Krishnamurti Subtitles

כל סוג של תדמית מונעת את היופי שביחסים

Brockwood Park - 20 May 1976

The Transformation of Man 6



0:07 ק: הייתי רוצה לשאול אותך,
ד"ר בוהם.
  
0:10 מאחר ואתה כל כך ידוע
 
0:13 פיזיקאי ומדען
 
0:17 למעשה כל ילד בבית ספר
יודע מי אתה
  
0:19 בכל העולם
 
0:22 הייתי רוצה לשאול
 
0:29 אחרי כל ארבעת או חמשת
הדיאלוגים שהיו לנו
  
0:38 מה ישנה את האדם?
 
0:42 מה יביא לכדי שינוי קיצוני
 
0:50 בתודעה הכוללת של בני האדם?
 
0:55 ב: אני לא יודע אם הרקע המדעי
הולך להיות
  
0:59 רלוונטי לשאלה זו.
 
1:02 ק: יהיה רלוונטי?
ב: אמרתי, שזה לא ברור ש
  
1:05 הרקע המדעי חייב להיות רלוונטי
לשאלה זו.
  
1:07 ק: לא, כנראה שלא, אבל
 
1:09 אחרי שדיברנו ארוכות
 
1:13 לא רק עכשיו אלא בשנים עברו
 
1:20 מהי האנרגיה
 
1:22 אני משתמש במילה "אנרגיה"
לא במובן
  
1:24 מדעי, אלא במובן הרגיל
 
1:27 החיות, האנרגיה, הדרייב
 
1:31 שנראה שחסר?
 
1:34 אחרי הכל, אם אני מקשיב לך
כצופה, לשלושינו
  
1:40 אני אומר "כן, הכל טוב ויפה
לפילוסופים האלה
  
1:44 או המדענים, מומחים, אבל זה
מחוץ לתחום של חיי.
  
1:49 זה רחוק מידי.
תביא את זה קרוב יותר.
  
1:55 תביא את זה יותר קרוב
כדי שאוכל להתמודד עם חיי".
  
2:02 ב: אני חושב שבסוף השיחה הקודמת
נגענו
  
2:06 בנקודה מהסוג הזה
 
2:09 בגלל שדנו בתדמיות.
 
2:12 ק: תדמיות, כן.
 
2:14 ב: והתדמית העצמית. ו
 
2:18 ושאלנו האם אנו זקוקים בכלל לתדמיות.
 
2:22 ק: כמובן, נכנסנו לנושא הזה.
 
2:24 אבל אתה מבין, אני רוצה,
כצופה
  
2:27 לגמרי מבחוץ,
מקשיב לך
  
2:30 בפעם הראשונה, לשלושינו
 
2:33 אני אומר "תראה, איך
זה קשור לחיים שלי?
  
2:39 הכל מעורפל מידי
 
2:43 לא בטוח ו
 
2:48 דורש מחשבה רבה,
שאין ברצוני לעשות".
  
2:54 אתה מבין?
"אז, בבקשה תאמר לי במילים פשוטות
  
3:01 מה אני אעשה עם חיי.
 
3:08 איפה זה נוגע בי?
 
3:11 איפה אוכל להפריד את זה?
מאיזה זווית להסתכל על זה?
  
3:18 אני בקושי
 
3:22 אני הולך למשרד;
אני הולך למפעל
  
3:24 יש לי כל כך הרבה מה לעשות,
ילדים, האישה מנדנדת, עוני".
  
3:30 כל המבנה של האומללות,
ואתם יושבים פה שלושתכם
  
3:37 ומדברים על משהו שהוא
"זה לא נוגע בי"
  
3:42 זה לא נוגע בי אפילו קצת".
 
3:46 אז, האם נוכל להביא את זה לקרקע
 
3:51 לקרקע, היכן שאוכל לגעת בזה
 
3:59 כאדם מן השורה?
 
4:02 ב: האם נדון בבעיות שעולות
ביחסים היומיומיים
  
4:08 כנקודת התחלה?
ק: זה העיקר, הלא כן?
  
4:12 אני עמדתי להתחיל מזה.
 
4:23 היחסים שלי עם בני אדם
 
4:27 זה במשרד, במפעל, או
במגרש הגולף.
  
4:34 ב: או בבית.
 
4:36 ק: או בבית. ובבית זה קצת
 
4:39 אתה יודע, סדר יום, סקס,
ילדים
  
4:44 אם יש לי ילדים,
אם אני רוצה ילדים
  
4:46 והמלחמה הבלתי פוסקת,
מלחמה כל חיי.
  
4:54 נעלב, פצוע, פגוע
 
4:59 הכל הולך בתוכי ומסביבי.
 
5:02 ב: כן, ישנה אכזבה מתמשכת.
 
5:04 ק: אכזבה מתמשכת,
תקווה מתמשכת
  
5:07 רצון אז להיות מצליח,
יותר כסף
  
5:10 יותר, יותר, יותר מהכל.
 
5:14 עכשיו
 
5:20 איך עליי לשנות
 
5:23 את היחסים שלי?
 
5:27 מהו ה
 
5:30 המקור ליחסים שלי?
 
5:33 אם נוכל לגעת בזה הבוקר
 
5:40 ולהמשיך למה שדנו בו
 
5:43 שהוא באמת מאוד חשוב,
 
5:45 שזה שלא תהיה תדמית בכלל.
 
5:49 ב: כן. אבל נראה שבזמן שדיברנו אתמול
 
5:51 אנחנו נוטים להיות בקשר כמעט תמיד
דרך התדמית.
  
5:54 ק: דרך התדמית, נכון.
 
5:56 ב: נגיד, יש לי תדמית על עצמי
ועליך
  
5:59 שגם לך צריכה להיות
ביחס אליי.
  
6:02 ואז זה מתאכזב ונפגע וכל זה.
 
6:06 ק: אבל איך עליי לשנות את התדמית?
 
6:10 איך אני ישבור אותה?
 
6:12 אני יודע אחרי שדיברת איתי כאדם רגיל
 
6:17 אני רואה מצוין שיש לי תדמית
 
6:21 וזה נוצר
 
6:24 נבנה במשך דורות.
 
6:29 ויש לי את זה.
ואני אינטליגנט באופן סביר
  
6:32 אני באופן סביר מודע לעצמי
ואני רואה שיש לי את זה.
  
6:35 איך עליי לשבור את זה?
 
6:39 ב: הנקודה, כמו שאני רואה את זה
זה ש
  
6:42 אני חייב להיות מודע לתדמית הזו
 
6:44 להתבונן בה בזמן התנועה שלה.
 
6:47 ק: אז, האם עליי להתבונן בה
- אני לוקח את ההפך
  
6:53 האם אני מתבונן בזה במשרד?
ב: כן.
  
6:59 ק: במפעל, בבית, במגרש הגולף
 
7:03 בגלל שבמקומות האלה
נמצאות מערכות היחסים שלי.
  
7:06 ב: כן. אני אומר, עליי להתבונן
בה בכל המקומות הללו
  
7:10 וגם מתי שאני לא שם.
 
7:12 ק: כשאני לא שם. אז, עליי להתבונן
בזה כל הזמן למעשה.
  
7:16 ב: כן.
 
7:17 ק: עכשיו, האם אני מסוגל לזה?
האם יש לי
  
7:21 האנרגיה, בגלל שאישתי רוצה סקס
 
7:24 אני לא רוצה את זה,
או שאני נהנה מסקס,
  
7:27 אני עובר דרך סוגים שונים
של אומללויות
  
7:30 ובסוף היום אני בקושי
אני מתמוטט למיטה.
  
7:35 ואתה אומר אתה חייב שתהיה
לך אנרגיה. אז, אני צריך להבין
  
7:41 יחסים נמצאים בשיא החשיבות.
 
7:44 ב: כן.
 
7:45 ק: לכן אני מוכן לוותר על
ביזבוזי אנרגיה מסוימים.
  
7:52 ב: איזה סוגים של בזבוזים?
 
7:57 ק: שתיה.
 
7:59 עישון, פיטפוט אינסופי.
 
8:03 זחילה אינסופית מפאב לפאב.
 
8:06 ב: זאת תהיה ההתחלה בכל מקרה.
 
8:08 ק: זאת תהיה ההתחלה.
 
8:11 אבל אתה מבין, אני רוצה את
כל זה ועוד יותר. אתה מבין?
  
