Krishnamurti Subtitles home


BR76CTM6 - כל סוג של תדמית מונעת את היופי שביחסים
דיון מס' 6 עם בוהם ושיינברג
ברוקווד פארק, אנגליה
20 במאי 1976



0:07 ק: הייתי רוצה לשאול אותך, ד"ר בוהם. מאחר ואתה כל כך ידוע פיזיקאי ומדען למעשה כל ילד בבית ספר יודע מי אתה בכל העולם הייתי רוצה לשאול אחרי כל ארבעת או חמשת הדיאלוגים שהיו לנו מה ישנה את האדם? מה יביא לכדי שינוי קיצוני בתודעה הכוללת של בני האדם?
0:55 ב: אני לא יודע אם הרקע המדעי הולך להיות רלוונטי לשאלה זו.
1:02 ק: יהיה רלוונטי?

ב: אמרתי, שזה לא ברור ש הרקע המדעי חייב להיות רלוונטי לשאלה זו.
1:07 ק: לא, כנראה שלא, אבל אחרי שדיברנו ארוכות לא רק עכשיו אלא בשנים עברו מהי האנרגיה אני משתמש במילה "אנרגיה" לא במובן מדעי, אלא במובן הרגיל החיות, האנרגיה, הדרייב שנראה שחסר? אחרי הכל, אם אני מקשיב לך כצופה, לשלושינו אני אומר "כן, הכל טוב ויפה לפילוסופים האלה או המדענים, מומחים, אבל זה מחוץ לתחום של חיי. זה רחוק מידי. תביא את זה קרוב יותר. תביא את זה יותר קרוב כדי שאוכל להתמודד עם חיי".
2:02 ב: אני חושב שבסוף השיחה הקודמת נגענו בנקודה מהסוג הזה בגלל שדנו בתדמיות.
2:12 ק: תדמיות, כן.
2:14 ב: והתדמית העצמית. ו ושאלנו האם אנו זקוקים בכלל לתדמיות.
2:22 ק: כמובן, נכנסנו לנושא הזה. אבל אתה מבין, אני רוצה, כצופה לגמרי מבחוץ, מקשיב לך בפעם הראשונה, לשלושינו אני אומר "תראה, איך זה קשור לחיים שלי? הכל מעורפל מידי לא בטוח ו דורש מחשבה רבה, שאין ברצוני לעשות". אתה מבין? "אז, בבקשה תאמר לי במילים פשוטות מה אני אעשה עם חיי. איפה זה נוגע בי? איפה אוכל להפריד את זה? מאיזה זווית להסתכל על זה? אני בקושי אני הולך למשרד; אני הולך למפעל יש לי כל כך הרבה מה לעשות, ילדים, האישה מנדנדת, עוני". כל המבנה של האומללות, ואתם יושבים פה שלושתכם ומדברים על משהו שהוא "זה לא נוגע בי" זה לא נוגע בי אפילו קצת". אז, האם נוכל להביא את זה לקרקע לקרקע, היכן שאוכל לגעת בזה כאדם מן השורה?
4:02 ב: האם נדון בבעיות שעולות ביחסים היומיומיים כנקודת התחלה?

ק: זה העיקר, הלא כן? אני עמדתי להתחיל מזה. היחסים שלי עם בני אדם זה במשרד, במפעל, או במגרש הגולף.
4:34 ב: או בבית.
4:36 ק: או בבית. ובבית זה קצת אתה יודע, סדר יום, סקס, ילדים אם יש לי ילדים, אם אני רוצה ילדים והמלחמה הבלתי פוסקת, מלחמה כל חיי. נעלב, פצוע, פגוע הכל הולך בתוכי ומסביבי.
5:02 ב: כן, ישנה אכזבה מתמשכת.
5:04 ק: אכזבה מתמשכת, תקווה מתמשכת רצון אז להיות מצליח, יותר כסף יותר, יותר, יותר מהכל. עכשיו איך עליי לשנות את היחסים שלי? מהו ה המקור ליחסים שלי? אם נוכל לגעת בזה הבוקר ולהמשיך למה שדנו בו שהוא באמת מאוד חשוב, שזה שלא תהיה תדמית בכלל.
5:49 ב: כן. אבל נראה שבזמן שדיברנו אתמול אנחנו נוטים להיות בקשר כמעט תמיד דרך התדמית.
5:54 ק: דרך התדמית, נכון.
5:56 ב: נגיד, יש לי תדמית על עצמי ועליך שגם לך צריכה להיות ביחס אליי. ואז זה מתאכזב ונפגע וכל זה.
6:06 ק: אבל איך עליי לשנות את התדמית? איך אני ישבור אותה? אני יודע אחרי שדיברת איתי כאדם רגיל אני רואה מצוין שיש לי תדמית וזה נוצר נבנה במשך דורות. ויש לי את זה. ואני אינטליגנט באופן סביר אני באופן סביר מודע לעצמי ואני רואה שיש לי את זה. איך עליי לשבור את זה?
6:39 ב: הנקודה, כמו שאני רואה את זה זה ש אני חייב להיות מודע לתדמית הזו להתבונן בה בזמן התנועה שלה.
6:47 ק: אז, האם עליי להתבונן בה - אני לוקח את ההפך האם אני מתבונן בזה במשרד?

