוד שבו ישנו אפקט חוזר.
33:11 ב: כן, או שאני מגיע לקצה החוט אחרת משהו מושך את החוט ואז - אבל האדם שקשור לחוט הוא לא חופשי, לעולם.
33:20 ש: זה נכון, אני מתכוון, אני חושב שזה נכון.
33:24 ב: באותו אופן, האדם שיש לו את התדמית הוא למעשה לעולם לא במערכת יחסים אתה מבין.
33:29 ק: זאת הנקודה. אתה יכול לשחק עם זה. אתה יכול לעשות משחק לשוני אבל למעשה אין לך יחסים.
33:43 ש: אין לך מערכת יחסים כל עוד ישנה תדמית.
33:48 ק: כל עוד יש לך תדמית על עצמך אין לך מערכת יחסים עם אחר. זאת תגלית עצומה - אתה מבין? זה לא רק טענה אינטלקטואלית.
34:14 ש: תן לי לשתף אותך במשהו, אני מתנגד לזה
34:17 ק: אני רואה את זה.

ש: אתה רואה. אני מתכוון, אני נעשה כועס עליך. (צחוק) ישנו משהו אמיתי ואמרנו זאת במקומות אחרים.
34:27 ב: זה תמיד קורה באנליזה, לא כן?
34:30 ש: זה קורה באנליזה. אבל חשבתי שהיו לנו שיחות טיפוליות בשיחות עם המטפלים, זה עלה. ישנה התנגדות אדירה להגיד - בגלל שיש לי זיכרון של זמנים כשכן יש לי מה שאני חושב שזה יחסים אך עדיין אני חייב להיות כנה אתך ולומר שאחרי מערכת יחסים כזו נראה שישנה ללא ספק אפקט מחזיר.
34:52 ב: המשיכה של החבל.
34:54 ש: אז אני חייב, אני מתכוון (צחוק) ישנו הדבר הזה. אין ספק שהתדמית - ישנו מקום שבו אתה אומר שיש לך מערכת יחסים עם מישהו אבל אתה תגיע רק עד כאן.

ב: כן.
35:12 ש: וזה קורה כאשר התדמית באה.
35:14 ב: נכון. אבל אז באמת התדמית שולטת בזה כל הזמן כי התדמית היא הגורם השולט. אם פעם אחת אתה מעביר לא משנה מה קורה, התדמית משתלטת.
35:23 ש: נכון. זה כמו הדברים של רנה טום
35:28 ב: כן, זה הולך

ש: זה הולך ישר למטה.
35:31 ג: אז, התדמית נפגעת. והילד האם אתה כופה תדמית על הילד? אתה חייב, כי לך יש תדמית.
35:48 ש: אתה מנסה.

ק: לא.
35:49 ב: אתה חייב.
35:51 ש: ובכן, אתה עובד על זה והילד תופס את זה או שלא.
35:55 ק: לא, לא. בגלל שיש לך תדמית לגבי עצמך נבצר עליך ליצור תדמית אצל הילד.
36:01 ש: נכון.
36:03 ק: אה, אדוני. אתה מבין, גילית זאת?
36:06 ש: כן.
36:11 ק: והחברה עושה זאת לכולנו.
36:14 ב: אז אתה אומר שהילד לוקח על עצמו תדמית באופן טבעי כביכול, בשקט ופתאום זה נפגע.
36:21 ק: נפגע. נכון.
36:22 ב: אז, הפגיעה הוכנה מראש והקדימה על ידי המנגנון של בניית תדמיות.
36:27 ש: נכון. ובכן, ישנה הוכחה, לדוגמה אנחנו מתייחסים באופן שונה לבנים מאשר לבנות.
36:33 ק: תראה את זה, אל תנסח זאת כל כך מהר.
36:38 ב: זה התהליך ההדרגתי של בניית תדמית שלא קרה ואז אין שום בסיס, או מבנה כדי להיפגע. במילים אחרות, הכאב הוא בגלל בגלל גורם פסיכולוגי מחשבה אחת שיוחסת אליי באומרי "אני סובל כאב זה" איפה שקודם אני נהנתי מהתענוג של להגיד "אבא שלי אוהב אותי אני עושה מה שהוא רוצה". עכשיו הגיע הכאב "אני לא עושה מה שהוא רוצה, הוא לא אוהב אותי".
37:15 ק: פשוט, כן.
37:16 ש: אך מה בקשר לפגיעה הראשונית? אני מתכוון שהילד
37:20 ק: לא, אם אתה פעם אחת
37:22 ב: אני חושב, הלכנו מעבר לנקודה.
37:24 ק: מעבר לנקודה הזו.
37:25 ש: אני לא חושב שנגענו בעובדה של המצב הביולוגי של הילד שמרגיש עצמו מוזנח.
37:37 ב: ובכן, זה עדיין - או אתה מתכוון - אם הילד עובר הזנחה אני חושב שהוא חייב לקחת על עצמו תדמית בתהליך עצמו.
37:47 ק: כמובן, אם אתה מודה, ברגע שהודת, תראה במציאות שכל עוד להורים ישנה תדמית על עצמם נבצר עליהם לתת את התדמית הזו לילד, תדמית.
37:58 ב: זאת התדמית שגורמת להורה להזניח את הילד.
38:02 ש: ובכן, אתה צודק כאן.

