Krishnamurti Subtitles

החיים הם קדושים

Brockwood Park - 20 May 1976

The Transformation of Man 7



0:11 ק: אחרי הבוקר הזה
 
0:18 כאדם מבחוץ, השארתם אותי לגמרי
 
0:25 ריק
 
0:27 בלי עתיד, בלי עבר
 
0:34 בלי תדמית.
 
0:40 אז איפה אני?
 
0:42 ש: נכון. מישהו אמר שראה אותנו הבוקר
 
0:46 או אחד מהאנשים כאן אמר
 
0:48 "איך אני אקום מהמיטה בבוקר?"
 
0:50 ב: אה, כן.
 
0:53 ק: לא, אני חושב שזה פשוט למדי
- השאלה הזאת של לקום
  
0:56 מהמיטה בבוקר זה פשוט.
 
0:59 כי אני צריך לקום ולעשות דברים,
החיים דורשים
  
1:05 שאני יפעל, לא רק ישאר במיטה
לשארית חיי.
  
1:15 נשארתי כאדם מבחוץ שמסתכל
על כל זה
  
1:20 שמקשיב לכל זה,
עם תחושה של "קיר לבן".
  
1:29 תחושה של
 
1:31 "אני הבנתי מה אמרתם
 
1:33 כי זה נאמר לי בבירור.
 
1:36 אני בהרף עין,
דחיתי
  
1:43 את כל המערכות,
את כל הגורואים
  
1:46 את הזן בודהיזם,
הבודהיזם הזה
  
1:48 המדיטציה הזאת, המדיטציה
האחרת וכולי
  
1:51 דחיתי את כל זה כי הבנתי
 
1:53 שהמודט הוא המדיטציה.
 
2:00 אבל עדיין לאהרגשתי
 
2:04 האם פתרתי את בעיית הצער?
 
2:08 האם אני יודע מה
זה אומר לאהוב?
  
2:12 האם אני מבין מהי חמלה?
 
2:16 חי - לא להבין
 
2:17 באופן אינטלקטואלי אני יכול
לגלגל הרבה מילים
  
2:21 אבל בסופו של כל זה
 
2:25 הדיאלוגים הללו
 
2:27 אחרי שדנתי עמכם, הקשבתי לכם
 
2:30 האם יש לי את התחושה של
האנרגיה החזקה שהיא החמלה?
  
2:38 הסוף של הצער.
 
2:41 האם אני יודע מה זה אומר
לאהוב מישהו
  
2:44 לאהוב בני אדם?
ש: אהבה אמיתית.
  
2:46 ק: בפועל, אמיתי.
ש: לא לדבר על זה.
  
2:48 ק: לא, לא. כבר הייתי שם.
 
2:55 ואתה לא הראת לי מהו המוות.
 
2:59 ב: כן.
 
3:01 ק: לא הבנתי דבר על המוות.
 
3:05 לא דיברת איתי על זה.
 
3:08 אז, אלה הם הדברים שעלינו
לעבור עליהם
  
3:13 לפני שנסיים את הערב הזה,
הרבה דברים לכסות.
  
3:17 ב: אוקיי. האם נוכל להתחיל
בשאלה של המוות?
  
3:20 ק: כן. בואו נתחיל במוות.
 
3:24 ב: נקודה אחת עברה במוחי,
דיברנו על זה הבוקר
  
3:29 אמרנו שהגענו לנקודה שבה אנו רואים
 
3:32 שהצופה הוא הנצפה ואז
זהו המוות, למעשה
  
3:36 זה מה שאמרת. נכון?
ק: כן.
  
3:37 ב: עכשיו, זה מעלה את השאלה
 
3:41 האם ה"אני" הוא שום דבר
מלבד תדמית - נכון?
  
3:46 אז מהו הדבר שמת?
 
3:47 אם התדמית מתה זה כלום
- נכון?
  
3:50 זה לא מוות.
ק: לא, זה נכון.
  
3:52 ב: אז, האם ישנו משהו
אמיתי שמת?
  
3:55 ק: ישנו מוות ביולוגי.
 
3:57 ב: אנחנו לא מדברים על
זה ברגע זה.
  
3:59 ק: לא.
 
4:00 ב: אנו דנים בסוג מסוים של מוות.
 
4:03 ק: כאשר דיברנו הבוקר
 
4:05 ניסיתי להראות שאם אין
תדמית כלל
  
4:09 אם אין שלל תדמיות בתודעה שלי
 
4:16 אני מת,
ישנו מוות!
  
4:18 ב: זאת הנקודה
זה לא ברור.
  
4:19 מהו הדבר שמת?
 
4:20 מוות מרמז על משהו שמת.
 
4:23 ק: מת? התדמיות מתו, "אני" מת.
 
4:26 ב: אבל האם זה משהו
האם זה מוות אמיתי
  
4:29 ק: אה, זה בידיוק מה שאני רוצה
כמובן
  
4:32 האם זאת הבנה מילולית?
 
4:37 ב: כן. או יותר עמוק, האם ישנו
משהו שצריך למות?
  
4:40 אני מנסה לומר, משהו אמיתי.
ש: משהו.
  
4:43 ב: במילים אחרות, אם יצור חי מת,
אני רואה את זה, עד לנקודה
  
4:47 משהו אמיתי מת.
 
4:49 ק: כן, משהו אמיתי מת.
 
4:51 ב: אבל כשה"אני" מת
 
4:53 ק: אה, אבל עד עכשיו קיבלתי
 
4:57 ה"אני" היה אמיתי להפליא.
 
4:59 ב: כן.
 
5:01 ק: אתה בא - שלושתכם - ואומרים לי ש
 
5:04 התדמית היא בידיונית,
ואני מבין זאת
  
5:11 ואני קצת מפחד שכש
 
5:15 זה מת, כשאין תדמית
 
5:21 אתה מבין? - ישנו סוף למשהו.
 
5:25 ב: כן, אבל מהו הדבר שמסתיים?
 
5:28 ק: אה, אכן!
מהו הדבר שמסתיים?
  
5:34 ב: בגלל שהאם זה משהו אמיתי
שמסתיים?
  
5:36 או ש
 
5:37 שהסוף של התדמית הוא
לא סוף כלל, נכון?
  
5:39 ק: בכלל. מה?
 
5:42 ב: אם זאת התדמית שמתה,
זאת תדמית של הסוף.
  
5:45 אני מנסה לומר ששום דבר
לא נגמר אם זאת רק התדמית.
  
5:48 ק: כן, לזה אני רוצה להגיע.
 
5:50 ב: אתה יודע למה אני מתכוון?
 
5:52 ק: אם זה רק הסוף של התדמית
 
5:55 ש: אז אין כל כך הרבה.
ק: אין כלום.
  
5:57 ב: לא, זה כמו לכבות את הטלוויזיה.
 
5:59 ק: כן, זה מותיר אותי עם כלום.
 
6:04 ש: האם זהו המוות?
 
6:06 ב: האם זה המוות
 
6:07 או האם ישנו משהו עמוק יותר שמת?
 
6:10 ק: אה, הרבה יותר עמוק.
ב: משהו עמוק יותר מת.
  
6:12 ק: כן.
 
6:13 ש: מה בנוגע לתהליך יצירת התדמיות?
 
6:17 ק: לא. אני אומר
 
6:21 המוות זה לא סוף התדמית
 
6:25 אלא משהו הרבה יותר עמוק מזה.
 
6:29 ב: אבל זה עדיין לא מוות של הגוף.
 
6:31 ק: עדיין לא מוות של הגוף, כמובן,
הגוף
  
6:35 ב: ימשיך, עד לנקודה מסוימת.
 
6:37 ק: עד לנקודה, כן.
עד שהוא נפטר
  
6:40 תאונה, זיקנה,
או סיניליות וכולי.
  
6:43 אבל, מוות
 
6:53 האם זה הסוף של התדמית
 
6:57 שזה פשוט למדי ו
 
7:00 קביל ונורמלי, אבל
 
7:04 ק: בהיגיון, או בפועל.
 