8:17 ב: אבל אם אני רואה שהכל תלוי בזה
 
8:20 ק: כמובן.
 
8:21 ב: אז אני לא ילך לפאב,
אם אראה שזה מפריע.
  
8:25 ק: אז, כאדם רגיל, עליי להבין
 
8:30 החשיבות הגדולה ביותר היא
שיהיו היחסים הנכונים.
  
8:34 ב: כן.
 
8:38 זה יהיה טוב אם אוכל להגיד..
 
8:39 מה קורה כשאין לנו אותם.
 
8:41 ק: או, כשאין לי אותם, כמובן.
 
8:44 ב: אז הכל הולך לתפרק.
 
8:45 ק: הכל מתפרק;
 
8:49 לא רק שהכל הולך להתפרק
 
8:53 אני יוצר בלאגן שלם מסביבי.
 
8:58 אז, האם אני יכול
 
9:02 על ידי להזיז לצד את העישון,
שתיה, פאבים
  
9:06 והפטפוט האין סופי על
 
9:08 הא ודא,
האם אני אצבור אנרגיה?
  
9:12 ב: ובכן, זו ההתחלה.
 
9:14 ק: אני שואל, האם אני אצבור
את האנרגיה שתעזור לי
  
9:19 להתמודד עם התמונה שיש לי,
התדמית שיש לי?
  
9:25 ב: כן, זה אומר אמביציה גם
 
9:28 והרבה דברים אחרים.
 
9:30 ק: כמובן. אתה מבין,
אני מתחיל בדברים הברורים
  
9:34 כמו עישון, שתיה,
פאב וכל זה.
  
9:36 ש: תן לי לעצור אותך כאן.
 
9:39 נניח שהתדמית שלי היא
שאתה תעשה זאת עבורי
  
9:47 והתדמית האמיתית שלי היא
שאני לא יכול לעשות זאת בעצמי.
  
9:52 ק: או, זה אחת מההתניות האהובות עלינו
 
9:57 שאני לא יכול לעשות את זה בעצמי
 
10:00 לכן אני חייב ללכת למישהו שיעזור לי.
 
10:03 ש: או שאני הולך לפאב, בגלל שאני
רואה שאני לא יכול לעשות זאת בעצמי
  
10:08 אז אני יוצר את התנאי
 
10:11 דברים מסוימים באים מההליכה שלי לפאב
 
10:14 אחד הוא, אני בייאוש בגלל
 
10:16 אני לא יכול לעשות את זה בעצמי
אז אני הולך
  
10:18 להרוס את עצמי דרך המשקה
 
10:21 אז אני לא מרגיש את הכאב הזה.
 
10:23 ב: לפחות ברגע הזה.
 
10:24 ש: נכון. וגם השני
 
10:26 אני מוכיח לעצמי שהתדמית שלי ש
 
10:28 אני לא יכול לעשות את זה לעצמי
היא נכונה.
  
10:29 אחרי הכל, תראה אותי, אני ברצפה
אני בביוב!
  
10:32 אתה הולך להכחיש את זה?
שנית
  
10:36 על ידי הדברים שאני עושה לעצמי
 
10:39 אני אוכיח לך שאני לא יכול
לעשות זאת בעצמי.
  
10:42 אולי אני יגרום לך לעשות
את זה עבורי.
  
10:44 ק: אני חושב, אדוני, אנחנו לא קולטים,
אף אחד מאיתנו
  
10:47 את החשיבות הרבה והכוללנית
 
10:51 של יחסים נכונים.
 
10:56 אני לא חושב שאנחנו מבינים זאת.
 
10:59 ש: אני מסכים איתך, אנחנו לא.
 
11:00 ק: עם אישתי, עם השכן, במשרד
 
11:02 איפה שלא יהיה
 
11:04 אני לא חושב שהבנו -
עם הטבע גם
  
11:08 יחסים שהם קלים
 
11:12 שקטים, מלאים, עשירים, שמחים
 
11:18 היופי של זה,
ההרמוניה של זה.
  
11:21 אנחנו לא מבינים את זה.
 
11:23 עכשיו, האם נוכל להגיד לצופה הממוצע,
זה שמקשיב
  
11:29 את החשיבות הגדולה של זה?
 
11:31 ש: בוא ננסה.
 
11:33 איך נוכל להעביר למישהו את הערך
 
11:36 של יחסים נכונים?
אתה אישתי.
  
11:39 אתה מתבכיין, אתה מנדנד לי. נכון?
 
11:43 אתה חושב שאני צריך לעשות
 
11:45 משהו עבורך כשאני עייף
 
11:47 אני לא מרגיש שבא לי לעשות
משהו עבורך.
  
11:49 ק: אני יודע. ללכת למסיבה.
 
11:50 ש: נכון. "בוא, נלך למסיבה
 
11:53 אתה מעולם לא מוציא אותי".
 
11:55 ק: כן. (צחוק)
 
11:58 ש: נכון? "אתה לא לוקח אותי
לשום מקום".
  
12:00 ב: כן, יוצר תדמיות.
 
12:02 ק: כן, אז, איך אתה.
 
12:04 שמבין את חשיבות מערכת היחסים
 
12:09 להתמודד איתי?
 
12:13 איך תוכל להתמודד?
 
12:15 לא, אני מתכוון, יש לנו את
הבעיה הזו בחיים!
  
12:20 ב: זה צריך להיות ברור שאף אחד
לא יוכל לעשות זאת עבורי.
  
12:24 מה שלא יעשו עבורי,
זה לא ישפיע של היחסים שלי.
  
12:29 ש: איך תעביר את הנקודה הזו למישהו?
 
12:32 ב: אבל האם זה לא ברור?
 
12:33 ש: זה לא ברור. אני מרגיש מאוד חזק
- אני הצופה
  
12:37 אני מרגיש מאוד חזק שאתה צריך
לעשות זאת עבורי.
  
12:40 אימי מעולם לא עשתה את זה,
מישהו חייב לעשות זאת עבורי.
  
12:43 ב: אבל, האם אין זה ברור
שזה לא יוכל להיות?
  
12:45 אני אומר שזו רק אשליה בגלל
 
12:49 מה שלא תעשה, אני
 
12:50 ישאר באותם יחסים כמו קודם.
 
12:53 נניח שאתה חי חיים מושלמים.
 
12:55 אני לא יכול לחקות את זה, ואני
ימשיך כמו קודם, הלא כן?
  
13:00 אז, אני חייב לעשות משהו בעצמי.
האם זה לא ברור?
  
13:06 ש: אבל אני לא מרגיש שאני מסוגל
לעשות משהו בעצמי.
  
13:09 ב: אבל אז האם אתה יכול לראות
שאם אתה לא תעשה שום דבר בעצמך
  
13:12 זה בילתי נמנע, זה חייב להימשך.
 
13:15 כל רעיון שזה ישתפר עם הזמן הוא אשליה.
 
13:18 ש: האם נוכל לומר שהיחסים הנכונים
 
13:22 מתחילים עם ההבנה שאני חייב
לעשות דברים בעצמי?
  
13:25 ק: והחשיבות העצומה של זה.
 
13:28 ש: נכון. החשיבות הגדולה.
 
13:30 האחריות שיש לי כלפי עצמי.
 
13:33 ק: כי אתה העולם.
ש: נכון.
  
13:35 ק: והעולם הוא אתה.
אתה לא יכול לצמצם את זה.
  
13:40 ב: האם נוכל לדון בזה קצת,
כי זה אולי נראה מוזר
  
13:43 לכמה מהצופים,
להגיד "אני הוא העולם".
  
13:46 ק: אבל אחרי הכל, כל מה שאתה חושב
 
13:49 אתה התוצאה של התרבות
 
13:51 של האקלים, האוכל, הסביבה
 
13:53 התנאים הכלכלים
 
13:55 הסבים שלך, אתה התוצאה של כל זה.
 
13:58 ש: ובכן, אתה יכול לראות את זה.
 
14:00 ב: נכון. זה מה שאתה מתכוון
 
14:03 כשאתה אומר "אתה הוא העולם".
 
14:05 ש: אני חושב שאפשר לראות את זה
במה שאני הראיתי קודם
  
14:07 על האדם שמרגיש ש
 
14:09 שהוא חייב שידאגו לו
 
14:11 על ידי העולם, העולם למעשה
נע לכיוון הזה
  
14:14 עם כל התענוגות והטכנולוגיה
 
14:17 ק: לא אדוני. זה עובדה פשוטה.
אתה נוסע להודו
  
14:20 אתה רואה את אותו סבל,
את אותה חרדה
  
14:22 ואתה נוסע לאירופה, אמריקה
 
14:24 בפנים, הכל דומה.
 
