Krishnamurti Subtitles home


SD70T3 - Understanding meditation requires order



0:20 הייתי רוצה, אם תרשו לי הערב, לדבר על... המשמעויות של המדיטציה ומה דרוש מהמיינד שמסוגל למדיטציה אמיתית באמת מהו הצעד הראשון, כביכול
1:08 קודם כל, אני חושב שעל האדם להבין את משמעות המילה "חופש" לרובנו חופש מרמז על חופש לבטא את עצמנו, או החופש לעשות מה שבא לנו בחברה או חופש לחשוב מה שאנחנו רוצים או חופש מהרגל מייגע או צורת התנהגות מסוימת וכולי. להבין מהו חופש כי זה נראה לי הכרחי עבור המיינד שמסוגל ללא כל עיוות, להיות מסוגל למדוט.
2:50 עבור רובנו אנו דורשים חופש פוליטי או דתי או לחשוב מה שבא לנו, וישנו חופש הבחירה. חופש פוליטי זה בסדר והאדם חייב אותו, אבל עבור רובנו אנו לא דורשים ומבררים האם זה בכלל אפשרי להיות חופשי מבפנים. המיינד שלנו הוא עבד להקרנות שלו עצמו, לדרישות שלו, לרצונות ולסיפוקים שלו. המיינד הוא עבד להשתוקקויות שלו, לתאבון שלו. וכנראה מעולם לא שאלנו האם זה בכלל אפשרי להיות חופשי מבפנים. אבל אנחנו תמיד רוצים חופש מבחוץ ללכת נגד החברה, נגד מבנה מסוים של החברה והמרד הזה נגד החברה שקורה בכל העולם, זה סוג של אלימות שמצביעה על כך שהאדם מתמקד בשינוי חיצוני ללא שינוי פנימי. אז האלימות משחקת תפקיד מפתח בחיינו.
5:31 אנו מעולם לא שאלנו האם המיינד יוכל לגמרי להיות חופשי מאלימות קיבלנו זאת כחלק מהחיים, כמו שקיבלנו מלחמה כדרך חיים. ויש לנו מלחמות מועדפות יכול להיות שאתה לא אוהב מלחמה מסוימת אבל לא אכפת לך שיהיו לך מלחמות אחרות ותמיד יהיו מלחמות וכך היה במשך 5000 שנה, מלחמות האדם קיבל את האלימות כדרך חיים. אנו מעולם לא שאלנו האם המיינד יכול להיות באמת חופשי מאלימות לגמרי והחברה המתירנית שבה אנו חיים, התרבות שצומחת בהדרגה מתוך החברה הזו לעשות מה שאתה רוצה או לבחור מה שאתה רוצה זה עדיין סימן לאלימות. היכן שישנה בחירה - אין חופש בחירה מרמזת על בלבול לא צלילות. כאשר אתם רואים משהו מאוד בבירור אין בחירה, יש רק פעולה. זה רק המיינד המבולבל שבוחר. ובחירה היא סימן למחסור בחופש ולכן בבחירה יש התנגדות, קונפליקט.
8:09 וחיינו כמו שהם עכשיו מבוססים על אלימות. החיים שלנו מותנים על ידי הפועל "להיות". בבקשה, זה חשוב להבין. כיצד חיינו מוכוונים ומותנים על ידי הפועל "להיות" האדם היה, האדם עכשיו, האדם יהיה. הרעיון בפועל הוא להגיע, להצליח, להשיג, להיעשות בהדרגה להשיג שלווה בהדרגה להיפטר מהדברים שעוצרים אותנו. אז הפועל "להיות" הוא ההתנייה של המיינד בתוך הזמן נכון? בבקשה תהיו איתי.