7:09 אבל זה כמו
 
7:13 זאת בריכה רדודה מאוד.
 
7:15 לקחת את הקצת מים ולא נשאר כלום
 
7:19 חוץ מבוץ שנשאר מאחור.
אין כלום.
  
7:24 אז, האם יש שם עוד משהו?
ש: שמת?
  
7:30 ק: לא.
 
7:34 לא שמת, אלא המשמעות של המוות.
 
7:39 ש: האם ישנו משהו
יותר מהתדמית שמתה
  
7:45 או שלמוות ישנה משמעות מעבר
למוות של התדמית?
  
7:50 ק: כמובן, זה מה שאנו שואלים.
 
7:52 ש: זאת השאלה.
 
7:53 האם יש משהו על המוות
 
7:55 שהוא גדול יותר מהמוות של התדמית?
 
7:56 ק: כמובן.
חייב להיות.
  
7:59 ב: האם זה יכלול את המוות של הגוף?
 
8:02 ק: כן. המוות של הגוף יכול להמשיך
 
8:05 אני מתכוון, הגוף יכול להמשיך
 
8:07 אבל לבסוף מגיע לסופו.
 
8:09 ב: אבל אם היה עלינו לראות
מהי משמעות המוות
  
8:12 כשלם, כאוניברסל
 
8:15 אז אנחנו נראה גם מה המשמעות
של המוות של הגוף.
  
8:18 ק: כן.
 
8:19 ב: אבל האם ישנה משמעות גם
למוות של התדמית העצמית
  
8:23 אותה משמעות?
 
8:25 ק: זה רק, אני מוכרח לומר,
חלק קטן מאוד.
  
8:29 ב: זה מאוד קטן.
ש: נכון.
  
8:30 ק: זה חלק מאוד,
מאוד קטן.
  
8:32 ב: אבל אז, מישהו יכול לחשוב
שיכול להיות
  
8:35 המוות של התדמית העצמית,
אז יכול להיות
  
8:38 תהליך או מבנה
 
8:39 מעבר לתדמית העצמית
שעלול למות
  
8:42 שיוצר את התדמית העצמית.
 
8:45 ק: כן, זוהי החשיבה.
 
8:46 ב: זה המחשבה. האם אתה
מדבר על המוות של המחשבה?
  
8:49 ק: כן, זה מאוד שיטחי גם.
 
8:52 ב: זה מאוד קטן.
ק: מאוד קטן.
  
8:54 ב: והאם יש שם משהו מעבר
למחשבה עצמה שצריך למות?
  
8:56 ק: לזה אני רוצה להגיע.
 
8:57 ש: אז ניסינו להגיע למשמעות
של המוות.
  
8:59 ב: אנו לא לגמרי ברורים.
 
9:01 ש: שזה מעבר למוות של ה"אני",
מחשבה או התדמית.
  
9:04 ק: לא, רק תראו. התדמית מתה.
זה מאוד למדי.
  
9:11 זה עיניין מאוד רדוד.
ב: נכון.
  
9:14 ק: ואז ישנו הסוף של החשיבה
 
9:16 שזה הסוף
המוות של המחשבה.
  
9:18 ב: אתה יכול לומר שהמחשבה
יותר
  
9:20 עמוקה מהתדמית אבל
לא מאוד עמוקה.
  
9:21 ק: לא מאוד עמוקה. אז
 
9:24 ק: היסרנו את היוצר של התדמית
ואת התדמית עצמה.
  
9:31 עכשיו, האם ישנו משהו נוסף?
 
9:34 ב: באיזה מובן משהו נוסף?
משהו נוסף שקיים
  
9:37 או משהו יותר שצריך למות,
או
  
9:41 ש: זה משהו יצירתי שקורה?
 
9:43 ק: לא. אנחנו הולכים לברר.
 
9:45 ב: אבל אני מתכוון, שאלתך
לא ברורה..
  
9:47 כשאתה אומר
"האם יש משהו נוסף?"
  
9:49 ק: יש משהו? לא.
 
9:54 האם זה הכל מוות?
 
9:56 ב: או, אני רואה. האם
כל זה משמעות המוות?
  
9:59 ק: כן.
ש: זהו המוות.
  
10:02 ק: לא. לא. אני מבין,
תדמית, יוצר התדמיות.
  
10:06 אבל זה עיניין רדוד מאוד.
 
10:08 ש: אז יש שם עוד משהו
 
10:10 ק: ואז אני אומר "האם זה הכל,
האם זוהי משמעות המוות?"
  
10:16 ש: אני חושב, אני מגיע איתך
 
10:18 האם זו משמעות המוות רק
 
10:20 בתוך החלק הקטן. האם ישנה
משמעות גדולה יותר?
  
10:23 ק: למוות חייב להיות משהו
משמעותי ועצום.
  
10:26 ש: נכון.
 
10:27 ב: אתה אומר שלמוות יש
משמעות
  
10:29 משמעות עבור הכל.
 
10:30 עבור כל החיים.
ק: כן, עבור החיים בשלמותם.
  
10:33 ב: עכשיו, ראשית האם תוכל לומר
למה אתה אומר זאת? במילים אחרות
  
10:38 זה לא מקובל באופן כללי
אם נחשוב על הצופה
  
10:41 שהמוות הוא מסוג הדברים האלה.
 
10:43 במילים אחרות, הדרך שבה אנו
חייים עכשיו, מוות
  
10:45 ק: הוא בסופם.
 
10:47 ב: בסוף ואתה מנסה לשכוח מזה
 
10:49 ומנסה לעשות מזה משהו לא בולט,
וכולי.
  
10:52 ק: אבל אם אתם, בזמן שדנתם
שלושתיכם, הראיתם
  
10:57 שחיי היו במערבולת.
 
11:01 והחיים שלי היו מאבק אינסופי
 
11:05 חרדה, כל השאר.
ש: נכון.
  
11:09 ק: אלו היו חיי.
נצמדתי לידוע
  
11:13 ולכן, המוות הוא הלא נודע.
אז, אני מפחד מזה.
  
11:18 ואנחנו באים ואומרים
"תראה, המוות הוא
  
11:23 חלקית הסוף של התדמית,
היוצר של התדמית
  
11:29 והמוות חייב להיות יותר מזה
 
11:32 משמעות גדולה יותר, מזה,
צלחת ריקה".
  
11:38 ב: אם אתה עושה זאת יותר
בבירור למה זה חייב להיות.
  
11:43 ק: "למה זה חייב להיות"
בגלל
  
11:49 ש: למה זה חייב להיות?
 
11:53 ק: האם החיים הם רדודים,
בריכה ריקה?
  
11:58 בוץ וריקנות בסופם?
 
12:00 ש: ובכן, למה שתניח שזה
שזה משהו אחר?
  
12:03 ק: אני רוצה לדעת.
 
12:05 ב: אבל, אפילו אם זה משהו אחר
 
12:07 עלינו לשאול למה המוות
 
12:09 הוא המפתח להבנה של כל זה.
 
12:13 ק: בגלל שזה הסוף של הכל.
 
12:16 ב: בסדר.
ש: הכל.
  
12:20 ק: מציאות
ב: כן.
  
12:24 ק: וכל הקונספטים שלי, תדמיות
- סופם של כל זיכרונותיי.
  
12:34 ב: אבל זה בסופה של המחשבה, נכון?
 
12:36 ק: סופה של המחשבה. וגם זה אומר,
הסוף של הזמן.
  
12:40 ב: סופו של הזמן.
 
12:44 ק: הזמן מגיע לעצירה מוחלטת.
 
12:51 ואין עתיד
 
12:55 במובן של העבר פוגש את
ההווה וממשיך משם.
  
12:58 ב: במובן הפסיכולוגי.
 
12:59 ק: כן, פסיכולוגית, כמובן.
 
13:02 ב: היכן שאנו עדיין מרשים
את העתיד ואת העבר.
  
13:04 ק: כמובן.
ש: זה נכון, אוקיי.
  
13:07 ק: הסוף - פסיכולוגית
הסוף של הכל.
  
13:15 זהו המוות.
 
