Krishnamurti_HE

Krishnamurti Subtitles

החיים הם קדושים

Brockwood Park - 20 May 1976

The Transformation of Man 7

0:11	ק: אחרי הבוקר הזה

0:18	כאדם מבחוץ, השארתם אותי לגמרי

0:25	ריק

0:27	בלי עתיד, בלי עבר

0:34	בלי תדמית.

0:40	אז איפה אני?

0:42	ש: נכון. מישהו אמר שראה אותנו הבוקר

0:46	או אחד מהאנשים כאן אמר

0:48	"איך אני אקום מהמיטה בבוקר?"

0:50	ב: אה, כן.

0:53	ק: לא, אני חושב שזה פשוט למדי
	- השאלה הזאת של לקום

0:56	מהמיטה בבוקר זה פשוט.

0:59	כי אני צריך לקום ולעשות דברים,
	החיים דורשים

1:05	שאני יפעל, לא רק ישאר במיטה
	לשארית חיי.

1:15	נשארתי כאדם מבחוץ שמסתכל
	על כל זה

1:20	שמקשיב לכל זה,
	עם תחושה של "קיר לבן".

1:29	תחושה של

1:31	"אני הבנתי מה אמרתם

1:33	כי זה נאמר לי בבירור.

1:36	אני בהרף עין,
	דחיתי

1:43	את כל המערכות,
	את כל הגורואים

1:46	את הזן בודהיזם,
	הבודהיזם הזה

1:48	המדיטציה הזאת, המדיטציה
	האחרת וכולי

1:51	דחיתי את כל זה כי הבנתי

1:53	שהמודט הוא המדיטציה.

2:00	אבל עדיין לאהרגשתי

2:04	האם פתרתי את בעיית הצער?

2:08	האם אני יודע מה
	זה אומר לאהוב?

2:12	האם אני מבין מהי חמלה?

2:16	חי - לא להבין

2:17	באופן אינטלקטואלי אני יכול
	לגלגל הרבה מילים

2:21	אבל בסופו של כל זה

2:25	הדיאלוגים הללו

2:27	אחרי שדנתי עמכם, הקשבתי לכם

2:30	האם יש לי את התחושה של
	האנרגיה החזקה שהיא החמלה?

2:38	הסוף של הצער.

2:41	האם אני יודע מה זה אומר
	לאהוב מישהו

2:44	לאהוב בני אדם?
	ש: אהבה אמיתית.

2:46	ק: בפועל, אמיתי.
	ש: לא לדבר על זה.

2:48	ק: לא, לא. כבר הייתי שם.

2:55	ואתה לא הראת לי מהו המוות.

2:59	ב: כן.

3:01	ק: לא הבנתי דבר על המוות.

3:05	לא דיברת איתי על זה.

3:08	אז, אלה הם הדברים שעלינו
	לעבור עליהם

3:13	לפני שנסיים את הערב הזה,
	הרבה דברים לכסות.

3:17	ב: אוקיי. האם נוכל להתחיל
	בשאלה של המוות?

3:20	ק: כן. בואו נתחיל במוות.

3:24	ב: נקודה אחת עברה במוחי,
	דיברנו על זה הבוקר

3:29	אמרנו שהגענו לנקודה שבה אנו רואים

3:32	שהצופה הוא הנצפה ואז
	זהו המוות, למעשה

3:36	זה מה שאמרת. נכון?
	ק: כן.

3:37	ב: עכשיו, זה מעלה את השאלה

3:41	האם ה"אני" הוא שום דבר
	מלבד תדמית - נכון?

3:46	אז מהו הדבר שמת?

3:47	אם התדמית מתה זה כלום
	- נכון?

3:50	זה לא מוות.
	ק: לא, זה נכון.

3:52	ב: אז, האם ישנו משהו
	אמיתי שמת?

3:55	ק: ישנו מוות ביולוגי.

3:57	ב: אנחנו לא מדברים על
	זה ברגע זה.

3:59	ק: לא.

4:00	ב: אנו דנים בסוג מסוים של מוות.

4:03	ק: כאשר דיברנו הבוקר

4:05	ניסיתי להראות שאם אין
	תדמית כלל

4:09	אם אין שלל תדמיות בתודעה שלי

4:16	אני מת,
	ישנו מוות!

4:18	ב: זאת הנקודה
	זה לא ברור.

4:19	מהו הדבר שמת?

4:20	מוות מרמז על משהו שמת.

4:23	ק: מת? התדמיות מתו, "אני" מת.

4:26	ב: אבל האם זה משהו
	האם זה מוות אמיתי

4:29	ק: אה, זה בידיוק מה שאני רוצה
	כמובן

4:32	האם זאת הבנה מילולית?

4:37	ב: כן. או יותר עמוק, האם ישנו
	משהו שצריך למות?

4:40	אני מנסה לומר, משהו אמיתי.
	ש: משהו.

4:43	ב: במילים אחרות, אם יצור חי מת,
	אני רואה את זה, עד לנקודה

4:47	משהו אמיתי מת.

4:49	ק: כן, משהו אמיתי מת.

4:51	ב: אבל כשה"אני" מת

4:53	ק: אה, אבל עד עכשיו קיבלתי

4:57	ה"אני" היה אמיתי להפליא.

4:59	ב: כן.

5:01	ק: אתה בא - שלושתכם - ואומרים לי ש

5:04	התדמית היא בידיונית,
	ואני מבין זאת

5:11	ואני קצת מפחד שכש

5:15	זה מת, כשאין תדמית

5:21	אתה מבין? - ישנו סוף למשהו.

5:25	ב: כן, אבל מהו הדבר שמסתיים?

5:28	ק: אה, אכן!
	מהו הדבר שמסתיים?

5:34	ב: בגלל שהאם זה משהו אמיתי
	שמסתיים?

5:36	או ש

5:37	שהסוף של התדמית הוא
	לא סוף כלל, נכון?

5:39	ק: בכלל. מה?

5:42	ב: אם זאת התדמית שמתה,
	זאת תדמית של הסוף.

5:45	אני מנסה לומר ששום דבר
	לא נגמר אם זאת רק התדמית.

5:48	ק: כן, לזה אני רוצה להגיע.

5:50	ב: אתה יודע למה אני מתכוון?

5:52	ק: אם זה רק הסוף של התדמית

5:55	ש: אז אין כל כך הרבה.
	ק: אין כלום.

5:57	ב: לא, זה כמו לכבות את הטלוויזיה.

5:59	ק: כן, זה מותיר אותי עם כלום.

6:04	ש: האם זהו המוות?

6:06	ב: האם זה המוות

6:07	או האם ישנו משהו עמוק יותר שמת?

6:10	ק: אה, הרבה יותר עמוק.
	ב: משהו עמוק יותר מת.

6:12	ק: כן.

6:13	ש: מה בנוגע לתהליך יצירת התדמיות?

6:17	ק: לא. אני אומר

6:21	המוות זה לא סוף התדמית

6:25	אלא משהו הרבה יותר עמוק מזה.

6:29	ב: אבל זה עדיין לא מוות של הגוף.

6:31	ק: עדיין לא מוות של הגוף, כמובן,
	הגוף

6:35	ב: ימשיך, עד לנקודה מסוימת.

6:37	ק: עד לנקודה, כן.
	עד שהוא נפטר

6:40	תאונה, זיקנה,
	או סיניליות וכולי.

6:43	אבל, מוות

6:53	האם זה הסוף של התדמית

6:57	שזה פשוט למדי ו

7:00	קביל ונורמלי, אבל

7:04	ק: בהיגיון, או בפועל.

