Krishnamurti Subtitles home


BR76CTM7 - החיים הם קדושים
דיון מס' 7 עם בוהם ושיינברג
ברוקווד פארק, אנגליה
20 במאי 1976



0:11 ק: אחרי הבוקר הזה כאדם מבחוץ, השארתם אותי לגמרי ריק בלי עתיד, בלי עבר בלי תדמית. אז איפה אני?
0:42 ש: נכון. מישהו אמר שראה אותנו הבוקר או אחד מהאנשים כאן אמר "איך אני אקום מהמיטה בבוקר?"
0:50 ב: אה, כן.
0:53 ק: לא, אני חושב שזה פשוט למדי - השאלה הזאת של לקום מהמיטה בבוקר זה פשוט. כי אני צריך לקום ולעשות דברים, החיים דורשים שאני יפעל, לא רק ישאר במיטה לשארית חיי. נשארתי כאדם מבחוץ שמסתכל על כל זה שמקשיב לכל זה, עם תחושה של "קיר לבן". תחושה של "אני הבנתי מה אמרתם כי זה נאמר לי בבירור. אני בהרף עין, דחיתי את כל המערכות, את כל הגורואים את הזן בודהיזם, הבודהיזם הזה המדיטציה הזאת, המדיטציה האחרת וכולי דחיתי את כל זה כי הבנתי שהמודט הוא המדיטציה. אבל עדיין לאהרגשתי האם פתרתי את בעיית הצער? האם אני יודע מה זה אומר לאהוב? האם אני מבין מהי חמלה? חי - לא להבין באופן אינטלקטואלי אני יכול לגלגל הרבה מילים אבל בסופו של כל זה הדיאלוגים הללו אחרי שדנתי עמכם, הקשבתי לכם האם יש לי את התחושה של האנרגיה החזקה שהיא החמלה? הסוף של הצער. האם אני יודע מה זה אומר לאהוב מישהו לאהוב בני אדם?

ש: אהבה אמיתית.
2:46 ק: בפועל, אמיתי.

ש: לא לדבר על זה.
2:48 ק: לא, לא. כבר הייתי שם. ואתה לא הראת לי מהו המוות.
2:59 ב: כן.
3:01 ק: לא הבנתי דבר על המוות. לא דיברת איתי על זה. אז, אלה הם הדברים שעלינו לעבור עליהם לפני שנסיים את הערב הזה, הרבה דברים לכסות.
3:17 ב: אוקיי. האם נוכל להתחיל בשאלה של המוות?
3:20 ק: כן. בואו נתחיל במוות.
3:24 ב: נקודה אחת עברה במוחי, דיברנו על זה הבוקר אמרנו שהגענו לנקודה שבה אנו רואים שהצופה הוא הנצפה ואז זהו המוות, למעשה זה מה שאמרת. נכון?

ק: כן.
3:37 ב: עכשיו, זה מעלה את השאלה האם ה"אני" הוא שום דבר מלבד תדמית - נכון? אז מהו הדבר שמת? אם התדמית מתה זה כלום - נכון? זה לא מוות.

ק: לא, זה נכון.
3:52 ב: אז, האם ישנו משהו אמיתי שמת?
3:55 ק: ישנו מוות ביולוגי.
3:57 ב: אנחנו לא מדברים על זה ברגע זה.
3:59 ק: לא.
4:00 ב: אנו דנים בסוג מסוים של מוות.
4:03 ק: כאשר דיברנו הבוקר ניסיתי להראות שאם אין תדמית כלל אם אין שלל תדמיות בתודעה שלי אני מת, ישנו מוות!
4:18 ב: זאת הנקודה זה לא ברור. מהו הדבר שמת? מוות מרמז על משהו שמת.
4:23 ק: מת? התדמיות מתו, "אני" מת.
4:26 ב: אבל האם זה משהו האם זה מוות אמיתי
4:29 ק: אה, זה בידיוק מה שאני רוצה כמובן האם זאת הבנה מילולית?
4:37 ב: כן. או יותר עמוק, האם ישנו משהו שצריך למות? אני מנסה לומר, משהו אמיתי.

ש: משהו.
4:43 ב: במילים אחרות, אם יצור חי מת, אני רואה את זה, עד לנקודה משהו אמיתי מת.
4:49 ק: כן, משהו אמיתי מת.
4:51 ב: אבל כשה"אני" מת
4:53 ק: אה, אבל עד עכשיו קיבלתי ה"אני" היה אמיתי להפליא.
4:59 ב: כן.
5:01 ק: אתה בא - שלושתכם - ואומרים לי ש התדמית היא בידיונית, ואני מבין זאת ואני קצת מפחד שכש זה מת, כשאין תדמית אתה מבין? - ישנו סוף למשהו.
5:25 ב: כן, אבל מהו הדבר שמסתיים?
5:28 ק: אה, אכן! מהו הדבר שמסתיים?
5:34 ב: בגלל שהאם זה משהו אמיתי שמסתיים? או ש שהסוף של התדמית הוא לא סוף כלל, נכון?
5:39 ק: בכלל. מה?
5:42 ב: אם זאת התדמית שמתה, זאת תדמית של הסוף. אני מנסה לומר ששום דבר לא נגמר אם זאת רק התדמית.
5:48 ק: כן, לזה אני רוצה להגיע.
5:50 ב: אתה יודע למה אני מתכוון?
5:52 ק: אם זה רק הסוף של התדמית
5:55 ש: אז אין כל כך הרבה.

ק: אין כלום.
5:57 ב: לא, זה כמו לכבות את הטלוויזיה.
5:59 ק: כן, זה מותיר אותי עם כלום.
6:04 ש: האם זהו המוות?
6:06 ב: האם זה המוות או האם ישנו משהו עמוק יותר שמת?
6:10 ק: אה, הרבה יותר עמוק.

ב: משהו עמוק יותר מת.
6:12 ק: כן.
6:13 ש: מה בנוגע לתהליך יצירת התדמיות?
6:17 ק: לא. אני אומר המוות זה לא סוף התדמית אלא משהו הרבה יותר עמוק מזה.
6:29 ב: אבל זה עדיין לא מוות של הגוף.
6:31 ק: עדיין לא מוות של הגוף, כמובן, הגוף
6:35 ב: ימשיך, עד לנקודה מסוימת.
6:37 ק: עד לנקודה, כן. עד שהוא נפטר תאונה, זיקנה, או סיניליות וכולי. אבל, מוות האם זה הסוף של התדמית שזה פשוט למדי ו קביל ונורמלי, אבל
7:04 ק: בהיגיון, או בפועל. אבל זה כמו זאת בריכה רדודה מאוד. לקחת את הקצת מים ולא נשאר כלום חוץ מבוץ שנשאר מאחור. אין כלום. אז, האם יש שם עוד משהו?