13:17 ב: אבל מתי שהגוף מת אז
הכל מסתיים עבור הגוף.
  
13:23 ק: כמובן.
 
13:29 מתי שהגוף, הגוף הזה מת,
זה נגמר.
  
13:33 ש: נכון.
 
13:34 ק: אבל חכה דקה.
אם אני לא יסיים את התדמית
  
13:42 הזרם הזה של יצירת התדמיות
ימשיך.
  
13:46 ב: ובכן, אני חושב שזה לא
ברור היכן זה ממשיך;
  
13:49 אצל אנשים אחרים? או ב
 
13:51 ק: זה מתגלה אצל אנשים אחרים.
 
13:55 כלומר, אני מת.
 
13:57 ש: נכון, הגוף.
 
13:59 ק: אני מת, הגוף מת,
וברגע האחרון
  
14:06 אני עדיין עם התדמית שיש לי.
 
14:08 ב: כן, ואז מה קורה לזה?
 
14:10 ק: זה מה שאני אומר.
התדמית
  
14:13 יש לה את ההמשכיות עם
שאר התדמיות
  
14:18 התדמית שלך, התדמית שלי.
ש: נכון.
  
14:20 ק: התדמית שלך לא שונה משלי.
 
14:22 ש: נכון. אנחנו חולקים אותה.
 
14:24 ק: לא, לא חולקים אותה,
זה לא שונה.
  
14:26 ש: נכון.
 
14:28 ק: יכול להיות לה גוון נוסף,
אולי יותר צבע
  
14:30 אבל בתמצית, התדמית,
התדמית שלי היא התדמית שלך.
  
14:34 ש: נכון.
 
14:36 ק: עכשיו, אז ישנה הזרימה
המתמשכת של יצירה תדמיות.
  
14:42 ב: היכן זה קורה? אצל אנשים?
 
14:45 ק: זה שם, זה מתגלה אצל אנשים.
 
14:49 ב: או, אתה מרגיש שזה יותר..
 
14:50 רחב במובן הכללי, יותר
אוניברסלי.
  
14:52 ק: כן, יותר אוניברסלי.
ב: זה מעין
  
14:55 ק: אה?
 
14:56 ב: אני אומר, זה מוזר קצת,
לחשוב על זה.
  
14:59 ק: כן.
 
15:02 ש: זה שם.
 
15:04 ק: זה זה
 
15:06 ש: זה נהר, כן, כמו נהר,
זה שם.
  
15:10 וזה מתגלה כזרמים שקוראים
להם אנשים.
  
15:14 ק: מתגלה - לא. הזרם הוא
היוצר של התדמיות וגם התדמיות.
  
15:22 ב: במילים אחרות,
אתה אומר
  
15:24 התדמית מקורה לא רק במוח אחד
 
15:26 במובן מסוים היא אוניברסלית.
 
15:28 ק: אוניברסלית.
ב: אבל זה לא ברור.
  
15:30 אתה לא רק אומר שזה
רק סך כל
  
15:33 של התוצאה של כל המוחות
 
15:35 אבל האם אתה רומז על משהו
יותר מזה?
  
15:38 ק: זה התוצאה של כל המוחות
 
15:43 וזה מתגלה אצל בני אדם
 
15:48 כשהם נולדים;
גנים וכל השאר.
  
15:51 עכשיו.
 
15:55 האם זה הכל?
 
16:04 האם המוות מותיר אותי
 
16:09 האם המוות מביא לכדי תחושה של
 
16:15 אנרגיה עצומה, אינסופית
 
16:18 שאין לה התחלה ואין לה סוף?
 
16:25 או שזה רק
 
16:29 שנפטרתי מכל התדמיות והיוצר
של התדמיות הוא
  
16:32 אני יכול לעצור אותו,
זה מאוד פשוט
  
16:34 זה יכול להפסיק, וכן.
 
16:38 אבל לא נגעתי בדברים עמוקים
יותר, חייב להיות
  
16:42 לחיים ישנו עומק אינסופי.
 
16:48 ב: עכשיו, המוות שפתח את כל זה.
 
16:51 ק: המוות פותח את זה.
 
16:53 ב: זהו המוות אבל אנו אומרים
שזה יותר מהמוות
  
16:56 של יצירת התדמיות,
זה מה שלא ברור.
  
16:59 זה שם, אני מנסה לומר,
משהו אמיתי
  
17:02 שחוסם את זה מלדעת את עצמו?
 
17:07 ק: כן, ה"אני" חוסם את עצמו
דרך התדמית
  
17:11 והיוצר של המחשבה,
יוצר התדמיות.
  
17:13 ש: זה מה שחוסם את זה
למרות שיוצר התדמית,
  
17:15 ויוצר המחשבה חוסם את
החלק הגדול.
  
17:18 ק: חכה. חוסם את זה.
 
17:20 ש: חוסם את זה, נכון.
 
17:21 ק: אבל האם ישנם עוד חסימות
חסימות עמוקות יותר.
  
17:24 ב: לזה אני מנסה להגיע.
 
17:25 שישנם חסימות עמוקות
שהם אמיתיות.
  
17:28 ק: שהם אמיתיות, עכשיו.
 
17:31 ב: ועליהם באמת למות.
ק: זה בדיוק זה.
  
17:34 ש: האם זה יהיה כמו הזרם
שדיברת עליו?
  
17:37 ק: לא, לא. ישנו זרם של צער,
הלא כן?
  
17:43 ב: באיזה מובן? האם הצער עמוק
יותר מהתדמית?
  
17:46 ק: כן.
ש: הוא כן.
  
17:48 ב: זה חשוב.
ק: זה כן.
  
17:50 ש: אתה חושב כך?
ק: אתה לא?
  
17:54 ש: אני כן. אני חושב
 
17:56 ק: לא, תהיה זהיר אדוני.
זה מאוד רציני, הדבר הזה.
  
17:59 ש: זה נכון.
 
18:01 ב: האם תאמר שצער וסבל
הם אותו דבר
  
18:04 הם רק מילים שונות?
 
18:05 ק: או, מילים אחרות
- צער וסבל.
  
18:08 ש: עמוק יותר מיוצר התדמיות
הוא הצער.
  
18:11 ק: האם זה לא כך?
 
18:15 האדם חי עם הצער במשך
מיליון שנה.
  
18:19 ב: האם נוכל להרחיב מעט
על הצער. מהו הצער?
  
18:22 זה יותר מכאב.
 
18:24 ק: או, הרבה יותר מכאב,
הרבה יותר מאובדן
  
18:27 הרבה יותר מלאבד את הבן שלי
 
18:30 או את אבא שלי או משהו.
ש: זה יותר עמוק מזה.
  
18:33 ק: זה עמוק יותר מזה.
ש: נכון.
  
18:36 ב: זה מעבר לתדמית, מעבר לחשיבה.
 
18:38 ק: כמובן, מעבר למחשבה.
 
18:40 ב: או. מעבר למה שאנחנו
קוראים לו תחושה.
  
18:43 ק: כמובן. תחושה, מחשבה.
עכשיו, האם זה יכול להסתיים?
  
18:47 ש: תן לי, לפני שתמשיך
 
18:49 האם אתה אומר שהזרם של הצער
 
18:53 אם אוכל להיות נאיבי,
הוא זרם שונה
  
18:56 מהזרם של יצירת התדמיות?
 
18:59 אם היה עליך לומר שזה שם,
האם הם שני זרמים שונים?
  
19:03 ק: לא, זה חלק מהזרם.
ש: חלק מאותו זרם.
  
19:06 ק: אבל עמוק יותר.
ש: יותר עמוק.
  
19:07 ב: האם אתה אומר אז, ישנו
זרם מאוד עמוק
  
19:10 יצירת תדמיות היא בחלק
של פני השטח של הזרם
  
19:12 הגלים של פני השטח.
 
19:14 ק: זה הכל. אבל נשארנו
עם זה
  
19:16 אני רוצה לחדור עוד.
ב: האם תוכל לומר
  
19:18 הבנו את הגלים שבפני השטח
של הזרם הזה
  
19:21 שאנחנו קוראים לזה יצירת התדמיות.
ק: יצירת התדמיות. נכון.
  