7:09	אבל זה כמו

7:13	זאת בריכה רדודה מאוד.

7:15	לקחת את הקצת מים ולא נשאר כלום

7:19	חוץ מבוץ שנשאר מאחור.
	אין כלום.

7:24	אז, האם יש שם עוד משהו?
	ש: שמת?

7:30	ק: לא.

7:34	לא שמת, אלא המשמעות של המוות.

7:39	ש: האם ישנו משהו
	יותר מהתדמית שמתה

7:45	או שלמוות ישנה משמעות מעבר
	למוות של התדמית?

7:50	ק: כמובן, זה מה שאנו שואלים.

7:52	ש: זאת השאלה.

7:53	האם יש משהו על המוות

7:55	שהוא גדול יותר מהמוות של התדמית?

7:56	ק: כמובן.
	חייב להיות.

7:59	ב: האם זה יכלול את המוות של הגוף?

8:02	ק: כן. המוות של הגוף יכול להמשיך

8:05	אני מתכוון, הגוף יכול להמשיך

8:07	אבל לבסוף מגיע לסופו.

8:09	ב: אבל אם היה עלינו לראות
	מהי משמעות המוות

8:12	כשלם, כאוניברסל

8:15	אז אנחנו נראה גם מה המשמעות
	של המוות של הגוף.

8:18	ק: כן.

8:19	ב: אבל האם ישנה משמעות גם
	למוות של התדמית העצמית

8:23	אותה משמעות?

8:25	ק: זה רק, אני מוכרח לומר,
	חלק קטן מאוד.

8:29	ב: זה מאוד קטן.
	ש: נכון.

8:30	ק: זה חלק מאוד,
	מאוד קטן.

8:32	ב: אבל אז, מישהו יכול לחשוב
	שיכול להיות

8:35	המוות של התדמית העצמית,
	אז יכול להיות

8:38	תהליך או מבנה

8:39	מעבר לתדמית העצמית
	שעלול למות

8:42	שיוצר את התדמית העצמית.

8:45	ק: כן, זוהי החשיבה.

8:46	ב: זה המחשבה. האם אתה
	מדבר על המוות של המחשבה?

8:49	ק: כן, זה מאוד שיטחי גם.

8:52	ב: זה מאוד קטן.
	ק: מאוד קטן.

8:54	ב: והאם יש שם משהו מעבר
	למחשבה עצמה שצריך למות?

8:56	ק: לזה אני רוצה להגיע.

8:57	ש: אז ניסינו להגיע למשמעות
	של המוות.

8:59	ב: אנו לא לגמרי ברורים.

9:01	ש: שזה מעבר למוות של ה"אני",
	מחשבה או התדמית.

9:04	ק: לא, רק תראו. התדמית מתה.
	זה מאוד למדי.

9:11	זה עיניין מאוד רדוד.
	ב: נכון.

9:14	ק: ואז ישנו הסוף של החשיבה

9:16	שזה הסוף
	המוות של המחשבה.

9:18	ב: אתה יכול לומר שהמחשבה
	יותר

9:20	עמוקה מהתדמית אבל
	לא מאוד עמוקה.

9:21	ק: לא מאוד עמוקה. אז

9:24	ק: היסרנו את היוצר של התדמית
	ואת התדמית עצמה.

9:31	עכשיו, האם ישנו משהו נוסף?

9:34	ב: באיזה מובן משהו נוסף?
	משהו נוסף שקיים

9:37	או משהו יותר שצריך למות,
	או

9:41	ש: זה משהו יצירתי שקורה?

9:43	ק: לא. אנחנו הולכים לברר.

9:45	ב: אבל אני מתכוון, שאלתך
	לא ברורה..

9:47	כשאתה אומר
	"האם יש משהו נוסף?"

9:49	ק: יש משהו? לא.

9:54	האם זה הכל מוות?

9:56	ב: או, אני רואה. האם
	כל זה משמעות המוות?

9:59	ק: כן.
	ש: זהו המוות.

10:02	ק: לא. לא. אני מבין,
	תדמית, יוצר התדמיות.

10:06	אבל זה עיניין רדוד מאוד.

10:08	ש: אז יש שם עוד משהו

10:10	ק: ואז אני אומר "האם זה הכל,
	האם זוהי משמעות המוות?"

10:16	ש: אני חושב, אני מגיע איתך

10:18	האם זו משמעות המוות רק

10:20	בתוך החלק הקטן. האם ישנה
	משמעות גדולה יותר?

10:23	ק: למוות חייב להיות משהו
	משמעותי ועצום.

10:26	ש: נכון.

10:27	ב: אתה אומר שלמוות יש
	משמעות

10:29	משמעות עבור הכל.

10:30	עבור כל החיים.
	ק: כן, עבור החיים בשלמותם.

10:33	ב: עכשיו, ראשית האם תוכל לומר
	למה אתה אומר זאת? במילים אחרות

10:38	זה לא מקובל באופן כללי
	אם נחשוב על הצופה

10:41	שהמוות הוא מסוג הדברים האלה.

10:43	במילים אחרות, הדרך שבה אנו
	חייים עכשיו, מוות

10:45	ק: הוא בסופם.

10:47	ב: בסוף ואתה מנסה לשכוח מזה

10:49	ומנסה לעשות מזה משהו לא בולט,
	וכולי.

10:52	ק: אבל אם אתם, בזמן שדנתם
	שלושתיכם, הראיתם

10:57	שחיי היו במערבולת.

11:01	והחיים שלי היו מאבק אינסופי

11:05	חרדה, כל השאר.
	ש: נכון.

11:09	ק: אלו היו חיי.
	נצמדתי לידוע

11:13	ולכן, המוות הוא הלא נודע.
	אז, אני מפחד מזה.

11:18	ואנחנו באים ואומרים
	"תראה, המוות הוא

11:23	חלקית הסוף של התדמית,
	היוצר של התדמית

11:29	והמוות חייב להיות יותר מזה

11:32	משמעות גדולה יותר, מזה,
	צלחת ריקה".

11:38	ב: אם אתה עושה זאת יותר
	בבירור למה זה חייב להיות.

11:43	ק: "למה זה חייב להיות"
	בגלל

11:49	ש: למה זה חייב להיות?

11:53	ק: האם החיים הם רדודים,
	בריכה ריקה?

11:58	בוץ וריקנות בסופם?

12:00	ש: ובכן, למה שתניח שזה
	שזה משהו אחר?

12:03	ק: אני רוצה לדעת.

12:05	ב: אבל, אפילו אם זה משהו אחר

12:07	עלינו לשאול למה המוות

12:09	הוא המפתח להבנה של כל זה.

12:13	ק: בגלל שזה הסוף של הכל.

12:16	ב: בסדר.
	ש: הכל.

12:20	ק: מציאות
	ב: כן.

12:24	ק: וכל הקונספטים שלי, תדמיות
	- סופם של כל זיכרונותיי.

12:34	ב: אבל זה בסופה של המחשבה, נכון?

12:36	ק: סופה של המחשבה. וגם זה אומר,
	הסוף של הזמן.

12:40	ב: סופו של הזמן.

12:44	ק: הזמן מגיע לעצירה מוחלטת.

12:51	ואין עתיד

12:55	במובן של העבר פוגש את
	ההווה וממשיך משם.

12:58	ב: במובן הפסיכולוגי.

12:59	ק: כן, פסיכולוגית, כמובן.

13:02	ב: היכן שאנו עדיין מרשים
	את העתיד ואת העבר.

13:04	ק: כמובן.
	ש: זה נכון, אוקיי.

13:07	ק: הסוף - פסיכולוגית
	הסוף של הכל.

13:15	זהו המוות.