ש: שמת?
7:30 ק: לא. לא שמת, אלא המשמעות של המוות.
7:39 ש: האם ישנו משהו יותר מהתדמית שמתה או שלמוות ישנה משמעות מעבר למוות של התדמית?
7:50 ק: כמובן, זה מה שאנו שואלים.
7:52 ש: זאת השאלה. האם יש משהו על המוות שהוא גדול יותר מהמוות של התדמית?
7:56 ק: כמובן. חייב להיות.
7:59 ב: האם זה יכלול את המוות של הגוף?
8:02 ק: כן. המוות של הגוף יכול להמשיך אני מתכוון, הגוף יכול להמשיך אבל לבסוף מגיע לסופו.
8:09 ב: אבל אם היה עלינו לראות מהי משמעות המוות כשלם, כאוניברסל אז אנחנו נראה גם מה המשמעות של המוות של הגוף.
8:18 ק: כן.
8:19 ב: אבל האם ישנה משמעות גם למוות של התדמית העצמית אותה משמעות?
8:25 ק: זה רק, אני מוכרח לומר, חלק קטן מאוד.
8:29 ב: זה מאוד קטן.

ש: נכון.
8:30 ק: זה חלק מאוד, מאוד קטן.
8:32 ב: אבל אז, מישהו יכול לחשוב שיכול להיות המוות של התדמית העצמית, אז יכול להיות תהליך או מבנה מעבר לתדמית העצמית שעלול למות שיוצר את התדמית העצמית.
8:45 ק: כן, זוהי החשיבה.
8:46 ב: זה המחשבה. האם אתה מדבר על המוות של המחשבה?
8:49 ק: כן, זה מאוד שיטחי גם.
8:52 ב: זה מאוד קטן.

ק: מאוד קטן.
8:54 ב: והאם יש שם משהו מעבר למחשבה עצמה שצריך למות?
8:56 ק: לזה אני רוצה להגיע.
8:57 ש: אז ניסינו להגיע למשמעות של המוות.
8:59 ב: אנו לא לגמרי ברורים.
9:01 ש: שזה מעבר למוות של ה"אני", מחשבה או התדמית.
9:04 ק: לא, רק תראו. התדמית מתה. זה מאוד למדי. זה עיניין מאוד רדוד.

ב: נכון.
9:14 ק: ואז ישנו הסוף של החשיבה שזה הסוף המוות של המחשבה.
9:18 ב: אתה יכול לומר שהמחשבה יותר עמוקה מהתדמית אבל לא מאוד עמוקה.
9:21 ק: לא מאוד עמוקה. אז
9:24 ק: היסרנו את היוצר של התדמית ואת התדמית עצמה. עכשיו, האם ישנו משהו נוסף?
9:34 ב: באיזה מובן משהו נוסף? משהו נוסף שקיים או משהו יותר שצריך למות, או
9:41 ש: זה משהו יצירתי שקורה?
9:43 ק: לא. אנחנו הולכים לברר.
9:45 ב: אבל אני מתכוון, שאלתך לא ברורה.. כשאתה אומר "האם יש משהו נוסף?"
9:49 ק: יש משהו? לא. האם זה הכל מוות?
9:56 ב: או, אני רואה. האם כל זה משמעות המוות?
9:59 ק: כן.

ש: זהו המוות.
10:02 ק: לא. לא. אני מבין, תדמית, יוצר התדמיות. אבל זה עיניין רדוד מאוד.
10:08 ש: אז יש שם עוד משהו
10:10 ק: ואז אני אומר "האם זה הכל, האם זוהי משמעות המוות?"
10:16 ש: אני חושב, אני מגיע איתך האם זו משמעות המוות רק בתוך החלק הקטן. האם ישנה משמעות גדולה יותר?
10:23 ק: למוות חייב להיות משהו משמעותי ועצום.
10:26 ש: נכון.
10:27 ב: אתה אומר שלמוות יש משמעות משמעות עבור הכל. עבור כל החיים.

ק: כן, עבור החיים בשלמותם.
10:33 ב: עכשיו, ראשית האם תוכל לומר למה אתה אומר זאת? במילים אחרות זה לא מקובל באופן כללי אם נחשוב על הצופה שהמוות הוא מסוג הדברים האלה. במילים אחרות, הדרך שבה אנו חייים עכשיו, מוות
10:45 ק: הוא בסופם.
10:47 ב: בסוף ואתה מנסה לשכוח מזה ומנסה לעשות מזה משהו לא בולט, וכולי.
10:52 ק: אבל אם אתם, בזמן שדנתם שלושתיכם, הראיתם שחיי היו במערבולת. והחיים שלי היו מאבק אינסופי חרדה, כל השאר.

ש: נכון.
11:09 ק: אלו היו חיי. נצמדתי לידוע ולכן, המוות הוא הלא נודע. אז, אני מפחד מזה. ואנחנו באים ואומרים "תראה, המוות הוא חלקית הסוף של התדמית, היוצר של התדמית והמוות חייב להיות יותר מזה משמעות גדולה יותר, מזה, צלחת ריקה".
11:38 ב: אם אתה עושה זאת יותר בבירור למה זה חייב להיות.
11:43 ק: "למה זה חייב להיות" בגלל
11:49 ש: למה זה חייב להיות?
11:53 ק: האם החיים הם רדודים, בריכה ריקה? בוץ וריקנות בסופם?
12:00 ש: ובכן, למה שתניח שזה שזה משהו אחר?
12:03 ק: אני רוצה לדעת.
12:05 ב: אבל, אפילו אם זה משהו אחר עלינו לשאול למה המוות הוא המפתח להבנה של כל זה.
12:13 ק: בגלל שזה הסוף של הכל.
12:16 ב: בסדר.

ש: הכל.
12:20 ק: מציאות

ב: כן.
12:24 ק: וכל הקונספטים שלי, תדמיות - סופם של כל זיכרונותיי.
12:34 ב: אבל זה בסופה של המחשבה, נכון?
12:36 ק: סופה של המחשבה. וגם זה אומר, הסוף של הזמן.
12:40 ב: סופו של הזמן.
12:44 ק: הזמן מגיע לעצירה מוחלטת. ואין עתיד במובן של העבר פוגש את ההווה וממשיך משם.
12:58 ב: במובן הפסיכולוגי.
12:59 ק: כן, פסיכולוגית, כמובן.
13:02 ב: היכן שאנו עדיין מרשים את העתיד ואת העבר.
13:04 ק: כמובן.