14:29 ב: יש לכל אדם את אותו
 
14:31 מבנה של סבל, של בילבול
 
14:34 והונאה עצמית וכולי
 
14:36 לכן אם אני אומר "אני הוא העולם"
 
14:38 אני אומר שיש מבנה אוניברסלי
 
14:40 וזה חלק ממני ואני חלק ממנו.
 
14:42 ק: חלק מזה. אז, עכשיו,
בואו נמשיך מכאן.
  
14:49 הדבר הראשון שאתה חייב להגיד לי
 
14:51 כאדם מן השורה, שחי בתוך מירוץ
העכברים המטורף הזה
  
14:57 אתה צריך להגיד לי,
"תראה, תבין את ה
  
15:02 דבר החשוב ביותר הזה שנקרא
מערכת יחסים".
  
15:08 אתה לא יכול שתהיה לך מערכת יחסים
 
15:10 אם יש לך תדמית לגבי עצמך
 
15:13 ואם אתה יוצר תדמית מהנה ונצמד אליה.
 
15:21 ש: או התדמית שאתה חייב, זה בא קודם
 
15:25 ק: כל סוג של תדמית
 
15:28 שיש לך על האחר,
או על עצמך
  
15:31 מונע את היופי של מערכת היחסים.
 
15:34 ש: נכון.
 
15:35 ב: כן. התדמית שאני בטוח
במצב כזה
  
15:39 למשל, ולא בטוח במצב אחר
 
15:43 זה מונע מערכת יחסים.
ק: נכון.
  
15:47 ב: בגלל שאני אומר
 
15:49 אני דורש מהאדם האחר שישים אותי
 
15:51 במצב שאני חושב שאני בטוח.
 
15:53 ואז הוא עלול לא לרצות בכך.
 
15:55 ש: נכון. אז היחסים שלי,
יש לי את התדמית
  
15:59 של היחסים המהנים
 
16:02 שכל הפעולות שלי באים ביחס למשהו
 
16:05 לאדם האחר, שאני מנסה
 
16:08 להכריח את אותו להניע אותי
לעשות את זה
  
16:11 אז אני צריך
א. אני אומר לו
  
16:14 אתה צריך להיות ככה בגלל
שזה ישלים את התדמית שלי
  
16:17 ב. יש לי מה שנקרא טענות
כלפי האדם השני
  
16:20 במילים אחרות, אני מצפה ממנו
להתנהג בצורה מסוימת
  
16:23 שהוא מקבל את התדמית.
 
16:26 ב: כן. או אני אומר
 
16:27 יש לי את התדמית של מה
שהוגן ונכון וכולי.
  
16:29 במילים אחרות, זה לא שזה
ככה באופן אישי, אבל אני אומר
  
16:32 זאת תהיה הדרך הנכונה
עבור כולם להתנהג.
  
16:35 ש: נכון. כדי להשלים את התדמית שלי.
 
16:38 ב: כן.
 
16:39 למשל האישה אומרת,
"בעלים חייבים לקחת
  
16:42 את הנשים שלהם למסיבות
לעיתים קרובות".
  
16:45 זה חלק מהתדמית.
 
16:46 ש: נכון.
 
16:47 ב: לבעלים יש תדמיות משלהם
ולכן
  
16:53 ואז התדמית נפגעת.
אתה מבין?
  
16:55 ש: נכון. עכשיו
 
16:57 אני חושב שעלינו להיות ספציפיים
לגבי זה שכל
  
17:00 חתיכה קטנה קטנה היא עם זעם.
 
17:06 ב: עם אנרגיה.
 
17:07 ש: אנרגיה וזעם.
צורך עז ל
  
17:09 להשלים את התדמית ביחסים
 
17:10 לכן מערכת היחסים נהפכת
לדפוס שחוזר על עצמו.
  
17:13 ק: כן אדוני, אני מבין את כל זה.
אבל אתה מבין
  
17:18 רובנו לא רציניים
 
17:21 אנו רוצים חיים קלים.
 
17:25 אתם באים ואומרים לי
 
17:27 "תראה, יחסים הם הדבר
החשוב ביותר".
  
17:29 אני אומר, נכון.
 
17:30 ואני ממשיך בדרכי הישנה.
 
17:36 מה שאני מנסה להגיע אליו
 
17:39 מה יגרום לבן אנוש
 
17:43 שמקשיב לזה, אפילו ברצינות
במשך 2 דקות?
  
17:52 הם לא יקשיבו לכם.
ש: נכון.
  
17:56 ק: אם תלך לאחד ה
 
17:59 מומחים הגדולים בפסיכולוגיה,
או מה שלא יהיה
  
18:02 הם לא ישקיעו זמן להקשיב לך.
 
18:05 יש להם את התוכניות שלהם
 
18:07 התמונות שלהם, התדמיות שלהם
- אתה מבין?
  
18:09 הם מוקפים בכל זה.
 
18:13 אז, למי אנחנו מדברים פה?
 
18:18 ש: אנחנו מדברים לעצמנו. (צחוק)
 
18:20 ק: לא, לא רק זה.
למי אנחנו מדברים?
  
18:22 ב: ובכן, למי שמוכן להקשיב.
 
18:25 ק: זה אומר שזה למישהו
שהוא רציני משהו.
  
18:29 ב: כן.
 
18:31 ואני חושב שאנחנו עלולים ליצור
תדמית של עצמנו
  
18:34 ככאלה שלא מסוגלים להיות רציניים,
וכולי
  
18:37 ק: נכון.
 
18:39 ב: במילים אחרות זה קשה מידי.
 
18:40 ק: קשה מידי, כן.
 
18:42 ב: זאת תדמית להגיד ש
 
18:44 אני רוצה שזה יהיה קל,
שזה אומר שזה
  
18:45 בא מהתדמית של "זה מעל
היכולת שלי".
  
18:48 ק: אכן. אז, בואו נזוז משם.
 
18:53 אנחנו אומרים, כל עוד יש לך תדמית
 
18:58 נעימה או לא נעימה, שנוצרה וכו'
 
19:02 שנוצרה על ידי חשיבה
 
19:04 וכולי, אין מערכת יחסים תקינה.
 
19:07 זאת עובדה ברורה.
 
19:10 ש: נכון.
 
19:11 והחיים מפסיקים להיות בעלי ערך
בלי מערכות יחסים תקינות.
  
19:14 ק: נכון.
 
19:16 החיים מפסיקים להיות בעלי ערך
בלי יחסים תקינים.
  
19:19 התודעה שלי מלאה בתדמיות הללו.
 
19:24 ש: נכון.
 
19:29 ק: נכון? והתדמיות יוצרות את התודעה.
 
19:34 ש: נכון.
 
19:37 ק: עכשיו, אתה מבקש ממני שלא
יהיו לי תדמיות בכלל.
  
19:44 שזה אומר שאין תודעה
כמו שאני מכיר אותה.
  
19:53 ב: כן
 
19:55 האם נוכל לומר שהחלק הגדול
בתודעה
  
19:57 היא התדמית העצמית?
האם זה מה שאתה אומר?
  
19:59 יכולים להיות חלקים אחרים, אבל
 
20:01 ק: כן אנחנו נגיע לזה.
ב: נגיע לזה אחר כך
  
20:03 אבל הרוב, עכשיו
- אנחנו בעיקר
  
20:05 עסוקים בתדמיות העצמית.
 
20:07 ק: נכון.
 
20:10 ש: מה עם התדמית העצמית?
 
20:12 והדרך שבה היא יוצרת את עצמה
 
20:14 מה אתה חושב?
 
20:16 ב: אני חושב שדנו בזה קודם
 
20:18 זה נתקע בחשיבה
 
20:21 על ה"אני" כאמיתי,
וזה תמיד משתמע מזה, לומר
  
20:26 למשל, התדמית יכולה להיות ש
 
20:28 אני סובל בצורה מסוימת
 
20:31 ואני חייב להיפטר מהסבל הזה.
 
20:35 אבל יש שם תמיד
 
20:36 את המשמעות שה"אני" שם אמיתי
 
20:40 ולכן אני חייב להמשיך לחשוב
על המציאות הזו.
  