13:17	ב: אבל מתי שהגוף מת אז
	הכל מסתיים עבור הגוף.

13:23	ק: כמובן.

13:29	מתי שהגוף, הגוף הזה מת,
	זה נגמר.

13:33	ש: נכון.

13:34	ק: אבל חכה דקה.
	אם אני לא יסיים את התדמית

13:42	הזרם הזה של יצירת התדמיות
	ימשיך.

13:46	ב: ובכן, אני חושב שזה לא
	ברור היכן זה ממשיך;

13:49	אצל אנשים אחרים? או ב

13:51	ק: זה מתגלה אצל אנשים אחרים.

13:55	כלומר, אני מת.

13:57	ש: נכון, הגוף.

13:59	ק: אני מת, הגוף מת,
	וברגע האחרון

14:06	אני עדיין עם התדמית שיש לי.

14:08	ב: כן, ואז מה קורה לזה?

14:10	ק: זה מה שאני אומר.
	התדמית

14:13	יש לה את ההמשכיות עם
	שאר התדמיות

14:18	התדמית שלך, התדמית שלי.
	ש: נכון.

14:20	ק: התדמית שלך לא שונה משלי.

14:22	ש: נכון. אנחנו חולקים אותה.

14:24	ק: לא, לא חולקים אותה,
	זה לא שונה.

14:26	ש: נכון.

14:28	ק: יכול להיות לה גוון נוסף,
	אולי יותר צבע

14:30	אבל בתמצית, התדמית,
	התדמית שלי היא התדמית שלך.

14:34	ש: נכון.

14:36	ק: עכשיו, אז ישנה הזרימה
	המתמשכת של יצירה תדמיות.

14:42	ב: היכן זה קורה? אצל אנשים?

14:45	ק: זה שם, זה מתגלה אצל אנשים.

14:49	ב: או, אתה מרגיש שזה יותר..

14:50	רחב במובן הכללי, יותר
	אוניברסלי.

14:52	ק: כן, יותר אוניברסלי.
	ב: זה מעין

14:55	ק: אה?

14:56	ב: אני אומר, זה מוזר קצת,
	לחשוב על זה.

14:59	ק: כן.

15:02	ש: זה שם.

15:04	ק: זה זה

15:06	ש: זה נהר, כן, כמו נהר,
	זה שם.

15:10	וזה מתגלה כזרמים שקוראים
	להם אנשים.

15:14	ק: מתגלה - לא. הזרם הוא
	היוצר של התדמיות וגם התדמיות.

15:22	ב: במילים אחרות,
	אתה אומר

15:24	התדמית מקורה לא רק במוח אחד

15:26	במובן מסוים היא אוניברסלית.

15:28	ק: אוניברסלית.
	ב: אבל זה לא ברור.

15:30	אתה לא רק אומר שזה
	רק סך כל

15:33	של התוצאה של כל המוחות

15:35	אבל האם אתה רומז על משהו
	יותר מזה?

15:38	ק: זה התוצאה של כל המוחות

15:43	וזה מתגלה אצל בני אדם

15:48	כשהם נולדים;
	גנים וכל השאר.

15:51	עכשיו.

15:55	האם זה הכל?

16:04	האם המוות מותיר אותי

16:09	האם המוות מביא לכדי תחושה של

16:15	אנרגיה עצומה, אינסופית

16:18	שאין לה התחלה ואין לה סוף?

16:25	או שזה רק

16:29	שנפטרתי מכל התדמיות והיוצר
	של התדמיות הוא

16:32	אני יכול לעצור אותו,
	זה מאוד פשוט

16:34	זה יכול להפסיק, וכן.

16:38	אבל לא נגעתי בדברים עמוקים
	יותר, חייב להיות

16:42	לחיים ישנו עומק אינסופי.

16:48	ב: עכשיו, המוות שפתח את כל זה.

16:51	ק: המוות פותח את זה.

16:53	ב: זהו המוות אבל אנו אומרים
	שזה יותר מהמוות

16:56	של יצירת התדמיות,
	זה מה שלא ברור.

16:59	זה שם, אני מנסה לומר,
	משהו אמיתי

17:02	שחוסם את זה מלדעת את עצמו?

17:07	ק: כן, ה"אני" חוסם את עצמו
	דרך התדמית

17:11	והיוצר של המחשבה,
	יוצר התדמיות.

17:13	ש: זה מה שחוסם את זה
	למרות שיוצר התדמית,

17:15	ויוצר המחשבה חוסם את
	החלק הגדול.

17:18	ק: חכה. חוסם את זה.

17:20	ש: חוסם את זה, נכון.

17:21	ק: אבל האם ישנם עוד חסימות
	חסימות עמוקות יותר.

17:24	ב: לזה אני מנסה להגיע.

17:25	שישנם חסימות עמוקות
	שהם אמיתיות.

17:28	ק: שהם אמיתיות, עכשיו.

17:31	ב: ועליהם באמת למות.
	ק: זה בדיוק זה.

17:34	ש: האם זה יהיה כמו הזרם
	שדיברת עליו?

17:37	ק: לא, לא. ישנו זרם של צער,
	הלא כן?

17:43	ב: באיזה מובן? האם הצער עמוק
	יותר מהתדמית?

17:46	ק: כן.
	ש: הוא כן.

17:48	ב: זה חשוב.
	ק: זה כן.

17:50	ש: אתה חושב כך?
	ק: אתה לא?

17:54	ש: אני כן. אני חושב

17:56	ק: לא, תהיה זהיר אדוני.
	זה מאוד רציני, הדבר הזה.

17:59	ש: זה נכון.

18:01	ב: האם תאמר שצער וסבל
	הם אותו דבר

18:04	הם רק מילים שונות?

18:05	ק: או, מילים אחרות
	- צער וסבל.

18:08	ש: עמוק יותר מיוצר התדמיות
	הוא הצער.

18:11	ק: האם זה לא כך?

18:15	האדם חי עם הצער במשך
	מיליון שנה.

18:19	ב: האם נוכל להרחיב מעט
	על הצער. מהו הצער?

18:22	זה יותר מכאב.

18:24	ק: או, הרבה יותר מכאב,
	הרבה יותר מאובדן

18:27	הרבה יותר מלאבד את הבן שלי

18:30	או את אבא שלי או משהו.
	ש: זה יותר עמוק מזה.

18:33	ק: זה עמוק יותר מזה.
	ש: נכון.

18:36	ב: זה מעבר לתדמית, מעבר לחשיבה.

18:38	ק: כמובן, מעבר למחשבה.

18:40	ב: או. מעבר למה שאנחנו
	קוראים לו תחושה.

18:43	ק: כמובן. תחושה, מחשבה.
	עכשיו, האם זה יכול להסתיים?

18:47	ש: תן לי, לפני שתמשיך

18:49	האם אתה אומר שהזרם של הצער

18:53	אם אוכל להיות נאיבי,
	הוא זרם שונה

18:56	מהזרם של יצירת התדמיות?

18:59	אם היה עליך לומר שזה שם,
	האם הם שני זרמים שונים?

19:03	ק: לא, זה חלק מהזרם.
	ש: חלק מאותו זרם.

19:06	ק: אבל עמוק יותר.
	ש: יותר עמוק.

19:07	ב: האם אתה אומר אז, ישנו
	זרם מאוד עמוק

19:10	יצירת תדמיות היא בחלק
	של פני השטח של הזרם

19:12	הגלים של פני השטח.

19:14	ק: זה הכל. אבל נשארנו
	עם זה

19:16	אני רוצה לחדור עוד.
	ב: האם תוכל לומר

19:18	הבנו את הגלים שבפני השטח
	של הזרם הזה

19:21	שאנחנו קוראים לזה יצירת התדמיות.
	ק: יצירת התדמיות. נכון.

