Krishnamurti Subtitles home


SD70T4 - What is meditation?



0:14 הלכנו לדבר יחד הערב... מהי מדיטציה? אך לפני שנכנס לזה, שזוהי בעיה פנימית סבוכה למדי, אנו חייבים, נראה לי, להיות ברורים, מה אנו מחפשים. אנו תמיד מחפשים משהו, במיוחד אלה שהם עם נטיה לדת, ואפילו המדען, חיפוש אחר משהו נהפך לבעיה - חיפוש. מה אנו מחפשים? אני חושב שזה צריך להיות מובן בבהירות רבה, לפני שנכנס לזה,
1:39 אל מהי מדיטציה ולמה על האדם למדוט בכלל. ומהי התועלת במדיטציה, לאן זה לוקח אתכם? לפני שנלך לשם, אנחנו צריכים להיות ברורים מהו הדבר שאנו מחפשים, כל אחד מאיתנו. והמילה חיפוש, רדיפה, שאיפה, רומז, הלא כן, שאנו כבר יודעים פחות או יותר מה אנו מחפשים. כאשר אנו אומרים שאנו מחפשים אמת או מחפשים את אלוהים, אם אנו נוטים לדת, או שאנו מחפשים חיים מושלמים וכך הלאה חייב כבר להיות במיינד שלנו - דפוס או תדמית, או רעיון לגבי מהותו. ועל מנת למצוא דבר זה אנו כבר חייבים להכיר את קווי המתאר, את הצבע, את החומר ממנו עשוי אותו דבר.
3:27 אז בחיפוש, הלא מרומז במילה הזו, שאיבדנו משהו ואנו הולכים למצוא אותו. וכאשר אנו מוצאים אותו, עלינו להיות מסוגלים לזהות אותו, שזה אומר שכבר הכרת אותו כל מה שעליך לעשות זה לחפש. ולכן, הדבר הראשון שצריך להבין זה - לא לחפש, כי מה שאתה מחפש נקבע מראש מה אתה מבקש אם אתה עצוב, בודד, בייאוש, אתה תחפש, תקווה, חברה, משהו שיחזיק אותך, ואתה תמצא את זה, באופן בלתי נמנע.
4:45 אז במדיטציה, כל צורה של חיפוש חייבת להסתיים. ואמרנו כשנפגשנו כאן בפעם האחרונה שעל האדם להניח את היסודות, היסודות של סדר, שהוא יושר, לא מכובדות. המוסר החברתי הוא - ללא מוסר כלל, אך מוסר, סדר, מעלה שבאים מתוך הבנת האי-סדר, זה דבר אחר לגמרי. ואמרנו, אי-סדר חייב להתקיים ככל שישנו קונפליקט, גם מבחוץ וגם מבפנים.
6:05 ולהביא לכדי סדר זה להבין אי-סדר. ולכן, סדר הוא לא לפי תוכנית משורטטת לפי סמכות כלשהי או החוויה המסוימת שלך. וכיצד הסדר הזה בא לידי ביטוי חייב להיות כמובן ללא מאמץ, כי מאמץ מעוות.
6:52 אנו מתקשרים אחד עם השני? בגלל שאנו מדברים על משהו מאוד, מאוד קשה, איך להביא לסדר בלי שליטה והסדר הזה יכול להתקיים אך ורק כאשר אנו מבינים אי-סדר המקור, איך האי-סדר הזה בא אל העולם, שזה קונפליקט, שהוא בתוך עצמנו, כדי להבין זאת, לא להתגבר עליו, לא לחנוק אותו, לא לדכא אותו, אלא להתבונן בו. ועל מנת להתבונן בלי שום עיוות, בלי שום בחירה, בלי איזשהו דחף כפייתי מכוון זאת משימה די מפרכת.