ב: כן.
6:59 ק: במפעל, בבית, במגרש הגולף בגלל שבמקומות האלה נמצאות מערכות היחסים שלי.
7:06 ב: כן. אני אומר, עליי להתבונן בה בכל המקומות הללו וגם מתי שאני לא שם.
7:12 ק: כשאני לא שם. אז, עליי להתבונן בזה כל הזמן למעשה.
7:16 ב: כן.
7:17 ק: עכשיו, האם אני מסוגל לזה? האם יש לי האנרגיה, בגלל שאישתי רוצה סקס אני לא רוצה את זה, או שאני נהנה מסקס, אני עובר דרך סוגים שונים של אומללויות ובסוף היום אני בקושי אני מתמוטט למיטה. ואתה אומר אתה חייב שתהיה לך אנרגיה. אז, אני צריך להבין יחסים נמצאים בשיא החשיבות.
7:44 ב: כן.
7:45 ק: לכן אני מוכן לוותר על ביזבוזי אנרגיה מסוימים.
7:52 ב: איזה סוגים של בזבוזים?
7:57 ק: שתיה. עישון, פיטפוט אינסופי. זחילה אינסופית מפאב לפאב.
8:06 ב: זאת תהיה ההתחלה בכל מקרה.
8:08 ק: זאת תהיה ההתחלה. אבל אתה מבין, אני רוצה את כל זה ועוד יותר. אתה מבין?
8:17 ב: אבל אם אני רואה שהכל תלוי בזה
8:20 ק: כמובן.
8:21 ב: אז אני לא ילך לפאב, אם אראה שזה מפריע.
8:25 ק: אז, כאדם רגיל, עליי להבין החשיבות הגדולה ביותר היא שיהיו היחסים הנכונים.
8:34 ב: כן. זה יהיה טוב אם אוכל להגיד.. מה קורה כשאין לנו אותם.
8:41 ק: או, כשאין לי אותם, כמובן.
8:44 ב: אז הכל הולך לתפרק.
8:45 ק: הכל מתפרק; לא רק שהכל הולך להתפרק אני יוצר בלאגן שלם מסביבי. אז, האם אני יכול על ידי להזיז לצד את העישון, שתיה, פאבים והפטפוט האין סופי על הא ודא, האם אני אצבור אנרגיה?
9:12 ב: ובכן, זו ההתחלה.
9:14 ק: אני שואל, האם אני אצבור את האנרגיה שתעזור לי להתמודד עם התמונה שיש לי, התדמית שיש לי?
9:25 ב: כן, זה אומר אמביציה גם והרבה דברים אחרים.
9:30 ק: כמובן. אתה מבין, אני מתחיל בדברים הברורים כמו עישון, שתיה, פאב וכל זה.
9:36 ש: תן לי לעצור אותך כאן. נניח שהתדמית שלי היא שאתה תעשה זאת עבורי והתדמית האמיתית שלי היא שאני לא יכול לעשות זאת בעצמי.
9:52 ק: או, זה אחת מההתניות האהובות עלינו שאני לא יכול לעשות את זה בעצמי לכן אני חייב ללכת למישהו שיעזור לי.
10:03 ש: או שאני הולך לפאב, בגלל שאני רואה שאני לא יכול לעשות זאת בעצמי אז אני יוצר את התנאי דברים מסוימים באים מההליכה שלי לפאב אחד הוא, אני בייאוש בגלל אני לא יכול לעשות את זה בעצמי אז אני הולך להרוס את עצמי דרך המשקה אז אני לא מרגיש את הכאב הזה.
10:23 ב: לפחות ברגע הזה.
10:24 ש: נכון. וגם השני אני מוכיח לעצמי שהתדמית שלי ש אני לא יכול לעשות את זה לעצמי היא נכונה. אחרי הכל, תראה אותי, אני ברצפה אני בביוב! אתה הולך להכחיש את זה? שנית על ידי הדברים שאני עושה לעצמי אני אוכיח לך שאני לא יכול לעשות זאת בעצמי. אולי אני יגרום לך לעשות את זה עבורי.
10:44 ק: אני חושב, אדוני, אנחנו לא קולטים, אף אחד מאיתנו את החשיבות הרבה והכוללנית של יחסים נכונים. אני לא חושב שאנחנו מבינים זאת.
10:59 ש: אני מסכים איתך, אנחנו לא.
11:00 ק: עם אישתי, עם השכן, במשרד איפה שלא יהיה אני לא חושב שהבנו - עם הטבע גם יחסים שהם קלים שקטים, מלאים, עשירים, שמחים היופי של זה, ההרמוניה של זה. אנחנו לא מבינים את זה. עכשיו, האם נוכל להגיד לצופה הממוצע, זה שמקשיב את החשיבות הגדולה של זה?
11:31 ש: בוא ננסה. איך נוכל להעביר למישהו את הערך של יחסים נכונים? אתה אישתי. אתה מתבכיין, אתה מנדנד לי. נכון? אתה חושב שאני צריך לעשות משהו עבורך כשאני עייף אני לא מרגיש שבא לי לעשות משהו עבורך.
11:49 ק: אני יודע. ללכת למסיבה.
11:50 ש: נכון. "בוא, נלך למסיבה אתה מעולם לא מוציא אותי".
11:55 ק: כן. (צחוק)
11:58 ש: נכון? "אתה לא לוקח אותי לשום מקום".
12:00 ב: כן, יוצר תדמיות.
12:02 ק: כן, אז, איך אתה. שמבין את חשיבות מערכת היחסים להתמודד איתי? איך תוכל להתמודד? לא, אני מתכוון, יש לנו את הבעיה הזו בחיים!
12:20 ב: זה צריך להיות ברור שאף אחד לא יוכל לעשות זאת עבורי. מה שלא יעשו עבורי, זה לא ישפיע של היחסים שלי.
12:29 ש: איך תעביר את הנקודה הזו למישהו?
12:32 ב: אבל האם זה לא ברור?
12:33 ש: זה לא ברור. אני מרגיש מאוד חזק - אני הצופה אני מרגיש מאוד חזק שאתה צריך לעשות זאת עבורי. אימי מעולם לא עשתה את זה, מישהו חייב לעשות זאת עבורי.
12:43 ב: אבל, האם אין זה ברור שזה לא יוכל להיות? אני אומר שזו רק אשליה בגלל מה שלא תעשה, אני ישאר באותם יחסים כמו קודם. נניח שאתה חי חיים מושלמים. אני לא יכול לחקות את זה, ואני ימשיך כמו קודם, הלא כן? אז, אני חייב לעשות משהו בעצמי. האם זה לא ברור?
13:06 ש: אבל אני לא מרגיש שאני מסוגל לעשות משהו בעצמי.
13:09 ב: אבל אז האם אתה יכול לראות שאם אתה לא תעשה שום דבר בעצמך זה בילתי נמנע, זה חייב להימשך. כל רעיון שזה ישתפר עם הזמן הוא אשליה.
13:18 ש: האם נוכל לומר שהיחסים הנכונים מתחילים עם ההבנה שאני חייב לעשות דברים בעצמי?
13:25 ק: והחשיבות העצומה של זה.
13:28 ש: נכון. החשיבות הגדולה. האחריות שיש לי כלפי עצמי.
13:33 ק: כי אתה העולם.