19:23	ב: ואילו הפרעות ישנם ב"צער"

19:25	עולים לפני השטח כיצירת תדמיות.

19:28	ק: זה נכון.

19:28	ש: אז, עכשיו עלינו לעשות
	צלילה לעומק הים, נכון?

19:32	ק: צלילה בנהר.

19:38	ב: אבל מהו הצער?

19:41	ק: אתה יודע, אדוני, ישנו
	צער אוניברסלי.

19:46	ב: כן, בואו ננסה לבהר את זה.
	זה לא רק

19:50	זה סכום כל הצערים של אנשים שונים?

19:54	ק: לא. זה זה

20:03	האם נוכל לנסח את זה כך

20:10	הגלים שבנהר

20:13	לא מביאים חמלה או אהבה.

20:18	- חמלה ואהבה הם אותו דבר

20:20	הם מילים נרדפות אז נצמד
	למילה "חלמה".

20:25	הגלים לא מביאים את זה.

20:29	מה יביא? בלי חמלה בני אנוש

20:34	כפי שהם מתנהגים - הם
	הורסים את עצמם.

20:37	אז, האם החמלה מגיעה

20:43	עם הסוף של הצער

20:45	שהוא לא הצער שנוצר
	על ידי החשיבה?

20:49	ב: כן. אז, בוא נגיד שבמחשבה
	יש לך.

20:53	צער על ה"אני" - נכון?
	ק: כן צער על ה"אני".

20:55	ב: שזה רחמים עצמיים, ועכשיו
	אתה אומר שישנו עוד צער

20:59	אני חושב שלא תפסנו את זה.

21:01	זהו צער עמוק יותר
	ק: ישנו צער עמוק יותר.

21:04	ב: שהוא אוניברסלי,
	לא רק

21:05	הסכום הכולל אלא משהו
	אוניברסלי.

21:08	ק: זה נכון.
	ש: האם נוכל רק להגיד

21:12	האם נוכל לאיית את זה,
	להיכנס לשם.

21:15	ק: אתה לא מכיר את זה?
	ש: כן.

21:18	ק: בלי, אני רק שואל - האם
	אתה לא יודע או מודע

21:24	לצער עמוק הרבה יותר

21:26	מהצער של המחשבה, רחמים עצמיים

21:29	צער של התדמית.

21:34	ב: האם לצער הזה ישנו תוכן?

21:37	להגיד שזה צער לעובדה שהאדם

21:39	במצב הדברים, שהוא לא יכול
	לצאת מזה.

21:44	ק: זה זה חלקית. זה אומר
	חלקית, הצער של הבערות.

21:49	ב: כן. האדם הוא נבער ולא יכול
	לצאת מזה.

21:52	ק: לא יכול לצאת - אתה מבין?
	ב: נכון, כן.

21:55	ק: ושהתפיסה של הצער היא החמלה.

22:00	ש: נכון.

22:01	ב: בסדר, אז האי-תפיסה היא צער אז?

22:04	ק: כן, כן.

22:10	האם אנו אומרים את אותו דבר?

22:12	ש: לא, אני לא חושב.

22:14	ק: נגיד, לדוגמה, אתה רואה
	את הבערות שלי.

22:18	ב: או שאני רואה את כל האנושות

22:20	ק: אנושות בבערות.

22:23	ואחרי חיים של מיליון שנים,
	הם עדיין נבערים

22:28	נבערים במובן שאנו מדברים עליו

22:30	שזה, היוצר של התדמית וכל זה.

22:33	ב: עכשיו, בוא נגיד, שאם המיינד שלי
	הוא צודק, טוב, נקי

22:37	זה יכול לגרום להשפעה עליי?

22:39	ק: כן.
	ב: נכון?

22:40	ק: כן.

22:41	ש: מה יגרום להשפעה ?

22:42	לראות את הבערות העצומה

22:44	את ההרס העצום.

22:45	ק: אנחנו מגיעים לשם.
	ש: נכון.

22:47	ק: אנחנו מגיעים לזה.

22:50	ב: אבל אז אם אני
	לא תופס לגמרי

22:53	אם אני מתחיל לברוח מהתפיסה הזו

22:58	אז אני בתוך זה גם?
	ק: כן, אתה גם שם.

23:01	ב: אבל התחושה היא עדיין

23:09	שהצער האוניברסלי הוא
	עדיין משהו

23:10	שאני יכול לחוש, האם זה מה
	שהתכוונת לומר?

23:12	ק: כן.

23:14	ב: למרות שאני מהיר תפיסה

23:15	אז מה זה אומר.

23:16	ק: לא, לא. אתה יכול
	לחוש את הצער של המחשבה.

23:21	ב: צער המחשבה. אבל אני יכול
	לחוש, או איכשהו להיות מודע

23:25	לצער האוניברסלי.
	ק: כן. אתה יכול.

23:28	ש: אתה אומר שהצער
	האוניברסלי הוא שם

23:30	ק: אתה יכול לחוש את זה.
	ב: להרגיש או לחוש.

23:33	ש: כן.
	ב: נכון.

23:36	ק: צער של האדם שחי כך.
	ב: האם זוהי התמצית של העניין?

23:39	ק: אני רק נכנס לזה.
	בואו נזוז.

23:41	ק: כן. האם ישנו משהו יותר לזה?
	ק: הרבה יותר יש לזה!

23:44	ב: או בסדר, אז אולי ננסה
	להביא את זה החוצה.

23:46	ק: אני מנסה.
	ש: צער, כן.

23:49	ק: אתה רואה אותי. אני חי
	חיים רגילים

23:55	תדמית, צער, פחד,
	חרדה, כל זה.

24:00	יש לי את הצער של הרחמים
	העצמיים, כל זה.

24:05	ואתה, שאתה "מואר" במרכאות

24:11	מסתכל עליי ואומר

24:13	האם אתה לא מתמלא צער עליי?
	שזה חמלה.

24:17	ב: אני אומר שזה סוג של אנרגיה

24:19	שהיא מתעוררת בצורה חזקה

24:21	בגלל המצב.
	ק: כן.

24:23	ב: נכון?
	ק: כן.

24:25	ב: אבל זה, האם תקרא לזה צער

24:28	או שתקרא לזה חמלה.

24:29	ק: חמלה, שזו התוצאה של הצער.

24:32	ב: האם האם חשת את הצער קודם?

24:36	האם האדם המואר

24:37	הרגיש צער ואז חמלה?

24:39	ק: לא.

24:40	ש: או הפוך?
	ק: לא, לא - תזהר, ידידי.

24:44	תלך בזהירות.

24:49	אתה אומר אדוני, אתה אומר
	שלאדם חייב להיות

24:55	צער קודם כדי שתהיה לו חמלה.

24:57	ק: אני לא, אני רק חוקר את זה.

24:59	ק: כן, אנחנו חוקרים.

25:01	דרך הצער אתה מגיע לחמלה.

25:03	ב: אבל מה שאתה אומר כך נראה.

25:05	ק: כן, נראה שאני אומר, שזה רומז

25:10	שאני צריך לעבור דרך

25:12	כל הצרות של האנושות.
	ש: ניסיון.

25:14	ק: לפי הסדר.
	ש: נכון.

25:17	ק: לא.
	ש: לא?

25:19	ק: לא!
	ב: אבל בוא נאמר

25:21	ק: זאת הנקודה, אדוני.
	תסלח לי.

25:22	ב: בוא נגיד שהאיש המואר

25:24	האדם המואר..