ש: זה נכון, אוקיי.
13:07 ק: הסוף - פסיכולוגית הסוף של הכל. זהו המוות.
13:17 ב: אבל מתי שהגוף מת אז הכל מסתיים עבור הגוף.
13:23 ק: כמובן. מתי שהגוף, הגוף הזה מת, זה נגמר.
13:33 ש: נכון.
13:34 ק: אבל חכה דקה. אם אני לא יסיים את התדמית הזרם הזה של יצירת התדמיות ימשיך.
13:46 ב: ובכן, אני חושב שזה לא ברור היכן זה ממשיך; אצל אנשים אחרים? או ב
13:51 ק: זה מתגלה אצל אנשים אחרים. כלומר, אני מת.
13:57 ש: נכון, הגוף.
13:59 ק: אני מת, הגוף מת, וברגע האחרון אני עדיין עם התדמית שיש לי.
14:08 ב: כן, ואז מה קורה לזה?
14:10 ק: זה מה שאני אומר. התדמית יש לה את ההמשכיות עם שאר התדמיות התדמית שלך, התדמית שלי.

ש: נכון.
14:20 ק: התדמית שלך לא שונה משלי.
14:22 ש: נכון. אנחנו חולקים אותה.
14:24 ק: לא, לא חולקים אותה, זה לא שונה.
14:26 ש: נכון.
14:28 ק: יכול להיות לה גוון נוסף, אולי יותר צבע אבל בתמצית, התדמית, התדמית שלי היא התדמית שלך.
14:34 ש: נכון.
14:36 ק: עכשיו, אז ישנה הזרימה המתמשכת של יצירה תדמיות.
14:42 ב: היכן זה קורה? אצל אנשים?
14:45 ק: זה שם, זה מתגלה אצל אנשים.
14:49 ב: או, אתה מרגיש שזה יותר.. רחב במובן הכללי, יותר אוניברסלי.
14:52 ק: כן, יותר אוניברסלי.

ב: זה מעין
14:55 ק: אה?
14:56 ב: אני אומר, זה מוזר קצת, לחשוב על זה.
14:59 ק: כן.
15:02 ש: זה שם.
15:04 ק: זה זה
15:06 ש: זה נהר, כן, כמו נהר, זה שם. וזה מתגלה כזרמים שקוראים להם אנשים.
15:14 ק: מתגלה - לא. הזרם הוא היוצר של התדמיות וגם התדמיות.
15:22 ב: במילים אחרות, אתה אומר התדמית מקורה לא רק במוח אחד במובן מסוים היא אוניברסלית.
15:28 ק: אוניברסלית.

ב: אבל זה לא ברור. אתה לא רק אומר שזה רק סך כל של התוצאה של כל המוחות אבל האם אתה רומז על משהו יותר מזה?
15:38 ק: זה התוצאה של כל המוחות וזה מתגלה אצל בני אדם כשהם נולדים; גנים וכל השאר. עכשיו. האם זה הכל? האם המוות מותיר אותי האם המוות מביא לכדי תחושה של אנרגיה עצומה, אינסופית שאין לה התחלה ואין לה סוף? או שזה רק שנפטרתי מכל התדמיות והיוצר של התדמיות הוא אני יכול לעצור אותו, זה מאוד פשוט זה יכול להפסיק, וכן. אבל לא נגעתי בדברים עמוקים יותר, חייב להיות לחיים ישנו עומק אינסופי.
16:48 ב: עכשיו, המוות שפתח את כל זה.
16:51 ק: המוות פותח את זה.
16:53 ב: זהו המוות אבל אנו אומרים שזה יותר מהמוות של יצירת התדמיות, זה מה שלא ברור. זה שם, אני מנסה לומר, משהו אמיתי שחוסם את זה מלדעת את עצמו?
17:07 ק: כן, ה"אני" חוסם את עצמו דרך התדמית והיוצר של המחשבה, יוצר התדמיות.
17:13 ש: זה מה שחוסם את זה למרות שיוצר התדמית, ויוצר המחשבה חוסם את החלק הגדול.
17:18 ק: חכה. חוסם את זה.
17:20 ש: חוסם את זה, נכון.
17:21 ק: אבל האם ישנם עוד חסימות חסימות עמוקות יותר.
17:24 ב: לזה אני מנסה להגיע. שישנם חסימות עמוקות שהם אמיתיות.
17:28 ק: שהם אמיתיות, עכשיו.
17:31 ב: ועליהם באמת למות.

ק: זה בדיוק זה.
17:34 ש: האם זה יהיה כמו הזרם שדיברת עליו?
17:37 ק: לא, לא. ישנו זרם של צער, הלא כן?
17:43 ב: באיזה מובן? האם הצער עמוק יותר מהתדמית?
17:46 ק: כן.

ש: הוא כן.
17:48 ב: זה חשוב.

ק: זה כן.
17:50 ש: אתה חושב כך?

ק: אתה לא?
17:54 ש: אני כן. אני חושב
17:56 ק: לא, תהיה זהיר אדוני. זה מאוד רציני, הדבר הזה.
17:59 ש: זה נכון.
18:01 ב: האם תאמר שצער וסבל הם אותו דבר הם רק מילים שונות?
18:05 ק: או, מילים אחרות - צער וסבל.
18:08 ש: עמוק יותר מיוצר התדמיות הוא הצער.
18:11 ק: האם זה לא כך? האדם חי עם הצער במשך מיליון שנה.
18:19 ב: האם נוכל להרחיב מעט על הצער. מהו הצער? זה יותר מכאב.
18:24 ק: או, הרבה יותר מכאב, הרבה יותר מאובדן הרבה יותר מלאבד את הבן שלי או את אבא שלי או משהו.

ש: זה יותר עמוק מזה.
18:33 ק: זה עמוק יותר מזה.

ש: נכון.
18:36 ב: זה מעבר לתדמית, מעבר לחשיבה.
18:38 ק: כמובן, מעבר למחשבה.
18:40 ב: או. מעבר למה שאנחנו קוראים לו תחושה.
18:43 ק: כמובן. תחושה, מחשבה. עכשיו, האם זה יכול להסתיים?
18:47 ש: תן לי, לפני שתמשיך האם אתה אומר שהזרם של הצער אם אוכל להיות נאיבי, הוא זרם שונה מהזרם של יצירת התדמיות? אם היה עליך לומר שזה שם, האם הם שני זרמים שונים?
19:03 ק: לא, זה חלק מהזרם.

ש: חלק מאותו זרם.
19:06 ק: אבל עמוק יותר.

ש: יותר עמוק.
19:07 ב: האם אתה אומר אז, ישנו זרם מאוד עמוק יצירת תדמיות היא בחלק של פני השטח של הזרם הגלים של פני השטח.
19:14 ק: זה הכל. אבל נשארנו עם זה אני רוצה לחדור עוד.