7:45 לכן סדר, שהוא מעלה, בא לידי ביטוי ללא מאמץ כלשהו כאשר ישנה ההבנה של האי-סדר. ושליטה רומזת על או דיכוי או דחייה, ניפוי, ופילוג בין השולט לבין הדבר שעליו להשתלט עליו, ולכן קונפליקט. אז אם האדם מבין את כל העסק הזה, שליטה ובחירה מגיעים לסופם המוחלט. כפי שאנו הסברנו, שליטה רומזת על פילוג, על ידי זה ששולט וזה שנשלט ובתוך הפילוג הזה ישנו קונפליקט, ישנו עיוות. וכאשר אתם באמת מבינים זאת, שהשולט הוא הנשלט, אז הקונפליקט והשליטה בכל צורותיהם מגיעים לסופם. שזה סופו של הפילוג ולכן הבנה, כאשר ישנה הבנה של ה"יש", אז אין שום צורך בשליטה. אז ישנם השני הדברים ההכרחיים הללו שחייבים להיות מובנים במלואם, אם עלינו להיכנס לשאלה של מהי מדיטציה - סדר, אם ההבנה של מהו אי-סדר, ושליטה, על כל המשתמע מכך, עם הדואליות שלה, סותר סתירה. וכמו שהסברנו באותו יום, הצופה הוא הנצפה, האדם שהוא כועס ומנסה להיפטר מהכעס, הוא הכעס עצמו. וכאשר הוא מפלג עצמו מהכעס... או מהקנאה או מהייאוש או מההשתוקקות לממש, חייבת להיות סתירה ולכן קונפליקט ולכן עיוות. נכון?
10:56 אלה היסודות. ובלי זה אתם לא באמת תוכלו לדעת מהי מדיטציה. אל תשלו אל עצמכם על ידי כל הספרים הללו הם כותבים על מדיטציה כל האנשים שבאים להגיד לכם איך למדוט, או הקבוצות שקמו על מנת למדוט. כי אתם רואים, אם אין מעלה, שזה סדר, חייב להיות עיוות, המיינד חייב לחיות בסתירה, במאמץ. ואיך מיינד כזה יוכל לדעת או להיות ער לכל המשמעות של מהי מדיטציה?
11:56 וכמו שאמרנו, על האדם גם, לא שכלית, אלא עם כל הממשות שלו לבוא אל הדבר המוזר הזה שנקרא אהבה, ולכן אין פחד. ללא אהבה - אתם יודעים למה אנו מתכוונים במילה אהבה אהבה שלא הוכתמה על ידי העונג, הרצון העז, הקינאה, אהבה שאינה יודעת תחרות שלא מפלגת האהבה שלי והאהבה שלך. זה חייב להיות. כל זה הכרחי בגלל שאז המיינד כולל המוח, הרגשות, הינם בהרמוניה מוחלטת, חייבים להיות, אחרת מדיטציה נעשית להיפנוזה עצמית. נכון?
13:24 אתם יודעים, רבותי - אל תלכו לישון על זה. כי כמו שאמרנו, אנחנו מתקשים זה עם זה, שזה אומר שאנו חולקים יחד, אנחנו במסע יחד, אתם לא נשארים מאחור כדי שמישהו אחר יתקדם, או שאנו הולכים יחד או שבכלל לא, שזה אומר שאתם חייבים הייתם לעבוד במשך השבוע הזה, מאוד קשה, על מנת לגלות את הפעילויות של המיינד שלכם, איך הוא פועל, הפעילות של הריכוז העצמי שלכם, ה"אני" וה-"לא אני", אתם חייבים כבר להיות בהיכרות עם עצמכם וכל התעלולים שהמיינד עושה על עצמו, האשליות והתעתועים, התדמית, והדמיון שיש לאדם והרעיונות הרומנטיים, כי המיינד שמסוגל לסנטמינטליות לא יכול לאהוב, כי הסנטימנט מוליד אכזריות, בהמיות, אלימות, לא אהבה.
15:09 אז אם עשיתם זאת, ואני מקווה לטובתכם, לא בגללי, לא בגלל הדובר, אתם פחות או יותר ביססתם עמוקות את הדבר הזה בעצמכם. שזה מאוד מפרך, דורש, משמעת פנימית עצומה, משמעת היא למידה, לא ללמוד מאחר, אלא ללמוד על ידי התבוננות במה שקורה בתוך עצמך. וההתבוננות הזו לא אפשרית אם יש צורה כלשהי של דעה קדומה, מסקנה, נוסחה שלפיה אתם מתבוננים. אם אתם מתבוננים לפי איזה פסיכולוג, אתם באמת לא מתבוננים בעצמכם, אתם מתבוננים במה שהפסיכולוג אמר, ודרך זה אתם מתבוננים. ולכן אין הכרה-עצמית.