9:47 בגלל שהארה היא לא עניין של זמן כלל. להבין זה לא עיניין של רגישות הדרגתית או שהאדם מבין זאת מיד או בכלל לא ככל שהמיינד מותנה על ידי הפועל הזה, וכמו רוב האנשים, כל המבנה האתי שלנו מבוסס על זה. אני יהיה טוב, אני בהדרגה אגיע מצב של מיינד וכולי. אז על האדם להיות מודע למילה המסוכנת הזאת. ולמצוא האם המיינד יוכל להיות חופשי מהמילה, כי המילה היא לעולה לא הדבר, התיאור הוא לעולם לא המתואר ועדיין אנו מסתפקים בתיאור, עם ההסברים,
11:42 אז, כמו שאמרתי, אנו הולכים להיכנס לשאלה הזו של לא רק מהי מדיטציה ואני מאמין שזאת מילה חדשה שלמדתם במדינה הזו, הובא לכאן מהמזרח, והאדם לא יודע מהו הפירוש המלא של המילה הזו. אבל לפני שנכנס לזה, שזה... הדבר החשוב ביותר, מדיטציה היא הדבר היפה ביותר בחיים, אם אתם יודעים מהי מדיטציה. אבל לפני שהאדם יכול למדוט הוא צריך להבין מהם חיים, מהי אהבה ומהו מוות. אם אתם לא מבינים זאת, המדיטציה שלכם... היא בריחה ותו לא היא צורה של היפנוזה עצמית. נכון?
12:59 אז עליכם להניח את היסודות, לא בהדרגה. חייב להיות סדר לפני שהמיינד יוכל לתפוס באופן מלא את החשיבות של מהי מדיטציה חייב להיות סדר מוחלט. שזה אומר סוף לכל הקונפליקטים כל ההפרעות כל הבעיות בתוך האדם אחרת הישיבה שלכם בפינה עם עצמכם ל10 דקות ביום וחושבים שאתם הולכים למדוט או להגיע להארה, זה שטויות, אם לא אכפת לכם שאני אומר זאת.
14:07 אז על האדם להבין מה זה אומר לחיות. והוא יכול להבין זאת רק... על ידי התבוננות במה בקורה בפועל, לא בניגוד לרעיון, לנוסחה, לאידיאולוגיה, אלא באמת מה שזה. אז האדם חייב להיות חופשי כדי להתבונן בפועל על מהם חיינו, לא מה הם צריכים להיות. אם אתם חושבים במונחים של מה זה צריך להיות, אז אתם לגמרי נמנעים מהחיים כמו שהם
15:16 אז מהם החיים האלה שאנו חיים, החיים האלה, היומיום הם חוסר-סדר, הלא כן? ישנו קונפליקט, ישנה אמביציה, ישנו קרב בתוך עצמנו, רצונות סותרים ומנוגדים, אינסוף תסכולים ויש תסכול בגלל שמעולם לא הבנו מהי הגשמה, והאם יש דבר כזה הגשמה. מה יש להגשים? את השאיפה הקטנה של מישהו את התיאבון של מישהו, קינאה, שאיפה להיות מישהו? ומהו המרכז שדורש את כל זה? האם המרכז הזה בעצמו הגורם לחוסר-סדר? ומבלי להביא לסדר בחיים האלה, סדר מתמטי מוחלט, לחיים מעט מאוד משמעות ללכת למשרד בכל יום במשך 60 שנה או 40 שנה לחיות בקרב תמידי בין "היש" ל-"מה שצריך להיות" בין השאיפות המדוכאות והחיים הפשוטים, הטהורים והיפים התדמיות שהאדם בנה על עצמו ועל אחרים הפעילות של הריכוז העצמי שמתרחשת כל הזמן, שזה מבודד כל אחד ולכן מפלגת
18:22 ואלה הם חיינו, חיים של קונפליקט, חיים שבאמת אין להם משמעות כלל כמו שהם, חיים שהם שדה קרב, לא רק בתוך עצמכם אלא גם ביחסים שלכם, חיים של פילוג, סתירה, שגרה, מונוטוניות. והחיים כלומר, כאשר אתם מתבוננים מאוד לעומק, בודדים לגמרי, חיים שאין בהם יופי. ואלה הם חיינו ואנחנו לא מגזימים, אם תתבוננו בעצמכם, בזהירות רבה, בלי דעה קדומה, משוא פנים, כאשר אתם תסתכלו על כל בן אנוש, בכל העולם הקדוש, הכומר, המומחה, הקרייריסט, ההדיוט הרגיל, הם כולם לכודים בזה.