ב: האם תוכל לומר הבנו את הגלים שבפני השטח של הזרם הזה שאנחנו קוראים לזה יצירת התדמיות.

ק: יצירת התדמיות. נכון.
19:23 ב: ואילו הפרעות ישנם ב"צער" עולים לפני השטח כיצירת תדמיות.
19:28 ק: זה נכון.
19:28 ש: אז, עכשיו עלינו לעשות צלילה לעומק הים, נכון?
19:32 ק: צלילה בנהר.
19:38 ב: אבל מהו הצער?
19:41 ק: אתה יודע, אדוני, ישנו צער אוניברסלי.
19:46 ב: כן, בואו ננסה לבהר את זה. זה לא רק זה סכום כל הצערים של אנשים שונים?
19:54 ק: לא. זה זה האם נוכל לנסח את זה כך הגלים שבנהר לא מביאים חמלה או אהבה. - חמלה ואהבה הם אותו דבר הם מילים נרדפות אז נצמד למילה "חלמה". הגלים לא מביאים את זה. מה יביא? בלי חמלה בני אנוש כפי שהם מתנהגים - הם הורסים את עצמם. אז, האם החמלה מגיעה עם הסוף של הצער שהוא לא הצער שנוצר על ידי החשיבה?
20:49 ב: כן. אז, בוא נגיד שבמחשבה יש לך. צער על ה"אני" - נכון?

ק: כן צער על ה"אני".
20:55 ב: שזה רחמים עצמיים, ועכשיו אתה אומר שישנו עוד צער אני חושב שלא תפסנו את זה. זהו צער עמוק יותר

ק: ישנו צער עמוק יותר.
21:04 ב: שהוא אוניברסלי, לא רק הסכום הכולל אלא משהו אוניברסלי.
21:08 ק: זה נכון.

ש: האם נוכל רק להגיד האם נוכל לאיית את זה, להיכנס לשם.
21:15 ק: אתה לא מכיר את זה?

ש: כן.
21:18 ק: בלי, אני רק שואל - האם אתה לא יודע או מודע לצער עמוק הרבה יותר מהצער של המחשבה, רחמים עצמיים צער של התדמית.
21:34 ב: האם לצער הזה ישנו תוכן? להגיד שזה צער לעובדה שהאדם במצב הדברים, שהוא לא יכול לצאת מזה.
21:44 ק: זה זה חלקית. זה אומר חלקית, הצער של הבערות.
21:49 ב: כן. האדם הוא נבער ולא יכול לצאת מזה.
21:52 ק: לא יכול לצאת - אתה מבין?

ב: נכון, כן.
21:55 ק: ושהתפיסה של הצער היא החמלה.
22:00 ש: נכון.
22:01 ב: בסדר, אז האי-תפיסה היא צער אז?
22:04 ק: כן, כן. האם אנו אומרים את אותו דבר?
22:12 ש: לא, אני לא חושב.
22:14 ק: נגיד, לדוגמה, אתה רואה את הבערות שלי.
22:18 ב: או שאני רואה את כל האנושות
22:20 ק: אנושות בבערות. ואחרי חיים של מיליון שנים, הם עדיין נבערים נבערים במובן שאנו מדברים עליו שזה, היוצר של התדמית וכל זה.
22:33 ב: עכשיו, בוא נגיד, שאם המיינד שלי הוא צודק, טוב, נקי זה יכול לגרום להשפעה עליי?
22:39 ק: כן.

ב: נכון?
22:40 ק: כן.
22:41 ש: מה יגרום להשפעה ?
22:42 לראות את הבערות העצומה את ההרס העצום.
22:45 ק: אנחנו מגיעים לשם.

ש: נכון.
22:47 ק: אנחנו מגיעים לזה.
22:50 ב: אבל אז אם אני לא תופס לגמרי אם אני מתחיל לברוח מהתפיסה הזו אז אני בתוך זה גם?

ק: כן, אתה גם שם.
23:01 ב: אבל התחושה היא עדיין שהצער האוניברסלי הוא עדיין משהו שאני יכול לחוש, האם זה מה שהתכוונת לומר?
23:12 ק: כן.
23:14 ב: למרות שאני מהיר תפיסה אז מה זה אומר.
23:16 ק: לא, לא. אתה יכול לחוש את הצער של המחשבה.
23:21 ב: צער המחשבה. אבל אני יכול לחוש, או איכשהו להיות מודע לצער האוניברסלי.

ק: כן. אתה יכול.
23:28 ש: אתה אומר שהצער האוניברסלי הוא שם
23:30 ק: אתה יכול לחוש את זה.

ב: להרגיש או לחוש.
23:33 ש: כן.

ב: נכון.
23:36 ק: צער של האדם שחי כך.

ב: האם זוהי התמצית של העניין?
23:39 ק: אני רק נכנס לזה. בואו נזוז.
23:41 ק: כן. האם ישנו משהו יותר לזה?

ק: הרבה יותר יש לזה!
23:44 ב: או בסדר, אז אולי ננסה להביא את זה החוצה.
23:46 ק: אני מנסה.

ש: צער, כן.
23:49 ק: אתה רואה אותי. אני חי חיים רגילים תדמית, צער, פחד, חרדה, כל זה. יש לי את הצער של הרחמים העצמיים, כל זה. ואתה, שאתה "מואר" במרכאות מסתכל עליי ואומר האם אתה לא מתמלא צער עליי? שזה חמלה.
24:17 ב: אני אומר שזה סוג של אנרגיה שהיא מתעוררת בצורה חזקה בגלל המצב.

ק: כן.
24:23 ב: נכון?

ק: כן.
24:25 ב: אבל זה, האם תקרא לזה צער או שתקרא לזה חמלה.
24:29 ק: חמלה, שזו התוצאה של הצער.
24:32 ב: האם האם חשת את הצער קודם? האם האדם המואר הרגיש צער ואז חמלה?
24:39 ק: לא.
24:40 ש: או הפוך?

ק: לא, לא - תזהר, ידידי. תלך בזהירות. אתה אומר אדוני, אתה אומר שלאדם חייב להיות צער קודם כדי שתהיה לו חמלה.
24:57 ק: אני לא, אני רק חוקר את זה.
24:59 ק: כן, אנחנו חוקרים. דרך הצער אתה מגיע לחמלה.
25:03 ב: אבל מה שאתה אומר כך נראה.
25:05 ק: כן, נראה שאני אומר, שזה רומז שאני צריך לעבור דרך כל הצרות של האנושות.

ש: ניסיון.
25:14 ק: לפי הסדר.