19:23 ב: ואילו הפרעות ישנם ב"צער"
 
19:25 עולים לפני השטח כיצירת תדמיות.
 
19:28 ק: זה נכון.
 
19:28 ש: אז, עכשיו עלינו לעשות
צלילה לעומק הים, נכון?
  
19:32 ק: צלילה בנהר.
 
19:38 ב: אבל מהו הצער?
 
19:41 ק: אתה יודע, אדוני, ישנו
צער אוניברסלי.
  
19:46 ב: כן, בואו ננסה לבהר את זה.
זה לא רק
  
19:50 זה סכום כל הצערים של אנשים שונים?
 
19:54 ק: לא. זה זה
 
20:03 האם נוכל לנסח את זה כך
 
20:10 הגלים שבנהר
 
20:13 לא מביאים חמלה או אהבה.
 
20:18 - חמלה ואהבה הם אותו דבר
 
20:20 הם מילים נרדפות אז נצמד
למילה "חלמה".
  
20:25 הגלים לא מביאים את זה.
 
20:29 מה יביא? בלי חמלה בני אנוש
 
20:34 כפי שהם מתנהגים - הם
הורסים את עצמם.
  
20:37 אז, האם החמלה מגיעה
 
20:43 עם הסוף של הצער
 
20:45 שהוא לא הצער שנוצר
על ידי החשיבה?
  
20:49 ב: כן. אז, בוא נגיד שבמחשבה
יש לך.
  
20:53 צער על ה"אני" - נכון?
ק: כן צער על ה"אני".
  
20:55 ב: שזה רחמים עצמיים, ועכשיו
אתה אומר שישנו עוד צער
  
20:59 אני חושב שלא תפסנו את זה.
 
21:01 זהו צער עמוק יותר
ק: ישנו צער עמוק יותר.
  
21:04 ב: שהוא אוניברסלי,
לא רק
  
21:05 הסכום הכולל אלא משהו
אוניברסלי.
  
21:08 ק: זה נכון.
ש: האם נוכל רק להגיד
  
21:12 האם נוכל לאיית את זה,
להיכנס לשם.
  
21:15 ק: אתה לא מכיר את זה?
ש: כן.
  
21:18 ק: בלי, אני רק שואל - האם
אתה לא יודע או מודע
  
21:24 לצער עמוק הרבה יותר
 
21:26 מהצער של המחשבה, רחמים עצמיים
 
21:29 צער של התדמית.
 
21:34 ב: האם לצער הזה ישנו תוכן?
 
21:37 להגיד שזה צער לעובדה שהאדם
 
21:39 במצב הדברים, שהוא לא יכול
לצאת מזה.
  
21:44 ק: זה זה חלקית. זה אומר
חלקית, הצער של הבערות.
  
21:49 ב: כן. האדם הוא נבער ולא יכול
לצאת מזה.
  
21:52 ק: לא יכול לצאת - אתה מבין?
ב: נכון, כן.
  
21:55 ק: ושהתפיסה של הצער היא החמלה.
 
22:00 ש: נכון.
 
22:01 ב: בסדר, אז האי-תפיסה היא צער אז?
 
22:04 ק: כן, כן.
 
22:10 האם אנו אומרים את אותו דבר?
 
22:12 ש: לא, אני לא חושב.
 
22:14 ק: נגיד, לדוגמה, אתה רואה
את הבערות שלי.
  
22:18 ב: או שאני רואה את כל האנושות
 
22:20 ק: אנושות בבערות.
 
22:23 ואחרי חיים של מיליון שנים,
הם עדיין נבערים
  
22:28 נבערים במובן שאנו מדברים עליו
 
22:30 שזה, היוצר של התדמית וכל זה.
 
22:33 ב: עכשיו, בוא נגיד, שאם המיינד שלי
הוא צודק, טוב, נקי
  
22:37 זה יכול לגרום להשפעה עליי?
 
22:39 ק: כן.
ב: נכון?
  
22:40 ק: כן.
 
22:41 ש: מה יגרום להשפעה ?
 
22:42 לראות את הבערות העצומה
 
22:44 את ההרס העצום.
 
22:45 ק: אנחנו מגיעים לשם.
ש: נכון.
  
22:47 ק: אנחנו מגיעים לזה.
 
22:50 ב: אבל אז אם אני
לא תופס לגמרי
  
22:53 אם אני מתחיל לברוח מהתפיסה הזו
 
22:58 אז אני בתוך זה גם?
ק: כן, אתה גם שם.
  
23:01 ב: אבל התחושה היא עדיין
 
23:09 שהצער האוניברסלי הוא
עדיין משהו
  
23:10 שאני יכול לחוש, האם זה מה
שהתכוונת לומר?
  
23:12 ק: כן.
 
23:14 ב: למרות שאני מהיר תפיסה
 
23:15 אז מה זה אומר.
 
23:16 ק: לא, לא. אתה יכול
לחוש את הצער של המחשבה.
  
23:21 ב: צער המחשבה. אבל אני יכול
לחוש, או איכשהו להיות מודע
  
23:25 לצער האוניברסלי.
ק: כן. אתה יכול.
  
23:28 ש: אתה אומר שהצער
האוניברסלי הוא שם
  
23:30 ק: אתה יכול לחוש את זה.
ב: להרגיש או לחוש.
  
23:33 ש: כן.
ב: נכון.
  
23:36 ק: צער של האדם שחי כך.
ב: האם זוהי התמצית של העניין?
  
23:39 ק: אני רק נכנס לזה.
בואו נזוז.
  
23:41 ק: כן. האם ישנו משהו יותר לזה?
ק: הרבה יותר יש לזה!
  
23:44 ב: או בסדר, אז אולי ננסה
להביא את זה החוצה.
  
23:46 ק: אני מנסה.
ש: צער, כן.
  
23:49 ק: אתה רואה אותי. אני חי
חיים רגילים
  
23:55 תדמית, צער, פחד,
חרדה, כל זה.
  
24:00 יש לי את הצער של הרחמים
העצמיים, כל זה.
  
24:05 ואתה, שאתה "מואר" במרכאות
 
24:11 מסתכל עליי ואומר
 
24:13 האם אתה לא מתמלא צער עליי?
שזה חמלה.
  
24:17 ב: אני אומר שזה סוג של אנרגיה
 
24:19 שהיא מתעוררת בצורה חזקה
 
24:21 בגלל המצב.
ק: כן.
  
24:23 ב: נכון?
ק: כן.
  
24:25 ב: אבל זה, האם תקרא לזה צער
 
24:28 או שתקרא לזה חמלה.
 
24:29 ק: חמלה, שזו התוצאה של הצער.
 
24:32 ב: האם האם חשת את הצער קודם?
 
24:36 האם האדם המואר
 
24:37 הרגיש צער ואז חמלה?
 
24:39 ק: לא.
 
24:40 ש: או הפוך?
ק: לא, לא - תזהר, ידידי.
  
24:44 תלך בזהירות.
 
24:49 אתה אומר אדוני, אתה אומר
שלאדם חייב להיות
  
24:55 צער קודם כדי שתהיה לו חמלה.
 
24:57 ק: אני לא, אני רק חוקר את זה.
 
24:59 ק: כן, אנחנו חוקרים.
 
25:01 דרך הצער אתה מגיע לחמלה.
 
25:03 ב: אבל מה שאתה אומר כך נראה.
 
25:05 ק: כן, נראה שאני אומר, שזה רומז
 
25:10 שאני צריך לעבור דרך
 
25:12 כל הצרות של האנושות.
ש: ניסיון.
  
25:14 ק: לפי הסדר.
ש: נכון.
  
25:17 ק: לא.
ש: לא?
  
25:19 ק: לא!
ב: אבל בוא נאמר
  
25:21 ק: זאת הנקודה, אדוני.
תסלח לי.
  
25:22 ב: בוא נגיד שהאיש המואר
 
25:24 האדם המואר..
 