ש: נכון.
13:35 ק: והעולם הוא אתה. אתה לא יכול לצמצם את זה.
13:40 ב: האם נוכל לדון בזה קצת, כי זה אולי נראה מוזר לכמה מהצופים, להגיד "אני הוא העולם".
13:46 ק: אבל אחרי הכל, כל מה שאתה חושב אתה התוצאה של התרבות של האקלים, האוכל, הסביבה התנאים הכלכלים הסבים שלך, אתה התוצאה של כל זה.
13:58 ש: ובכן, אתה יכול לראות את זה.
14:00 ב: נכון. זה מה שאתה מתכוון כשאתה אומר "אתה הוא העולם".
14:05 ש: אני חושב שאפשר לראות את זה במה שאני הראיתי קודם על האדם שמרגיש ש שהוא חייב שידאגו לו על ידי העולם, העולם למעשה נע לכיוון הזה עם כל התענוגות והטכנולוגיה
14:17 ק: לא אדוני. זה עובדה פשוטה. אתה נוסע להודו אתה רואה את אותו סבל, את אותה חרדה ואתה נוסע לאירופה, אמריקה בפנים, הכל דומה.
14:29 ב: יש לכל אדם את אותו מבנה של סבל, של בילבול והונאה עצמית וכולי לכן אם אני אומר "אני הוא העולם" אני אומר שיש מבנה אוניברסלי וזה חלק ממני ואני חלק ממנו.
14:42 ק: חלק מזה. אז, עכשיו, בואו נמשיך מכאן. הדבר הראשון שאתה חייב להגיד לי כאדם מן השורה, שחי בתוך מירוץ העכברים המטורף הזה אתה צריך להגיד לי, "תראה, תבין את ה דבר החשוב ביותר הזה שנקרא מערכת יחסים". אתה לא יכול שתהיה לך מערכת יחסים אם יש לך תדמית לגבי עצמך ואם אתה יוצר תדמית מהנה ונצמד אליה.
15:21 ש: או התדמית שאתה חייב, זה בא קודם
15:25 ק: כל סוג של תדמית שיש לך על האחר, או על עצמך מונע את היופי של מערכת היחסים.
15:34 ש: נכון.
15:35 ב: כן. התדמית שאני בטוח במצב כזה למשל, ולא בטוח במצב אחר זה מונע מערכת יחסים.

ק: נכון.
15:47 ב: בגלל שאני אומר אני דורש מהאדם האחר שישים אותי במצב שאני חושב שאני בטוח. ואז הוא עלול לא לרצות בכך.
15:55 ש: נכון. אז היחסים שלי, יש לי את התדמית של היחסים המהנים שכל הפעולות שלי באים ביחס למשהו לאדם האחר, שאני מנסה להכריח את אותו להניע אותי לעשות את זה אז אני צריך א. אני אומר לו אתה צריך להיות ככה בגלל שזה ישלים את התדמית שלי ב. יש לי מה שנקרא טענות כלפי האדם השני במילים אחרות, אני מצפה ממנו להתנהג בצורה מסוימת שהוא מקבל את התדמית.
16:26 ב: כן. או אני אומר יש לי את התדמית של מה שהוגן ונכון וכולי. במילים אחרות, זה לא שזה ככה באופן אישי, אבל אני אומר זאת תהיה הדרך הנכונה עבור כולם להתנהג.
16:35 ש: נכון. כדי להשלים את התדמית שלי.
16:38 ב: כן. למשל האישה אומרת, "בעלים חייבים לקחת את הנשים שלהם למסיבות לעיתים קרובות". זה חלק מהתדמית.
16:46 ש: נכון.
16:47 ב: לבעלים יש תדמיות משלהם ולכן ואז התדמית נפגעת. אתה מבין?
16:55 ש: נכון. עכשיו אני חושב שעלינו להיות ספציפיים לגבי זה שכל חתיכה קטנה קטנה היא עם זעם.
17:06 ב: עם אנרגיה.
17:07 ש: אנרגיה וזעם. צורך עז ל להשלים את התדמית ביחסים לכן מערכת היחסים נהפכת לדפוס שחוזר על עצמו.
17:13 ק: כן אדוני, אני מבין את כל זה. אבל אתה מבין רובנו לא רציניים אנו רוצים חיים קלים. אתם באים ואומרים לי "תראה, יחסים הם הדבר החשוב ביותר". אני אומר, נכון. ואני ממשיך בדרכי הישנה. מה שאני מנסה להגיע אליו מה יגרום לבן אנוש שמקשיב לזה, אפילו ברצינות במשך 2 דקות? הם לא יקשיבו לכם.

ש: נכון.
17:56 ק: אם תלך לאחד ה מומחים הגדולים בפסיכולוגיה, או מה שלא יהיה הם לא ישקיעו זמן להקשיב לך. יש להם את התוכניות שלהם התמונות שלהם, התדמיות שלהם - אתה מבין? הם מוקפים בכל זה. אז, למי אנחנו מדברים פה?
18:18 ש: אנחנו מדברים לעצמנו. (צחוק)
18:20 ק: לא, לא רק זה. למי אנחנו מדברים?
18:22 ב: ובכן, למי שמוכן להקשיב.
18:25 ק: זה אומר שזה למישהו שהוא רציני משהו.
18:29 ב: כן. ואני חושב שאנחנו עלולים ליצור תדמית של עצמנו ככאלה שלא מסוגלים להיות רציניים, וכולי
18:37 ק: נכון.
18:39 ב: במילים אחרות זה קשה מידי.
18:40 ק: קשה מידי, כן.
18:42 ב: זאת תדמית להגיד ש אני רוצה שזה יהיה קל, שזה אומר שזה בא מהתדמית של "זה מעל היכולת שלי".
18:48 ק: אכן. אז, בואו נזוז משם. אנחנו אומרים, כל עוד יש לך תדמית נעימה או לא נעימה, שנוצרה וכו' שנוצרה על ידי חשיבה וכולי, אין מערכת יחסים תקינה. זאת עובדה ברורה.
19:10 ש: נכון.
19:11 והחיים מפסיקים להיות בעלי ערך בלי מערכות יחסים תקינות.
19:14 ק: נכון. החיים מפסיקים להיות בעלי ערך בלי יחסים תקינים. התודעה שלי מלאה בתדמיות הללו.
19:24 ש: נכון.
19:29 ק: נכון? והתדמיות יוצרות את התודעה.
19:34 ש: נכון.
19:37 ק: עכשיו, אתה מבקש ממני שלא יהיו לי תדמיות בכלל. שזה אומר שאין תודעה כמו שאני מכיר אותה.
19:53 ב: כן האם נוכל לומר שהחלק הגדול בתודעה היא התדמית העצמית? האם זה מה שאתה אומר? יכולים להיות חלקים אחרים, אבל
20:01 ק: כן אנחנו נגיע לזה.

ב: נגיע לזה אחר כך אבל הרוב, עכשיו - אנחנו בעיקר עסוקים בתדמיות העצמית.
20:07 ק: נכון.
20:10 ש: מה עם התדמית העצמית? והדרך שבה היא יוצרת את עצמה מה אתה חושב?
20:16 ב: אני חושב שדנו בזה קודם זה נתקע בחשיבה על ה"אני" כאמיתי, וזה תמיד משתמע מזה, לומר למשל, התדמית יכולה להיות ש אני סובל בצורה מסוימת ואני חייב להיפטר מהסבל הזה. אבל יש שם תמיד את המשמעות שה"אני" שם אמיתי ולכן אני חייב להמשיך לחשוב על המציאות הזו. וזה נלכד בפידבק הזה שאנחנו מדברים עליו. המחשבות מזינות את עצמן ונבנות כך.
20:56 ש: יוצרים עוד תדמיות.