ק: זה נכון.
38:05 ש: אין שאלה בכלל אם ההורה הוא יוצר תדמיות ויש לו תדמית, אז הוא לא רואה את הילד.
38:17 ק: ולפיכך נותן תדמית לילד.
38:20 ש: נכון. אתה מתנה את הילד אל תוך משהו.
38:23 ק: כן.
38:24 ב: ואז קודם אולי דרך תענוג, אז הוא יפגע. אבל אם הוא מתחיל בלהזניח אותו אני חושב שהתהליך של ההזנחה הוא גם תוצאה של תדמית ו הוא חייב לתקשר תדמית אל הילד כשהוא מזניח את הילד.

ש: שהיא הזנחה.
38:36 ב: כן, ההזנחה הזו היא תדמית שדרכה הוא מתקשר.
38:39 ק: וגם ההורים נוטים להזנחה אם יש להם תדמית לגבי עצמם.

ב: כן.
38:44 ש: נכון. הם חייבים.

ק: זה בלתי נמנע.
38:47 ש: בגלל שהם מתחלקים במקום לראות את השלם.
38:51 ב: כן, הילד יקבל את התדמית שהוא לא חשוב בעיני הוריו.
38:55 ש: חוץ מבחלק הזה.
38:57 ב: בחלק שהם אוהבים אותו וכולי.
38:58 ש: נכון. אז אם אתה ככה אני איתך, אם אתה לא ככה
39:04 ק: אבל אתה מבין, החברה עושה את זה לכל בן אנוש. הכנסיה עושה זאת; כנסיות, דתות, פוליטיקה, הכל התרבות סביבנו יוצרת את התדמית הזו.
39:22 ש: נכון.
39:24 ק: והתדמית הזו נפגעת, וכולי וכולי. עכשיו, השאלה הבאה היא האם אדם ער לכל זה שזה חלק מהתודעה שלנו? התוכן של התודעה שיוצרת את התודעה. נכון? זה ברור.
39:50 ש: נכון.
39:52 ק: אז, אחד התכנים הוא יצירת תדמיות, או אולי המכניזם העיקרי שפועל הדינמו הראשי, התנועה העיקרית. בהיותו פגוע, כמו כל בני האנוש האם הפגיעה הזו תוכל להירפא, ולעולם לא להיפגע שוב? האם בן אנוש שקיבל את התדמית שיוצר את התדמית, ישים בצד את התדמית לחלוטין ולעולם לא יפגע. ולכן בתודעה, חלק גדול ממנה הוא ריק אין לו תוכן. אני תוהה
41:11 ש: זה אפשרי? אני באמת לא יודע את התשובה לזה. אני יודע את התשובה רק כשאני מאמין שזה אפשרי
41:33 ק: שזה היוצר של התדמיות? מהו המכניזם או התהליך שיוצר תדמיות? אני יכול להיפטר מתדמית אחת ולקחת אחרת, אני קתולי אני פרוטסטנט, אני הינדו אני נזיר זן, אני זה, אני זה. אתה מבין? כל אלה הם תדמיות.
41:53 ש: נכון. מי יוצר את התדמיות?
42:07 ק: אחרי הכל, אם ישנה תדמית מהסוג הזה איך אהבה נכנסת לכל זה?
42:16 ש: אין לנו הרבה מזה.
42:18 ק: אין לנו בכלל!
42:20 ש: נכון. יש לנו הרבה תדמיות. לכן אני אומר שאני לא יודע. אני יודע על יצירת תדמיות.
42:31 ק: זה נורא, אדוני. אתה מבין?
42:34 ש: נכון. אני יודע על יצירת תדמיות ואני רואה זאת. אפילו תוך כדי שאתה מדבר על זה אני יכול לראות את זה שם והתחושה היא של זה כמו מפה, אתה יודע היכן אתה כי אם אני לא יצור את התדמית הזו אני יצור תדמית אחרת.
42:50 ק: כמובן.
42:51 ש: אם אתה לא תיצור את התדמית הזו אתה תיצור אחרת.
42:54 ק: אנו אומרים, האם זה אפשרי לעצור את המכניזם הזה שיוצר את התדמיות? ומהו המכניזם הזה? האם הוא רוצה להיות מישהו?
43:16 ש: כן. זה רוצה להיות מישהו זה רוצה לדעת היכן רוצה שיהיה לו, להפחית, איכשהו זה רוצה לשלוט בהרגשה שאם אין לי את זה אני לא יודע היכן אני עומד.
43:31 ק: נמצא בהפסד?