20:45 וזה נלכד בפידבק הזה
 
20:47 שאנחנו מדברים עליו.
 
20:51 המחשבות מזינות את עצמן
ונבנות כך.
  
20:56 ש: יוצרים עוד תדמיות.
ב: יותר תדמיות, כן.
  
20:58 ש: יותר תדמיות. אז זוהי התודעה.
 
21:00 ק: אני מתכוון, התוכן
של התודעה שלי
  
21:03 ש: כל התוכן הוא תדמיות.
ק: סדרה ענקית של תדמיות
  
21:08 קשורות, לא נפרדות, קשורות.
 
21:11 ב: אבל הן כולן ממוקדות ב"אני".
 
21:13 ק: ב"אני", כמובן.
ה"אני" הוא המרכז.
  
21:16 ב: כן, בגלל שהם כולם מכוונות לזה,
הם כולם עבור ה"אני"
  
21:20 על מנת ליצור תדמית נכונה, מדויקת.
 
21:24 וה"אני" נחשב לחשוב מאוד.
 
21:26 ק: כן.
 
21:27 ב: זה נותן לזה אנרגיה עצומה.
 
21:29 ק: עכשיו, למה שרציתי להגיע.
 
21:32 אתה שואל אותי, שאני רציני משהו
 
21:35 אינטליגנט משהו, כאדם מן השורה
 
21:41 אתה מבקש ממני לרוקן את התודעה.
 
21:45 ש: נכון. אני מבקש ממך להפסיק
ליצור תדמיות.
  
21:51 ק: לא רק יצירת תדמיות,
התדמיות שכבר יש לי
  
21:56 ולמנוע יצירה של תדמיות נוספות.
 
21:58 ש: נכון, נכון.
ק: שניהם מעורבים.
  
22:02 ש: כן, אני מבקש ממך להסתכל
על המכניזם של התודעה.
  
22:05 ק: כן. חכה דקה.
אני רוצה להגיע לזה.
  
22:09 זה מאוד חשוב
 
22:10 ש: אוקיי. קדימה! (צחוק)
 
22:15 ק: אתה מבקש ממני,
ואני רוצה
  
22:19 להבין אותך כי אני מאוד רוצה
 
22:23 לחיות באופן אחר
 
22:28 כי אני רואה שזה הכרחי.
 
22:32 אני לא עושה משחק מילים.
אני לא רוצה להיות יומרני.
  
22:39 אני רוצה להתמודד עם הדבר הזה.
 
22:44 אתה מבקש ממני להיות חופשי מה"אני"
 
22:50 שהוא היוצר של התדמיות
 
22:54 ולמנוע יצירה נוספת של תדמיות.
 
22:58 ש: נכון.
 
23:01 ק: ואני אומר, "בבקשה תאמר לי
מה לעשות, איך לעשות זאת".
  
23:10 ואתה אומר לי
 
23:12 "כשאתה שואל אותי איך לעשות זאת
 
23:15 אתה כבר בונה תדמית, מערכת, שיטה".
 
23:22 ב: כן, אפשר לומר, כשאתה אומר
"איך עליי לעשות את זה"
  
23:25 אתה כבר שמת את ה"אני" באמצע.
 
23:27 ק: באמצע.
 
23:28 ב: אותה תדמית כמו קודם
עם תוכן מעט שונה.
  
23:31 ק: אז, אתה אומר לי אף פעם
אל תשאל איך לעשות זאת
  
23:38 כי ה"איך"
 
23:40 מערב את ה"אני" שעושה זאת.
ש: נכון.
  
23:44 ק: לכן אני יוצר תמונה נוספת.
 
23:46 ב: אז, זה מראה איך
אתה מועד
  
23:49 לתוך זה, כי אתה אומר
"איך לעשות זאת"
  
23:51 המילה "אני" היא לא שם
אבל היא שם במרומז.
  
23:53 ק: במרומז, כן.
ב: ולכן אתה מועד לתוך זה.
  
23:55 ק: איך "אני" יעשה את זה
- כמובן.
  
23:57 ב: אבל זה נכנס פנימה בגלל
 
23:59 זה שם במרומז
ולא במפורש.
  
24:01 זה הטריק.
ק: מפורש, כן.
  
24:06 ש: נכון.
 
24:07 ק: עכשיו, אתה עוצר אותי ואומר
"אז תמשיך מכאן".
  
24:13 איך אני ישחרר את התודעה הזאת
 
24:20 אפילו פינה קטנה ממנה
חלק קטן ממנה
  
24:29 מהי הפעולה שתעשה את זה?
 
24:34 אני רוצה לדון בזה איתכם.
 
24:36 אל תגיד לי איך לעשות את זה.
אני מבין את זה.
  
24:42 אני לעולם לא ישאל שוב
"איך לעשות את זה".
  
24:45 ה"איך", כפי שהוא הסביר,
מרמז
  
24:48 רומז, על ה"אני" שרוצה לעשות
את זה, לכן ה"אני"
  
24:53 הוא הגורם שיוצר את התדמית.
 
24:55 ק: אני הבנתי זאת מאוד בבירור.
ואז אני אומר לך
  
25:00 אני קולט את זה,
מה עליי לעשות?
  
25:06 ש: אתה מבין את זה?
 
25:07 ק: כן. אני יודע. אני יודע
שאני יוצר תדמיות כל הזמן.
  
25:16 אני מאוד מודע לכך.
ש: כן, אבל
  
25:18 ק: חכה. תן לי לסיים.
אני מודע לכך.
  
25:21 אישתי קוראת לי אידיוט;
 
25:26 וזה כבר רשום במוחי
 
25:31 המחשבה משתלטת על זה
 
25:35 התדמית שיש לי על עצמי נפגעת.
 
25:39 ש: כן.
ק: נכון?
  
25:42 אז, את התהליך אני יודע,
אני מודע לכך.
  
25:45 ש: נכון.
 
25:47 ק: כי דנתי איתכם על זה.
נכנסתי לנושא. בגלל
  
25:51 הבנתי כבר מהתחלה במשך
 
25:56 השיחות הללו
 
25:58 שיחסים הם חשובים מאוד בחיי;
 
26:02 בלעדיהם החיים הם כאוס.
ש: מבין את זה.
  
26:06 ק: זה מה שהניע אותי.
 
26:12 ואני רואה שכל מחמאה וכל העלבה
 
26:20 נרשמת במוחי.
 
26:27 ואז המחשבה לוקחת אותם
לזיכרון
  
26:32 ויוצרת את התדמית,
והתדמית הזאת נפגעת.
  
26:36 ש: נכון.
 
26:37 ב: מתי שאתה אומר שהתדמית נפגעת
 
26:39 כי התדמית היא ההנאה
 
26:40 ועם התוכן החדש, ההעלבה
 
26:44 כשהתוכן הוא מחמאה התדמית היא הנאה
 
26:46 וכשהתוכן הוא פגיעה אז התדמית נפגעת.
 
26:49 ש: נכון.
 
26:51 ק: אז, ד"ר בוהם, מה על
האדם לעשות? מה עליי לעשות?
  
26:56 ישנם שני דברים שמעורבים בכך
 
26:59 1 למנוע פגיעות נוספות
 
27:04 ולהיות חופשי מכל הפגיעות
שכבר היו לי.
  
27:09 ב: אבל הם אותו עיקרון.
 
27:11 ק: אני חושב - אתה מסביר לי
 
27:14 אני חושב שישנם שתי עקרונות
מעורבים כאן.
  
27:17 ב: כן?
 
27:19 ק: אחד למנוע, והשני למחוק את
הפגיעות שכבר יש לי.
  
27:24 ש: אני רוצה לקחת את זה לצד השני.
 
27:26 זה לא רק שאתה רוצה
 
27:27 למנוע פגיעה עתידית
 
27:30 אלא נראה לי שאתה קודם
צריך להגיד
  
27:32 איך עליי להיות מודע לעובדה
 
27:35 שאני מקבל מחמאה. איך עליך
להיות מודע לכך?
  
27:41 תראה, אני רוצה שתראה שאם
אני מחמיא לך
  
27:45 אתה מקבל זרימה פנימית
 
27:48 אתה מרגיש גדול בבטן שלך
 
27:51 ואז יש לך פנטזיה לגבי
 
27:53 ובכן אם אתה כל כך נפלא ככה
 
27:56 אז אתה תהיה נפלא כפליים.
 