ב: יותר תדמיות, כן.
20:58 ש: יותר תדמיות. אז זוהי התודעה.
21:00 ק: אני מתכוון, התוכן של התודעה שלי
21:03 ש: כל התוכן הוא תדמיות.

ק: סדרה ענקית של תדמיות קשורות, לא נפרדות, קשורות.
21:11 ב: אבל הן כולן ממוקדות ב"אני".
21:13 ק: ב"אני", כמובן. ה"אני" הוא המרכז.
21:16 ב: כן, בגלל שהם כולם מכוונות לזה, הם כולם עבור ה"אני" על מנת ליצור תדמית נכונה, מדויקת. וה"אני" נחשב לחשוב מאוד.
21:26 ק: כן.
21:27 ב: זה נותן לזה אנרגיה עצומה.
21:29 ק: עכשיו, למה שרציתי להגיע. אתה שואל אותי, שאני רציני משהו אינטליגנט משהו, כאדם מן השורה אתה מבקש ממני לרוקן את התודעה.
21:45 ש: נכון. אני מבקש ממך להפסיק ליצור תדמיות.
21:51 ק: לא רק יצירת תדמיות, התדמיות שכבר יש לי ולמנוע יצירה של תדמיות נוספות.
21:58 ש: נכון, נכון.

ק: שניהם מעורבים.
22:02 ש: כן, אני מבקש ממך להסתכל על המכניזם של התודעה.
22:05 ק: כן. חכה דקה. אני רוצה להגיע לזה. זה מאוד חשוב
22:10 ש: אוקיי. קדימה! (צחוק)
22:15 ק: אתה מבקש ממני, ואני רוצה להבין אותך כי אני מאוד רוצה לחיות באופן אחר כי אני רואה שזה הכרחי. אני לא עושה משחק מילים. אני לא רוצה להיות יומרני. אני רוצה להתמודד עם הדבר הזה. אתה מבקש ממני להיות חופשי מה"אני" שהוא היוצר של התדמיות ולמנוע יצירה נוספת של תדמיות.
22:58 ש: נכון.
23:01 ק: ואני אומר, "בבקשה תאמר לי מה לעשות, איך לעשות זאת". ואתה אומר לי "כשאתה שואל אותי איך לעשות זאת אתה כבר בונה תדמית, מערכת, שיטה".
23:22 ב: כן, אפשר לומר, כשאתה אומר "איך עליי לעשות את זה" אתה כבר שמת את ה"אני" באמצע.
23:27 ק: באמצע.
23:28 ב: אותה תדמית כמו קודם עם תוכן מעט שונה.
23:31 ק: אז, אתה אומר לי אף פעם אל תשאל איך לעשות זאת כי ה"איך" מערב את ה"אני" שעושה זאת.

ש: נכון.
23:44 ק: לכן אני יוצר תמונה נוספת.
23:46 ב: אז, זה מראה איך אתה מועד לתוך זה, כי אתה אומר "איך לעשות זאת" המילה "אני" היא לא שם אבל היא שם במרומז.
23:53 ק: במרומז, כן.

ב: ולכן אתה מועד לתוך זה.
23:55 ק: איך "אני" יעשה את זה - כמובן.
23:57 ב: אבל זה נכנס פנימה בגלל זה שם במרומז ולא במפורש. זה הטריק.

ק: מפורש, כן.
24:06 ש: נכון.
24:07 ק: עכשיו, אתה עוצר אותי ואומר "אז תמשיך מכאן". איך אני ישחרר את התודעה הזאת אפילו פינה קטנה ממנה חלק קטן ממנה מהי הפעולה שתעשה את זה? אני רוצה לדון בזה איתכם. אל תגיד לי איך לעשות את זה. אני מבין את זה. אני לעולם לא ישאל שוב "איך לעשות את זה". ה"איך", כפי שהוא הסביר, מרמז רומז, על ה"אני" שרוצה לעשות את זה, לכן ה"אני" הוא הגורם שיוצר את התדמית.
24:55 ק: אני הבנתי זאת מאוד בבירור. ואז אני אומר לך אני קולט את זה, מה עליי לעשות?
25:06 ש: אתה מבין את זה?
25:07 ק: כן. אני יודע. אני יודע שאני יוצר תדמיות כל הזמן. אני מאוד מודע לכך.

ש: כן, אבל
25:18 ק: חכה. תן לי לסיים. אני מודע לכך. אישתי קוראת לי אידיוט; וזה כבר רשום במוחי המחשבה משתלטת על זה התדמית שיש לי על עצמי נפגעת.
25:39 ש: כן.

ק: נכון? אז, את התהליך אני יודע, אני מודע לכך.
25:45 ש: נכון.
25:47 ק: כי דנתי איתכם על זה. נכנסתי לנושא. בגלל הבנתי כבר מהתחלה במשך השיחות הללו שיחסים הם חשובים מאוד בחיי; בלעדיהם החיים הם כאוס.

ש: מבין את זה.
26:06 ק: זה מה שהניע אותי. ואני רואה שכל מחמאה וכל העלבה נרשמת במוחי. ואז המחשבה לוקחת אותם לזיכרון ויוצרת את התדמית, והתדמית הזאת נפגעת.
26:36 ש: נכון.
26:37 ב: מתי שאתה אומר שהתדמית נפגעת כי התדמית היא ההנאה ועם התוכן החדש, ההעלבה כשהתוכן הוא מחמאה התדמית היא הנאה וכשהתוכן הוא פגיעה אז התדמית נפגעת.
26:49 ש: נכון.
26:51 ק: אז, ד"ר בוהם, מה על האדם לעשות? מה עליי לעשות? ישנם שני דברים שמעורבים בכך 1 למנוע פגיעות נוספות ולהיות חופשי מכל הפגיעות שכבר היו לי.
27:09 ב: אבל הם אותו עיקרון.
27:11 ק: אני חושב - אתה מסביר לי אני חושב שישנם שתי עקרונות מעורבים כאן.
27:17 ב: כן?
27:19 ק: אחד למנוע, והשני למחוק את הפגיעות שכבר יש לי.
27:24 ש: אני רוצה לקחת את זה לצד השני. זה לא רק שאתה רוצה למנוע פגיעה עתידית אלא נראה לי שאתה קודם צריך להגיד איך עליי להיות מודע לעובדה שאני מקבל מחמאה. איך עליך להיות מודע לכך? תראה, אני רוצה שתראה שאם אני מחמיא לך אתה מקבל זרימה פנימית אתה מרגיש גדול בבטן שלך ואז יש לך פנטזיה לגבי ובכן אם אתה כל כך נפלא ככה אז אתה תהיה נפלא כפליים. אז עכשיו יש לך את התדמית של עצמך ככזה אדם נפלא. שמתאים למחמאה הזאת. עכשיו, אני רוצה שתראה בעצמך תאכל את הסוכריה שאני נותן.
28:07 ק: לא. אתה אמרת לי מאוד ברור זה שני הצדדים של אותו מטבע.
28:16 ש: נכון.
28:17 ק: הנאה וסבל הם אותו דבר - אותו דבר.
28:23 ש: בידיוק אותו דבר.