ש: כן.
43:35 ק: אתה רואה כמה מתוחכם. אתה רואה, להיות ב אתה מבין? התחושה שאתה בהפסד, כשאתה לא נסמך על שום דבר בלי שתהיה לך תמיכה, יוצר עוד אי-סדר.
43:58 ש: נכון.
44:00 ב: זאת אחת התדמיות שהועבר לו כילד לומר שאם אין לך תדמית על עצמך אתה לא יודע מה לעשות כלל. אתה לא יודע מה ההורים שלך הולכים לעשות אם תתחיל להתנהג בלי תדמית. (צחוק) אתה עלול לעשות משהו והם יבהלו מזה מאוד.
44:18 ש: נכון.
44:22 ק: התדמית היא תוצר של מחשבה. נכון?
44:27 ש: זה מאורגן.
44:29 ק: כן, תוצר של המחשבה. זה יכול לעבור דרך צורות שונות של לחצים וכל השאר, מאוד דומה למסוע ולבסוף יוצר תדמית.
44:43 ש: נכון. אין חולק על זה. אני מסכים איתך. זה לגמרי התוצר של המחשבה והמחשבה הזו נראה שהם כמו הפעולה המיידית בלדעת היכן אתה; או בלנסות להבין היכן אתה. זה כמו שיש חלל.
45:04 ק: אז, האם המכונה יכולה לעצור?
45:11 ק: האם המחשבה שיוצרת תדמיות שהורסות את כל מערכות היחסים ולפיכך אין אהבה - אה, לא מילולית, בפועל אין אהבה! אל תגיד "כן, אני אוהב את" - זה לא כאשר לאדם שיש לו תדמית על עצמו אומר "אני אוהבת את בעלי", או אישתי, או ילדיי זה רק סנטימנט, רומנטיסיזם רגשנות גדולה.
45:40 ש: נכון.
45:44 ק: אז, כמו שהמצב כיום - אין אהבה בעולם. אין תחושה של דאגה אמיתית כלפי מישהו.
45:58 ש: נכון. אנשים לא.
46:02 ק: ככל שהם אמידים יותר כך זה נעשה גרוע יותר. לא שלעניים יש את זה. אני לא מתכוון לזה. לאנשים עניים גם אין את זה. הם שואפים למלא את בטנם וביגוד, ועבודה, עבודה, עבודה.
46:20 ב: ועדיין יש להם הרבה תדמיות.
46:22 ק: כמובן. אמרתי גם לעשיר וגם לעני יש תדמיות כולל ברשנייב וסחרוב, או מי שלא יהיה. ואלה האנשים שמתקנים את העולם. נכון? שאומרים "ובכן, זה חייב" אתה מבין? הם מפקדים על היקום. (צחוק) אז, אני שואל את עצמי, האם יצירת התדמיות תוכל להיפסק? לעצור, לא לפעמים - לעצור את זה. בגלל שאז אני לא יודע מהי אהבה אני לא יודע איך לדאוג למישהו. ואני חושב שזה מה שקורה בעולם כי ילדים הם ממש נשמות אבודות, בני אנוש אבודים. פגשתי כל כך הרבה, מאות כאלה, בכל העולם. הם דור אבוד. אתה מבין, אדוני? והאנשים המבוגרים יותר הם דור אבוד. אז, מה בן אנוש יכול לעשות? מהי הפעולה הנכונה במערכת יחסים? האם ישנה פעולה נכונה במערכת יחסים כל עוד יש לך תדמית?