25:26 רואה את הצער,
רואה את ההרס
  
25:29 והוא מרגיש משהו - נכון?
- הוא חש במשהו
  
25:32 שהיא אנרגיה עצומה
ק: כן.
  
25:34 ב: אנו קוראים לזה חמלה.
עכשיו, הוא מבין
  
25:38 שהאנשים נמצאים בצער
 
25:40 ק: כמובן!
 
25:41 ב: אבל הוא לא צער בעצמו.
ק: זה נכון.
  
25:45 ב: אבל הוא מרגיש אנרגיה עצומה
לעשות משהו.
  
25:48 ק: כן. אנרגיה עצומה של החמלה.
 
25:51 ק: חמלה. רגש כלפיהם.
ק: חמלה.
  
25:54 ש: האם תאמר אז שהאדם המואר
 
25:59 תופס או מודע ל
 
26:05 אני שונא את המילה הזו,
חוסר יעילות - אבל הקונפליקט
  
26:11 הוא לא מודע לצער,
הוא מודע לסירבול
  
26:15 לטעות, לאיבוד החיים.
 
26:19 ק: לא, אדוני. ד"ר שיינברג,
רק תקשיב.
  
26:23 אתה עברת את כל זה
 
26:27 נניח שעברת את כל זה.
 
26:30 ש: צער.
 
26:33 ק: תדמית, מחשבה, הצער של המחשבה,
הפחדים, החרדות
  
26:39 ואתה אומר "אני הבנתי זאת. זה נגמר עבורי".
 
26:43 אבל נשאר לך מעט מאוד, יש לך אנרגיה
 
26:48 אבל זה עסק רדוד מאוד.
 
26:54 והאם החיים כל כך רדודים
כמו כל זה?
  
26:58 או שיש להם עומק אינסופי?
 
27:03 עומק זוהי המילה הלא נכונה, אבל
ב: האם יש להם פנימיות?
  
27:07 ק: פנימיות אדירה.
 
27:12 וכדי למצוא אותה
 
27:17 האם אתה לא צריך למות
לכל הדברים שידועים לך?
  
27:27 ב: כן, אבל איך זה מתקשר לצער
באותו זמן?
  
27:30 ק: אני מגיע
אתה יכול לחוש
  
27:40 אני נבער, יש לי את החרדות שלי,
וכל השאר.
  
27:47 אתה מעבר לזה
 
27:48 אתה בצד האחר של הזרם
מה שנקרא.
  
27:54 האם אין לך חמלה?
 
27:59 ש: כן, יש לי.
ב: כן.
  
28:04 ק: לא כאן.
 
28:05 ש: לא, אני יודע. אבל
אני רואה את זה ו
  
28:08 ק: חמלה.
ש: כן.
  
28:12 ק: האם זוהי התוצאה של הסוף
של הצער, הצער האוניברסלי?
  
28:18 ב: מה? הצער האוניברסלי.
ק: צער אוניברסלי.
  
28:20 ב: חכה, אתה אומר שסוף הצער.
 
28:22 עכשיו, אתה מדבר על בן אדם
 
28:24 שהיה בצער הזה בתור התחלה.
 
28:26 ק: כן.
 
28:27 ב: ובתוכו הצער האוניברסלי מסתיים.
האם זה מה שאתה אומר?
  
28:32 ק: לא. לא, קצת יותר מזה.
 
28:34 ב: יותר
 
28:34 אבל עלינו ללכת לאט,
כי אם אתה אומר
  
28:36 הסוף של הצער האוניברסלי,
הדבר שמסבך
  
28:39 זה לומר שזה עדיין קיים.
ק: מה?
  
28:43 ב: אתה מבין, אם הצער האוניברסלי
מסתיים, אז הכל הלך.
  
28:47 ק: אה! זה עדיין שם, לא.
כמובן.
  
28:49 ב: אבל אתה רואה שישנו
סיבוך של שפה כאן.
  
28:52 במובן מסוים הצער האוניברסלי מסתיים
 
28:54 אבל במובן אחר הוא ממשיך.
 
28:56 ק: כן, זה נכון.
 
28:58 ב: אבל האם נוכל לאמר ש
 
29:00 אם יש לך תובנה אל תוך התמצית
של הצער
  
29:03 צער אוניברסלי
- אז במובן הזה
  
29:05 הצער מסתיים בתובנה הזו.
 
29:07 האם לזה אתה מתכוון?
ק: כן, כן.
  
29:09 ב: למרות שזה עדיין שם.
 
29:10 ק: כן, למרות שזה ממשיך עדיין.
 
29:12 ש: יש לי שאלה עמוקה עכשיו.
 
29:13 השאלה היא
 
29:15 ק: אה, אני לא חושב שהבנת.
 
29:17 ש: אני חושב שהבנתי את זה,
אבל השאלה שלי באה לפני
  
29:21 שהיא, הנה אני.
 
29:24 - היוצר תדמיות מת.
נכון?
  
29:28 אלה הם הגלים.
 
29:31 עכשיו, אני בא לצער.
 
29:36 ק: אתה איבדת את הצער
של המחשבה.
  
29:39 ש: נכון. הצער של המחשבה הסתיים
 
29:41 אבל ישנו צער עמוק יותר.
 
29:43 ק: כן? או שאתה מניח שישנו
צער עמוק יותר.
  
29:48 ש: אני מנסה להבין את
מה שאתה אומר.
  
29:50 ק: אה! לא, לא!
אני אומר
  
29:58 האם ישנה חמלה שלא קשורה
למחשבה
  
30:09 או האם זו חמלה שנולדה מהצער?
 
30:13 ש: נולדה מהצער.
 
30:15 ק: נולדה במובן
 
30:16 כאשר הצער מסתיים ישנה חמלה.
 
30:19 ש: אוקיי. זה יותר ברור.
 
30:26 כאשר הצער של המחשבה
 
30:29 ק: לא הצער הפרטי.
ש: לא.
  
30:31 ק: לא הצער של המחשבה.
 
30:33 ב: לא הצער של המחשבה,
אלא משהו עמוק יותר.
  
30:35 ש: משהו עמוק יותר.
כאשר הצער הזה מסתיים
  
30:38 ק: בידיוק.
 
30:40 ש: אז הצער הזה מסתיים
וישנה לידה
  
30:44 ב: של החמלה, של אנרגיה.
 
30:48 ק: האין צער עמוק יותר
מהצער של המחשבה?
  
31:01 ש: ישנו הצער,
דוויד אמר
  
31:06 צער הבערות עמוק מהמחשבה
 
31:11 הצער של האסון האוניברסלי
 
31:16 של האנושות שלכודה בתוך
הצער הזה.
  
31:21 הצער של המשכיות אינסופית
של המלחמות
  
31:24 היסטוריה ועוני ואנשים
מתייחסים אחד לשני ברוע
  
31:28 זהו צער עמוק יותר.
ק: אני מבין את כל זה.
  
31:32 ש: זה עמוק יותר מהצער של המחשבה.
 
31:43 ק: האם אוכל לשאול את השאלה,
מהי חמלה?
  
31:49 שהיא אהבה
 
31:51 אנחנו משתמשים במילה כדי
לכסות שדה רחב.
  
31:58 מהי חמלה?
 
32:04 האם אדם שנמצא בצער, מחשבה
תדמית
  
32:10 האם יהיה לו את זה?
הוא לא יכול.
  
32:13 לגמרי לא. נכון?
ב: כן.
  
32:18 ק: עכשיו. מתי זה מופיע?
 
32:23 בלי זה, לחיים אין משמעות.
 
32:27 השארת אותי בלי זה.
 
32:33 אז, אם כל מה שלקחת ממני הוא
 
32:39 צער שיטחי
- מחשבה ותדמית
  
32:44 ואני מרגיש שישנו משהו יותר.
 
32:49 ב: אני מתכוון, רק לעשות זאת
משאיר משהו ריק יותר
  
32:53 ק: כן.
ב: חסר משמעות.
  
32:55 ק: משהו גדול מכל העיניינים
הרדודים הללו.
  