ק: כן. אתה אמרת לי זאת.
28:27 ש: נכון. אני אומר לך את זה.

ק: אני הבנתי את זה.
28:30 ב: שניהם תדמיות.
28:31 ק: שניהם תדמיות. אז, בבקשה השאלה שלי לא נענתה. איך עליי, שאני הבנתי את זה - אני אדם אינטליגנט משהו. קראתי המון אדם רגיל - אני באופן אישי לא קורא אדם רגיל אני מדבר. - קראתי המון דנתי בזה ואני רואה כמה חשוב כל זה. ואני אומר, אני מבין את זה הם שני צידיו של אותו מטבע. המוח רושם את הכל עכשיו איך עליי לסיים זאת? לא "איך", לא השיטה, אל תגיד לי מה לעשות. אני לא אקבל את זה כי זה לא אומר לי כלום. נכון, אדוני?
29:30 ב: ובכן אנחנו דנים האם ישנו הבדל בין הפגיעות שנשמרו בזיכרון לבין אלה שיבואו בעתיד.
29:41 ק: נכון. זה הדבר הראשון שעליי להבין. תגיד לי.
29:45 ב: נראה לי שבבסיס הם גם עובדים על אותו עיקרון.
29:51 ק: איך?
29:53 ב: אם תיקח לדוגמה את הפגיעות שעלולות לבוא המוח שלי כבר נוטה ל או מוכוון ל להגיב עם תדמית.
30:07 ק: לא, אני לא מבין אותך. תסביר את זה בפשטות.
30:12 ש: נראה לי אני יעשה זאת..
30:14 ק: אה, אני שואל אותו.

ש: אוקיי.
30:16 ק: אתה מומחה בזה. (צחוק) יש לך עשרות קורבנות לו יש רק קורבן אחד כאן.
30:25 ב: אתה רואה אין כל הבדל למעשה בין פגיעות העבר ואלא של ההווה כי הם כולם באים מהעבר באים מהתגובה לעבר.
30:38 ק: אז, נכון. אתה אומר לי אל תחלק את פגיעות העבר או את הפגיעות העתידיות כי התדמית היא אותו דבר.

ב: כן. התהליך דומה.
30:51 ק: התהליך, לכן התדמית מקבלת. נכון?
30:56 ב: כן. זה באמת לא משנה כי אני עלול רק להיזכר בפגיעות העבר זה אותו דבר כמו שאדם אחר פוגע בי.
31:06 ק: כן, כן. אז, אתה אומר לי אל תחלק פגיעות עבר ופגיעות עתיד יש רק פגיעה ישנה רק הנאה, אז, תסתכל על זה. תסתכל על התדמית, לא במונחים של פגיעות העבר ופגיעות העתיד אלא רק תראה את התדמית שהיא גם העבר וגם העתיד.
31:43 ב: כן.

ק: נכון?
31:46 ב: אנחנו אומרים "תביט בתדמית לא בתוכנה אלא במבנה הכללי שלה".
31:51 ק: כן, כן. נכון. עכשיו, אז השאלה הבאה היא, איך עליי להביט בה? כי כבר יש לי תדמית, שעליה אני הולך להסתכל. שאני צריך לדכא אותה, אתה מבטיח לי במילים שלך לא מבטיח בידיוק, נותן לי תקווה שאם יש לי את היחסים הנכונים אני יחיה חיים שיהיו יפים בצורה יוצאת מן הכלל אני אדע מהי אהבה וכל השאר לכן אני כבר מתרגש מהרעיון הזה.
32:29 ב: אבל אז אני צריך להיות מודע לתדמיות מהסוג הזה גם.
32:33 ק: כן, כן. לכן איך עליי - זאת הנקודה איך עליי להסתכל על התדמית הזאת? אני יודע שיש לי תדמית, לא רק תדמית אחת אלא כמה תדמיות, אבל המרכז של התדמית הזאת היא אני, ה"אני", אני יודע את כל זה. עכשיו, איך עליי להסתכל על זה? הנוכל להמשיך? נכון. האם הצופה שונה ממה שהוא צופה בו?
33:17 ב: כן, ובכן

ק: זאת השאלה האמיתית.
33:19 ב: זאת השאלה. אתה יכול להגיד שזה השורש של כוחה של התדמית.
33:23 ק: כן, כן. אתה רואה, אדוני מה קורה? האם ישנו הבדל בין הצופה לנצפה ישנו מרווח של זמן שבו פעילויות אחרות מתרחשות.
33:38 ב: ובכן, כן, שבהם המוח סוג של מרגיע את עצמו למשהו נעים יותר.
33:43 ק: כן, כן.
33:45 ב: כן, זה בסדר.
33:48 ק: והיכן שישנה הפרדה ישנו קונפליקט. אז, אתה אומר לי להביט בצורה אחרת, ללמוד את אומנות ההתבוננות שהיא שהצופה הוא הנצפה.
34:12 ב: כן, אבל אני חושב שאנו יכולים להסתכל קודם על המסורת שלנו כולה או כל ההתנייה שלנו, שבה הצופה הוא שונה מהנצפה.

ק: שונה, כמובן.
34:21 ב: עלינו להסתכל על זה זמן מה.
34:23 ק: כן.
34:24 ב: כי זה מה שכולם מרגישים.
34:27 ק: כן. שהצופה הוא שונה.
34:29 ב: כן. ואני חושב שזה נקשר עם מה שאמרתי אתמול על המציאות כל מה שאנו חושבים שהוא מציאות כלשהי כי לפחות זה מחשבה, מחשבה אמיתית. אבל אנו עושים הבדלה במציאות בין המציאות הזאת שהיא התייחסות לעצמי, ששומרת על ה"עצמי" היא עומדת עצמאית מהמחשבה והמציאות שמתוחזקת על ידי חשיבה.
34:57 ק: כן, מציאות מתוחזקת על ידי חשיבה.
35:00 ב: ומציאות שיכול להיות שהומצאה על ידי האדם.. אבל היא עומדת בפני עצמה כמו השולחן הזה, או כמו הטבע ש
35:06 ק: הוא שונה.