27:58 אז עכשיו יש לך את התדמית
של עצמך ככזה
  
28:00 אדם נפלא.
שמתאים למחמאה הזאת.
  
28:03 עכשיו, אני רוצה שתראה בעצמך
 
28:05 תאכל את הסוכריה שאני נותן.
 
28:07 ק: לא. אתה אמרת לי מאוד ברור
 
28:13 זה שני הצדדים של אותו מטבע.
 
28:16 ש: נכון.
 
28:17 ק: הנאה וסבל הם אותו דבר - אותו דבר.
 
28:23 ש: בידיוק אותו דבר.
ק: כן. אתה אמרת לי זאת.
  
28:27 ש: נכון. אני אומר לך את זה.
ק: אני הבנתי את זה.
  
28:30 ב: שניהם תדמיות.
 
28:31 ק: שניהם תדמיות. אז, בבקשה
 
28:35 השאלה שלי לא נענתה.
 
28:36 איך עליי, שאני הבנתי את זה
 
28:40 - אני אדם אינטליגנט משהו.
קראתי המון
  
28:44 אדם רגיל
- אני באופן אישי לא קורא
  
28:46 אדם רגיל אני מדבר.
 
28:50 - קראתי המון
 
28:52 דנתי בזה ואני רואה
 
28:54 כמה חשוב כל זה.
 
28:58 ואני אומר, אני מבין את זה
 
29:04 הם שני צידיו של אותו מטבע.
 
29:09 המוח רושם את הכל
 
29:12 עכשיו איך עליי לסיים זאת?
 
29:18 לא "איך", לא השיטה,
אל תגיד לי מה לעשות.
  
29:23 אני לא אקבל את זה
כי זה לא אומר לי כלום.
  
29:28 נכון, אדוני?
 
29:30 ב: ובכן
 
29:33 אנחנו דנים האם ישנו הבדל
 
29:35 בין הפגיעות שנשמרו בזיכרון
לבין אלה שיבואו בעתיד.
  
29:41 ק: נכון.
 
29:41 זה הדבר הראשון שעליי להבין. תגיד לי.
 
29:45 ב: נראה לי שבבסיס
 
29:48 הם גם עובדים על אותו עיקרון.
 
29:51 ק: איך?
 
29:53 ב: אם תיקח לדוגמה את
הפגיעות שעלולות לבוא
  
29:56 המוח שלי כבר נוטה ל
 
30:01 או מוכוון ל
 
30:05 להגיב עם תדמית.
 
30:07 ק: לא, אני לא מבין אותך.
תסביר את זה בפשטות.
  
30:12 ש: נראה לי
אני יעשה זאת..
  
30:14 ק: אה, אני שואל אותו.
ש: אוקיי.
  
30:16 ק: אתה מומחה בזה. (צחוק)
 
30:18 יש לך עשרות קורבנות
 
30:21 לו יש רק קורבן אחד כאן.
 
30:25 ב: אתה רואה
 
30:28 אין כל הבדל למעשה בין פגיעות העבר
 
30:31 ואלא של ההווה כי הם כולם
באים מהעבר
  
30:35 באים מהתגובה לעבר.
 
30:38 ק: אז, נכון.
אתה אומר לי
  
30:41 אל תחלק את פגיעות העבר
או את הפגיעות העתידיות
  
30:46 כי התדמית היא אותו דבר.
ב: כן. התהליך דומה.
  
30:51 ק: התהליך, לכן התדמית מקבלת. נכון?
 
30:56 ב: כן. זה באמת לא משנה
 
31:00 כי אני עלול רק להיזכר בפגיעות העבר
 
31:03 זה אותו דבר כמו שאדם אחר פוגע בי.
 
31:06 ק: כן, כן. אז, אתה אומר לי
 
31:13 אל תחלק פגיעות עבר ופגיעות עתיד
 
31:18 יש רק פגיעה
 
31:23 ישנה רק הנאה,
אז, תסתכל על זה.
  
31:30 תסתכל על התדמית,
לא במונחים של
  
31:33 פגיעות העבר ופגיעות העתיד
 
31:36 אלא רק תראה את התדמית שהיא
 
31:40 גם העבר וגם העתיד.
 
31:43 ב: כן.
ק: נכון?
  
31:46 ב: אנחנו אומרים "תביט בתדמית
 
31:48 לא בתוכנה אלא במבנה הכללי שלה".
 
31:51 ק: כן, כן. נכון.
עכשיו, אז
  
31:54 השאלה הבאה היא,
איך עליי להביט בה?
  
31:58 כי כבר יש לי תדמית,
שעליה אני הולך להסתכל.
  
32:07 שאני צריך לדכא אותה, אתה מבטיח
לי במילים שלך
  
32:13 לא מבטיח בידיוק,
נותן לי תקווה
  
32:15 שאם יש לי את היחסים הנכונים
 
32:18 אני יחיה חיים שיהיו יפים בצורה
יוצאת מן הכלל
  
32:22 אני אדע מהי אהבה וכל השאר
 
32:24 לכן אני כבר מתרגש מהרעיון הזה.
 
32:29 ב: אבל אז אני צריך להיות מודע
לתדמיות מהסוג הזה גם.
  
32:33 ק: כן, כן. לכן איך עליי
- זאת הנקודה
  
32:36 איך עליי להסתכל על התדמית הזאת?
 
32:42 אני יודע שיש לי תדמית,
לא רק תדמית אחת
  
32:48 אלא כמה תדמיות,
אבל המרכז
  
32:51 של התדמית הזאת היא אני, ה"אני",
אני יודע את כל זה.
  
32:55 עכשיו, איך עליי להסתכל על זה?
 
33:05 הנוכל להמשיך? נכון.
 
33:11 האם הצופה שונה ממה שהוא צופה בו?
 
33:17 ב: כן, ובכן
ק: זאת השאלה האמיתית.
  
33:19 ב: זאת השאלה.
 
33:21 אתה יכול להגיד שזה השורש
של כוחה של התדמית.
  
33:23 ק: כן, כן. אתה רואה, אדוני
מה קורה?
  
33:27 האם ישנו הבדל בין הצופה לנצפה
 
33:31 ישנו מרווח של זמן שבו פעילויות
אחרות מתרחשות.
  
33:38 ב: ובכן, כן, שבהם המוח סוג של
 
33:41 מרגיע את עצמו למשהו נעים יותר.
 
33:43 ק: כן, כן.
 
33:45 ב: כן, זה בסדר.
 
33:48 ק: והיכן שישנה הפרדה ישנו קונפליקט.
 
33:52 אז, אתה אומר לי להביט
 
34:01 בצורה אחרת,
ללמוד את אומנות ההתבוננות
  
34:05 שהיא
 
34:09 שהצופה הוא הנצפה.
 
34:12 ב: כן, אבל אני חושב שאנו יכולים
להסתכל קודם על המסורת שלנו כולה
  
34:16 או כל ההתנייה שלנו, שבה הצופה
הוא שונה
  
34:18 מהנצפה.
ק: שונה, כמובן.
  
34:21 ב: עלינו להסתכל על זה זמן מה.
 
34:23 ק: כן.
 
34:24 ב: כי זה מה שכולם מרגישים.
 
34:27 ק: כן. שהצופה הוא שונה.
 
34:29 ב: כן. ואני חושב שזה נקשר עם מה
 
34:32 שאמרתי אתמול על המציאות
 
34:37 כל מה שאנו חושבים שהוא
מציאות כלשהי
  
34:41 כי לפחות זה מחשבה, מחשבה אמיתית.
 
34:44 אבל אנו עושים הבדלה
 
34:47 במציאות בין המציאות הזאת שהיא
 
34:49 התייחסות לעצמי,
ששומרת על ה"עצמי"
  
34:52 היא עומדת עצמאית מהמחשבה
 
34:55 והמציאות שמתוחזקת על ידי חשיבה.
 
34:57 ק: כן, מציאות מתוחזקת על ידי חשיבה.
 
35:00 ב: ומציאות שיכול להיות שהומצאה
על ידי האדם..
  
35:02 אבל היא עומדת בפני עצמה
 
35:04 כמו השולחן הזה,
או כמו הטבע ש
  
35:06 ק: הוא שונה.
ב: שהוא שונה.
  
35:08 ק: כן, מה שעברנו עליו באותו יום.
 
35:10 ב: הצופה, בדרך כלל אנו חושבים
 
35:14 שכשאני חושב על עצמי..
 