25:26	רואה את הצער,
	רואה את ההרס

25:29	והוא מרגיש משהו - נכון?
	- הוא חש במשהו

25:32	שהיא אנרגיה עצומה
	ק: כן.

25:34	ב: אנו קוראים לזה חמלה.
	עכשיו, הוא מבין

25:38	שהאנשים נמצאים בצער

25:40	ק: כמובן!

25:41	ב: אבל הוא לא צער בעצמו.
	ק: זה נכון.

25:45	ב: אבל הוא מרגיש אנרגיה עצומה
	לעשות משהו.

25:48	ק: כן. אנרגיה עצומה של החמלה.

25:51	ק: חמלה. רגש כלפיהם.
	ק: חמלה.

25:54	ש: האם תאמר אז שהאדם המואר

25:59	תופס או מודע ל

26:05	אני שונא את המילה הזו,
	חוסר יעילות - אבל הקונפליקט

26:11	הוא לא מודע לצער,
	הוא מודע לסירבול

26:15	לטעות, לאיבוד החיים.

26:19	ק: לא, אדוני. ד"ר שיינברג,
	רק תקשיב.

26:23	אתה עברת את כל זה

26:27	נניח שעברת את כל זה.

26:30	ש: צער.

26:33	ק: תדמית, מחשבה, הצער של המחשבה,
	הפחדים, החרדות

26:39	ואתה אומר "אני הבנתי זאת. זה נגמר עבורי".

26:43	אבל נשאר לך מעט מאוד, יש לך אנרגיה

26:48	אבל זה עסק רדוד מאוד.

26:54	והאם החיים כל כך רדודים
	כמו כל זה?

26:58	או שיש להם עומק אינסופי?

27:03	עומק זוהי המילה הלא נכונה, אבל
	ב: האם יש להם פנימיות?

27:07	ק: פנימיות אדירה.

27:12	וכדי למצוא אותה

27:17	האם אתה לא צריך למות
	לכל הדברים שידועים לך?

27:27	ב: כן, אבל איך זה מתקשר לצער
	באותו זמן?

27:30	ק: אני מגיע
	אתה יכול לחוש

27:40	אני נבער, יש לי את החרדות שלי,
	וכל השאר.

27:47	אתה מעבר לזה

27:48	אתה בצד האחר של הזרם
	מה שנקרא.

27:54	האם אין לך חמלה?

27:59	ש: כן, יש לי.
	ב: כן.

28:04	ק: לא כאן.

28:05	ש: לא, אני יודע. אבל
	אני רואה את זה ו

28:08	ק: חמלה.
	ש: כן.

28:12	ק: האם זוהי התוצאה של הסוף
	של הצער, הצער האוניברסלי?

28:18	ב: מה? הצער האוניברסלי.
	ק: צער אוניברסלי.

28:20	ב: חכה, אתה אומר שסוף הצער.

28:22	עכשיו, אתה מדבר על בן אדם

28:24	שהיה בצער הזה בתור התחלה.

28:26	ק: כן.

28:27	ב: ובתוכו הצער האוניברסלי מסתיים.
	האם זה מה שאתה אומר?

28:32	ק: לא. לא, קצת יותר מזה.

28:34	ב: יותר

28:34	אבל עלינו ללכת לאט,
	כי אם אתה אומר

28:36	הסוף של הצער האוניברסלי,
	הדבר שמסבך

28:39	זה לומר שזה עדיין קיים.
	ק: מה?

28:43	ב: אתה מבין, אם הצער האוניברסלי
	מסתיים, אז הכל הלך.

28:47	ק: אה! זה עדיין שם, לא.
	כמובן.

28:49	ב: אבל אתה רואה שישנו
	סיבוך של שפה כאן.

28:52	במובן מסוים הצער האוניברסלי מסתיים

28:54	אבל במובן אחר הוא ממשיך.

28:56	ק: כן, זה נכון.

28:58	ב: אבל האם נוכל לאמר ש

29:00	אם יש לך תובנה אל תוך התמצית
	של הצער

29:03	צער אוניברסלי
	- אז במובן הזה

29:05	הצער מסתיים בתובנה הזו.

29:07	האם לזה אתה מתכוון?
	ק: כן, כן.

29:09	ב: למרות שזה עדיין שם.

29:10	ק: כן, למרות שזה ממשיך עדיין.

29:12	ש: יש לי שאלה עמוקה עכשיו.

29:13	השאלה היא

29:15	ק: אה, אני לא חושב שהבנת.

29:17	ש: אני חושב שהבנתי את זה,
	אבל השאלה שלי באה לפני

29:21	שהיא, הנה אני.

29:24	- היוצר תדמיות מת.
	נכון?

29:28	אלה הם הגלים.

29:31	עכשיו, אני בא לצער.

29:36	ק: אתה איבדת את הצער
	של המחשבה.

29:39	ש: נכון. הצער של המחשבה הסתיים

29:41	אבל ישנו צער עמוק יותר.

29:43	ק: כן? או שאתה מניח שישנו
	צער עמוק יותר.

29:48	ש: אני מנסה להבין את
	מה שאתה אומר.

29:50	ק: אה! לא, לא!
	אני אומר

29:58	האם ישנה חמלה שלא קשורה
	למחשבה

30:09	או האם זו חמלה שנולדה מהצער?

30:13	ש: נולדה מהצער.

30:15	ק: נולדה במובן

30:16	כאשר הצער מסתיים ישנה חמלה.

30:19	ש: אוקיי. זה יותר ברור.

30:26	כאשר הצער של המחשבה

30:29	ק: לא הצער הפרטי.
	ש: לא.

30:31	ק: לא הצער של המחשבה.

30:33	ב: לא הצער של המחשבה,
	אלא משהו עמוק יותר.

30:35	ש: משהו עמוק יותר.
	כאשר הצער הזה מסתיים

30:38	ק: בידיוק.

30:40	ש: אז הצער הזה מסתיים
	וישנה לידה

30:44	ב: של החמלה, של אנרגיה.

30:48	ק: האין צער עמוק יותר
	מהצער של המחשבה?

31:01	ש: ישנו הצער,
	דוויד אמר

31:06	צער הבערות עמוק מהמחשבה

31:11	הצער של האסון האוניברסלי

31:16	של האנושות שלכודה בתוך
	הצער הזה.

31:21	הצער של המשכיות אינסופית
	של המלחמות

31:24	היסטוריה ועוני ואנשים
	מתייחסים אחד לשני ברוע

31:28	זהו צער עמוק יותר.
	ק: אני מבין את כל זה.

31:32	ש: זה עמוק יותר מהצער של המחשבה.

31:43	ק: האם אוכל לשאול את השאלה,
	מהי חמלה?

31:49	שהיא אהבה

31:51	אנחנו משתמשים במילה כדי
	לכסות שדה רחב.

31:58	מהי חמלה?

32:04	האם אדם שנמצא בצער, מחשבה
	תדמית

32:10	האם יהיה לו את זה?
	הוא לא יכול.

32:13	לגמרי לא. נכון?
	ב: כן.

32:18	ק: עכשיו. מתי זה מופיע?

32:23	בלי זה, לחיים אין משמעות.

32:27	השארת אותי בלי זה.

32:33	אז, אם כל מה שלקחת ממני הוא

32:39	צער שיטחי
	- מחשבה ותדמית

32:44	ואני מרגיש שישנו משהו יותר.

32:49	ב: אני מתכוון, רק לעשות זאת
	משאיר משהו ריק יותר

32:53	ק: כן.
	ב: חסר משמעות.

32:55	ק: משהו גדול מכל העיניינים
	הרדודים הללו.