ב: שהוא שונה.
35:08 ק: כן, מה שעברנו עליו באותו יום.
35:10 ב: הצופה, בדרך כלל אנו חושבים שכשאני חושב על עצמי.. העצמי הוא מציאות שהיא עצמאית מהחשיבה.
35:20 ק: כן, אנו חושבים שזה נפרד מהמחשבה.
35:24 ב: והעצמי הוא הצופה שהוא המציאות.
35:29 ק: אכן.
35:30 ב: שהוא נפרד מהמחשבה ו שהוא חושב, הוא יוצר מחשבות.
35:34 ק: אבל הוא תוצר של מחשבה.

ב: כן, אבל זהו הבילבול.
35:37 ק: כן, אכן, אכן. האם אתה אומר לי אדוני, כאדם מבחוץ שהצופה הוא תוצאה של העבר?
35:53 ב: כן, אפשר לראות זאת.
35:55 ק: הזכרונות שלי, הניסיונות שלי, כל השאר, העבר.
35:58 ב: כן, אבל אני חושב שאם נחשוב שהצופה הוא עלול למצוא שזה קצת קשה לעקוב אחרי זה, אם הוא לא נכנס לזה.
36:06 ש: מאוד קשה, אני חושב. איך להעביר זאת ל
36:09 ק: אה, חכה, זה פשוט למדי.

ש: מה אתה מתכוון?
36:14 ק: האם אתה לא חי בעבר?
36:17 ש: אני חושב שאני קיים בעבר.
36:19 ק: חכה, לא, לא. החיים שלך הם העבר. אתה חי בעבר. נכון?
36:26 ש: נכון, כן.
36:28 ק: זכרונות עבר, ניסיונות עבר.
36:29 ש: זכרונות עבר, התהוויות העבר, מנסה להפוך למשהו.
36:32 ק: ומהעבר אתה מקרין לעתיד. "אני מקווה שזה יהיה יותר טוב, אני יהיה טוב יותר, אני יהיה שונה". זה תמיד מהעבר לעתיד.
36:42 ש: נכון. זה האופן שבו אנחנו חיים.
36:45 ק: עכשיו, אני רוצה לראות העבר זה ה"אני" כמובן.
36:54 ב: אבל זה נראה כמשהו עצמאי משהו שאתה מסתכל עליו.

ק: האם הוא עצמאי?
36:59 ב: זה לא אבל לראות זאת
37:01 ק: אני יודע, לכן אנו שואלים. האם ה"אני" נפרד מהעבר?
37:07 ב: זה נראה שה"אני" כאן מסתכל על העבר.
37:09 ק: כמובן, אכן. ה"אני" נמצא בצנצנת, בכלוב (צחוק) וזה מה שמסתכל. אכן.
37:19 ש: נכון.
37:21 ק: אבל ה"אני" הוא תוצר של העבר.
37:25 ש: אתה יכול לראות זאת, אבל מה זאת הקפיצה שאנחנו עושים כשאנו אומרים - אני יכול לומר לך, "אני יכול לראות ש אני התוצר של העבר. אני יכול לראות את זה".
37:36 ק: איך אתה רואה את זה?

ב: דרך הראש.
37:38 ש: אני רואה זאת דרך הראש.

ק: אז אתה לא רואה את זה.
37:41 ש: לזה אני רוצה להגיע.

ק: אז אתה משחק משחקים.
37:44 ש: נכון. אני רואה זאת כמשהו אינטלקטואלי. נכון. אני רואה את זה דרך הראש.
37:53 ק: אתה רואה את זה אינטלקטואלית?
37:54 ש: לא.

ק: למה?
37:56 ש: ישנה תפיסה מיידית שם.
37:59 ק: באותו אופן, למה אין שם מיידיות של תפיסה של המציאות שהיא, שאתה הוא העבר? לא לעשות מזה עיניין אינטלקטואלי.
38:08 ש: בגלל שהזמן נכנס לתמונה. אני מדמיין שאני עברתי דרך הזמן.
38:12 ק: למה אתה מתכוון מדמיין?
38:14 ש: יש לי תדמית של עצמי בגיל 3 יש לי תדמית של עצמי בגיל 10 ואז יש לי תדמית של עצמי בן 17, ואני אומר ש הם עוקבים ברצף של הזמן, ואני רואה את עצמי מתפתח עם הזמן. אני שונה עכשיו מאשר לפני 5 שנים.
38:31 ק: כן?
38:33 ש: אני אומר לך ככה קיבלתי את התדמית. התדמית היא של רצף מתפתח.
38:40 ק: אני מבין את כל זה, אדוני.

ש: בזמן. נכון?
38:42 ב: כן.
38:44 ש: ואני מתקיים כמחסן של זכרונות של כל מיני אירועים מצטברים.
38:52 ק: זה אומר, הזמן יצר זאת.
38:56 ש: נכון, זה הזמן. אני רואה את זה.
39:00 ק: מהו זמן?
39:01 ש: הרגע תיארתי לך את זה זמן הוא הזכרונות שלי, זאת התנועה בזכרון.
39:06 ק: זאת תנועה. זאת תנועה.

ש: נכון.
39:13 ק: תנועה מהעבר.
39:16 ש: נכון. אני נע מהזמן שהייתי בן שלוש.
39:21 ק: מהעבר, זאת תנועה.
39:22 ש: נכון. מגיל 3 ל10, 17.
39:25 ק: אני מבין. זאת תנועה. עכשיו, האם התנועה הזאת מציאות?
39:36 ש: למה אתה מתכוון מציאות?
39:38 ב: או שזאת תדמית?

ק: אה?
39:40 ב: האם זאת תדמית או עובדה קיימת?
39:42 ק: כן.
39:43 ב: אני מתכוון אם יש לי תדמית של עצמי כשאני אומר, "אני צריך את זה" אבל זאת יכולה להיות לא עובדה בשטח. נכון?
39:51 ק: התדמית היא לא עובדה.
39:55 ש: אבל אני מרגיש
39:56 ק: אה, לא. מה שאתה מרגיש זה כמו להגיד "החוויה שלי". החוויה שלך יכולה להיות החוויה האבסורדית ביותר.
40:03 ש: לא, אבל זה מזיז אותי הצידה כשזה אומר "תראה, יש לך את העיניין הזה". זאת עובדה, אני מציג משהו אמיתי
40:11 ב: אבל זו כל הנקודה על התדמית, שהיא עושה חיקוי של עובדה קיימת, אתה מבין? יש לך את התחושה שזה אמיתי. במילים אחרות, אני מרגיש שאני באמת שם, עובדה קיימת מסתכל על העבר, איך הוא התפתח, נכון?
40:23 ש: נכון.
40:24 ב: אבל האם זאת עובדה שאני עושה את זה?
40:27 ש: מה אתה מתכוון? זאת עובדה שיש לי את התחושה שאני מסתכל על זה.
40:32 ב: כן, אבל האם זאת עובדה בפועל שזהו האופן שבו כל זה קורה וקרה וכולי שכל ההשלכות של זה הם נכונות.
40:43 ש: לא, זאת לא עובדה קיימת. אני רואה את הטעות של הזכרון שלי שבונה אותי בזמן. ברור שהייתי הרבה יותר כשהייתי בן שלוש שאני יכול לזכור הייתי הרבה יותר בגיל 10 משאני יכול לזכור והיה יותר דברים שהתרחשו בפועל בגיל 17 יש לי זיכרון.
41:05 ב: כן, אבל זה ה"אני" שהוא כאן ועכשיו מסתכל על זה.
41:10 ש: נכון.
41:11 ב: אבל האם הוא שם ומסתכל? זאת השאלה.
41:14 ש: האם ה"אני"

ק: עובדה קיימת?
41:18 ש: עובדה קיימת.