35:16 העצמי הוא מציאות שהיא עצמאית
מהחשיבה.
  
35:20 ק: כן, אנו חושבים שזה נפרד מהמחשבה.
 
35:24 ב: והעצמי הוא הצופה שהוא המציאות.
 
35:29 ק: אכן.
 
35:30 ב: שהוא נפרד מהמחשבה ו
 
35:31 שהוא חושב, הוא יוצר מחשבות.
 
35:34 ק: אבל הוא תוצר של מחשבה.
ב: כן, אבל זהו הבילבול.
  
35:37 ק: כן, אכן, אכן.
 
35:41 האם אתה אומר לי אדוני,
כאדם מבחוץ
  
35:47 שהצופה הוא תוצאה של העבר?
 
35:53 ב: כן, אפשר לראות זאת.
 
35:55 ק: הזכרונות שלי, הניסיונות שלי,
כל השאר, העבר.
  
35:58 ב: כן, אבל אני חושב שאם
נחשוב שהצופה
  
36:00 הוא עלול למצוא שזה קצת קשה
 
36:02 לעקוב אחרי זה, אם הוא
לא נכנס לזה.
  
36:06 ש: מאוד קשה, אני חושב.
איך להעביר זאת ל
  
36:09 ק: אה, חכה, זה פשוט למדי.
ש: מה אתה מתכוון?
  
36:14 ק: האם אתה לא חי בעבר?
 
36:17 ש: אני חושב שאני קיים בעבר.
 
36:19 ק: חכה, לא, לא.
החיים שלך הם העבר.
  
36:23 אתה חי בעבר. נכון?
 
36:26 ש: נכון, כן.
 
36:28 ק: זכרונות עבר,
ניסיונות עבר.
  
36:29 ש: זכרונות עבר, התהוויות העבר,
מנסה להפוך למשהו.
  
36:32 ק: ומהעבר אתה מקרין לעתיד.
 
36:35 "אני מקווה שזה יהיה יותר טוב,
אני יהיה טוב יותר, אני יהיה שונה".
  
36:39 זה תמיד מהעבר לעתיד.
 
36:42 ש: נכון.
זה האופן שבו אנחנו חיים.
  
36:45 ק: עכשיו, אני רוצה לראות
 
36:48 העבר זה ה"אני"
 
36:53 כמובן.
 
36:54 ב: אבל זה נראה כמשהו עצמאי
 
36:56 משהו שאתה מסתכל עליו.
ק: האם הוא עצמאי?
  
36:59 ב: זה לא אבל לראות זאת
 
37:01 ק: אני יודע, לכן אנו שואלים.
 
37:03 האם ה"אני" נפרד מהעבר?
 
37:07 ב: זה נראה שה"אני" כאן
מסתכל על העבר.
  
37:09 ק: כמובן, אכן.
 
37:13 ה"אני" נמצא בצנצנת,
בכלוב (צחוק)
  
37:17 וזה מה שמסתכל. אכן.
 
37:19 ש: נכון.
 
37:21 ק: אבל ה"אני" הוא תוצר של העבר.
 
37:25 ש: אתה יכול לראות זאת,
אבל מה זאת הקפיצה שאנחנו עושים
  
37:29 כשאנו אומרים
 
37:31 - אני יכול לומר לך,
"אני יכול לראות ש
  
37:33 אני התוצר של העבר. אני
יכול לראות את זה".
  
37:36 ק: איך אתה רואה את זה?
ב: דרך הראש.
  
37:38 ש: אני רואה זאת דרך הראש.
ק: אז אתה לא רואה את זה.
  
37:41 ש: לזה אני רוצה להגיע.
ק: אז אתה משחק משחקים.
  
37:44 ש: נכון. אני רואה זאת כמשהו
 
37:50 אינטלקטואלי. נכון. אני
רואה את זה דרך הראש.
  
37:53 ק: אתה רואה את זה
אינטלקטואלית?
  
37:54 ש: לא.
ק: למה?
  
37:56 ש: ישנה תפיסה מיידית שם.
 
37:59 ק: באותו אופן,
למה אין שם
  
38:01 מיידיות של תפיסה של המציאות
 
38:03 שהיא, שאתה הוא העבר?
 
38:06 לא לעשות מזה עיניין אינטלקטואלי.
 
38:08 ש: בגלל שהזמן נכנס לתמונה.
 
38:10 אני מדמיין שאני עברתי דרך הזמן.
 
38:12 ק: למה אתה מתכוון מדמיין?
 
38:14 ש: יש לי תדמית של עצמי בגיל 3
 
38:16 יש לי תדמית של עצמי בגיל 10
 
38:19 ואז יש לי תדמית של עצמי בן 17,
ואני אומר ש
  
38:22 הם עוקבים ברצף של הזמן, ואני
רואה את עצמי
  
38:25 מתפתח עם הזמן.
 
38:28 אני שונה עכשיו מאשר לפני 5 שנים.
 
38:31 ק: כן?
 
38:33 ש: אני אומר לך ככה קיבלתי את התדמית.
 
38:37 התדמית היא של רצף מתפתח.
 
38:40 ק: אני מבין את כל זה, אדוני.
ש: בזמן. נכון?
  
38:42 ב: כן.
 
38:44 ש: ואני מתקיים כמחסן של
זכרונות של
  
38:50 כל מיני אירועים מצטברים.
 
38:52 ק: זה אומר, הזמן יצר זאת.
 
38:56 ש: נכון, זה הזמן.
אני רואה את זה.
  
39:00 ק: מהו זמן?
 
39:01 ש: הרגע תיארתי לך את זה
 
39:03 זמן הוא הזכרונות שלי,
זאת התנועה בזכרון.
  
39:06 ק: זאת תנועה.
 
39:08 זאת תנועה.
ש: נכון.
  
39:13 ק: תנועה מהעבר.
 
39:16 ש: נכון. אני נע מהזמן
שהייתי בן שלוש.
  
39:21 ק: מהעבר,
זאת תנועה.
  
39:22 ש: נכון. מגיל 3 ל10, 17.
 
39:25 ק: אני מבין.
זאת תנועה.
  
39:29 עכשיו, האם התנועה הזאת מציאות?
 
39:36 ש: למה אתה מתכוון מציאות?
 
39:38 ב: או שזאת תדמית?
ק: אה?
  
39:40 ב: האם זאת תדמית או עובדה קיימת?
 
39:42 ק: כן.
 
39:43 ב: אני מתכוון
 
39:44 אם יש לי תדמית של עצמי
כשאני אומר, "אני צריך את זה"
  
39:48 אבל זאת יכולה להיות לא עובדה בשטח. נכון?
 
39:51 ק: התדמית היא לא עובדה.
 
39:55 ש: אבל אני מרגיש
 
39:56 ק: אה, לא. מה שאתה מרגיש
זה כמו להגיד "החוויה שלי".
  
40:00 החוויה שלך יכולה להיות החוויה
האבסורדית ביותר.
  
40:03 ש: לא, אבל זה מזיז אותי הצידה
 
40:05 כשזה אומר "תראה, יש לך
את העיניין הזה".
  
40:08 זאת עובדה, אני מציג משהו אמיתי
 
40:11 ב: אבל זו כל הנקודה
 
40:13 על התדמית,
שהיא עושה חיקוי
  
40:15 של עובדה קיימת, אתה מבין?
יש לך את התחושה שזה אמיתי.
  
40:18 במילים אחרות, אני מרגיש
שאני באמת שם, עובדה קיימת
  
40:21 מסתכל על העבר, איך הוא התפתח, נכון?
 
40:23 ש: נכון.
 
40:24 ב: אבל האם זאת עובדה
שאני עושה את זה?
  
40:27 ש: מה אתה מתכוון?
 
40:29 זאת עובדה שיש לי את התחושה
 
40:31 שאני מסתכל על זה.
 
40:32 ב: כן, אבל האם זאת עובדה בפועל
שזהו האופן שבו כל זה קורה
  
40:37 וקרה וכולי
 
40:38 שכל ההשלכות של זה הם נכונות.
 
40:43 ש: לא, זאת לא עובדה קיימת.
 
40:45 אני רואה את הטעות של הזכרון שלי
 
40:48 שבונה אותי בזמן.
 
40:51 ברור שהייתי הרבה יותר כשהייתי
בן שלוש שאני יכול לזכור
  
40:54 הייתי הרבה יותר בגיל 10 משאני
יכול לזכור
  
40:58 והיה יותר דברים שהתרחשו בפועל
 
41:02 בגיל 17 יש לי זיכרון.
 