33:03	ב: כשיש לנו מחשבה שיוצרת
	צער ורחמים עצמיים

33:07	וגם ההבנה של הצער של האנושות

33:11	האם תוכל לומר שהאנרגיה..

33:13	שהיא עמוקה יותר היא
	במובן מסוים

33:15	ק: נעה.

33:16	ב: ובכן, ראשית בצער הזה

33:18	האנרגיה לכודה במערבולות.

33:21	ק: כן, נכון,
	בשדה קטן.

33:24	ב: זה עמוק יותר מהמחשבה
	אבל ישנו סוג של

33:26	הפרעה עמוקה מאוד באנרגיה

33:30	ק: כן. אכן כן.

33:31	ב: שאנו קוראים לו צער.
	ק: צער עמוק.

33:36	ב: בסופו של דבר, המקור של זה
	הוא החסימה של המחשבה, לא?

33:40	ק: כן. זה צער עמוק של האנושות.

33:42	ב: כן. הצער העמוק של האנושות.

33:45	ק: במשך מאות שנים, זה כמו

33:49	מאגר אדיר של צער.

33:52	ב: זה מעין תנועה מעגלית ב

33:55	במובן מסוים זה ללא סדר ו

33:57	ק: כן.

34:00	ב: ומונע את הבהירות וכולי,
	ומנציח את הבערות.

34:04	ק: בערות. מנציח את הבערות, נכון.

34:07	ב: בגלל, שאם זה היה
	לא כך

34:09	אז היכולת של
	האדם ללמוד

34:11	היתה פותרת את הבעיות האלה.

34:13	האם זה אפשרי?
	ק: נכון.

34:15	ש: נכון.

34:17	ק: אם שלושתכם תתנו לי,
	או תעזרו לי

34:23	או תראו לי, או שתהיה
	לכם תובנה

34:26	למשהו גדול יותר

34:30	אני אומר "כן, זה נחמד"

34:32	ואני הולך - אתה מבין?
	ב: כן.

34:39	ק: מה שאנו מנסים לעשות, כמו
	שאני מבין, זה לחדור

34:45	למשהו מעבר למוות.
	ב: מעבר למוות.

34:50	ק: מוות, אנו אומרים, הוא
	לא רק הסוף

34:53	של הגוף, אלא הסוף

34:55	של כל התוכן של התודעה

35:01	והתודעה שאנו מכירים
	כמו שהיא עכשיו.

35:05	ב: זה גם הסוף של הצער?

35:07	ק: סוף של הצער מהסוג הזה, של

35:10	ב: השיטחי.
	ק: הסוג השיטחי.

35:12	זה ברור.
	ב: כן.

35:16	ק: ואדם שעבר את כל זה

35:18	הוא אומר "זה לא טוב מספיק

35:21	לא נתתם לי את הפרח, את הבושם.

35:25	רק נתתם לי עפר מזה".

35:29	ועכשיו, שלושתינו מנסים

35:32	למצוא את מה שמעבר לעפר.

35:37	ש: נכון.

35:39	ב: אתם אומרים, ישנו הדבר הזה
	שהוא מעבר למוות.

35:42	ק: לגמרי!

35:44	ב: האם תאמר שזה ניצחי או

35:47	ק: אני לא רוצה להשתמש
	במילים האלה.

35:49	ב: לא, אבל אני מתכוון במובן
	מסוים מעבר לזמן.

35:52	ק: מעבר לזמן.

35:53	ב: לפיכך "ניצחי" היא לא המילה
	הנכונה לזה.

35:56	ק: לכן, ישנו משהו מעבר

35:59	למוות השיטחי,
	תנועה ש

36:03	אין לה התחלה ואין לה סוף.
	ב: אבל זוהי תנועה.

36:07	ק: זאת תנועה.
	תנועה, לא בזמן.

36:10	ב: לא בזמן, אלא

36:12	ש: מה ההבדל בין התנועה בזמן

36:14	ותנועה שהיא מחוץ לזמן?

36:22	ק: אדוני, מה שמתחדש באופן קבוע

36:26	כל הזמן - "חדש"
	חדש זאת לא המילה

36:29	כל הזמן טרי,
	פורח

36:34	פורח לנצח,
	זה ללא זמן.

36:38	זה הכל
	פריחה מרמזת על זמן.

36:41	ב: כן, ובכן, אני חושב,
	אנו יכולים לראות את הנקודה.

36:43	ש: אני חושב שהבנו זאת.
	התחושה של ההתחדשות ביצירה ו.

36:48	בא והולך מבלי להשתנות

36:51	בלי משך, לא ליניארי, זהו ה

36:56	ק: אתה מבין, תן לי לחזור לזה
	באופן שונה.

37:01	בהיותי אדם אינטליגנט למדי

37:06	קראתי כמה ספרים,
	ניסיתי כמה מדיטציות.

37:11	- זן, זה וזה והדבר האחר

37:15	במבט חטוף יש לי תובנה

37:19	לכל זה, במבט חטוף, זה נגמר

37:22	אני לא אגע בזה!

37:26	וזה יכול להיות הסוף של יצירת התדמיות
	וכל זה.

37:38	שם צריכה להיות מדיטציה כדי לצלול,
	כדי שתהיה התובנה

37:48	למשהו שהמיינד מעולם לא נגע בו.

37:54	ב: אבל אני מתכוון, אפילו אם אתה
	כן נוגע בזה, זה לא אומר

37:59	בפעם הבאה זה יהיה ידוע.

38:02	ק: אה! זה לעולם לא יהיה ידוע
	במובן של

38:04	ב: זה לעולם לא יהיה ידוע,
	זה תמיד חדש במובן מסוים.

38:06	ק: כן, זה תמיד חדש. זה לא זיכרון
	שמאוחסן ומשתנה

38:13	השתנה ועכשיו נקרא "חדש".
	זה מעולם לא היה ישן.

38:20	ב: כן.

38:21	ק: אני לא יודע אם אני
	יכול לנסח זאת כך.

38:23	ב: אני חושב שאני מבין את זה.

38:26	האם נוכל לומר, כמו מיינד
	שמעולם לא ידע צער?

38:30	ק: כן.

38:31	ב: זה נראה מסובך בהתחלה
	אבל זוהי תנועה

38:36	מחוץ למצב שידע צער

38:39	למצב שאינו יודע צער.

38:40	ק: כן, נכון.
	ב: אבל אין "אתה", אז

38:43	ק: נכון.

38:44	ש: האם נוכל לומר זאת באופן
	הזה גם

38:46	האם נוכל לומר שזו פעולה

38:49	שנעה כאשר אין "אתה"?

38:53	ק: אתה מבין, כשאתה משתמש
	במילה "פעולה"

38:56	פעולה אומרת לא בעתיד או בעבר

39:00	פעולה היא העשייה.
	ש: כן.

39:06	ק: רוב הפעולות שלנו הם
	תוצאה של סיבה

39:10	של העבר, או לפי העתיד - אידיאלים וכו.

39:14	ש: זה לא זה.
	ק: זו לא פעולה.

39:16	זוהי בסך הכל נענתנות.

39:18	ש: נכון. לא, אני מדבר על
	פעולה מסוג אחר.

39:21	ק: לא. לא, אני לא.
	פעולה מרמזת

39:27	ישנם כמה דבר שמעורבים בכך.

39:32	לחדור אל תוך זה, המיינד
	חייב להיות שקט לגמרי.

39:38	ש: נכון.

39:39	ק: אחרת אתה מקרין משהו
	אל תוך זה.

39:43	ש: נכון. זה לא מקרין
	אל תוך משהו.