ש: נכון.
25:17 ק: לא.

ש: לא?
25:19 ק: לא!

ב: אבל בוא נאמר
25:21 ק: זאת הנקודה, אדוני. תסלח לי.
25:22 ב: בוא נגיד שהאיש המואר האדם המואר.. רואה את הצער, רואה את ההרס והוא מרגיש משהו - נכון? - הוא חש במשהו שהיא אנרגיה עצומה

ק: כן.
25:34 ב: אנו קוראים לזה חמלה. עכשיו, הוא מבין שהאנשים נמצאים בצער
25:40 ק: כמובן!
25:41 ב: אבל הוא לא צער בעצמו.

ק: זה נכון.
25:45 ב: אבל הוא מרגיש אנרגיה עצומה לעשות משהו.
25:48 ק: כן. אנרגיה עצומה של החמלה.
25:51 ק: חמלה. רגש כלפיהם.

ק: חמלה.
25:54 ש: האם תאמר אז שהאדם המואר תופס או מודע ל אני שונא את המילה הזו, חוסר יעילות - אבל הקונפליקט הוא לא מודע לצער, הוא מודע לסירבול לטעות, לאיבוד החיים.
26:19 ק: לא, אדוני. ד"ר שיינברג, רק תקשיב. אתה עברת את כל זה נניח שעברת את כל זה.
26:30 ש: צער.
26:33 ק: תדמית, מחשבה, הצער של המחשבה, הפחדים, החרדות ואתה אומר "אני הבנתי זאת. זה נגמר עבורי". אבל נשאר לך מעט מאוד, יש לך אנרגיה אבל זה עסק רדוד מאוד. והאם החיים כל כך רדודים כמו כל זה? או שיש להם עומק אינסופי? עומק זוהי המילה הלא נכונה, אבל

ב: האם יש להם פנימיות?
27:07 ק: פנימיות אדירה. וכדי למצוא אותה האם אתה לא צריך למות לכל הדברים שידועים לך?
27:27 ב: כן, אבל איך זה מתקשר לצער באותו זמן?
27:30 ק: אני מגיע אתה יכול לחוש אני נבער, יש לי את החרדות שלי, וכל השאר. אתה מעבר לזה אתה בצד האחר של הזרם מה שנקרא. האם אין לך חמלה?
27:59 ש: כן, יש לי.

ב: כן.
28:04 ק: לא כאן.
28:05 ש: לא, אני יודע. אבל אני רואה את זה ו
28:08 ק: חמלה.

ש: כן.
28:12 ק: האם זוהי התוצאה של הסוף של הצער, הצער האוניברסלי?
28:18 ב: מה? הצער האוניברסלי.

ק: צער אוניברסלי.
28:20 ב: חכה, אתה אומר שסוף הצער. עכשיו, אתה מדבר על בן אדם שהיה בצער הזה בתור התחלה.
28:26 ק: כן.
28:27 ב: ובתוכו הצער האוניברסלי מסתיים. האם זה מה שאתה אומר?
28:32 ק: לא. לא, קצת יותר מזה.
28:34 ב: יותר אבל עלינו ללכת לאט, כי אם אתה אומר הסוף של הצער האוניברסלי, הדבר שמסבך זה לומר שזה עדיין קיים.

ק: מה?
28:43 ב: אתה מבין, אם הצער האוניברסלי מסתיים, אז הכל הלך.
28:47 ק: אה! זה עדיין שם, לא. כמובן.
28:49 ב: אבל אתה רואה שישנו סיבוך של שפה כאן. במובן מסוים הצער האוניברסלי מסתיים אבל במובן אחר הוא ממשיך.
28:56 ק: כן, זה נכון.
28:58 ב: אבל האם נוכל לאמר ש אם יש לך תובנה אל תוך התמצית של הצער צער אוניברסלי - אז במובן הזה הצער מסתיים בתובנה הזו. האם לזה אתה מתכוון?

ק: כן, כן.
29:09 ב: למרות שזה עדיין שם.
29:10 ק: כן, למרות שזה ממשיך עדיין.
29:12 ש: יש לי שאלה עמוקה עכשיו. השאלה היא
29:15 ק: אה, אני לא חושב שהבנת.
29:17 ש: אני חושב שהבנתי את זה, אבל השאלה שלי באה לפני שהיא, הנה אני. - היוצר תדמיות מת. נכון? אלה הם הגלים. עכשיו, אני בא לצער.
29:36 ק: אתה איבדת את הצער של המחשבה.
29:39 ש: נכון. הצער של המחשבה הסתיים אבל ישנו צער עמוק יותר.
29:43 ק: כן? או שאתה מניח שישנו צער עמוק יותר.
29:48 ש: אני מנסה להבין את מה שאתה אומר.
29:50 ק: אה! לא, לא! אני אומר האם ישנה חמלה שלא קשורה למחשבה או האם זו חמלה שנולדה מהצער?
30:13 ש: נולדה מהצער.
30:15 ק: נולדה במובן כאשר הצער מסתיים ישנה חמלה.
30:19 ש: אוקיי. זה יותר ברור. כאשר הצער של המחשבה
30:29 ק: לא הצער הפרטי.

ש: לא.
30:31 ק: לא הצער של המחשבה.
30:33 ב: לא הצער של המחשבה, אלא משהו עמוק יותר.
30:35 ש: משהו עמוק יותר. כאשר הצער הזה מסתיים
30:38 ק: בידיוק.
30:40 ש: אז הצער הזה מסתיים וישנה לידה
30:44 ב: של החמלה, של אנרגיה.
30:48 ק: האין צער עמוק יותר מהצער של המחשבה?
31:01 ש: ישנו הצער, דוויד אמר צער הבערות עמוק מהמחשבה הצער של האסון האוניברסלי של האנושות שלכודה בתוך הצער הזה. הצער של המשכיות אינסופית של המלחמות היסטוריה ועוני ואנשים מתייחסים אחד לשני ברוע זהו צער עמוק יותר.

ק: אני מבין את כל זה.
31:32 ש: זה עמוק יותר מהצער של המחשבה.
31:43 ק: האם אוכל לשאול את השאלה, מהי חמלה? שהיא אהבה אנחנו משתמשים במילה כדי לכסות שדה רחב. מהי חמלה? האם אדם שנמצא בצער, מחשבה תדמית האם יהיה לו את זה? הוא לא יכול. לגמרי לא. נכון?

ב: כן.
32:18 ק: עכשיו. מתי זה מופיע? בלי זה, לחיים אין משמעות. השארת אותי בלי זה. אז, אם כל מה שלקחת ממני הוא צער שיטחי - מחשבה ותדמית ואני מרגיש שישנו משהו יותר.
32:49 ב: אני מתכוון, רק לעשות זאת משאיר משהו ריק יותר
32:53 ק: כן.