16:39 וזה רומז על מודעות. אתם יודעים, ישנם הרבה בתי ספר באסיה ואני מאמין שהם מזדחלים אט-אט למדינה הזו גם, ששם מלמדים אתכם איך להיות מודעים, ואיך להיות בקשב. עכשיו הדבר הראשון הוא, אם תרשו לי להעיר, אל תצטרפו לכלום, אל תצטרפו לשום קבוצה, שום ארגון אני מקווה שאין כאן מישהו שהוא ראש של ארגונים (צחוק) או מנהיגי קבוצות. אל תצטרפו, בגלל שאתם זקוקים למיינד שמסוגל לעמוד לגמרי לבד, לא להיות עמוס בתעמולה של אחרים או ניסיונות של אחרים. הארה לא באה דרך מנהיג, דרך מנהיג, היא באה דרך הבנה של ה"יש", שזה בתוך עצמכם, לא בורחים מעצמכם. אז אל תצטרפו, אם תרשו לי להציע בכבוד רב, אל תצטרפו לכלום, במיוחד לא לסוג הדתי שהם מבטיחים לכם נירוונה או אלוהים תמורת חמש דולר, או לתת לכם קמע כלשהו בצורה של מילים - אנחנו הולכים לדבר על זה מיד כי המיינד חייב להבין בפועל מה קורה בממד הפסיכולוגי במימד שלו, ולכן הוא חייב להיות מודע למה שקורה, מודע בלי עיוות כלשהו, בלי בחירה כלשהי, בלי סלידה, מרירות, הסבר או הצדקה, רק להתבונן.
19:37 עכשיו אם זה הונח בשמחה, בקלות, עם שמחה גדולה לא בכפייתיות אלא עם רוגע, עם אושר, בלי שום תקווה להגיע למשהו, כי אם אתם מקווים אתם מתרחקים מייאוש, לכן על האדם להבין את הייאוש, לא לחפש תקווה. ייאוש מגיע רק כאשר אין הבנה של ה-"יש". מתוך הייאוש יש לכם מרירות. ובהבנה של "מה יש" אין לא ייאוש ולא תקווה.
20:50 כל זה מבקש יותר מידי מהמיינד האנושי, לא? אם לא תשאלו על הבלתי אפשרי אתם תפלו למלכודת של מה שאפשרי. וקל ליפול אליה, על האדם לשאול את החלק הארי של המיינד המיינד צריך לשאול, והלב, הדרישה הגדולה ביותר, אחרת אתם תמעדו אל הקל ביותר, האפשרי הנוח.
21:56 עכשיו אנחנו עוד ביחד? מילולית כנראה שכן, אבל המילה היא לא הדבר אליו היא מצביעה מה שעשינו זה לתאר. התיאור הוא לא המתואר. אז אם אתם יוצאים למסע עם הדובר אתם יוצאים למסע בפועל, לא תיאורתית לא כרעיון אלא משהו, שאתם בעצמכם מתבוננים בו בפועל, ולכן לא חווים. ישנו הבדל בין להתבונן ולגלות לעומת לחוות. התרשו לי לגשת אל תוך זה? אני לא יודע איך אתם סובלים את זה. (צחוק) כי אתם רואים אלה הם חייו של הדובר ולכן הוא יכול להמשיך, בלי סוף, כי שם, יש מעיין אינסופי. אבל אתם, האחרים, המאזין, אם אתם לא עשיתם מסע לעומקכם, לא תהיה לזה משמעות גדולה
24:12 אז אנו שואלים, מהי מדיטציה? ולמה עלינו למדוט כלל, מה כל ההתלהבות מהמילה הזאת? כנראה לכמה מכם או לרבים מכם זוהי הפעם הראשונה שהם שומעים את המילה הזאת. או שכבר יש לכם קונספט רעיון של זה או שנזיר נודד כבר אמר לכם מהודו, שאתם צריכים למדוט ונותן לכם נוסחה. ואתם, למרבה הצער מתוך תעוות הבצע שלכם וזוהי תעוות בצע ותו לא, ללכת אחריו. כאן אנו לא מציעים לכם כלום בבקשה תבינו זאת, כי כל נוסחה, כל מתודה, כל שיטה, מהר מאד נעשית לחזרתית ומכנית, זה לא משנה מי נותן לכם את הנוסחה. אם אתם מתרגלים אותה, אתם נהפכים למה שהנוסחה מציעה, ומה שהשיטה מציעה זאת לא אמת, כי אמת זה דבר חי, שיטה היא מכנית. ואם אתם מתרגלים בתוך התרגול להתבונן בעצמכם, יש את זה שמתרגל ואת הדבר שצריך לתרגלו, ולכן - פילוג, לכן קונפליקט, לכן עיוות, לכן אי-סדר. זה ברור? לכן אל תקבלו אף שיטה מאף אחד.