33:03 ב: כשיש לנו מחשבה שיוצרת
צער ורחמים עצמיים
  
33:07 וגם ההבנה של הצער של האנושות
 
33:11 האם תוכל לומר שהאנרגיה..
 
33:13 שהיא עמוקה יותר היא
במובן מסוים
  
33:15 ק: נעה.
 
33:16 ב: ובכן, ראשית בצער הזה
 
33:18 האנרגיה לכודה במערבולות.
 
33:21 ק: כן, נכון,
בשדה קטן.
  
33:24 ב: זה עמוק יותר מהמחשבה
אבל ישנו סוג של
  
33:26 הפרעה עמוקה מאוד באנרגיה
 
33:30 ק: כן. אכן כן.
 
33:31 ב: שאנו קוראים לו צער.
ק: צער עמוק.
  
33:36 ב: בסופו של דבר, המקור של זה
הוא החסימה של המחשבה, לא?
  
33:40 ק: כן. זה צער עמוק של האנושות.
 
33:42 ב: כן. הצער העמוק של האנושות.
 
33:45 ק: במשך מאות שנים, זה כמו
 
33:49 מאגר אדיר של צער.
 
33:52 ב: זה מעין תנועה מעגלית ב
 
33:55 במובן מסוים זה ללא סדר ו
 
33:57 ק: כן.
 
34:00 ב: ומונע את הבהירות וכולי,
ומנציח את הבערות.
  
34:04 ק: בערות. מנציח את הבערות, נכון.
 
34:07 ב: בגלל, שאם זה היה
לא כך
  
34:09 אז היכולת של
האדם ללמוד
  
34:11 היתה פותרת את הבעיות האלה.
 
34:13 האם זה אפשרי?
ק: נכון.
  
34:15 ש: נכון.
 
34:17 ק: אם שלושתכם תתנו לי,
או תעזרו לי
  
34:23 או תראו לי, או שתהיה
לכם תובנה
  
34:26 למשהו גדול יותר
 
34:30 אני אומר "כן, זה נחמד"
 
34:32 ואני הולך - אתה מבין?
ב: כן.
  
34:39 ק: מה שאנו מנסים לעשות, כמו
שאני מבין, זה לחדור
  
34:45 למשהו מעבר למוות.
ב: מעבר למוות.
  
34:50 ק: מוות, אנו אומרים, הוא
לא רק הסוף
  
34:53 של הגוף, אלא הסוף
 
34:55 של כל התוכן של התודעה
 
35:01 והתודעה שאנו מכירים
כמו שהיא עכשיו.
  
35:05 ב: זה גם הסוף של הצער?
 
35:07 ק: סוף של הצער מהסוג הזה, של
 
35:10 ב: השיטחי.
ק: הסוג השיטחי.
  
35:12 זה ברור.
ב: כן.
  
35:16 ק: ואדם שעבר את כל זה
 
35:18 הוא אומר "זה לא טוב מספיק
 
35:21 לא נתתם לי את הפרח, את הבושם.
 
35:25 רק נתתם לי עפר מזה".
 
35:29 ועכשיו, שלושתינו מנסים
 
35:32 למצוא את מה שמעבר לעפר.
 
35:37 ש: נכון.
 
35:39 ב: אתם אומרים, ישנו הדבר הזה
שהוא מעבר למוות.
  
35:42 ק: לגמרי!
 
35:44 ב: האם תאמר שזה ניצחי או
 
35:47 ק: אני לא רוצה להשתמש
במילים האלה.
  
35:49 ב: לא, אבל אני מתכוון במובן
מסוים מעבר לזמן.
  
35:52 ק: מעבר לזמן.
 
35:53 ב: לפיכך "ניצחי" היא לא המילה
הנכונה לזה.
  
35:56 ק: לכן, ישנו משהו מעבר
 
35:59 למוות השיטחי,
תנועה ש
  
36:03 אין לה התחלה ואין לה סוף.
ב: אבל זוהי תנועה.
  
36:07 ק: זאת תנועה.
תנועה, לא בזמן.
  
36:10 ב: לא בזמן, אלא
 
36:12 ש: מה ההבדל בין התנועה בזמן
 
36:14 ותנועה שהיא מחוץ לזמן?
 
36:22 ק: אדוני, מה שמתחדש באופן קבוע
 
36:26 כל הזמן - "חדש"
חדש זאת לא המילה
  
36:29 כל הזמן טרי,
פורח
  
36:34 פורח לנצח,
זה ללא זמן.
  
36:38 זה הכל
פריחה מרמזת על זמן.
  
36:41 ב: כן, ובכן, אני חושב,
אנו יכולים לראות את הנקודה.
  
36:43 ש: אני חושב שהבנו זאת.
התחושה של ההתחדשות ביצירה ו.
  
36:48 בא והולך מבלי להשתנות
 
36:51 בלי משך, לא ליניארי, זהו ה
 
36:56 ק: אתה מבין, תן לי לחזור לזה
באופן שונה.
  
37:01 בהיותי אדם אינטליגנט למדי
 
37:06 קראתי כמה ספרים,
ניסיתי כמה מדיטציות.
  
37:11 - זן, זה וזה והדבר האחר
 
37:15 במבט חטוף יש לי תובנה
 
37:19 לכל זה, במבט חטוף, זה נגמר
 
37:22 אני לא אגע בזה!
 
37:26 וזה יכול להיות הסוף של יצירת התדמיות
וכל זה.
  
37:38 שם צריכה להיות מדיטציה כדי לצלול,
כדי שתהיה התובנה
  
37:48 למשהו שהמיינד מעולם לא נגע בו.
 
37:54 ב: אבל אני מתכוון, אפילו אם אתה
כן נוגע בזה, זה לא אומר
  
37:59 בפעם הבאה זה יהיה ידוע.
 
38:02 ק: אה! זה לעולם לא יהיה ידוע
במובן של
  
38:04 ב: זה לעולם לא יהיה ידוע,
זה תמיד חדש במובן מסוים.
  
38:06 ק: כן, זה תמיד חדש. זה לא זיכרון
שמאוחסן ומשתנה
  
38:13 השתנה ועכשיו נקרא "חדש".
זה מעולם לא היה ישן.
  
38:20 ב: כן.
 
38:21 ק: אני לא יודע אם אני
יכול לנסח זאת כך.
  
38:23 ב: אני חושב שאני מבין את זה.
 
38:26 האם נוכל לומר, כמו מיינד
שמעולם לא ידע צער?
  
38:30 ק: כן.
 
38:31 ב: זה נראה מסובך בהתחלה
אבל זוהי תנועה
  
38:36 מחוץ למצב שידע צער
 
38:39 למצב שאינו יודע צער.
 
38:40 ק: כן, נכון.
ב: אבל אין "אתה", אז
  
38:43 ק: נכון.
 
38:44 ש: האם נוכל לומר זאת באופן
הזה גם
  
38:46 האם נוכל לומר שזו פעולה
 
38:49 שנעה כאשר אין "אתה"?
 
38:53 ק: אתה מבין, כשאתה משתמש
במילה "פעולה"
  
38:56 פעולה אומרת לא בעתיד או בעבר
 
39:00 פעולה היא העשייה.
ש: כן.
  
39:06 ק: רוב הפעולות שלנו הם
תוצאה של סיבה
  
39:10 של העבר, או לפי העתיד - אידיאלים וכו.
 
39:14 ש: זה לא זה.
ק: זו לא פעולה.
  
39:16 זוהי בסך הכל נענתנות.
 
39:18 ש: נכון. לא, אני מדבר על
פעולה מסוג אחר.
  
39:21 ק: לא. לא, אני לא.
פעולה מרמזת
  
39:27 ישנם כמה דבר שמעורבים בכך.
 
39:32 לחדור אל תוך זה, המיינד
חייב להיות שקט לגמרי.
  
39:38 ש: נכון.
 
39:39 ק: אחרת אתה מקרין משהו
אל תוך זה.
  
39:43 ש: נכון. זה לא מקרין
אל תוך משהו.
  
39:47 ק: דממה מוחלטת.
 