20:01 ואנו רוצים להימלט מזה. אז אתם בורחים דרך לאומנות, דרך אמונות, דרך דוגמות, דרך אינספור צורות של בידור שכולל בו את הבידור הדתי. אלה הם חיינו, משווים עצמנו עם משהו שצריך להיות, משווים את עצמנו עם משהו גדול יותר, מכובד יותר, עם האינטליגנטי יותר, עם הרוחני יותר וכך הלאה. ולכן קונפליקט ופחד. אלה הם חיינו, קרב על ביטחון ובתוך החיפוש עצמו אחר ביטחון, פסיכולוגי כמו גם פיזי אנו מביאים לכדי הרס. ישנם עובדות ברורות. ומזה אנו רוצים להימלט,
21:40 כי האדם חי כך... במשך אלפי אלפי שנים, עם יגון, בלבול ואומללות גדולה. ומבלי לשנות את כל זה לגמרי, באופן קיצוני, מהפכה מבחוץ לשנות שיטה לשיטה אחרת, לא פותר בעיית הייסורים האלה. ישנה רק מהפכה אחת מהפכה מבפנים
22:56 אז, לירוק על החברה, להאשים את החברה במצב שלנו, זה ללא ספק להאשים משהו שאתם בעצמכם יצרתם זאת החברה שלכם, אתם בניתם אותה, עם רדיפת הבצע שלכם, קינאה, שאיפה, תחרותיות, השוואתיות עם השנאה הפנימית שלכם, אלימות. אז אלה הם חיינו, באמת חיים לא שפויים
23:51 עכשיו השאלה היא, איך החיים האלה יוכלו להשתנות? לא בהדרגה, אלא מיידית. אחרת אתם זורעים את זרע האלימות, למרות שאתם רוצים שלום, אתם למעשה זורעים זרעים של איבה, אומללות.
24:33 אז רואים את כל זה באופן לא מילולי לא כהסבר, לא כרעיון אלא לראות זאת בדיוק כמו שזה, מרגישים את זה, כמו שאתם מרגישים רעב, לכן מתייחסים לזה מיד. ואתם לא יכולים, להתייחס בצורה יפה, לחיים האלה שכך אנו קוראים להם ככל שיש לכם צורה כלשהי של מילוט מזה, כל צורה של עיוות.
25:46 אז, מודעות ללא בחירה, להיות מודעים לכל התופעה של הקיום, לא קיום של מישהו אחר, לא להיות מודעים לחיינו על פי מישהו, איזה פילוסוף, איזה גורו, איזה פסיכולוג, אלא להיות ערים לזה בפועל, כי אתם בעצמכם רואים זאת. אם האדם לגמרי ער לזה, הוא חייב בגלל שהוא לא מסוגל לחיות כפי שאנו חיים - אנו מדברים בפנים, פסיכולוגית חיים שהם כל כך קרועים. ואם אנו רוצים סדר, וסדר הוא מעלה, סדר דורש משמעת, כלומר למידה, לא לעשות מה שאומרים לכם, לא לחקות, אלא ללמוד. ועל מנת ללמוד על האי-סדר, שהוא חיינו, להתבונן בזה, ללמוד, ובתוך ההתבוננות הזאת מגיעה משמעת בלתי רגילה שהיא לא נכפית על ידי מישהו, בגלל שלהתבוננות עצמה יש את המשמעת שלה. בפעולה עצמה של ההתבוננות אתם למדים, ולכן הלמידה היא המשמעת. בבקשה תראו זאת בגלל אנחנו הבאנו על עצמנו כל כך הרבה סוגים של משמעת משמעת בעסקים, משמעת דתית, משמעת במשפחה - כמובן המשמעת בצבא היא הסוג האבסורדי ביותר של משמעת.
28:57 אבל יש לנו מלא סוגים של משמעת - החייב והאסור תמיד נענים, מחקים, מדכאים, ומדוכאים, רוצים לממש - כל זה הוא אי-סדר. וכדי להבין סדר, ללמוד על סדר, לא מה סדר צריך להיות, אלא ללמוד על זה, האדם חייב ללמוד על אי-סדר. נכון? אתם ביחד? או שאתם מתחילים להיות מהופנטים על ידי המילים? ובכן, אם כן, "כל כך גרוע" (מצרפתית) זה בעיה שלכם.
30:10 אמרנו, האדם חייב ללמוד על אי-סדר, שאלה חיינו, שהם המיינד, הלב, הליבה עצמה של קיומנו, היא אי-סדר. כי אם תגידו, יש נשמה, לפי ההינדו - ה'אטמן' וכולי אלא רק תיאוריות. לפילוסופיה אין שום דבר עם חיים ואנחנו מנסים להבין מהם חיים, אנו רואים שבחיים ישנו אי-סדר מוחלט, הקרב, האומללות, הבלבול, היסורים, האשמה, הפחד.