26:51 כן רבותי, שזה אומר שאתם צריכים להתבונן בלי שום תמיכה, בלי שום עידוד. להתבונן זה לגמרי שונה מלגלות שבו מעורב ניתוח. נכון? בניתוח ישנו תמיד המנתח והדבר שיש לנתחו. לגלות - צריכה להיות הישות שמגלה, אז כלומר, גילוי הינו שונה מהתבוננות התבוננות היא למידה מתמשכת, לא צבירה מתמשכת אני מקווה שאתם רואים את ההבדל. למידה היא שונה מללמוד על מנת לצבור וממה שצברנו לפעול, או לחשוב. כאשר בגילוי אתם צוברים שם המיינד רוכש ומכאן השגה, מוסיף דברים וכך הלאה.
28:43 אז חקירה יכולה להיות הגיונית, חייבת להיות הגיונית, שפויה, רציונלית אבל התבוננות היא שונה לגמרי על מנת להתבונן בלי המתבונן. אנו דיברנו על זה אני לא ילך לשם עכשיו, כי לא יהיה זמן. ואז כל השאלה של החוויה. אני תוהה למה אנו רוצים חוויה? האם אי פעם חשבתם על זה? יש לנו אלפי חוויות כל הזמן, שלהם אתה ער או לא ער חוויות קורות. אבל אנו רוצים חוויות עמוקות ורחבות יותר - למה? אתם כולכם לא רוצים חוויות נפלאות? מיסטיות, מיסתוריות, משמעותיות, לא מהעולם הזה? אלוהיות, רוחנית - אתם רוצים אותם, לא? למה? האם זה בגלל שהחיים שלכם כל כך זולים, כל כך אומללים, כל כך קטנים, כל כך מסכנים. לא? ולכן אתם רוצים לשכוח את אלה ולנוע אל תוך מימד אחר בכלל. איך מיינד מסכן וקטן, מודאג, מפוחד, עסוק עם הרהיטים שלו, עם הטבח, עם הדאגות, בעיה אחרי בעיה, איך מיינד כזה יחווה משהו חוץ מההשתקפות שלו עצמו והפעילות של עצמו?
31:08 ועל מנת לדרוש חוייות גדולות יותר זה לברוח מ-"מה יש". וזה רק דרך "מה יש", זה הדבר המסתורי ביותר בחיים. והחוויה כוללת גם את כל התהליך של ההכרה, אחרת אתם לא תדעו שהיתה לכם חוויה, אתם חייבים לזהות את זה כנעים או לא-נעים או נשגב או יפה, שמח, זה או האחר. אחרת אתם לעולם לא תדעו שזו חוויה.
31:56 אז מתי שאתם מזהים אותה אומר שאתם כבר מכירים אותה. אז החוויות שלכם באופן כללי, רחב, הינם מתוך העבר, לכן אין שום דבר חדש בה. אז ישנו שוני בין התבוננות, רואים, מגלים, בביקורתיות, ברציונליות, בשפיות, וההשתוקקות הזו לחוויה.