39:51 והדממה היא לא התוצר של
 
39:55 שליטה, רצון, תיכנון, החלטה.
 
40:01 לכן הדממה הזאת היא לא
מובאת דבר הרצון.
  
40:07 ב: נכון.
 
40:09 ק: עכשיו, בדממה הזו
 
40:17 ישנה תחושה של
 
40:23 משהו מעבר לזמן
 
40:25 מעבר למוות, מעבר למחשבה.
אתה מבין? משהו
  
40:34 כלום!
 
40:38 לא דבר - אתה מבין?
שום דבר! ולפיכך, ריק.
  
40:43 ולכן, אנרגיה אדירה.
 
40:47 ב: האם זה
ש: נע.
  
40:49 ק: אנרגיה.
תעזוב את זה! תעזוב!
  
40:52 ב: האם זהו המקור של החמלה?
 
40:54 ק: זה מה שאני
בידיוק.
  
40:57 ש: למה אתה מתכוון "המקור"?
 
40:58 ב: ובכן, שבתוך האנרגיה נמצאת החמלה
 
41:01 ק: כן, נכון.
ש: בתוך האנרגיה
  
41:04 ק: האנרגיה היא החמלה.
ב: היא החלמה.
  
41:06 ש: זה שונה.
ק: כן. כמובן.
  
41:09 ש: האנרגיה הזו היא חמלה.
 
41:11 זה שונה מלהגיד "המקור".
 
41:14 ק: אתה מבין, ומעבר לזה
ישנו משהו יותר.
  
41:19 ש: מעבר לזה?
ק: כמובן.
  
41:21 ב: ובכן, למה אתה אומר "כמובן"?
 
41:28 מה יכול להיות יותר?
 
41:37 ק: אדוני, בוא נשים זאת,
ניגש באופן שונה.
  
41:43 כל מה שהמחשבה יצרה הוא
לא קדוש, הוא לא קדוש.
  
41:49 ב: כן, כי זה מחולק.
 
41:51 ק: זה מחולק, אנחנו יודעים,
ושם שם תמונה
  
41:54 וסוגד לה, זה תוצר של המחשבה;
 
41:57 נוצר בידיים או על ידי המיינד,
זוהי עדיין תדמית.
  
42:01 אז, אין שם שום דבר קדוש..
 
42:05 בגלל - כמו שהוא הראה
 
42:07 המחשבה היא מחולקת,
מוגבלת, סופית
  
42:10 היא תוצר של הזיכרון וכולי.
 
42:12 ב: האם זה קדוש, לפיכך,
זה שאין לא סוף?
  
42:16 ק: זהו זה.
 
42:18 ישנו משהו מעבר לחמלה
 
42:21 שהוא קדוש.
 
42:23 ב: כן. האם זה מעבר לתנועה?
 
42:26 ק: קדוש - אתה לא יכול לומר
תנועה, או חוסר תנועה.
  
42:31 ב: אתה לא יכול לומר כלום.
 
42:33 ק: דבר חי
 
42:37 אתה יכול רק לבחון דבר מת.
 
42:40 דבר חי, אתה לא יכול לבחון.
 
42:44 מה שאנו מנסים לעשות
 
42:45 זה לבחון את הדבר החי
שאנו קוראים לו קדוש
  
42:48 שהוא מעבר לחמלה.
 
42:52 ב: מהו היחס לדבר הקדוש אז?
 
42:57 ק: לאדם נבער אין שום יחס.
 
43:03 נכון? שזה נכון.
 
43:07 לאדם שהסיר מעצמו את התדמית
 
43:11 כל זה, שהוא חופשי מהתדמית
 
43:14 ויוצר התדמיות,
הוא עדיין אין לזה משמעות עדיין.
  
43:22 נכון?
 
43:24 יש לזה משמעות רק כשזה הולך
מעבר להכל, מעבר
  
43:29 הוא מת להכל.
 
43:35 מת פירושו, במובן
 
43:38 שאפילו לא לשניה
 
43:42 צובר או אוגר משהו פסיכולוגית.
 
43:50 ש: האם תאמר שישנו איזשהו
- אתה שאלת את השאלה
  
43:54 מהם היחסים לדבר הקדוש?
 
43:57 האם יש שם אי פעם יחסים
עם הדבר הקדוש או שהדבר הזה
  
44:01 ק: לא, הוא שואל משהו.
ש: כן.
  
44:04 ק: הוא שואל, מהם היחסים בין
 
44:09 הדבר הזה שהוא קדוש,
שלם, למציאות.
  
44:13 ב: כן, זה מרומז, בכל אופן.
 
44:16 ק: אה?
ב: אני מתכוון, זה מרומז.
  
44:18 ק: כמובן.
 
44:22 דיברנו על זה,
לפני כמה זמן
  
44:24 על השאלה, שהיא
 
44:26 מציאות שהיא התוצר של המחשבה
אין לה שום יחסים
  
44:29 לזה בגלל שהמחשבה היא ריקה
 
44:33 ש: נכון.
 
44:34 ק: עיניין קטן. לזה יכול להיות
יחס לזה.
  
44:38 ב: במובן מסוים.
 
44:44 ק: והיחסים באים דרך
 
44:48 תובנה, אינטליגנציה וחמלה.
 
44:58 ש: מהם היחסים האלה
 
45:01 מהי האינטליגנציה,
אני מניח שאנו שואלים.
  
45:06 ק: אינטליגנציה?
מהי אינטליגנציה?
  
45:10 ש: איך היא פועלת?
 
45:13 ק: חכה! חכה! היתה לך
תובנה אל תוך התדמית.
  
45:20 היתה לך תובנה אל תוך
התנועה של המחשבה
  
45:24 תנועה של מחשבה שהיא
רחמים עצמיים
  
45:26 יוצרת צער וכל זה.
 
45:28 היתה לך תובנה אמיתית לתוך
זה. הלא כן?
  
45:33 זה לא הסכם מילולי או חוסר הסכמה
 
45:37 או מסקנה הגיונית.
 
45:39 היתה לך תובנה אמיתית אל תוך
העסק הזה.
  
45:44 אל תוך הגלים של הנהר.
 
45:46 עכשיו, האם יש לך תובנה גם
האם התובנה הזו היא לא אינטליגנציה?
  
45:55 שהיא לא אינטליגנציה של אדם חכם
 
45:58 אנו לא מדברים על זה.
 
46:01 אז, אם יש את זה, כבר יש
לך את האינטליגנציה.
  
46:04 ש: נכון.
 
46:06 ק: עכשיו, נזוז עם האינטליגנציה
הזאת.
  
46:11 שהיא לא שלך או שלי, אינטליגנציה
 
46:14 לא של ד"ר שיינברג או של ק.
או של מישהו
  
46:17 זאת אינטליגנציה אוניברסלית
 
46:23 גלובלית או קוסמית
- זוהי תובנה.
  
46:28 עכשיו, תיקח צעד קדימה משם.
ש: תנוע עם, כן.
  
46:33 ק: האם יש לך תובנה אל תוך הצער
 
46:38 שזה לא הצער של המחשבה, וכל זה
 
46:41 צער אדיר של האנושות,
של בערות - אתה מבין?
  
46:51 ומתוך זה תובנה - חמלה.
 
46:55 עכשיו, תובנה אל תוך החמלה.
 
47:05 האם החמלה הסוף של כל החיים,
סוף של כל המוות?
  
47:14 זה נראה כך בגלל שיש לך
- אתה מבין? - זרקת
  
47:18 המיינד זרק את כל המסע הכבד
 
47:21 שהאדם העמיס על עצמו. נכון?
 
47:26 אז, יש לך את התחושה
האדירה הזו
  
47:29 דבר אדיר בתוכך.
 
47:31 עכשיו, החמלה הזו
- תכנס לעומקה.
  
47:41 ויש שם משהו קדוש
 
47:46 שהאדם לא נגע בו - אדם במובן,
המיינד לא נגע בו
  
47:52 על ידי הרצונות שלו, הדרישות
התפילות
  
47:55 על ידי התחבולות האינסופיות,
תרגילים.
  