41:05 ב: כן, אבל זה ה"אני" שהוא כאן ועכשיו
 
41:08 מסתכל על זה.
 
41:10 ש: נכון.
 
41:11 ב: אבל האם הוא שם
ומסתכל?
  
41:13 זאת השאלה.
 
41:14 ש: האם ה"אני"
ק: עובדה קיימת?
  
41:18 ש: עובדה קיימת.
ק: כמו שזה.
  
41:26 ק: ובכן, בואו
ק: נצמד לזה.
  
41:28 ש: זה מה שאני הולך לעשות.
 
41:30 מה שהוא עובדה בשטח היא
ההתפתחות הזאת
  
41:35 התדמית הזו של רצף התפתחותי.
 
41:38 ב: וה"אני" שמסתכל על כל זה.
 
41:40 ש: וה"אני" שמסתכל על כל זה, נכון.
נכון.
  
41:44 ב: אני חושב שזה אחד הדברים
שאנו פולטים, כי אנחנו אומרים
  
41:47 זה הרצף ההתפתחותי האובייקטיבי
 
41:51 רומז על "אני" שמסתכל על זה..
 
41:52 כמו שאני מסתכל על צמח.
 
41:54 ש: נכון.
 
41:55 ב: אבל זה יכול להיות,
או בפועל זה
  
41:57 שה"אני" הוא זה
שמסתכל על זה
  
41:59 הוא תדמית כמו הרצף ההתפתחותי.
 
42:04 ש: נכון. אתה אומר אז שהתדמית
של ה"אני" היא
  
42:10 ק: היא לא מציאותית,
היא לא מציאות.
  
42:13 ב: ובכן, המציאות היחידה
היא שזה מחשבה.
  
42:15 ק: כן.
 
42:16 ב: זאת לא מציאות נפרדת מהחשיבה.
 
42:18 ק: אז, עלינו לחזור למצוא
מהי המציאות.
  
42:22 ק: מציאות, אמרנו, היא הכל מה
שהמחשבה הרכיבה.
  
42:27 השולחן, האשליה, הכנסיות,
הלאומים
  
42:33 כל מה שהמחשבה יצרה
 
42:35 הרכיבה, זה מציאות.
 
42:38 אבל טבע זה לא מציאות.
ש: נכון.
  
42:41 ק: זה לא הורכב על ידי המחשבה,
אבל זה מציאות.
  
42:45 ב: זאת מציאות עצמאית מהמחשבה.
 
42:46 ק: עצמאית מהמחשבה.
ש: נכון.
  
42:48 ב: אבל אתה מבין, האם ה"אני"
שמסתכל, הוא מציאות
  
42:52 זה עצמאי מהמחשבה כמו הטבע?
 
42:55 ק: זה כל העיניין.
הבנתם?
  
42:58 ש: כן, אני מתחיל לראות.
 
43:01 תנו לי לשאול שאלה
 
43:03 האם תוכל לומר משהו על
ההבדל עבורך
  
43:07 בין
 
43:10 לא, זה לא פייר.
התכוונתי לומר
  
43:14 האם יש הבדל עבורך
 
43:15 בין התפיסה, תפיסה של זה
 
43:18 והתפיסה שלך את ה"אני"?
 
43:23 ק: זה אמיתי,
"אני" הוא לא.
  
43:25 ש: "אני" הוא לא אמיתי, אבל התפיסה
שלך את ה"אני"?
  
43:28 ק: היא לא קיימת.
 
43:31 ב: נגיד
 
43:32 ש: התפיסה שלך את התדמית.
 
43:35 ק: אין לי תדמית. אם אין לי תדמית,
איפה ה"אני"?
  
43:39 ש: אבל לי יש תדמית של ה"אני".
 
43:41 מהי התפיסה של ה"אני"?
 
43:44 ב: תוכל לתת לי לנסח?
 
43:45 נגיד אתה צופה בתרגיל קוסמים
 
43:46 ואתה רואה אישה שחותכים אותה לשניים.
 
43:50 ומתי שאתה רואה את הטריק אתה אומר
 
43:52 מהי התפיסה שלך על האישה הזו
 
43:54 שמנוסרת לשניים?
 
43:55 זה לא בגלל שהיא לא נוסרה לשניים.
 
43:59 אני מנסה לומר שכל עוד
אתה לא רואה
  
44:01 דרך הטריק, מה שאתה רואה
הוא אמיתי לגמרי
  
44:05 שמישהו נחתך לשניים.
 
44:08 אבל אתה מפספס נקודות מסוימות,
אבל כשאתה רואה
  
44:12 את הנקודות שפיספסת
 
44:14 אתה לא רואה שמישהו
מנוסר לשניים יותר.
  
44:16 ש: נכון.
 
44:18 ב: אתה רק רואה טריק.
 
44:20 ש: אז איבדתי את התמצית של העיניין.
 
44:23 ק: לא אדוני, בוא ננסח את זה בפשטות.
 
44:26 אמרנו..
 
44:30 יש לנו תדמיות
 
44:36 אני יודע שיש לי תדמיות, ואתה
אומר לי להסתכל על זה
  
44:41 להיות מודע לזה,
לצפות בתדמית.
  
44:47 האם הצופה שונה מהנצפה?
 
44:51 זאת כל השאלה.
ש: אני יודע. אני יודע.
  
44:55 ק: כי אם הוא שונה
 
44:57 אז כל תהליך הקונפליקט
 
44:59 ימשיך לעד. נכון?
אבל אם אין הפרדה
  
45:05 הצופה הוא הנצפה
 
45:08 אז כל הבעיה משתנה.
 
45:10 ש: נכון.
 
45:12 ק: נכון?
 
45:13 אז האם הצופה שונה מהנצפה?
 
45:24 כמובן, לא.
 
45:27 אז, האם אוכל להסתכל על
התדמית בלי הצופה?
  
45:34 והאם ישנה תדמית כאשר אין צופה?
 
45:40 כי הצופה יוצר את התדמית
 
45:43 כי הצופה הוא התנועה של המחשבה.
 
45:48 ב: אז אנחנו לא צריכים לקרוא לזה צופה אז
 
45:50 כי זה לא מסתכל.
 
45:52 השפה מבלבלת.
ק: השפה, כן.
  
45:54 ב: כי מתי שאתה אומר "זה הצופה"
זה רומז על..
  
45:56 משהו שמסתכל.
ק: כן, אכן.
  
45:58 ב: מה שאתה מתכוון באמת הוא
 
46:00 מחשבה נעה ויוצרת את התדמית
 
46:02 כאילו היא מסתכלת אבל שום
דבר לא נראה.
  
46:06 לכן אין צופה.
 
46:07 ק: אכן כן. אבל תנסח את זה הפוך
 
46:10 האם ישנה חשיבה ללא מחשבה?
 
46:13 ב: מה?
 
46:14 ק: האם יש מישהו שחושב בלי מחשבה?
 
46:17 ש: לא.
 
46:19 ק: בידיוק. הנה לך!
 
46:24 אם אין מישהו שחווה, האם
ישנה חוויה?
  
46:35 אז, אתה ביקשת ממני להסתכל על התדמית
 
46:41 ואמרת, תראה את זה
 
46:44 שזה מאוד רציני ודרישה רצינית.
 
46:54 אתה אומר, תראה את זה בלי הצופה
 
47:00 כי הצופה הוא היוצר של התדמיות
 
47:03 אבל אם אין צופה
 
47:06 אם אין צופה, אין מחשבה. נכון?
 
47:11 אז, אין תדמית.
 
47:16 אתה הראת לי משהו יוצא דופן.
 
47:22 ש: כמו שאמרת, השאלה משתנה לגמרי.
 
47:25 ק: לגמרי. זה נעלם,
אין לי תדמית.
  
47:28 ש: זה מרגיש לגמרי שונה.
זה כמו, ישנה דממה.
  
47:33 ק: אז, אני אמרתי,
ככל שהתודעה שלי
  
47:38 היא התודעה של העולם
 
47:43 כי בשורש
 
47:47 היא מלאה עם הדברים של המחשבה,
צער
  
47:51 פחד, הנאה, ייאוש, חרדה
 
47:55 הצמדות, פירוד, תקווה
 
47:59 זה מערבולת של בילבול
 
48:05 זה תחושה של כאב גדול
שמעורב בכל זה.
  