39:47	ק: דממה מוחלטת.

39:51	והדממה היא לא התוצר של

39:55	שליטה, רצון, תיכנון, החלטה.

40:01	לכן הדממה הזאת היא לא
	מובאת דבר הרצון.

40:07	ב: נכון.

40:09	ק: עכשיו, בדממה הזו

40:17	ישנה תחושה של

40:23	משהו מעבר לזמן

40:25	מעבר למוות, מעבר למחשבה.
	אתה מבין? משהו

40:34	כלום!

40:38	לא דבר - אתה מבין?
	שום דבר! ולפיכך, ריק.

40:43	ולכן, אנרגיה אדירה.

40:47	ב: האם זה
	ש: נע.

40:49	ק: אנרגיה.
	תעזוב את זה! תעזוב!

40:52	ב: האם זהו המקור של החמלה?

40:54	ק: זה מה שאני
	בידיוק.

40:57	ש: למה אתה מתכוון "המקור"?

40:58	ב: ובכן, שבתוך האנרגיה נמצאת החמלה

41:01	ק: כן, נכון.
	ש: בתוך האנרגיה

41:04	ק: האנרגיה היא החמלה.
	ב: היא החלמה.

41:06	ש: זה שונה.
	ק: כן. כמובן.

41:09	ש: האנרגיה הזו היא חמלה.

41:11	זה שונה מלהגיד "המקור".

41:14	ק: אתה מבין, ומעבר לזה
	ישנו משהו יותר.

41:19	ש: מעבר לזה?
	ק: כמובן.

41:21	ב: ובכן, למה אתה אומר "כמובן"?

41:28	מה יכול להיות יותר?

41:37	ק: אדוני, בוא נשים זאת,
	ניגש באופן שונה.

41:43	כל מה שהמחשבה יצרה הוא
	לא קדוש, הוא לא קדוש.

41:49	ב: כן, כי זה מחולק.

41:51	ק: זה מחולק, אנחנו יודעים,
	ושם שם תמונה

41:54	וסוגד לה, זה תוצר של המחשבה;

41:57	נוצר בידיים או על ידי המיינד,
	זוהי עדיין תדמית.

42:01	אז, אין שם שום דבר קדוש..

42:05	בגלל - כמו שהוא הראה

42:07	המחשבה היא מחולקת,
	מוגבלת, סופית

42:10	היא תוצר של הזיכרון וכולי.

42:12	ב: האם זה קדוש, לפיכך,
	זה שאין לא סוף?

42:16	ק: זהו זה.

42:18	ישנו משהו מעבר לחמלה

42:21	שהוא קדוש.

42:23	ב: כן. האם זה מעבר לתנועה?

42:26	ק: קדוש - אתה לא יכול לומר
	תנועה, או חוסר תנועה.

42:31	ב: אתה לא יכול לומר כלום.

42:33	ק: דבר חי

42:37	אתה יכול רק לבחון דבר מת.

42:40	דבר חי, אתה לא יכול לבחון.

42:44	מה שאנו מנסים לעשות

42:45	זה לבחון את הדבר החי
	שאנו קוראים לו קדוש

42:48	שהוא מעבר לחמלה.

42:52	ב: מהו היחס לדבר הקדוש אז?

42:57	ק: לאדם נבער אין שום יחס.

43:03	נכון? שזה נכון.

43:07	לאדם שהסיר מעצמו את התדמית

43:11	כל זה, שהוא חופשי מהתדמית

43:14	ויוצר התדמיות,
	הוא עדיין אין לזה משמעות עדיין.

43:22	נכון?

43:24	יש לזה משמעות רק כשזה הולך
	מעבר להכל, מעבר

43:29	הוא מת להכל.

43:35	מת פירושו, במובן

43:38	שאפילו לא לשניה

43:42	צובר או אוגר משהו פסיכולוגית.

43:50	ש: האם תאמר שישנו איזשהו
	- אתה שאלת את השאלה

43:54	מהם היחסים לדבר הקדוש?

43:57	האם יש שם אי פעם יחסים
	עם הדבר הקדוש או שהדבר הזה

44:01	ק: לא, הוא שואל משהו.
	ש: כן.

44:04	ק: הוא שואל, מהם היחסים בין

44:09	הדבר הזה שהוא קדוש,
	שלם, למציאות.

44:13	ב: כן, זה מרומז, בכל אופן.

44:16	ק: אה?
	ב: אני מתכוון, זה מרומז.

44:18	ק: כמובן.

44:22	דיברנו על זה,
	לפני כמה זמן

44:24	על השאלה, שהיא

44:26	מציאות שהיא התוצר של המחשבה
	אין לה שום יחסים

44:29	לזה בגלל שהמחשבה היא ריקה

44:33	ש: נכון.

44:34	ק: עיניין קטן. לזה יכול להיות
	יחס לזה.

44:38	ב: במובן מסוים.

44:44	ק: והיחסים באים דרך

44:48	תובנה, אינטליגנציה וחמלה.

44:58	ש: מהם היחסים האלה

45:01	מהי האינטליגנציה,
	אני מניח שאנו שואלים.

45:06	ק: אינטליגנציה?
	מהי אינטליגנציה?

45:10	ש: איך היא פועלת?

45:13	ק: חכה! חכה! היתה לך
	תובנה אל תוך התדמית.

45:20	היתה לך תובנה אל תוך
	התנועה של המחשבה

45:24	תנועה של מחשבה שהיא
	רחמים עצמיים

45:26	יוצרת צער וכל זה.

45:28	היתה לך תובנה אמיתית לתוך
	זה. הלא כן?

45:33	זה לא הסכם מילולי או חוסר הסכמה

45:37	או מסקנה הגיונית.

45:39	היתה לך תובנה אמיתית אל תוך
	העסק הזה.

45:44	אל תוך הגלים של הנהר.

45:46	עכשיו, האם יש לך תובנה גם
	האם התובנה הזו היא לא אינטליגנציה?

45:55	שהיא לא אינטליגנציה של אדם חכם

45:58	אנו לא מדברים על זה.

46:01	אז, אם יש את זה, כבר יש
	לך את האינטליגנציה.

46:04	ש: נכון.

46:06	ק: עכשיו, נזוז עם האינטליגנציה
	הזאת.

46:11	שהיא לא שלך או שלי, אינטליגנציה

46:14	לא של ד"ר שיינברג או של ק.
	או של מישהו

46:17	זאת אינטליגנציה אוניברסלית

46:23	גלובלית או קוסמית
	- זוהי תובנה.

46:28	עכשיו, תיקח צעד קדימה משם.
	ש: תנוע עם, כן.

46:33	ק: האם יש לך תובנה אל תוך הצער

46:38	שזה לא הצער של המחשבה, וכל זה

46:41	צער אדיר של האנושות,
	של בערות - אתה מבין?

46:51	ומתוך זה תובנה - חמלה.

46:55	עכשיו, תובנה אל תוך החמלה.

47:05	האם החמלה הסוף של כל החיים,
	סוף של כל המוות?

47:14	זה נראה כך בגלל שיש לך
	- אתה מבין? - זרקת

47:18	המיינד זרק את כל המסע הכבד

47:21	שהאדם העמיס על עצמו. נכון?

47:26	אז, יש לך את התחושה
	האדירה הזו

47:29	דבר אדיר בתוכך.

47:31	עכשיו, החמלה הזו
	- תכנס לעומקה.

47:41	ויש שם משהו קדוש

47:46	שהאדם לא נגע בו - אדם במובן,
	המיינד לא נגע בו

47:52	על ידי הרצונות שלו, הדרישות
	התפילות

47:55	על ידי התחבולות האינסופיות,
	תרגילים.