31:08 אז על האדם להתבונן בלי בחירה, האי-סדר שהוא אתה, שהוא אני. להתבונן בזה, לא במה שאתה רוצה שזה יהיה, אז אתם גורמים לקונפליקט בין ה"יש" וה-"מה שצריך להיות". והיכן שישנו קונפליקט ישנו אי-סדר. בבקשה תבינו את הדבר הזה בפשטות ברגע שאתם מבינים זאת אתם תגלו שעל ידי התבוננות באי-סדר בתוך עצמכם בלי שום עיוות, מבלי לרצות להביא לסדר מתוך האי-סדר, מנסים לכפות מה שאתם חושבים שהוא סדר על אי-סדר אלא תתבונן בזה בלי בחירה, בלי עיוות. אז מתוך ההתבוננות הזאת מגיע הסדר העליון, הטוב העליון.
32:28 ובתוך זה ישנה מהפכה טוטאלית. ומתוך זה - שינוי פנימי קיצוני, ואחרי זה מגיע הסדר בחוץ, לא הפוך. אנו רוצים סדר חיצוני קודם וזה מעולם לא התאפשר כל הפיכה כולל המהפכה הקומוניסטית, אמרו, "תשכחו מסדר פנימי, בואו נעשה סדר במדינה." ואתם יודעים מה קורה, כל מהפכה עשתה את זה ניסתה להביא לשינוי חיצוני מבלי לשים לב כלל לסדר הפסיכולוגי העליון בתוך האדם. וסדר משמע גם לא רק מעלה אלא גם אהבה.
33:44 ומהי אהבה? אני תוהה אם אי פעם שאלתם את השאלה, מהי אהבה - לא? מהי אהבה, איך תבררו זאת? אתם תמצאו מה זה דרך מה שזה לא, דרך שלילה החיובי מגיע. אבל אם אתם שואפים לחיובי, אז זהו מרדף אחר תמונה מוקרנת של המיינד אז כאשר אתם דוחים את כל ההקרנות של המיינד, דחיה במובן, לשים זאת בצד, שוללים, אז אתם תגלו מהי.
35:02 אז זה מה שאנחנו הולכים לעשות, לגלות מה היא לא, על מנת למצוא מה היא. הנוכל להמשיך? נכון. אמרנו, מהי אהבה - אתם יודעים, זה אחד הדברים החשובים ביותר בחיים אם לאדם יש אהבה, אתם יכולים לעשות מה שבא לכם אז אין קונפליקט, אין רשע, ישנו אושר עילאי, אבל לדמיין מהוא אושר ולשאוף לזה, זאת לא אהבה. אז אנו הולכים לראות מהי לא, ולכן נגיע למה שהיא. לכן זאת לא שאלה של חיפוש אחר אהבה גם לא ליצור אהבה - איך אתם יכולים ליצור אהבה? כל יצירה היא התוצר של המיינד, תוצר של מחשבה זה כמו המיינד ששואף לענווה, הוא אומר, אני יודע מהי יהירות ואני חייב ליצור ענווה. וכאשר המיינד גאה ויהיר, יוצר ענווה, הוא עדיין יהיר. זה כמו הקדושים האלה שמעמידים פני צנועים, בגלל שהם יצרו ענווה. אז מה שאנחנו הולכים לעשות זה לגלות מה היא לא,
37:29 לא דרכי, לא דרך הדובר כלל, אלא על ידי הקשבה לעצמכם ומבררים מה היא לא ואם היא לא זה, תמחקו זאת מייד אם לא תמחקו את זה אם מה שהיא לא, לא נעלם אז אתם לכודים בזמן, אז אתם עבדים למילה "להיות". ולכן אין אהבה.
38:14 אז ראשית אנו שואלים מה היא לא. ברור שהיא לא קינאה, היא לא קינאה, והאהבה שלכם מגודרת אסירה לקינאה. נכון? אז כאשר אתם רואים זאת, שמה שאתם קוראים לו אהבה סבוך על ידי הברוטליות המכוערת של הקנאה תראו את זה, תתבוננו בזה, ותוך ההתבוננות הזאת הקינאה הולכת, ואתם לעולם עוד לא תהיו קנאים שוב, לעולם לא קנאים.