ק: כמו שזה.
41:26 ק: ובכן, בואו

ק: נצמד לזה.
41:28 ש: זה מה שאני הולך לעשות. מה שהוא עובדה בשטח היא ההתפתחות הזאת התדמית הזו של רצף התפתחותי.
41:38 ב: וה"אני" שמסתכל על כל זה.
41:40 ש: וה"אני" שמסתכל על כל זה, נכון. נכון.
41:44 ב: אני חושב שזה אחד הדברים שאנו פולטים, כי אנחנו אומרים זה הרצף ההתפתחותי האובייקטיבי רומז על "אני" שמסתכל על זה.. כמו שאני מסתכל על צמח.
41:54 ש: נכון.
41:55 ב: אבל זה יכול להיות, או בפועל זה שה"אני" הוא זה שמסתכל על זה הוא תדמית כמו הרצף ההתפתחותי.
42:04 ש: נכון. אתה אומר אז שהתדמית של ה"אני" היא
42:10 ק: היא לא מציאותית, היא לא מציאות.
42:13 ב: ובכן, המציאות היחידה היא שזה מחשבה.
42:15 ק: כן.
42:16 ב: זאת לא מציאות נפרדת מהחשיבה.
42:18 ק: אז, עלינו לחזור למצוא מהי המציאות.
42:22 ק: מציאות, אמרנו, היא הכל מה שהמחשבה הרכיבה. השולחן, האשליה, הכנסיות, הלאומים כל מה שהמחשבה יצרה הרכיבה, זה מציאות. אבל טבע זה לא מציאות.

ש: נכון.
42:41 ק: זה לא הורכב על ידי המחשבה, אבל זה מציאות.
42:45 ב: זאת מציאות עצמאית מהמחשבה.
42:46 ק: עצמאית מהמחשבה.

ש: נכון.
42:48 ב: אבל אתה מבין, האם ה"אני" שמסתכל, הוא מציאות זה עצמאי מהמחשבה כמו הטבע?
42:55 ק: זה כל העיניין. הבנתם?
42:58 ש: כן, אני מתחיל לראות. תנו לי לשאול שאלה האם תוכל לומר משהו על ההבדל עבורך בין לא, זה לא פייר. התכוונתי לומר האם יש הבדל עבורך בין התפיסה, תפיסה של זה והתפיסה שלך את ה"אני"?
43:23 ק: זה אמיתי, "אני" הוא לא.
43:25 ש: "אני" הוא לא אמיתי, אבל התפיסה שלך את ה"אני"?
43:28 ק: היא לא קיימת.
43:31 ב: נגיד
43:32 ש: התפיסה שלך את התדמית.
43:35 ק: אין לי תדמית. אם אין לי תדמית, איפה ה"אני"?
43:39 ש: אבל לי יש תדמית של ה"אני". מהי התפיסה של ה"אני"?
43:44 ב: תוכל לתת לי לנסח? נגיד אתה צופה בתרגיל קוסמים ואתה רואה אישה שחותכים אותה לשניים. ומתי שאתה רואה את הטריק אתה אומר מהי התפיסה שלך על האישה הזו שמנוסרת לשניים? זה לא בגלל שהיא לא נוסרה לשניים. אני מנסה לומר שכל עוד אתה לא רואה דרך הטריק, מה שאתה רואה הוא אמיתי לגמרי שמישהו נחתך לשניים. אבל אתה מפספס נקודות מסוימות, אבל כשאתה רואה את הנקודות שפיספסת אתה לא רואה שמישהו מנוסר לשניים יותר.
44:16 ש: נכון.
44:18 ב: אתה רק רואה טריק.
44:20 ש: אז איבדתי את התמצית של העיניין.
44:23 ק: לא אדוני, בוא ננסח את זה בפשטות. אמרנו.. יש לנו תדמיות אני יודע שיש לי תדמיות, ואתה אומר לי להסתכל על זה להיות מודע לזה, לצפות בתדמית. האם הצופה שונה מהנצפה? זאת כל השאלה.

ש: אני יודע. אני יודע.
44:55 ק: כי אם הוא שונה אז כל תהליך הקונפליקט ימשיך לעד. נכון? אבל אם אין הפרדה הצופה הוא הנצפה אז כל הבעיה משתנה.
45:10 ש: נכון.
45:12 ק: נכון? אז האם הצופה שונה מהנצפה? כמובן, לא. אז, האם אוכל להסתכל על התדמית בלי הצופה? והאם ישנה תדמית כאשר אין צופה? כי הצופה יוצר את התדמית כי הצופה הוא התנועה של המחשבה.
45:48 ב: אז אנחנו לא צריכים לקרוא לזה צופה אז כי זה לא מסתכל. השפה מבלבלת.

ק: השפה, כן.
45:54 ב: כי מתי שאתה אומר "זה הצופה" זה רומז על.. משהו שמסתכל.

ק: כן, אכן.
45:58 ב: מה שאתה מתכוון באמת הוא מחשבה נעה ויוצרת את התדמית כאילו היא מסתכלת אבל שום דבר לא נראה. לכן אין צופה.
46:07 ק: אכן כן. אבל תנסח את זה הפוך האם ישנה חשיבה ללא מחשבה?
46:13 ב: מה?
46:14 ק: האם יש מישהו שחושב בלי מחשבה?
46:17 ש: לא.
46:19 ק: בידיוק. הנה לך! אם אין מישהו שחווה, האם ישנה חוויה? אז, אתה ביקשת ממני להסתכל על התדמית ואמרת, תראה את זה שזה מאוד רציני ודרישה רצינית. אתה אומר, תראה את זה בלי הצופה כי הצופה הוא היוצר של התדמיות אבל אם אין צופה אם אין צופה, אין מחשבה. נכון? אז, אין תדמית. אתה הראת לי משהו יוצא דופן.
47:22 ש: כמו שאמרת, השאלה משתנה לגמרי.
47:25 ק: לגמרי. זה נעלם, אין לי תדמית.
47:28 ש: זה מרגיש לגמרי שונה. זה כמו, ישנה דממה.
47:33 ק: אז, אני אמרתי, ככל שהתודעה שלי היא התודעה של העולם כי בשורש היא מלאה עם הדברים של המחשבה, צער פחד, הנאה, ייאוש, חרדה הצמדות, פירוד, תקווה זה מערבולת של בילבול זה תחושה של כאב גדול שמעורב בכל זה. ובמצב זה אתה לא יכול שתהיה לך מערכת יחסים עם אדם אחר. אז, אתה אומר לי כדי שתהיה לי מערכת יחסים אחראית עם מישהו לא תהיה שם תדמית כלל.
48:33 ש: זה להיות אחראי ל"מה יש".
48:36 ק: אל תתרגם את זה.
48:38 ש: זה ככה. אני מתכוון, זה מה שאומר להיות אחראי.
48:40 ק: כן.