32:40 עכשיו אם זה ברור, לא ברור שיכלית או מילולית אלא ברור במובן שאתם שמתם את כל זה בצד לגמרי, כולל השיטה, תועלת, חיפוש. אתם יודעים, כל זה מאד מחוכם בצורה בלתי רגילה, דורש קשב עצום פנימה. אז אנו יכולים לבוא ולשאול, מהי מדיטציה? מהו כל הרעש שעושים מהמדיטציה? כרכים נכתבו עליה, ישנם יוגים גדולים - אני לא יודע אם גדולים - יוגים שבאים ומלמדים אתכם איך למדוט. עכשיו הדבר הראשון הוא, אתם באמת לא יודעים דבר על זה, לא? למעשה, אם לא אמרו לכם? נכון? בואו נהיה כנים קצת. אבל כל אסיה מדברת על מדיטציה, זהו אחד מההרגלים שלהם, כמו ההרגל שלהם להאמין באלוהים או במשהו אחר. הם יושבים עשר דקות ביום בחדר שקט ומודטים, מתרכזים, ממקדים את המיינד על תמונה התמונה הזאת נוצרה על ידם או מישהו אחר הציע אותה דרך תעמולה, התמונה הזאת. ובתוך אותם עשר דקות הם מנסים לשלוט במיינד שלהם ונאבקים על השליטה, כי המיינד רוצה ללכת לטייל ואז - קרב, תמשכו את זה קדימה ואחורה אתם יודעים המשחק שהם משחקים לנצח נצחים. ולזה הם קוראים מדיטציה. נכון?
35:11 אז מהי מדיטציה? קודם כל, המיינד המיינד הזה שמפטפט, שמקרין רעיונות שיש לו סתירות, שחי בקונפליקט תמידי ובהשוואה המיינד הזה חייב להיות מאוד שקט, הלא כן? על מנת להתבונן, המיינד חייב להיות שקט בצורה יוצאת דופן. נכון? אם אני הולך להקשיב למה שאתה אומר, אני חייב לתת תשומת לב מלאה למה שאתה אומר, אני לא יכול לפטפט, אני לא יכול לחשוב על משהו אחר. אני לא יכול להשוות את מה שאתה אומר עם מה שאני כבר יודע. אני חייב בפועל, לגמרי להקשיב לך. שזה אומר, המיינד חייב להיות בתשומת לב, חייב להיות שקט, חייב להיות שקט, הלא כן? לכן, רואים את ההכרח שעל מנת להתבונן בבירור המיינד חייב להיות שקט. על מנת לראות בבירור המיינד חייב להיות בשקט.
37:03 ובגלל שזהו הכרח שאתם תראו בבירור את כל המבנה של האלימות, ולכן על מנת להסתכל על זה, המיינד חייב להיות לגמרי במקומו (בלי לזוז). לכן יש לכם מיינד דומם. אני לא יודע אם אתם עוקבים אחרי זה. אתם לא חייבים לטפח מיינד דומם. נכון, רבותי? כי על מנת לטפח מיינד דומם מרמז על אחד שמטפח בשדה הזמן, המשהו הזה שהוא רוצה להשיג. תראו את כל זה מה אני עכשיו אמרתי, תראו את הקושי. כי כל האנשים שמנסים ללמד מדיטציה, הם אומרים, תשלוט במיינד שלך, המיינד שלך חייב להיות לגמרי שקט. ואתם מנסים לשלוט בו, ואז אתם במאבק לנצח איתו ומבלים ארבעים שנה שולטים בו שזה לגמרי מטופש, כי כל ילד בבית ספר יכול להתרכז לשלוט. אנו לא אומרים את זה כלל, אנו אומרים, להפך, המיינד שמתבונן - בבקשה תקשיבו לזה, המיינד שמתבונן - לא מנתח, הוא לא מחפש חוויה, רק מתבונן, חייב להיות חופשי מכל רעש. ולכן המיינד נעשה שקט לגמרי. אם עליי להקשיב לכם אני חייב להקשיב לכם, לא לתרגם את מה שאתם אומרים או לפרש את מה שאתם אומרים כדי שזה יתאים לי, או להאשים אתכם או לשפוט אתכם. אני חייב להקשיב.
39:34 אז הפעולה עצמה של ההקשבה היא תשומת לב, שזה אומר, לא לתרגל כלל. אם אתם מתרגלים אתם כבר לא בתשומת לב. אתם מבינים את כל זה?