ש: לא.
48:14 ק: אה! לא אדוני, זה דבר אדיר - אתה מבין?
48:20 ש: בגלל זה תהיתי. נראה לי שעשית קפיצה שם. אמרת, כל מה שאנו יודעים בדרך זו או אחרת זה תדמיות, וליצור תדמיות, וחשיבה. זה כל מה שאנו יודעים.
48:36 ק: אבל מעולם לא אמרנו "זה יכול להיפסק".
48:40 ש: מעולם לא אמרנו "האם זה יכול להיפסק" , נכון.
48:42 ק: מעולם לא אמרנו, ריבונו של עולם אם זה לא ייפסק אנחנו הולכים להשמיד אחד את השני.
48:48 ב: אתה יכול לומר עכשיו שהרעיון שזה יכול להיפסק זה משהו מעבר למה שאנו יודעים, שלא ידענו קודם. במילים אחרות
48:55 ק: זה נעשה עוד חתיכה של ידע. (צחוק)
48:58 ב: אבל ניסיתי לומר שכשאתה אומר "כל מה שיודע לנו" זה אותו דבר כמו קודם. אני מרגיש שמחסום נכנס כאן.
49:04 ש: אתה חוזר לזה. נכון.
49:06 ב: במילים אחרות, זה לא שימושי כל כך להגיד, "כל מה שאנו יודעים".
49:11 ש: בגלל שהוא אמר, האם זה יכול להיפסק - זה יותר מ
49:13 ב: אם תגיד "זה כל מה שאנו יודעים" אז זה לעולם לא ייפסק.
49:17 ק: הוא מתנגד לשימוש שלך במילה "כל". (צחוק)
49:21 ש: אני אסיר תודה לכך.
49:22 ב: זה אחד מהגורמים שחוסמים את זה.
49:26 ש: ובכן, אם נכנס לעיניין מה נעשה עם השאלה, "האם זה יוכל להיפסק?" פה אנו נמצאים, יש לנו שאלה "האם זה יוכל להיפסק".
49:36 ק: אני שם את השאלה אליך. אתה מקשיב לה?
49:40 ש: אני מקשיב, נכון.