ב: חסר משמעות.
32:55 ק: משהו גדול מכל העיניינים הרדודים הללו.
33:03 ב: כשיש לנו מחשבה שיוצרת צער ורחמים עצמיים וגם ההבנה של הצער של האנושות האם תוכל לומר שהאנרגיה.. שהיא עמוקה יותר היא במובן מסוים
33:15 ק: נעה.
33:16 ב: ובכן, ראשית בצער הזה האנרגיה לכודה במערבולות.
33:21 ק: כן, נכון, בשדה קטן.
33:24 ב: זה עמוק יותר מהמחשבה אבל ישנו סוג של הפרעה עמוקה מאוד באנרגיה
33:30 ק: כן. אכן כן.
33:31 ב: שאנו קוראים לו צער.

ק: צער עמוק.
33:36 ב: בסופו של דבר, המקור של זה הוא החסימה של המחשבה, לא?
33:40 ק: כן. זה צער עמוק של האנושות.
33:42 ב: כן. הצער העמוק של האנושות.
33:45 ק: במשך מאות שנים, זה כמו מאגר אדיר של צער.
33:52 ב: זה מעין תנועה מעגלית ב במובן מסוים זה ללא סדר ו
33:57 ק: כן.
34:00 ב: ומונע את הבהירות וכולי, ומנציח את הבערות.
34:04 ק: בערות. מנציח את הבערות, נכון.
34:07 ב: בגלל, שאם זה היה לא כך אז היכולת של האדם ללמוד היתה פותרת את הבעיות האלה. האם זה אפשרי?

ק: נכון.
34:15 ש: נכון.
34:17 ק: אם שלושתכם תתנו לי, או תעזרו לי או תראו לי, או שתהיה לכם תובנה למשהו גדול יותר אני אומר "כן, זה נחמד" ואני הולך - אתה מבין?

ב: כן.
34:39 ק: מה שאנו מנסים לעשות, כמו שאני מבין, זה לחדור למשהו מעבר למוות.

ב: מעבר למוות.
34:50 ק: מוות, אנו אומרים, הוא לא רק הסוף של הגוף, אלא הסוף של כל התוכן של התודעה והתודעה שאנו מכירים כמו שהיא עכשיו.
35:05 ב: זה גם הסוף של הצער?
35:07 ק: סוף של הצער מהסוג הזה, של
35:10 ב: השיטחי.

ק: הסוג השיטחי. זה ברור.

ב: כן.
35:16 ק: ואדם שעבר את כל זה הוא אומר "זה לא טוב מספיק לא נתתם לי את הפרח, את הבושם. רק נתתם לי עפר מזה". ועכשיו, שלושתינו מנסים למצוא את מה שמעבר לעפר.
35:37 ש: נכון.
35:39 ב: אתם אומרים, ישנו הדבר הזה שהוא מעבר למוות.
35:42 ק: לגמרי!
35:44 ב: האם תאמר שזה ניצחי או
35:47 ק: אני לא רוצה להשתמש במילים האלה.
35:49 ב: לא, אבל אני מתכוון במובן מסוים מעבר לזמן.
35:52 ק: מעבר לזמן.
35:53 ב: לפיכך "ניצחי" היא לא המילה הנכונה לזה.
35:56 ק: לכן, ישנו משהו מעבר למוות השיטחי, תנועה ש אין לה התחלה ואין לה סוף.

ב: אבל זוהי תנועה.
36:07 ק: זאת תנועה. תנועה, לא בזמן.
36:10 ב: לא בזמן, אלא
36:12 ש: מה ההבדל בין התנועה בזמן ותנועה שהיא מחוץ לזמן?
36:22 ק: אדוני, מה שמתחדש באופן קבוע כל הזמן - "חדש" חדש זאת לא המילה כל הזמן טרי, פורח פורח לנצח, זה ללא זמן. זה הכל פריחה מרמזת על זמן.
36:41 ב: כן, ובכן, אני חושב, אנו יכולים לראות את הנקודה.
36:43 ש: אני חושב שהבנו זאת. התחושה של ההתחדשות ביצירה ו. בא והולך מבלי להשתנות בלי משך, לא ליניארי, זהו ה
36:56 ק: אתה מבין, תן לי לחזור לזה באופן שונה. בהיותי אדם אינטליגנט למדי קראתי כמה ספרים, ניסיתי כמה מדיטציות. - זן, זה וזה והדבר האחר במבט חטוף יש לי תובנה לכל זה, במבט חטוף, זה נגמר אני לא אגע בזה! וזה יכול להיות הסוף של יצירת התדמיות וכל זה. שם צריכה להיות מדיטציה כדי לצלול, כדי שתהיה התובנה למשהו שהמיינד מעולם לא נגע בו.
37:54 ב: אבל אני מתכוון, אפילו אם אתה כן נוגע בזה, זה לא אומר בפעם הבאה זה יהיה ידוע.
38:02 ק: אה! זה לעולם לא יהיה ידוע במובן של
38:04 ב: זה לעולם לא יהיה ידוע, זה תמיד חדש במובן מסוים.
38:06 ק: כן, זה תמיד חדש. זה לא זיכרון שמאוחסן ומשתנה השתנה ועכשיו נקרא "חדש". זה מעולם לא היה ישן.
38:20 ב: כן.
38:21 ק: אני לא יודע אם אני יכול לנסח זאת כך.
38:23 ב: אני חושב שאני מבין את זה. האם נוכל לומר, כמו מיינד שמעולם לא ידע צער?
38:30 ק: כן.
38:31 ב: זה נראה מסובך בהתחלה אבל זוהי תנועה מחוץ למצב שידע צער למצב שאינו יודע צער.
38:40 ק: כן, נכון.

ב: אבל אין "אתה", אז
38:43 ק: נכון.
38:44 ש: האם נוכל לומר זאת באופן הזה גם האם נוכל לומר שזו פעולה שנעה כאשר אין "אתה"?
38:53 ק: אתה מבין, כשאתה משתמש במילה "פעולה" פעולה אומרת לא בעתיד או בעבר פעולה היא העשייה.

ש: כן.
39:06 ק: רוב הפעולות שלנו הם תוצאה של סיבה של העבר, או לפי העתיד - אידיאלים וכו.
39:14 ש: זה לא זה.