39:58 אז כאשר אתם בתשומת לב והמיינד שלכם הולך לטייל, שזה אומר על חוסר תשומת-לב תנו לו ללכת לטייל ולדעת שהוא לא בתשומת-לב, והמודעות הזאת עצמה של חוסר-תשומת-לב היא תשומת לב. אל תלחמו בחוסר תשומת-לב אל תנסו ותאמרו, "אני חייב להיות בתשומת לב" - שזה ילדותי. תדעו שאתם לא בתשומת לב תהיו מודעים, ללא בחירה, שאתם ללא תשומת לב. מה עם זה? (צחוק) אבל הרגע בתוך אי-תשומת הלב ישנה פעולה, תהיו מודעים לפעולה.
40:54 שקט של המיינד הוא היופי בהתגלמותו להקשיב לציפור, לקול של בן האנוש, לפוליטיקאי, לכומר, לכל הרעש של התעמולה שממשיכה, להקשיב לזה בשקט מלא. ואז אתם שומעים יותר, אתם רואים יותר.
41:36 עכשיו, השקט הזה לא אפשרי אם הגוף שלכם, האורגניזם, הוא לא לגמרי דומם. אתם מבינים? אם הגוף שלכם, האיבר, עם כל התגובות העצביות שלו, כל התנועתיות, התנועה המתמדת של האצבעות, של העיניים, אתם יודעים, האי-שקט של הגוף - שחייב להיות דומם לגמרי. האם אי פעם ניסיתם לשבת לגמרי בלי לזוז, בלי תנועה אחת של הגוף, כולל את העיניים? תעשו זאת כמה זמן ואתם תראו. אתם יכולים לעשות את זה ל-5 דקות או 2 דקות זה מספיק טוב. אל תגידו, איך עליי להחזיק 10 דקות, לשעה? אל תעשו את זה, זה תעוות בצע. לעשות את זה 2 דקות זה מספיק. ב-2 דקות הללו כל הדבר הזה מתגלה, אם אתם יודעים איך להסתכל.
43:19 אז הגוף צריך להיות דומם, בגלל שאז הזרם של הדם למוח נעשה יותר. אם אתם יושבים כפופים, שפופים, אז זה יותר קשה לדם להגיע למוח שלכם. שזה אומר, שלגוף יש את האינטליגנציה שלו. שהמיינד קילקל, המחשבה הרסה. מחשבה מחפשת עונג, לכן אוכל טעים, אתם מבינים? אוכלים יותר מידי, זוללים, מינית, בכל הדרכים, מכריחים את הגוף לדברים מסוימים אם הוא עצלן, להכריח אותו לא להיות עצלן או לקחת כדור כדי להישאר ערים. בדרך הזאת אנו הורסים את האינטליגנציה המולדת בגוף. וכאשר אתם עושים זאת הגוף נעשה חסר רגש אז, אתם צריכים רגישות חזקה לכן על האדם להסתכל טוב מה הוא אוכל אני לא יכנס לכל העסק הזה, זה תלוי בכם. כי אם אתם אוכלים יותר מידי, אתם יודעים מה קורה, כל הכיעור של זה. אז אנו צריכים גוף שיהיה רגיש מאוד, אינטליגנטי מאוד. ולכן אהבה שלא נהפכת לעונג, אהבה שהיא הנאה, שהיא שמחה. להנאה תמיד יש מניע, לשמחה אין, היא נצחית. אתם לא יכולים לומר "אני שמח" ברגע שאמרתם את זה היא נעלמת או אם אתם מחפשים אחר הגורם לשמחה אתם רוצים שזה יחזור ולכן זוהי כבר לא שמחה
46:36 אז ישנם השלושה הדברים ההכרחיים האינטליגנציה של הגוף, היכולת, המלאות של האהבה בלי העיוותים של התענוג, שזה לא אומר שאין תענוגות, אבל רק אלה שלא מעוותים את המיינד. תראו, אתם יודעים, לרובנו יש כאב, כאב פיזי בצורה זו או אחרת והכאב הזה באופן כללי מעוות את המיינד, לא? אני הייתי רוצה שלא היה לי את זה, שהייתי בריא אתם יודעים, מבלים שנים, ימים, חושבים על זה. אז כאשר לגוף יש כאב, לצפות בו, להתבונן בו ולא לתת לו לשבש את המיינד. אתם עוקבים אחרי כל זה? תעשו את זה, רבותיי.