48:04 וזה יכול להיות המקור של הכל
 
48:13 שהאדם השתמש בו לרעה.
אתה מבין?
  
48:17 לא שזה מתקיים בתוכו
כי אז אנחנו מאבדים כיוון.
  
48:21 ב: אם אתה אומר שזה המקור
של כל החומר, כל הטבע?
  
48:25 ק: הכל - כל החומר, וכל הטבע.
 
48:27 ב: כל האנושות.
 
48:29 ק: כן. נכון, אדוני.
 
48:33 אני יצמד לזה.
 
48:42 אז, בסופם של הדיאלוגים הללו
 
48:47 מה יש לך,
מה יש לצופה?
  
48:50 מה הוא תפס?
 
48:54 ש: מה אנו מקווים שהוא תפס?
 
48:57 האם תאמר אנו מקווים
 
48:59 שהוא יתפוס, או מה שהוא
תפס בפועל?
  
49:02 ק: מה הוא תפס בפועל, לא מקווים.
 
49:05 מה הוא תפס בפועל?
 
49:10 האם הקערה שלו מולאה?
 
49:14 ש: מולאה עם הקודש.
 
49:17 ק: או האם הוא יגיד
"ובכן, יש לי הרבה
  
49:19 עפר שנשאר,
מאוד נחמד מצידכם
  
49:23 אבל אני לא יכול לקחת
את זה לשום מקום".
  
49:27 שום אדם רציונלי עם הגיון יגיד
 
49:30 "כן, עם הדיונים איתכם
אתם יכולים למחוק את כל זה
  
49:33 ואני נשארתי עם כלום".
 
49:35 ש: או שיש לו
 
49:37 ק: כן, זה מה.
 
49:42 הוא הגיע אליו
- אני באתי לשלושתיכם
  
49:49 רוצה למצוא
 
49:55 שינוי לחיי
 
49:59 בגלל שאני מרגיש
שזה הכרחי מאוד.
  
50:04 לא - אתה יודע
 
50:06 להיפטר מהאמביציה שלי,
וכל השטויות האלה
  
50:08 שהאנושות אגרה.
 
50:11 אני מרוקן עצמי מכל זה.
 
50:13 אני - בבקשה מתי שאני משתמש
במילה "אני" זה לא
  
50:18 "אני" שיכול לרוקן את עצמו,
"אני" מת לכל זה.
  
50:22 האם יש לי משהו מכל זה?
 
50:27 האם נתתם לי את הבושם
של הדבר הזה?
  
50:32 ש: האם אני יכול לתת לך את הבושם?
 
50:34 ק: או
 
50:39 כן, אדוני, תשתף אותי?
 
50:42 ש: אני יכול לשתף אותך.
 
50:46 האם הצופה השתתף איתנו
 
50:48 ב: כן.
 
50:49 ש: החוויה שהיתה לנו ביחד.
 
50:51 ק: האם שניכם שיתפתם את
הדבר הזה עם האדם הזה?
  
50:54 ש: נכון. האם שיתפנו את זה
עם האדם הזה?
  
51:04 ק: אם לא, אז מה?
 
51:08 שיחה אינטלקטואלית, דיאלוג,
או, מזה אנחנו שבעים!
  
51:22 אתה יכול רק לשתף מתי שאתה
ממש רעב
  
51:25 אתה מבין?
- בוער מרעב.
  
51:32 אחרת אתה משתף מילים.
 
51:38 אז, הגענו לנקודה
 
51:42 הגענו לנקודה שאנו רואים
 
51:45 לחיים משמעות יוצאת דופן.
 
51:51 ב: בואו נגיד, יש להם משמעות
הרבה מעבר למה שאנו חושבים.
  
51:55 ק: כן, זה כל כך רדוד וריקני.
 
51:57 ב: ובכן, האם תאמר שהקדושה
היא גם החיים?
  
52:00 ק: כן, זה מה שרציתי להגיע.
 
52:06 החיים קדושים.
ב: והקדושה הם החיים.
  
52:09 ק: כן.
ש: והאם שיתפנו זאת?
  
52:11 ק: האם שיתפתם זאת?
 
52:19 אז, אסור לנו לנצל את החיים לרעה.
 
52:21 ב: נכון.
 
52:23 ק: אתם מבינים?
 
52:25 אסור לנו לבזבז אותם כי
החיים כל כך קצרים.
  
52:33 ב: אתה מתכוון, אתה מרגיש,
שלכל אחד מהחיים שלנו
  
52:35 יש תפקיד לשחק בקדושה
 
52:37 שאתה דיברת עליה.
ק: מה, אדוני?
  
52:40 ב: כל אחד מהחיים
 
52:41 יש לו חלק חשוב
במובן מסוים לבצע.
  
52:43 ק: זה חלק זה שם!
 
52:45 ב: זה חלק מהשלם
 
52:49 וזה שמנצל את זה
 
52:52 ובכן, להשתמש בצורה נכונה
יש לזה משמעות גדולה.
  
52:54 ק: כן. אכן כן.
 
52:57 אבל לקבל זאת כתיאוריה
זה טוב כמו כל תיאוריה אחרת.
  
53:06 ש: ישנו משהו למרות זאת
 
53:12 אני מרגיש מוטרד.
האם שיתפנו זאת?
  
53:16 ק: כן, אדוני!
 
53:18 ש: זה בוער, השאלה בוערת.
 
53:22 האם שיתפנו את הקדושה?
 
53:27 ק: שזה אומר, באמת, כל הדיאלוגים היו
 
53:33 תהליך של מדיטציה.
 
53:38 לא טיעונים חכמים.
 
53:42 מדיטציה אמיתית ועמוקה
 
53:46 שנותנת תובנה אל כל מה שנאמר.
 
53:53 ב: או, עליי לומר שעשינו את זה.
 
53:56 ק: אני חושב שעשינו את זה.
 
53:57 ש: עשינו את זה.
 
54:00 האם שיתפנו את זה?
 
54:02 ב: עם מי? בינינו?
ש: עם הצופה.
  
54:05 ב: ובכן, עליי לחשוב
ק: אה!
  
54:07 ב: זה הקושי.
 
54:08 ק: האם אתה מחשיב את הצופה
או
  
54:15 שאין צופה כלל?
 
54:24 האם אתה מדבר לצופה
 
54:27 או רק לדבר שבו הצופה
 
54:31 אתה ואני, הכל מתקיים בו?
 
54:34 אתה מבין מה אני אומר?
 
54:38 יש לך עוד שתי דקות.
 
54:41 ש: ובכן, איך אתה תגיב למה
שדוויד אמר
  
54:45 "היינו במדיטציה",
אתה אומר ואני אומר
  
54:48 "אנו היינו במדיטציה".
 
54:51 איך התחלקנו במדיטציה שלנו?
 
54:53 ק: אני מתכוון, לא. האם זאת
הייתה מדיטציה?
  
54:57 ש: כן.
 
54:59 ק: הדיאלוגים הללו.
 
55:02 מדיטציה היא לא רק טיעון.
 
55:06 ש: לא, חלקנו יחד.
אני מרגיש זאת.
  
55:08 ק: רואים את האמת בכל משפט.
 
55:10 או את השקריות של כל משפט.
 
55:13 או רואים בתוך השקרי, את האמת.
 
55:17 ש: נכון.
 
55:18 ומודעים בתוך כל אחד מאיתנו
ובכולנו על השיקרי
  
55:21 וזה מופיע וזה מתבהר.
 
55:23 ק: תראה את כל זה, ולכן
 
55:26 אנו במצב של מדיטציה.
 
55:30 ומה שנאמר חייב אז להוביל
אותנו לדבר הסופי.
  
55:39 ואז אתם כבר לא משתפים.
 
55:42 ש: היכן אתם?
 
55:45 ק: אין שיתוף.
יש לנו רגע אחד.
  
55:47 אין שיתוף.
יש רק את זה.
  
55:49 ש: זה.
 
55:54 האקט של המדיטציה הוא זה.
 
55:56 ק: לא. אין
- יש רק את זה. אל
  
56:00 ש: אוקיי.