48:04	וזה יכול להיות המקור של הכל

48:13	שהאדם השתמש בו לרעה.
	אתה מבין?

48:17	לא שזה מתקיים בתוכו
	כי אז אנחנו מאבדים כיוון.

48:21	ב: אם אתה אומר שזה המקור
	של כל החומר, כל הטבע?

48:25	ק: הכל - כל החומר, וכל הטבע.

48:27	ב: כל האנושות.

48:29	ק: כן. נכון, אדוני.

48:33	אני יצמד לזה.

48:42	אז, בסופם של הדיאלוגים הללו

48:47	מה יש לך,
	מה יש לצופה?

48:50	מה הוא תפס?

48:54	ש: מה אנו מקווים שהוא תפס?

48:57	האם תאמר אנו מקווים

48:59	שהוא יתפוס, או מה שהוא
	תפס בפועל?

49:02	ק: מה הוא תפס בפועל, לא מקווים.

49:05	מה הוא תפס בפועל?

49:10	האם הקערה שלו מולאה?

49:14	ש: מולאה עם הקודש.

49:17	ק: או האם הוא יגיד
	"ובכן, יש לי הרבה

49:19	עפר שנשאר,
	מאוד נחמד מצידכם

49:23	אבל אני לא יכול לקחת
	את זה לשום מקום".

49:27	שום אדם רציונלי עם הגיון יגיד

49:30	"כן, עם הדיונים איתכם
	אתם יכולים למחוק את כל זה

49:33	ואני נשארתי עם כלום".

49:35	ש: או שיש לו

49:37	ק: כן, זה מה.

49:42	הוא הגיע אליו
	- אני באתי לשלושתיכם

49:49	רוצה למצוא

49:55	שינוי לחיי

49:59	בגלל שאני מרגיש
	שזה הכרחי מאוד.

50:04	לא - אתה יודע

50:06	להיפטר מהאמביציה שלי,
	וכל השטויות האלה

50:08	שהאנושות אגרה.

50:11	אני מרוקן עצמי מכל זה.

50:13	אני - בבקשה מתי שאני משתמש
	במילה "אני" זה לא

50:18	"אני" שיכול לרוקן את עצמו,
	"אני" מת לכל זה.

50:22	האם יש לי משהו מכל זה?

50:27	האם נתתם לי את הבושם
	של הדבר הזה?

50:32	ש: האם אני יכול לתת לך את הבושם?

50:34	ק: או

50:39	כן, אדוני, תשתף אותי?

50:42	ש: אני יכול לשתף אותך.

50:46	האם הצופה השתתף איתנו

50:48	ב: כן.

50:49	ש: החוויה שהיתה לנו ביחד.

50:51	ק: האם שניכם שיתפתם את
	הדבר הזה עם האדם הזה?

50:54	ש: נכון. האם שיתפנו את זה
	עם האדם הזה?

51:04	ק: אם לא, אז מה?

51:08	שיחה אינטלקטואלית, דיאלוג,
	או, מזה אנחנו שבעים!

51:22	אתה יכול רק לשתף מתי שאתה
	ממש רעב

51:25	אתה מבין?
	- בוער מרעב.

51:32	אחרת אתה משתף מילים.

51:38	אז, הגענו לנקודה

51:42	הגענו לנקודה שאנו רואים

51:45	לחיים משמעות יוצאת דופן.

51:51	ב: בואו נגיד, יש להם משמעות
	הרבה מעבר למה שאנו חושבים.

51:55	ק: כן, זה כל כך רדוד וריקני.

51:57	ב: ובכן, האם תאמר שהקדושה
	היא גם החיים?

52:00	ק: כן, זה מה שרציתי להגיע.

52:06	החיים קדושים.
	ב: והקדושה הם החיים.

52:09	ק: כן.
	ש: והאם שיתפנו זאת?

52:11	ק: האם שיתפתם זאת?

52:19	אז, אסור לנו לנצל את החיים לרעה.

52:21	ב: נכון.

52:23	ק: אתם מבינים?

52:25	אסור לנו לבזבז אותם כי
	החיים כל כך קצרים.

52:33	ב: אתה מתכוון, אתה מרגיש,
	שלכל אחד מהחיים שלנו

52:35	יש תפקיד לשחק בקדושה

52:37	שאתה דיברת עליה.
	ק: מה, אדוני?

52:40	ב: כל אחד מהחיים

52:41	יש לו חלק חשוב
	במובן מסוים לבצע.

52:43	ק: זה חלק זה שם!

52:45	ב: זה חלק מהשלם

52:49	וזה שמנצל את זה

52:52	ובכן, להשתמש בצורה נכונה
	יש לזה משמעות גדולה.

52:54	ק: כן. אכן כן.

52:57	אבל לקבל זאת כתיאוריה
	זה טוב כמו כל תיאוריה אחרת.

53:06	ש: ישנו משהו למרות זאת

53:12	אני מרגיש מוטרד.
	האם שיתפנו זאת?

53:16	ק: כן, אדוני!

53:18	ש: זה בוער, השאלה בוערת.

53:22	האם שיתפנו את הקדושה?

53:27	ק: שזה אומר, באמת, כל הדיאלוגים היו

53:33	תהליך של מדיטציה.

53:38	לא טיעונים חכמים.

53:42	מדיטציה אמיתית ועמוקה

53:46	שנותנת תובנה אל כל מה שנאמר.

53:53	ב: או, עליי לומר שעשינו את זה.

53:56	ק: אני חושב שעשינו את זה.

53:57	ש: עשינו את זה.

54:00	האם שיתפנו את זה?

54:02	ב: עם מי? בינינו?
	ש: עם הצופה.

54:05	ב: ובכן, עליי לחשוב
	ק: אה!

54:07	ב: זה הקושי.

54:08	ק: האם אתה מחשיב את הצופה
	או

54:15	שאין צופה כלל?

54:24	האם אתה מדבר לצופה

54:27	או רק לדבר שבו הצופה

54:31	אתה ואני, הכל מתקיים בו?

54:34	אתה מבין מה אני אומר?

54:38	יש לך עוד שתי דקות.

54:41	ש: ובכן, איך אתה תגיב למה
	שדוויד אמר

54:45	"היינו במדיטציה",
	אתה אומר ואני אומר

54:48	"אנו היינו במדיטציה".

54:51	איך התחלקנו במדיטציה שלנו?

54:53	ק: אני מתכוון, לא. האם זאת
	הייתה מדיטציה?

54:57	ש: כן.

54:59	ק: הדיאלוגים הללו.

55:02	מדיטציה היא לא רק טיעון.

55:06	ש: לא, חלקנו יחד.
	אני מרגיש זאת.

55:08	ק: רואים את האמת בכל משפט.

55:10	או את השקריות של כל משפט.

55:13	או רואים בתוך השקרי, את האמת.

55:17	ש: נכון.

55:18	ומודעים בתוך כל אחד מאיתנו
	ובכולנו על השיקרי

55:21	וזה מופיע וזה מתבהר.

55:23	ק: תראה את כל זה, ולכן

55:26	אנו במצב של מדיטציה.

55:30	ומה שנאמר חייב אז להוביל
	אותנו לדבר הסופי.

55:39	ואז אתם כבר לא משתפים.

55:42	ש: היכן אתם?

55:45	ק: אין שיתוף.
	יש לנו רגע אחד.

55:47	אין שיתוף.
	יש רק את זה.

55:49	ש: זה.

55:54	האקט של המדיטציה הוא זה.

55:56	ק: לא. אין
	- יש רק את זה. אל

56:00	ש: אוקיי.