ק: זו לא פעולה. זוהי בסך הכל נענתנות.
39:18 ש: נכון. לא, אני מדבר על פעולה מסוג אחר.
39:21 ק: לא. לא, אני לא. פעולה מרמזת ישנם כמה דבר שמעורבים בכך. לחדור אל תוך זה, המיינד חייב להיות שקט לגמרי.
39:38 ש: נכון.
39:39 ק: אחרת אתה מקרין משהו אל תוך זה.
39:43 ש: נכון. זה לא מקרין אל תוך משהו.
39:47 ק: דממה מוחלטת. והדממה היא לא התוצר של שליטה, רצון, תיכנון, החלטה. לכן הדממה הזאת היא לא מובאת דבר הרצון.
40:07 ב: נכון.
40:09 ק: עכשיו, בדממה הזו ישנה תחושה של משהו מעבר לזמן מעבר למוות, מעבר למחשבה. אתה מבין? משהו כלום! לא דבר - אתה מבין? שום דבר! ולפיכך, ריק. ולכן, אנרגיה אדירה.
40:47 ב: האם זה

ש: נע.
40:49 ק: אנרגיה. תעזוב את זה! תעזוב!
40:52 ב: האם זהו המקור של החמלה?
40:54 ק: זה מה שאני בידיוק.
40:57 ש: למה אתה מתכוון "המקור"?
40:58 ב: ובכן, שבתוך האנרגיה נמצאת החמלה
41:01 ק: כן, נכון.

ש: בתוך האנרגיה
41:04 ק: האנרגיה היא החמלה.

ב: היא החלמה.
41:06 ש: זה שונה.

ק: כן. כמובן.
41:09 ש: האנרגיה הזו היא חמלה. זה שונה מלהגיד "המקור".
41:14 ק: אתה מבין, ומעבר לזה ישנו משהו יותר.
41:19 ש: מעבר לזה?

ק: כמובן.
41:21 ב: ובכן, למה אתה אומר "כמובן"? מה יכול להיות יותר?
41:37 ק: אדוני, בוא נשים זאת, ניגש באופן שונה. כל מה שהמחשבה יצרה הוא לא קדוש, הוא לא קדוש.
41:49 ב: כן, כי זה מחולק.
41:51 ק: זה מחולק, אנחנו יודעים, ושם שם תמונה וסוגד לה, זה תוצר של המחשבה; נוצר בידיים או על ידי המיינד, זוהי עדיין תדמית. אז, אין שם שום דבר קדוש.. בגלל - כמו שהוא הראה המחשבה היא מחולקת, מוגבלת, סופית היא תוצר של הזיכרון וכולי.
42:12 ב: האם זה קדוש, לפיכך, זה שאין לא סוף?
42:16 ק: זהו זה. ישנו משהו מעבר לחמלה שהוא קדוש.
42:23 ב: כן. האם זה מעבר לתנועה?
42:26 ק: קדוש - אתה לא יכול לומר תנועה, או חוסר תנועה.
42:31 ב: אתה לא יכול לומר כלום.
42:33 ק: דבר חי אתה יכול רק לבחון דבר מת. דבר חי, אתה לא יכול לבחון. מה שאנו מנסים לעשות זה לבחון את הדבר החי שאנו קוראים לו קדוש שהוא מעבר לחמלה.
42:52 ב: מהו היחס לדבר הקדוש אז?
42:57 ק: לאדם נבער אין שום יחס. נכון? שזה נכון. לאדם שהסיר מעצמו את התדמית כל זה, שהוא חופשי מהתדמית ויוצר התדמיות, הוא עדיין אין לזה משמעות עדיין. נכון? יש לזה משמעות רק כשזה הולך מעבר להכל, מעבר הוא מת להכל. מת פירושו, במובן שאפילו לא לשניה צובר או אוגר משהו פסיכולוגית.
43:50 ש: האם תאמר שישנו איזשהו - אתה שאלת את השאלה מהם היחסים לדבר הקדוש? האם יש שם אי פעם יחסים עם הדבר הקדוש או שהדבר הזה
44:01 ק: לא, הוא שואל משהו.

ש: כן.
44:04 ק: הוא שואל, מהם היחסים בין הדבר הזה שהוא קדוש, שלם, למציאות.
44:13 ב: כן, זה מרומז, בכל אופן.
44:16 ק: אה?

ב: אני מתכוון, זה מרומז.
44:18 ק: כמובן. דיברנו על זה, לפני כמה זמן על השאלה, שהיא מציאות שהיא התוצר של המחשבה אין לה שום יחסים לזה בגלל שהמחשבה היא ריקה
44:33 ש: נכון.
44:34 ק: עיניין קטן. לזה יכול להיות יחס לזה.
44:38 ב: במובן מסוים.
44:44 ק: והיחסים באים דרך תובנה, אינטליגנציה וחמלה.
44:58 ש: מהם היחסים האלה מהי האינטליגנציה, אני מניח שאנו שואלים.
45:06 ק: אינטליגנציה? מהי אינטליגנציה?
45:10 ש: איך היא פועלת?
45:13 ק: חכה! חכה! היתה לך תובנה אל תוך התדמית. היתה לך תובנה אל תוך התנועה של המחשבה תנועה של מחשבה שהיא רחמים עצמיים יוצרת צער וכל זה. היתה לך תובנה אמיתית לתוך זה. הלא כן? זה לא הסכם מילולי או חוסר הסכמה או מסקנה הגיונית. היתה לך תובנה אמיתית אל תוך העסק הזה. אל תוך הגלים של הנהר. עכשיו, האם יש לך תובנה גם האם התובנה הזו היא לא אינטליגנציה? שהיא לא אינטליגנציה של אדם חכם אנו לא מדברים על זה. אז, אם יש את זה, כבר יש לך את האינטליגנציה.
46:04 ש: נכון.
46:06 ק: עכשיו, נזוז עם האינטליגנציה הזאת. שהיא לא שלך או שלי, אינטליגנציה לא של ד"ר שיינברג או של ק. או של מישהו זאת אינטליגנציה אוניברסלית גלובלית או קוסמית - זוהי תובנה. עכשיו, תיקח צעד קדימה משם.