ש: לפתוח את זה.
48:42 ק: אז, אתה הראית לי שכדי להיות חופשי מהתדמיות היוצר של התדמיות חייב להעדר היוצר של התדמיות הוא העבר האם הצופה שאומר "אני אוהב את זה", "אני לא אוהב את זה" "זאת אישתי, בעלי, הבית שלי" אתה מבין? ה"אני", שהוא השורש של התדמית. אז, אתה מבין, אני הבנתי את זה. עכשיו, השאלה הבאה היא האם התדמית עמוקה, חבויה? האם התדמיות חבויות שאני לא יכול להגיע אליהם, שאני לא יכול לגעת בהם? אתה מבין, אדוני? האם הם במערה, מתחת לקרקע איפשהו חבוים שאתה אמרת לי שישנם אתה המומחים אמרתם לי "כן, ישנם עשרות של תדמיות מתחת לפני הקרקע". איך עליי, כי אני מקבל זאת אני אומר "כן, הם חייבים לדעת הם יודעים יותר ממני לכן הם אומרים כך" אז אני מקבל זאת. אני אומר "כן, ישנם תדמיות חבויות. עכשיו, איך עליי לגלות אותם אז לחשוף אותם? אתה מבין, אתה שמת אותי, אדם מן השורה אל תוך עמדה נוראית.
50:17 ש: אתה לא חייב לחשוף אותם אם זה ברור לך אז אין
50:23 ק: אבל כבר הכנסת לי את הרעל.
50:28 ש: אתה לא קיים יותר. מתי שזה ברור לך שהצופה הוא הנצפה
50:37 ק: לכן אתה אומר שאין תת-מודע.
50:40 ש: נכון.

ק: אה! אתה, המומחה?
50:42 ש: לא, אני אמרתי .(צחוק)
50:46 ק: אתה, שמדבר בלי הפסקה על התת מודע עם הפציינטים שלך?
50:50 ש: לא, אני לא. (צחוק)
50:53 ק: לכן אתה אומר אין תת מודע?
50:56 ש: נכון.
50:58 ק: אני מסכים איתך! אני אומר, זה כך.
51:01 ש: נכון.
51:03 ק: ברגע שאתה רואה שהצופה הוא הנצפה הצופה הוא היוצר של התדמיות, זה נגמר.
51:11 ש: נגמר. נכון.

ק: סופית.
51:15 ש: אם אתה רואה זאת.
51:16 ק: זהו זה. אז, התודעה שאני מכיר, שחייתי בה עברה שינוי גדול. נכון? האם זה כך עבורך?
51:39 ש: מממ.
51:39 ק: לא, אדוני, אני מתכוון, אל האם זה כך עבורך? אבל אם עליי לשאול, ד"ר בוהם, שלושתינו, מגלים שהצופה הוא הנצפה ולכן היוצר של התדמיות כבר לא קיים ולכן, התוכן של התודעה שיוצרת את התודעה הוא לא כמו שהכרנו. נכון? ואז מה? יש לנו חמש דקות.
52:34 ש: אני לא יודע איך לענות לך.
52:36 ק: אדוני, זה - אתה מבין? אני שואל את זה בגלל ש זה מצריך מדיטציה. אני שואל את השאלה כי כל האנשים הדתיים, אלה הרציניים ביותר אני לא מדבר על גורואים הקישוטים הזולים שלהם האנשים הרציניים באמת שנכנסו לתוך עומק העיניין כל עוד אנו חיים בחיי היומיום בתוך איזור של התודעה הזו - של חרדה, פחד וכל השאר עם כל התדמיות, ויצירת התדמיות לא משנה מה נעשה אנו עדיין נהיה באיזור הזה. נכון? אני יכול שנה אחת להצטרף לזן, להיות זן, לגלח את ראשי ולעשות כל מיני דברים ואז שנה אחרת, אני הולך ונעשה גורו עוקב אחרי גורו, וכולי, אבל זה תמיד בתוך התחום הזה.
53:49 ש: נכון.
53:50 ק: אז, מה קורה כאשר אין תנועה של המחשבה שהיא יצירת התדמיות מה אז קורה? את מבין את השאלה? כאשר הזמן, שהוא התנועה של המחשבה, נגמר, אז מה יש שם? כי הבאת אותי לנקודה הזאת. אני מבין זאת מצוין. ניסיתי זן בודהיזם ניסיתי מדיטציה של זן, ניסיתי מדיטציה של הינדו ניסיתי את כל הסוגים של תירגולים אומללים וכל זה ואני פוגש אותך, אני שומע את מה שאתה אומר "אלוהים, זה משהו לא רגיל, מה שהאנשים הללו מדברים. הם אומרים, ברגע כשאין יוצר תדמיות התוכן של התודעה עובר שינוי קיצוני והמחשבה מגיעה לסופה חוץ מבמקרים שהיא לגמרי במקום ידע וכל הדברים הללו". אז, המחשבה מגיעה לסופה, לזמן יש סוף. ואז מה? אתה מבין? האם זה מוות?
55:21 ש: מוות של ה"אני".
55:22 ק: לא, לא. יש לנו עוד 3 דקות יש לנו עוד דקה.
55:33 ש: זהו אותו דבר כמו הרס עצמי.
55:35 ק: לא, לא. אדוני. זה הרבה יותר מזה.
55:39 ש: זה סוף של משהו.
55:40 ק: לא, לא. רק תקשיב לזה. כשהמחשבה מפסיקה, כשאין יוצר תדמיות ישנו שינוי מלא בתודעה כי אין יותר חרדה, אין פחד אין רדיפה אחר הנאות אין שום דבר מזה שיוצר סערה, חלוקה, ומה שבא, או מה קורה? לא כחוויה כי זה בחוץ. מה קורה שם? בגלל - אתה מבין? אני חייב למצוא. יכול להיות שאתה מוביל אותי בדרך הלא נכונה! אני חושב שעלינו לעצור.