48:11 ובמצב זה אתה לא יכול
שתהיה לך מערכת יחסים
  
48:17 עם אדם אחר.
 
48:20 אז, אתה אומר לי
 
48:23 כדי שתהיה לי מערכת יחסים
אחראית עם מישהו
  
48:30 לא תהיה שם תדמית כלל.
 
48:33 ש: זה להיות אחראי ל"מה יש".
 
48:36 ק: אל תתרגם את זה.
 
48:38 ש: זה ככה. אני מתכוון, זה מה
שאומר להיות אחראי.
  
48:40 ק: כן.
ש: לפתוח את זה.
  
48:42 ק: אז, אתה הראית לי
 
48:44 שכדי להיות חופשי מהתדמיות
 
48:49 היוצר של התדמיות חייב להעדר
 
48:52 היוצר של התדמיות הוא העבר
 
48:55 האם הצופה שאומר
 
48:56 "אני אוהב את זה",
"אני לא אוהב את זה"
  
48:59 "זאת אישתי, בעלי, הבית שלי"
 
49:01 אתה מבין?
 
49:03 ה"אני", שהוא השורש של התדמית.
 
49:09 אז, אתה מבין,
אני הבנתי את זה.
  
49:13 עכשיו, השאלה הבאה היא
 
49:17 האם התדמית
 
49:20 עמוקה, חבויה?
האם התדמיות חבויות
  
49:24 שאני לא יכול להגיע אליהם,
שאני לא יכול לגעת בהם?
  
49:29 אתה מבין, אדוני?
 
49:31 האם הם במערה,
מתחת לקרקע
  
49:35 איפשהו חבוים
 
49:37 שאתה אמרת לי שישנם
 
49:41 אתה המומחים אמרתם לי
 
49:43 "כן, ישנם עשרות של תדמיות
מתחת לפני הקרקע".
  
49:50 איך עליי, כי אני מקבל זאת
 
49:53 אני אומר "כן, הם חייבים לדעת
 
49:54 הם יודעים יותר ממני
 
49:56 לכן הם אומרים כך"
אז אני מקבל זאת. אני אומר
  
50:00 "כן, ישנם תדמיות חבויות.
 
50:03 עכשיו, איך עליי לגלות אותם אז
 
50:05 לחשוף אותם?
 
50:10 אתה מבין, אתה שמת אותי,
אדם מן השורה
  
50:13 אל תוך עמדה נוראית.
 
50:17 ש: אתה לא חייב לחשוף אותם
 
50:20 אם זה ברור לך אז אין
 
50:23 ק: אבל כבר הכנסת לי את הרעל.
 
50:28 ש: אתה לא קיים יותר.
מתי שזה ברור לך
  
50:34 שהצופה הוא הנצפה
 
50:37 ק: לכן אתה אומר שאין תת-מודע.
 
50:40 ש: נכון.
ק: אה! אתה, המומחה?
  
50:42 ש: לא, אני אמרתי .(צחוק)
 
50:46 ק: אתה, שמדבר בלי הפסקה על התת מודע
עם הפציינטים שלך?
  
50:50 ש: לא, אני לא. (צחוק)
 
50:53 ק: לכן אתה אומר אין תת מודע?
 
50:56 ש: נכון.
 
50:58 ק: אני מסכים איתך!
אני אומר, זה כך.
  
51:01 ש: נכון.
 
51:03 ק: ברגע שאתה רואה שהצופה
הוא הנצפה
  
51:07 הצופה הוא היוצר של התדמיות,
זה נגמר.
  
51:11 ש: נגמר. נכון.
ק: סופית.
  
51:15 ש: אם אתה רואה זאת.
 
51:16 ק: זהו זה.
 
51:21 אז, התודעה שאני מכיר,
שחייתי בה
  
51:32 עברה שינוי גדול.
 
51:37 נכון? האם זה כך עבורך?
 
51:39 ש: מממ.
 
51:39 ק: לא, אדוני, אני מתכוון, אל
האם זה כך עבורך?
  
51:44 אבל אם עליי לשאול,
ד"ר בוהם,
  
51:46 שלושתינו, מגלים שהצופה
הוא הנצפה
  
51:54 ולכן היוצר של התדמיות כבר לא קיים
 
51:59 ולכן, התוכן של התודעה
 
52:04 שיוצרת את התודעה
 
52:06 הוא לא כמו שהכרנו.
 
52:10 נכון? ואז מה?
 
52:25 יש לנו חמש דקות.
 
52:34 ש: אני לא יודע איך לענות לך.
 
52:36 ק: אדוני, זה
- אתה מבין?
  
52:38 אני שואל את זה בגלל ש
 
52:45 זה מצריך מדיטציה.
 
52:49 אני שואל את השאלה
 
52:51 כי כל האנשים הדתיים,
אלה הרציניים ביותר
  
52:55 אני לא מדבר על גורואים
הקישוטים הזולים שלהם
  
53:02 האנשים הרציניים באמת
 
53:04 שנכנסו לתוך עומק העיניין
 
53:08 כל עוד אנו חיים בחיי היומיום
 
53:13 בתוך איזור של התודעה הזו
 
53:17 - של חרדה, פחד וכל השאר
 
53:19 עם כל התדמיות,
ויצירת התדמיות
  
53:23 לא משנה מה נעשה אנו עדיין
נהיה באיזור הזה. נכון?
  
53:32 אני יכול שנה אחת להצטרף לזן,
להיות זן, לגלח את ראשי
  
53:36 ולעשות כל מיני דברים
 
53:38 ואז שנה אחרת, אני הולך
ונעשה גורו
  
53:42 עוקב אחרי גורו, וכולי,
אבל זה תמיד בתוך התחום הזה.
  
53:49 ש: נכון.
 
53:50 ק: אז, מה קורה כאשר אין
תנועה של המחשבה
  
53:58 שהיא יצירת התדמיות מה אז קורה?
 
54:02 את מבין את השאלה?
 
54:06 כאשר הזמן, שהוא התנועה
 
54:08 של המחשבה, נגמר,
אז מה יש שם?
  
54:20 כי הבאת אותי לנקודה הזאת.
 
54:25 אני מבין זאת מצוין.
ניסיתי זן בודהיזם
  
54:29 ניסיתי מדיטציה של זן,
ניסיתי מדיטציה של הינדו
  
54:32 ניסיתי את כל הסוגים של
 
54:35 תירגולים אומללים וכל זה
 
54:37 ואני פוגש אותך,
אני שומע את מה שאתה אומר
  
54:40 "אלוהים, זה משהו
 
54:41 לא רגיל, מה שהאנשים הללו מדברים.
 
54:45 הם אומרים, ברגע
 
54:48 כשאין יוצר תדמיות
 
54:53 התוכן של התודעה
 
54:55 עובר שינוי קיצוני
 
54:59 והמחשבה מגיעה לסופה
 
55:04 חוץ מבמקרים שהיא לגמרי במקום
 
55:07 ידע וכל הדברים הללו".
 
55:09 אז, המחשבה מגיעה לסופה,
לזמן יש סוף.
  
55:14 ואז מה?
אתה מבין?
  
55:17 האם זה מוות?
 
55:21 ש: מוות של ה"אני".
 
55:22 ק: לא, לא. יש לנו עוד 3 דקות
 
55:31 יש לנו עוד דקה.
 
55:33 ש: זהו אותו דבר כמו הרס עצמי.
 
55:35 ק: לא, לא. אדוני. זה הרבה יותר מזה.
 
55:39 ש: זה סוף של משהו.
 
55:40 ק: לא, לא. רק תקשיב לזה.
 
55:45 כשהמחשבה מפסיקה, כשאין יוצר תדמיות
 
55:50 ישנו שינוי מלא
 
55:53 בתודעה
 
55:57 כי אין יותר חרדה,
אין פחד
  
56:00 אין רדיפה אחר הנאות
 
56:02 אין שום דבר מזה
 
56:03 שיוצר סערה,
חלוקה, ומה
  
56:07 שבא, או מה קורה?
 
56:12 לא כחוויה כי זה בחוץ.
 
56:15 מה קורה שם?
 
56:19 בגלל - אתה מבין?
אני חייב למצוא.
  
56:25 יכול להיות שאתה מוביל אותי
בדרך הלא נכונה!
  
56:36 אני חושב שעלינו לעצור.