39:29 בבקשה תעשו את זה בזמן שאנחנו מדברים. קינאה באה רק דרך השוואה. והאם אהבה היא השוואה? אז שוב, אתם שמים בצד את כל ההשוואות שזה אומר את כל הקינאה אז, האם אהבה עונג? זה הולך להיות קצת יותר קשה. לרובנו, אהבה היא עונג בין אם אהבה מינית, או אהבת האל או אהבה ל - אלוהים יודע למה מבוססת על עונג. האהבה של המכובדות זה התמצית של המיינד של מעמד הביניים. אז האם אהבה עונג?
41:07 בבקשה תתבוננו בזה, בבקשה. אמרו אתמול בערב מהי הנאה (עונג) התוצר של המחשבה, היה לי עונג מסוגים שונים אתמול, אתם חושבים על זה, יש לכם את התדמית על תדמית שבניתם וזה מעורר אתכם וזה נותן לכם עונג, מיני או אחר, ולזה אתם קוראים אהבה. והאם זאת אהבה? בגלל שבעונג ישנו תסכול ישנו כאב, ישנם ייסורים, ישנה תלות. אתם לא תלוים פסיכולוגית במישהו אחר? וכאשר כן, כאשר אתם תלוים באישה או בבעל לא משנה מה, ואתם אומרים, "אני אוהב אותך" האם זאת אהבה? ובתוך התלות לא קיים פחד?
42:30 אתם התוצר של ההתניות שלכם, אתם התוצר של החברה שלכם, אתם התוצר של התעמולה, דתית או אחרת במשך 2,000 שנה, ובהודו 10,000 או 5,000 שנה אמרו להם במה להאמין, מה לחשוב. אתם חוזרים על מה שאחרים אמרו. כל החינוך שלכם כזה, החזרה על מה שלמדתם בספר. ואתם כאלה, אתם מותנים, אתם לא חופשיים, שמחים, חיוניים, בני אדם עם תשוקה. אתם בני אדם מפוחדים ולכן אנשים יד-שניה, אתם מלאים בסמכות של אחרים או לסמכות הקטנה והמסוימת שלכם, או לידע שלכם אתם יודעים משהו על משהו ואתם נעשים לסמכות.
43:50 אז אתם לא חופשיים. ומבחינה אינטלקטואלית - תראו אתם חופשיים? לא לחזור על מה שאחרים אמרו, לא מה שלימדו אתכם באוניברסיטה או מה שלמדתם מספר. ומה חוויתם? תיכנסו לזה, אתם תראו מה חוויתם. אתם חוויתם משהו שתמיד תזהו, אחרת זוהי לא חוויה לכן החוויה שלכם תמיד ישנה, כמו שהמחשבה תמיד ישנה - מחשבה לעולם לא חדשה, כי היא התגובה של הזיכרון.
44:57 אז אתם - אם אתם תסלחו על שאני חוזר על זה אתם בני אדם יד-שניה, מבחינה אינטלקטואלית, רגשית. אתם הולכים למקומות על מנת ללמוד כיצד להיות רגישים. רעיון נפלא, לא? ללמוד ממישהו אחר כיצד לחשוב.
45:32 אז מוסרית, אינטלקטואלית, באופן עמוק, אתם לא חופשיים ולכן אתם חופשיים רק בתוך הביטוי המיני שלכם. וזוהי הסיבה למה מין נעשה כל כך חשוב בצורה יוצאת דופן. שם אתם מלאים, שם אתם חופשיים למרות שלזה יש את הבעיות שלו ואת הגישות והפעולות הנוירוטיות שלו. אז סקס נעשה חשוב כאשר כל השאר נעשה לא חשוב, כאשר החיים, כול כולם, לא רק סקס, חיים כוללים לחיות, חיים כוללים את מה שהיא האהבה את מה שהמוות הוא התנועה המלאה של החיים, כאשר לזה אין משמעות אז חלק אחד שאתם קוראים לו סקס, נעשה חשוב בצורה יוצאת דופן וחיוני. כאשר אתם לא עם תשוקה לגבי חופש, מבפנים, אז אתם עם תשוקה עזה לסקס, זה הכל. ועם זה אתם מקשרים אהבה, עונג. ועם זה אתם מקשרים רכות, עדינות, אתם יכולים להיות מאוד עדינים מבחינה מינית, נחמדים, מתחשבים, אבל מבחוץ, אתם הורסים, אתם הורגים כל דבר סביבכם חיות שאתם אוכלים, וצדים. אז האהבה שלכם מבוססת על עונג ולכן, האם זאת אהבה? אהבה, לבטח היא משהו לא מהעולם הזה חמלה פירושה תשוקה לכולם לא לרצונות המסוימים והקטנים שלך
48:39 אז כאשר אתם מבינים מהו אי סדר על ידי התבוננות מאוד מקרוב, מתוך זה מגיע סדר. ולסדר יש את המשמעת שלו שהיא המעלה שלו, לכן הסדר הזה הוא הסדר העילאי ולכן הוא אהבה, שאין לה שום קשר עם עונג כי בתענוג יש כאב אהבה היא הנאה אהבה היא שמחה היא לא הדבר המעורר רחמים שהאדם עשה ממנה ועל מנת למצוא את זה למצוא מהי האהבה עליך להבין גם מהו המוות אתם באמת רוצים לדעת ?מהו המוות כן? אני בספק מאוד בספק כי כולכם מפחדים מהמוות הלא כן?