ק: אה, אתה מקשיב?
49:43 ש: זה עוצר ל
49:45 ק: לא, לא. אני לא מעוניין בהאם זה עוצר. אתה מקשיב לטענה "האם זה ייפסק"? עכשיו בחנו, ניתחנו, או בחנו את כל התהליך של יצירת תדמיות התוצאה של זה האומללות, הבלבול, המצב המחריד של הדברים זה מה שקורה, לערבי יש את התדמית שלו היהודי, ההינדו, המוסלמי הנוצרי, הלא - אתה מבין? הקומוניסט. ישנה חלוקה אדירה של תדמיות סמלים, כל זה. אם זה לא ייפסק אתה הולך לחיות בעולם כאוטי כל כך. אני רואה זאת, לא כמשהו מופשט כמשהו בפועל כמו הפרח הזה.
50:38 ק: ואני מרגיש, כבן אנוש, מה עליי לעשות? בגלל שאני, באופן אישי אין לי תדמית על זה. אני מתכוון באמת, אין לי תדמית על עצמי. מסקנה, קונספט, אידיאל, כל אלה הם תדמיות. אין לי כלל! ואני אומר לעצמי "מה אני יכול לעשות". כשכולם מסביבי בונים תדמיות, וכתוצאה מכך הורסים את כדור הארץ הנפלא הזה שבו אנו היינו אמורים לחיות בשמחה ביחסים אנושיים, ולראות את השמיים ולשמוח על זה. אז, מהי הפעולה הנכונה לאדם שיש לו תדמית? או או שאין פעולה נכונה?
51:41 ש: תן לי להפוך את זה. מה קורה לך כשאני אומר לך "האם זה ייפסק"?
51:48 ק: אני אומר, כמובן. זה מאוד פשוט עבורי. כמובן שזה יכול להיפסק. אתה לא שואל אותי את השאלה הבאה איך אתה עושה זאת? איך זה בא לידי ביטוי?
52:08 ש: לא, אני רוצה להקשיב לדקה אחת כשאתה אומר "כן, כמובן". אוקיי. עכשיו, איך אתה חושב שזה יכול?
52:20 ק: חמש דקות, יש לנו רק חמש דקות.
52:22 ש: אוקיי, ובכן, בוא רק ניגע איך זה יכול להפסיק? אין לי תן לי לנסח את זה ברור. בוא נראה אם אני יכול להבין את זה. אין לי כל הוכחה שזה יכול. אין לי ניסיון שזה יכול.
52:41 ק: אני לא רוצה הוכחה.
52:43 ש: אתה לא רוצה הוכחה.
52:44 ק: אני לא רוצה הסברים של מישהו.
52:47 ש: או ניסיון.
52:48 ק: כי הם מבוססים על תדמיות.
52:51 ש: נכון.
52:52 ק: תדמיות עתיד, או של העבר, או תדמית חיה. אז, אני אומר "האם זה ייפסק". אני אומר שזה יכול, לגמרי. זה לא טענה מילולית כדי לבדר אותך. עבורי זה חשוב מאוד.
53:15 ש: אני חושב שאנו מסכימים שזה חשוב מאוד, אבל איך?
53:20 ק: לא "איך". אז אתה נכנס לשאלה של שיטות, תהליכים מכניים שזה חלק מיצירת תדמיות. אם אומר לך איך, אז אתה תאמר "תספר לי על השיטה, התרגול אני יעשה את זה כל יום. ותהיה לי תדמית חדשה."
53:40 ש: כן
53:44 ק: עכשיו, אני רואה את העובדות בשטח בעולם.
53:48 ש: הבנתי את זה. אני איתך, כן.
53:51 ק: עובדה. לא התגובה שלי לזה לא התיאוריות הרומנטיות על איך זה לא צריך להיות. זאת עובדה שכל עוד ישנם תדמיות לא ייתכן שלום בעולם לא תיתכן אהבה בעולם בין אם זה תדמית של ישו, או בודהה, או של המוסלמי. לא יהיה שלום בעולם. אני רואה זאת כעובדה. אני נשאר עם העובדה הזו. וזה הכל - נגמר. כמו שאמרנו הבוקר כאשר מישהו נשאר עם העובדה ישנו שינוי צורה. שהוא, לא לתת ל לא המחשבה מתחילה להפריע לעובדה.
55:24 ב: אותו דבר כמו הבוקר, לומר שיותר תדמיות יכנסו.
55:27 ק: יותר תדמיות ייכנסו. אז, התודעה שלנו מלאה בתדמיות הללו.
55:39 ש: כן, זה נכון.
55:40 ק: אני הינדו, ברהמן, זאת המסורת שלי, זה יותר טוב משל האחרים. אני העם הנבחר אני הגזע הארי - מבין? אני האנגלי היחיד כל זה ממלא לי את התודעה.
56:00 ב: מתי שאתה אומר להישאר עם העובדה, אחת התדמיות שיכולה להיכנס היא "זה בילתי אפשרי, זה לעולם לא יקרה".
56:07 ק: כן, זאת תדמית אחרת.
56:09 ב: במילים אחרות, אם המיינד יוכל להישאר עם העובדה מבלי להגיב כלל.
56:16 ש: ובכן, העיניין הוא ש מה שעובר דרכי כשאתה אומר זאת שכשאתה אומר "תשאר עם העובדה" אתה באמת קורא לפעולה כאן. כדי להישאר עם זה באמת זאת הפעולה של התפיסה.
56:37 ק: אדוני, אתה לא למה אתה עושה מזה כל כך הרבה זה לידך! אתה מעורב בזה.
56:44 ש: אבל זה שונה מלהישאר עם זה.
56:46 ק: תשאר עם זה!

ש: כדי לראות את זה באמת.
56:49 ק: כן, זה הכל.
56:53 ש: אתה יודע איך זה מרגיש? זה מרגיש כמו משהו ממשיך כי אנחנו תמיד בורחים.
57:06 ק: אז, התודעה היא התדמית מסקנות, רעיונות, כל זה.
57:13 ש: כל הזמן בורחים.
57:15 ק: ממלאים, ממלאים, וזה טבעה של התדמית. אם אין יצירת תדמיות אז מהי התודעה? זה עיניין אחר לגמרי.
57:36 ב: אתה חושב שנוכל לדון בזה בפעם הבאה?