48:07 אז הגוף, המיינד שכולל את המוח, ואת הלב, שאמור להיות אהבה, כל זה חייב להיות בהרמוניה טוטאלית. מהי התועלת של כל זה, מה התועלת של צורת חיים מסוג זה, הרמוניה מסוג זה, כמה זה טוב בעולם הזה, היכן שכולם סובלים ולאחד או שני אנשים יש חיים אקסטטיים מה הטעם בזה? אני תוהה מי שואל את השאלה? אם אתם שואלים "מה הטעם בזה", אין לזה בכלל. אבל אם יש לכם את הדבר הבלתי רגיל הזה בחיים שלכם, אז זה הכלף אז אתם נעשים למורה, לתלמיד, לשכן, ליופי של הענן, אתם כל זה. וזוהי אהבה.
49:59 אז מגיעה נקודה אחרת במדיטציה אתם רוצים להיכנס לכל זה? אתם יודעים, למיינד בשעות העירות במשך היום, פועל בקווים שבהם הוא אומן, המיינד המודע, עם כל הפעילויות היומיות ממשיך בזמן השינה - אותם פעולות שמתם לב? ברוב החלומות ישנה פעולה שמתבצעת, מסוג כזה או אחר, איזשהו מקרה, שזה אותו דבר בחיים ביומיום. נכון? אז השינה שלכם היא המשך של שעות העירות. אתם עוקבים אחרי זה?
51:18 האם אתם נעשים עייפים בסוף של השיחה? אני יופתע אם אתם לא עייפים חייב היה להיות לכם יום רע וזה לא בידור זוהי עבודה אמיתית עבודה שמעולם לא עשיתם קודם לכן לכן היא חייבת להיות מתישה
51:54 אז השינה היא ההמשכיות של שעות העירות. ואנו נותנים הרבה הוקוס-פוקוס לחלומות. ואז החלומות האלה צריכים לעבור פרשנות יש לכם את כל המקצוענים שמנתחים את החלומות בשבילכם, שאתם יכולים בעצמכם לראות בפשטות אם תסתכלו על החיים שלכם, בזמן היום. אז השאלה, למה שיהיו חלומות כלל? למרות שהפסיכולוגים אומרים, ממה שהם אמרו לנו, שאתם חייבים חלומות, אחרת אתם תצאו משפיות. אבל כאשר התבוננתם מאוד מקרוב על שעות העירות ועל כל הפעילויות, הריכוז העצמי, המפוחד, החרד, האשם, אתם יודעים, לצפות בזה, בתשומת-לב כל היום. אז אתם תראו שכאשר אתם תלכו לישון, אתם תשנו, לא יהיו לכם חלומות, כי בזמן היום צפיתם בכל תנועה של המחשבה, המיינד צפה, בקשב לכל מילה. אתם תעשו את זה אתם תראו את היופי של זה לא התשישות לא השיעמום של לצפות, אבל היופי של הצפיה.
53:58 אז כאשר המיינד הוא בקשב במשך היום, אז ישנו קשב בשינה. אני חושש שזה לא משנה בין אם הבנתם או לא, אני אמשיך, כי מישהו, יום אחד, יבין זאת. וזה חשוב להבין זאת בגלל, מיינד מודע, המיינד שהוא בקשב יומיום, צופה בעצמו, לא יכול לגעת בשום אופן במשהו אחר לגמרי. למרות שהוא ישן הוא בקשה וזה למה מדיטציה הדבר שדיברנו עליו במשך השעה הזאת, נעשה חשוב בצורה בלתי רגילה וכדאי מלא אצילות, חן ויופי, כאשר אתם מבינים קשב, לא רק בזמן העירות אלא גם בזמן השינה. אז כל המיינד עירני לגמרי. ומעבר לזה כל צורה של תיאור, היא לא המתואר, ולכן אל תדברו על זה. כל מה שהאדם יכול לעשות זה להראות את הדלת. ואם אתם מעוניינים להיכנס, תצאו למסע לכיוון הדלת, זה בשבילכם ללכת מעבר לזה אף אחד לא יוכל לתאר את הדבר שלא ניתן לתת לו שם, בין אם הדבר שלא ניתן לתת לו שם הוא כלום או הכל, לא משנה. כל אחד שמתאר את זה לא יודע. וזה שאומר שהוא יודע, הוא לא יודע.