50:22 יש לך אמונה בעולם הבא לכן אתה לא פוחד סידרת את ההיגיון בחייך בידיעה שזה הולך להיגמר החיים הקטנים והזולים שהאדם חי, והאדם פוחד מזה, לכן אתם אומרים "תן לנו לסדר את ההגיון, לחשוב, להבהיר את זה." אתם יודעים, כל זה. או, שיש לך אמונה בחיים לאחר המוות כל אסיה מאמינה בחיים לאחר המוות, מליונים מאמינים בגלגול נשמות. והם מעולם לא שואלים מהו הדבר הזה שעובר גלגול נשמות הם מאמינים שישנה יישות אינסופית שהיא הולכת לעבור גלגול וכך הלאה, אני לא אכנס לכל זה. אם אתם מאמינים בגלגול נשמות אז מה שמשנה זה איך אתם חיים היום, נכון? כי אתם הולכים לשלם על זה בחיים הבאים. איך אתה חי, מה אתה עושה, מה אתה חושב, מהי רמת המוסר שלך. אז, אפילו אם אתה מאמין בגלגול נשמות, מה שמשנה זה איך אתה חי עכשיו. אז עליך להתייצב מול המוות, לא לדחות זאת עד גיל זיקנה, תאונה כלשהי, מחלה וכך הלאה אתה חייב לפגוש אותו, אתה חייב להבין אותו, לא לפחד ממנו.
52:41 אנו יכולים לומר, אנחנו חייבים להבין את החיים, ולהמנע ממוות. אבל אם אתם רואים את החיים בשלמותם שבהם יש את החיים ואת הדבר היוצא דופן הזה שנקרא אהבה, ומוות, כיחידה אחת, לא כשלושה דברים נפרדים, אז מהו המוות? הגוף, על ידי שימוש, מחלה וכל השאר, מגיע לקיצו הוא מגיע לקיצו מהר יותר אם יש קונפליקט. כל ההתקפי חב שלכם וכל זה, זה התוצאה של דרך חיים אמוציונלית ומלאת סתירות. הגוף מגיע לקיצו. ואו שתאמרו - זהו זה הסוף, נגמר. או, מה שאנו לא אומרים, הסוף של כל המבנה ושל כל הטבע של ה"אני", ה"אני" שפילג עצמו כאנחנו והם, אנחנו ואלה, אנחנו ואתה, ה"אני" הזה הוא מרכז הקונפליקט.
54:30 עכשיו, האם ה"אני" הזה יוכל למות? לא בסופו של דבר אלא יום יום, אז תדעו מהו המוות על מנת שהמיינד יהיה תמיד המחר רענן כי אתם מתים לעברכם. אתם עוקבים אחרי זה? לא אדוני, תעשה את זה, לא לעקוב. תמות לעונג שלך, תמות לרהיטים שלך זה מה שאתה, הרהיטים שלך בין אם הכיסא או הרהיטים שצברת במיינד שלך, שאתה קורא להם ידע. כדי שאתה תמות כל יום להכל... לכל מה שצברת. וזה מה שהולך לקרות לך בין כה וכה. זה אומר, לרוקן את המיינד וכל דבר ידוע, שזה אומר שהמיינד נעשה לגמרי תמים. וזה רק מיינד כזה שיש לו את האיכות הדתית של הטוהר שיכול להגיע למה שנקרא הארה.