ש: תנוע עם, כן.
46:33 ק: האם יש לך תובנה אל תוך הצער שזה לא הצער של המחשבה, וכל זה צער אדיר של האנושות, של בערות - אתה מבין? ומתוך זה תובנה - חמלה. עכשיו, תובנה אל תוך החמלה. האם החמלה הסוף של כל החיים, סוף של כל המוות? זה נראה כך בגלל שיש לך - אתה מבין? - זרקת המיינד זרק את כל המסע הכבד שהאדם העמיס על עצמו. נכון? אז, יש לך את התחושה האדירה הזו דבר אדיר בתוכך. עכשיו, החמלה הזו - תכנס לעומקה. ויש שם משהו קדוש שהאדם לא נגע בו - אדם במובן, המיינד לא נגע בו על ידי הרצונות שלו, הדרישות התפילות על ידי התחבולות האינסופיות, תרגילים. וזה יכול להיות המקור של הכל שהאדם השתמש בו לרעה. אתה מבין? לא שזה מתקיים בתוכו כי אז אנחנו מאבדים כיוון.
48:21 ב: אם אתה אומר שזה המקור של כל החומר, כל הטבע?
48:25 ק: הכל - כל החומר, וכל הטבע.
48:27 ב: כל האנושות.
48:29 ק: כן. נכון, אדוני. אני יצמד לזה. אז, בסופם של הדיאלוגים הללו מה יש לך, מה יש לצופה? מה הוא תפס?
48:54 ש: מה אנו מקווים שהוא תפס? האם תאמר אנו מקווים שהוא יתפוס, או מה שהוא תפס בפועל?
49:02 ק: מה הוא תפס בפועל, לא מקווים. מה הוא תפס בפועל? האם הקערה שלו מולאה?
49:14 ש: מולאה עם הקודש.
49:17 ק: או האם הוא יגיד "ובכן, יש לי הרבה עפר שנשאר, מאוד נחמד מצידכם אבל אני לא יכול לקחת את זה לשום מקום". שום אדם רציונלי עם הגיון יגיד "כן, עם הדיונים איתכם אתם יכולים למחוק את כל זה ואני נשארתי עם כלום".
49:35 ש: או שיש לו
49:37 ק: כן, זה מה. הוא הגיע אליו - אני באתי לשלושתיכם רוצה למצוא שינוי לחיי בגלל שאני מרגיש שזה הכרחי מאוד. לא - אתה יודע להיפטר מהאמביציה שלי, וכל השטויות האלה שהאנושות אגרה. אני מרוקן עצמי מכל זה. אני - בבקשה מתי שאני משתמש במילה "אני" זה לא "אני" שיכול לרוקן את עצמו, "אני" מת לכל זה. האם יש לי משהו מכל זה? האם נתתם לי את הבושם של הדבר הזה?
50:32 ש: האם אני יכול לתת לך את הבושם?
50:34 ק: או כן, אדוני, תשתף אותי?
50:42 ש: אני יכול לשתף אותך. האם הצופה השתתף איתנו
50:48 ב: כן.
50:49 ש: החוויה שהיתה לנו ביחד.
50:51 ק: האם שניכם שיתפתם את הדבר הזה עם האדם הזה?
50:54 ש: נכון. האם שיתפנו את זה עם האדם הזה?
51:04 ק: אם לא, אז מה? שיחה אינטלקטואלית, דיאלוג, או, מזה אנחנו שבעים! אתה יכול רק לשתף מתי שאתה ממש רעב אתה מבין? - בוער מרעב. אחרת אתה משתף מילים. אז, הגענו לנקודה הגענו לנקודה שאנו רואים לחיים משמעות יוצאת דופן.
51:51 ב: בואו נגיד, יש להם משמעות הרבה מעבר למה שאנו חושבים.
51:55 ק: כן, זה כל כך רדוד וריקני.
51:57 ב: ובכן, האם תאמר שהקדושה היא גם החיים?
52:00 ק: כן, זה מה שרציתי להגיע. החיים קדושים.

ב: והקדושה הם החיים.
52:09 ק: כן.

ש: והאם שיתפנו זאת?
52:11 ק: האם שיתפתם זאת? אז, אסור לנו לנצל את החיים לרעה.
52:21 ב: נכון.
52:23 ק: אתם מבינים? אסור לנו לבזבז אותם כי החיים כל כך קצרים.
52:33 ב: אתה מתכוון, אתה מרגיש, שלכל אחד מהחיים שלנו יש תפקיד לשחק בקדושה שאתה דיברת עליה.

ק: מה, אדוני?
52:40 ב: כל אחד מהחיים יש לו חלק חשוב במובן מסוים לבצע.
52:43 ק: זה חלק זה שם!
52:45 ב: זה חלק מהשלם וזה שמנצל את זה ובכן, להשתמש בצורה נכונה יש לזה משמעות גדולה.
52:54 ק: כן. אכן כן. אבל לקבל זאת כתיאוריה זה טוב כמו כל תיאוריה אחרת.
53:06 ש: ישנו משהו למרות זאת אני מרגיש מוטרד. האם שיתפנו זאת?
53:16 ק: כן, אדוני!
53:18 ש: זה בוער, השאלה בוערת. האם שיתפנו את הקדושה?
53:27 ק: שזה אומר, באמת, כל הדיאלוגים היו תהליך של מדיטציה. לא טיעונים חכמים. מדיטציה אמיתית ועמוקה שנותנת תובנה אל כל מה שנאמר.
53:53 ב: או, עליי לומר שעשינו את זה.
53:56 ק: אני חושב שעשינו את זה.
53:57 ש: עשינו את זה. האם שיתפנו את זה?
54:02 ב: עם מי? בינינו?

ש: עם הצופה.
54:05 ב: ובכן, עליי לחשוב

ק: אה!
54:07 ב: זה הקושי.
54:08 ק: האם אתה מחשיב את הצופה או שאין צופה כלל? האם אתה מדבר לצופה או רק לדבר שבו הצופה אתה ואני, הכל מתקיים בו? אתה מבין מה אני אומר? יש לך עוד שתי דקות.
54:41 ש: ובכן, איך אתה תגיב למה שדוויד אמר "היינו במדיטציה", אתה אומר ואני אומר "אנו היינו במדיטציה". איך התחלקנו במדיטציה שלנו?
54:53 ק: אני מתכוון, לא. האם זאת הייתה מדיטציה?
54:57 ש: כן.
54:59 ק: הדיאלוגים הללו. מדיטציה היא לא רק טיעון.
55:06 ש: לא, חלקנו יחד. אני מרגיש זאת.
55:08 ק: רואים את האמת בכל משפט. או את השקריות של כל משפט. או רואים בתוך השקרי, את האמת.
55:17 ש: נכון. ומודעים בתוך כל אחד מאיתנו ובכולנו על השיקרי וזה מופיע וזה מתבהר.
55:23 ק: תראה את כל זה, ולכן אנו במצב של מדיטציה. ומה שנאמר חייב אז להוביל אותנו לדבר הסופי. ואז אתם כבר לא משתפים.
55:42 ש: היכן אתם?
55:45 ק: אין שיתוף. יש לנו רגע אחד. אין שיתוף. יש רק את זה.
55:49 ש: זה. האקט של המדיטציה הוא זה.
55:56 ק: לא. אין - יש רק את זה. אל
56:00 ש: אוקיי.